בפרשת בהר אנו עוסקים בין השאר במערכת הכלכלית, הכוללת שמיטה ויובל, ואני רוצה להיכנס היום לעניין כללי שקשור למבט הנכון על העולם הכלכלי שאנו חיים בתוכו.
התורה מצווה "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו…ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך כי אני ה' אלוקיכם". "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך, את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים". "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבודת עבד".
העולם בנוי כך שאדם לא יכול לחיות לבד, האנשים זקוקים זה לזה. האדם לא יודע הכל ולא יכול לעשות הכל לבד. כדי להתקיים יש לי צורך לקשרים עם עוד אנשים, בכל הרמות. מדוע יצר הקב"ה כך את העולם?
הרמח"ל מסביר שמטרת כל הבניין הכלכלי הוא לחבר ביננו, ליצור קשרים, חברויות וחיבור בין האנשים. מטרת העולם הכלכלי הוא להרבות חיבורים וקשרים, להרבות אהבה ואחווה.
מי שמגיע לעולם הכלכלי ומטרתו להרוויח את הרווחים הגדולים ביותר, לקחת כמה שיותר, הוא לא מבין את עניינו של העולם הכלכלי. מי שמטרתו הגדולה ביותר היא להרוויח כמה שיותר, ואין זה משנה אם הוא רוצה לתת את כל רווחיו לצדקה וחסד, כמעט וודאי שהוא יגיע להונאה.
צריך להיזהר, התורה בפרשתנו מזהירה אותנו, לא להונות. וכך כותב רש"י על הונאת דברים: "כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ". רשי מזכיר שתי דוגמאות: האחת, שלא יקניט איש את חבירו. כשאדם רוצה לבנות את מעמדו החברתי, אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הקנטת החברים שלו, להיות זה שזורק בדיחה והלצה. והתורה מזהירה אותנו שזו הונאת דברים, שלא ככה בונים מעמד חברתי. מטרת החברה היא חיבור, אהבה ואחווה, חסד וטוב.
הדוגמא השניה שמביא רש"י היא של אדם המבקש עצה. אדם זה מגיע ובענווה מבין שהוא לא יודע הכול ולכן בא לשמוע את חברו. זהו דבר נפלא שנותן הזדמנות לתת עצה מכול הלב, אך מצד שני גם נותן מקום לנצל את האמון, את החסרון של השני, את ה'מעמד' שלי כמומחה, ולתת עצה מתוך נגיעה ואינטרס – וזוהי הונאה.
כל כך חשוב שאנשים נותנים אמון, וצריך להיזהר שלא לשבור אותו, לא להוביל אחרים לאשליות, לא לבנות דמיונות, כי בכך הורסים את היכולת ליצור קשרים, אהבה ואחווה, ולמעשה הורסים את העולם.
איזה כאב נורא הוא לחיות בעולם בו אי אפשר לתת אמון, עולם בו אי אפשר לסמוך, עולם בו אנשים לא יודעים אם מה שנאמר להם הוא אמיתי או נובע מתוך אינטרסים.
זה כל כך חשוב שבזה תלויה גאולה העולם וירושלים: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
השפת אמת מעמיק עוד בהבנה ומבאר:
"בפסוק וכי ימוך כו' והחזקת בו כו' וחי אחיך עמך…וזה הענין נוהג הן בעשיר הן בחכם (כל מי שיש לו מה לתת מחויב לתת משלו, הן אדם שיש לו חוכמה והן אדם שיש לו עושר), וממשמע שנאמר 'והחזקת בו' שיש בכוח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו 'וחי עמך' – כי הנקודה חיות יכול להתפשט עד אין שיעור".
כלומר, לכל אדם שיש שפע, הן שפע של חוכמה והן שפע כלכלי, יכול להחיות מהשפע שלו את הנזקקים, וכיוון שהשפע הוא אלוקי, ללא שיעור וגבול, הרי שכל זמן שישתמש האדם בשפע לנתינה – השפע ילך ויתרבה.
אבל השפת אמת לא מסתפק בדברים אלו ואומר: "והקדוש ברוך הוא וברוך שמו משפיע בכל יום לכלל הבריאה כל הצטרכות שלהם הן בנפש הן בגוף ועל זה מברכין 'הזן את העולם כולו' דייקא. רק שהמקבלים צריכין להתאחד ולתת זה לזה באחדות אחד. ואז אין מחסור דבר. וכיון שימוך אחיך ומטה ידו עמך בוודאי נמצא העזר אצלך. ואם כי אינו רואה שיהיה בכוחו כל כך. על זה נאמר 'מאיר עיני שניהם ה', שעל ידי התאחדות ישרה עליהם ברכה".
זהו דבר מופלא מאד שמתחבר באופן ישיר לדברינו, הקב"ה שולח לאחד שפע והשני נזקק, המטרה היא שיתאחדו, באמת יש מספיק לכולם, יש שפע לזון את כל העולם בחסד. אבל כדי שיהיה לכולם אנו נדרשים להיות המעבירים, בחסד ובמסחר צודק וישר, וכך השפע עובר ונוצרת אחדות.
כשנבין היטב את המטרה האלוקית שלשמה נוצרה צורת הכלכלה שמלווה את חיינו, נוכל ממילא לכוון את הדברים כראוי. יהי רצון שנזכה לכך.
