פרשתנו פותחת בקריאה אל האדם "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". דברים אלה מתאימים לחודש אלול שאנו עומדים בפתחו, בו האדם מתבונן בחייו וצריך לבחור באיזו דרך ללכת- בדרך הברכה או בדרך הקללה.
עניינה של המילה 'ראה' היא להתבונן בשכל. האדם מצווה לבחון, לבדוק ולהתבונן מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ומתוך כך להתבונן בחייו ולבדוק האם הם הולכים בדרך הברכה או בדרך הקללה.
מתוך דברים אלה נעיר שלוש נקודות יסודיות:
- בעצם האמירה "ראה אנכי נותן לפניכם" מונח היסוד לכל עבודת האדם בעולם, והוא יסוד הבחירה.
הבחירה היא עיקר גדול מעיקרי התורה, כפי שלימד אותנו הרמב"ם (מורה נבוכים) באומרו: "יסוד תורת משה רבנו עליו השלום וכל ההולכים אחריה היא שהאדם בעל יכולת מוחלטת…שיהא האדם בעל יכולת על כל אשר יחפוץ או יבחר ממה שיש לו יכולת עליו". זהו יסוד גדול ומשמעותי על כדי כך שרבים כתבו שבזה מותר האדם מהבהמה וזהו 'צלם האלוקים' שבאדם:
"האדם נברא בצלם אלוהים ויש לו דמיון בזה אל ה' יתברך. האדם שנברא בצלם אלהים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה. וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה" (המהר"ל).
"הצלם האלהי הוא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח רק מרצון ושכל חפשי…ולכן אמר אל לבו "נעשה אדם בצלמנו", פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו…" (משך חכמה).
אמונתנו בבחירה איננה רק אמונה סתמית. אנו מצווים לחיות את חיינו כבעלי בחירה, ולממש את בחירתנו. הרבה מאד אנשים מספרים לעצמם, שהם לא יכולים להשתנות או להתקדם, שלכאורה הדבר לא בידיהם. לא לחינם יסוד זה חוזר ומופיע פעמים רבות בספר דברים, כי כל זמן שישראל אינם בארץ הרי שבחירתם מוגבלת מאוד – "על פי ה' יסעו, על פי ה' יחנו". אולם מהרגע שמגיעים לארץ אנו הופכים להיות הרבה יותר עצמאיים, בעלי ריבונות ובחירה- "להיות עם חופשי בארצנו". כשעם ישראל בארצו יותר ויותר דברים הן ברמה הכללית-לאומית-מדינית והן ברמה הפרטית, הופכים להיות בחיריים.
ה'אבן עזרא' מעיר הערה פשוטה: "ראה'- לכל אחד ידבר". נראה שכוונתו לדייק שביד כל אחד ואחד לבחור באיזו דרך ללכת: בדרך הברכה או בדרך הקללה. ויש להיזהר לא להסתתר מאחורי גורלות, לא להאשים את הממשלה, ההנהגה המקומית, המשפחה וכדו', אלא כל אחד מצווה ב"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
- הספורנו אומר על הפסוק הראשון דברים יסודיים מאוד:
"ראה'- הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות. כי אמנם 'אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', והם שני הקצוות, כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק, על דרך היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק, ושניהם לפניכם להשיג מה שתבחרו".
כלומר, ראה שיש חידוש מופלא בישראל, שכן המילה 'ראה' מראה על חידוש (כפי שכתוב בקהלת א,י: "ראה זה חדש הוא"). החידוש הוא שבישראל אין דרך ממוצעת, אלא או ברכה או קללה, כפי שאומרת הגמרא בברכות, שכאשר ישראל עולים הם עולים עד הכוכבים, וכאשר יורדים- יורדים עד עפר.
לעם ישראל יש תפקיד גדול- להודיע דבר ה' בעולם. לכן, אם ישראל עושים את תפקידם הרי שאין גדולים מהם, אך אם אינם עושים את תפקידם הרי שהם חסרי תוחלת ופוגעים פגיעה אנושה בעולם כולו. דברים אלה נכונים הן לכלל האומה והן לכל אדם מישראל. אל לו לאדם להסתפק בבינוניות וקטנות, אלא עליו לשאוף לעשות דברים גדולים ולהיות שייך לאידיאלים וערכים גדולים. הבינוניות איננה אופציה אפשרית בישראל.
- אחת החובות היסודיות ביותר שיש לאדם בעולם היא עבודת ההתבוננות. האריך בדברים אלה ה'מסילת ישרים' בכותבו כי:
"צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד, בכל זמן, ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מהו הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו, ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא. כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו".
ואומר ה'מסילת ישרים' שזו העצה הגדולה והחשובה ביותר שנותנים החכמים בכדי לזכות להגיע להצלחה האמתית.
זוהי העבודה המרכזית של חודש אלול, עבודת ההתבוננות. לכן האות הניתנת בספר יצירה לחודש אלול היא האות יו"ד, שעניינה החוכמה וההתבוננות.
יהי רצון שנזכה לקחת את שלוש התובנות הללו לחיינו, להבין ולדעת שהבחירה בידנו, לבחור בחיים של גדלות ולהיות אנשים שמתבוננים בחיינו ומובילים אותם בבחירה לדברים גדולים וטובים.
