שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת עקב והחופש הגדול

היום נתייחס לימים העמוסים והשמחים בהם אנו נמצאים כעת- ימי החופש הגדול.

אחת הסכנות הגדולות כאשר נכנסים לארץ ישראל וזוכים להופיע את הכוח הגדול של עם ישראל, בונים ויוצרים מדינה, וכל יחיד ויחיד זוכה לבטא את הכוח האלוקי שניתן לו בארץ חיינו – היא שהאדם עלול להגיע לשכחת ה', לחשוב שהוא עושה והוא פועל מעצמו. "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך, המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" – האדם עלול לשכוח מי נותן את הכוח, לשכוח מה המקור לכל.

הרב חרל"פ מעיר בנושא זה שתי הארות מאירות:

"אמר 'המוציאך' – ולא 'אשר הוציאך', שכן אף אם זוכרים בעבר 'אשר הוציאך', ואינם מרגישים שיציאת מצרים היא בלתי נפסקת והיא מתחדשת תמיד בכל רגע ורגע, הרי זו שכחת ה' שבאה לו מצד רום לבבו"

לא יצאנו ממצרים רק בעבר. אנחנו יוצאים כל הזמן, כיחידים וכאומה, ומתוך ההפרעות והמצוקות אנחנו הולכים ומופיעים. האדם צריך תמיד לזכור שה' מוציא אותו כל הזמן מהמייצרים וההגבלות, מרומם אותו מעל החומריות השוטפת ומגביה אותו מעל לכל מה שחוסם אותו מלגלות את נשמתו.

ועוד כותב הרב חרל"פ כי "עיקר ההקפדה על הגאווה הוא בזמן שהיא בשני לבבות, יצר הטוב ויצר הרע – 'ורם לבבך' – בשני יצריך (כדרשת חז"ל על 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך… – בשני יצריך, שתי לבבות, (ברכות נד.), אולם הגבהות של היצר הטוב היא טובה ומוכרחת: "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

כלומר, גאוות היחידה, השמחה בהיותינו עובדי ה' צריכה למלא את ליבנו בשמחה ואושר גדול, וזוהי גאוותנו!

 

לעיתים אפשר למצוא דברים קצרים ועמוקים, שבכוחם להכנס ללב ולהעמיק את המחשבה. בעת שרותי בצבא, בו כידוע יש לעיתים זמנים ארוכים בהם לא מפעילים את המחשבה אלא את הגוף, תמיד היה עימי ספר 'אורות התשובה' בכיס, ומידי פעם הייתי חוטף פיסקה של דברי התורה המופלאים של מרן הרב קוק זצ"ל ומסתובב איתם שעות רבות.

גם דבריו הנ"ל של הרב חרל"פ הם מאותם הדברים שיכולים להאיר את מעשינו שעות וימים לאחר שקראנו אותם.

אנו בימים נפלאים בהם ניתן לזכור מה עיקר ומה טפל, להיזכר במגמת כל המעשים, הטרחה והעשייה, ולהנחיל לילדנו את גאוות היחידה, את הידעה שה' הוא המוציאנו רגע רגע מכל המיצרים, וזו שמחתנו הגדולה ביותר.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן