בפרשתנו מסופר על המחלוקת הגדולה של קורח על הנהגתו של משה רבנו. חז"ל שואלים (רש"י טז, ז, בשם מדרש תנחומא) "וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זה?". כלומר, קורח היה חכם גדול ודווקא בשל חוכמתו הגדולה צפה ועולה השאלה כיצד ייתכן שאחרי כל מה שראו עיניו ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, הקמת המשכן, ובשיא השיאים של מתן התורה, הוא מעז לבוא ולחלוק על משה רבנו?
ומסבירים חז"ל כי "עינו הטעתו, ראש שלשלות גדולה יוצאה ממנו, שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן. אמר, בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות… ומשה היה רואה". וננסה לבאר מעט את דבריהם.
באדם קיימות שתי מערכות חיים: האחת היא מערכת הכוחות, הכשרונות, והחוזקות. אלו הן מתנות שנתן הקב"ה לאדם, שכוללות חכמה, יכולת דיבור ושכנוע, יצירתיות וכו'. המערכת השניה היא מערכת הרצונות, השאיפות והמידות. זוהי מערכת בחירית אותה בונה האדם, והיא המערכת בה מופעל כח הבחירה של האדם. שתי מערכות אלה לא פועלות אחת ליד השניה, אלא האחת נתונה לשליטתה של השניה. מערכת הכוחות נתונה להנהגת מערכת הרצונות.
קורח שהיה חכם גדול, דהיינו בעל מערכת כוחות מופלאה וגדולה, טעה כיוון שמערכת הרצונות הטעתה אותו, כפי שאומרת לנו התורה: "כי השוחד יעוור עיני חכמים" – גם אדם חכם, אם רצונותיו פונים לכיוונים שליליים הוא ימצא דרך להצדיק את הכיוון אליו הוא רוצה לפנות.
קורח רואה שמיוצאי חלציו עתיד לעמוד שמואל הנביא, וממילא מסיק שאם שמואל הוא מצאציו הרי שראוי שקורח יזכה בהנהגה, ולכן אינו חושש לחלוק על משה רבנו. אך כפי שחז"ל אומרים: "ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה".
וכאן המקום לשאול, האם קורח לא היה יכול להעלות את האפשרות שבמאות השנים שיעברו עד לידת שמואל הנביא, תיתכן אפשרות של תשובה, הרי הוא היה חכם גדול…? גם התשובה לשאלה זו היא שכאשר המערכת שמובשת, שכאשר רדיפת הכבוד והשררה ממלאת את הלב, השיקולים מתעוותים ונפגמים.
המשנה במסכת אבות כותבת: "אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי) צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, אבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם".
אנו מבינים היטב כיצד עין טובה, חבר טוב ושכן טוב מגיעים רק מלב טוב, וכיצד דברי רבי אלעזר בן ערך כוללים את דבריהם. אך כיצד דברי רבי שמעון שאמר "רואה את הנולד" נכללים בתוך "לב טוב".
על פי דברנו גם על מנת לראות את הנולד כראוי יש צורך בלב טוב, בלב מלא רצונות טובים ושאיפות קדושות וטהורות.
אחד הלימודים הגדולים מפרשת קורח, היא כמה השיקולים וההכרעות שנעשים לשם שמים הם באמת ישרים וטובים יותר, ועד כמה שיקולים שאינם לשם שמים הם שיקולים שאינם נכונים, לא רק ברמה האידיאליסטית, אלא גם ברמה המציאותית.
נסיים בסיפור מופלאה המופיעה במדרש רבה (ויקרא כב, ד): מעשה היה באיש אחד שהיה עולה מבבל לארץ ישראל וראה שני ציפורים שהיו רבות זו עם זו, והמיתה אחת מהן את חברתה, והלכה הציפור החיה והביאה עשב ונתנה על הציפור המתה והחייתה אותה. אמר אותו האיש טוב הוא שאקח מאותו העשב ואחיה בו מתים של ארץ ישראל… כשהגיע לסולמי צור ראה אריה שנהרג ומושלך בדרך, אמר טוב לי לנסות את העשב הזה על האריה. נתן עליו מהעשב וחיה, וקם ואכל אותו (על פי תרגום עץ יוסף).
זוהי דוגמה מופלאה לכוחות גדולים שלא נעשה בהם שימוש נכון. וכך בדיוק מתרחש אצל האדם: כל אדם מקבל כוחות עצומים, כל אחד בתחום אחר, אלא שניצול הכוחות תלוי במערכת הרצונות והמידות, ולפעמים דווקא הכוחות הגדולים והעצומים שיש באדם הם אלה שיקומו עליו וימיו אותו, אם לא ידע להשתמש בהם כאוי.
יהי רצון שנזכה לכוון כוחותינו כראוי, נשתמש בהם לחיות ולהחיות, ולא בכדי להורידנו לשאול.