שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת ויצא – הקשיים וההזדמנות

תוכן עניינים

אחד הדברים שחוזרים בחייו של יעקב הוא האבנים:

יעקב מגיע ל'מקום' ולוקח מאבני ה'מקום'. לאחר מכן, כשהוא קם, "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה"; מיד לאחר מכן יעקב נודר נדר שאם ישוב בשלום אל בית אביו אזי ה' יהיה לו לאלוקים "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".

כשיעקב מגיע לבאר בחרן, ממנה משקים את העדרים, ישנה שם "…אבן גדולה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והישקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה". וכאשר יעקב רואה את רחל מגיעה עם הצאן- "ויגל את האבן מעל פי הבאר".

22 שנים אחר כך, כאשר לבן רודף אחרי יעקב ומשיגו, והם באים בדין ודברים, מציע לבן "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך". בתגובה יעקב לוקח אבן: "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים. ויקחו אבנים ויעשו גל, ויאכלו שם על הגל". כלומר, לבן מציע ליעקב ברית, ויעקב שם אבן, ולא מסתפק בכך אלא קורא לכל בניו ואומר גם להם לקחת אבנים.

ננסה היום להבין מדוע האבנים מקבלות מקום משמעותי כל כך בחייו של יעקב אבינו, עד כי הוא מכונה "אבן ישראל" (בראשית מט, כד)? (שאלה זו נשאלה על ידינו שנה שעברה, אך הפעם אציג תשובה שונה).

הרצי"ה קוק זצ"ל בשיחותיו על פרשת השבוע מדגיש שיעקב אבינו היה מלא בסיבוכים. בלשוננו אפשר לומר שדרכו של יעקב אבינו הייתה מלאת קשיים, מחסומים ובעיות מורכבות. סיבוכיו של יעקב מתחילים עוד בבטן אימו כשהוא ואחיו מתרוצצים בקרבה, וממשיכים בקשריו עם עשו, עם יצחק אביו שרוצה לברך את עשו ולא אותו, עם לבן, עם רחל ולאה, עם דינה, עם יוסף ועוד. כל פעם שיעקב מבקש ליישב בשלווה, הוא נתקל בעוד קושי.

מצד שני, יעקב אבינו הוא הבחיר שבאבות, זוכה שאין בזרעו פסול, זוכה שצורתו חקוקה בכסא הכבוד ועוד.

ונראה שהדברים תלויים זה בזה, יעקב אבינו הוא 'מומחה' בלהפוך את הקשיים, הסיבוכים והמורכבות לצמיחה, פריצה והתעלות. יעקב אבינו יודע להפוך את האבנים שבדרך לאבני בניין. הוא מגיע למקום, והמקום מסולע ומלא באבנים: אפשר היה לראות את הקושי בדבר, אך יעקב אבינו רואה באבנים הזדמנות לסדר מצע להניח בו את ראשו, והאבנים הללו הופכות בהמשך לאבנים שהתקדשו לעבודת ה', למצבה, לבית אלוקים.

בהמשך יעקב מגיע לבאר עליה יש אבן גדולה ותור גדול של רועים… אפשר היה לראות את הבעיה והקושי, אבל יעקב אבינו מנצל זאת להראות את אהבתו הגדולה לרחל, לגול את האבן לבדו מעל פי הבאר, ולהשקות את הצאן ללא המתנה. אצל יעקב כל קושי הופך לעוד שלב בעלייה: החלפת רחל בלאה, מוליד בית מופלא, שבו: "…כרחל וכלאה שבנו שתיהן את בית ישראל". וכך בכל שלב ושלב.

דווקא הקשיים וההתמודדויות גורמים ליעקב להתעלות ולהתגדל, המאבקים מבררים את דרכו: היכולת לשמור על התום בסביבה שאין בא תום, היכולת להיות נאמן במקום של בגידה, להיות ישר במקום של מרמה, היא מפתחת את כוחות הטוב של יעקב.

כך כותב הזוהר: "אין אור כאור הבא מתוך החושך", "אין אור אלא אור הבא מתוך החושך", זוהי דרכו של יעקב אבינו בכל שלב ושלב בימי חייו. וכדברי הרב קוק זצ"ל: "כל נפילה היא מכשרת עלייה כפולה" ,"הדיכוי העמוק שבא על ידי ייסורים, מזכך את הרוח ואחר כך הוא מוכשר להתאמץ ולהישאר בטהרתו, בהיותו פועל בגבורה גדולות ונצורות".

יהי רצון שנזכה להפוך כל קושי לאבן בניין, כל מחסום להזדמנות להעמקה.

אולי יעניין אותך

רביבים 1179 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

ככלל, אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה • בלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות • מצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה • בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה • במצב שבו עלול להיווצר קרע במשפחה, עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח • צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר • מי שיכול עדיף שיקיים את מצוות הציצית בטלית מצמר
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן