הרב גור גלון
המדרש על פרשת שופטים כותב דברים נפלאים: "זה שאמר הכתוב "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל" מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי, ואינה חיה אלא ששה חדשים… וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורין ועדשים. א"ר תנחומא: כל חייה אינה אלא חטה ומחצה והיא כונסת את אלו, ולמה היא עושה כן? שאמרה שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול. אמר ר"ש בן יוחאי מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף לפיכך אמר שלמה "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא. ומהו "ראה דרכיה וחכם"? רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל. אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מברייה ולא שופט ולא שוטר יש לה שנאמר "אשר אין לה קצין שוטר ומושל" אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן הוי "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
רואים שהמדרש מתייחס לשלושה דברים שניתן ללמוד מן הנמלה:
- חכמתה – שמאכסנת את התבואה בבית האמצעי.
- מעשיה הטובים – זריזותה.
- ומידותיה – שלא נהנית מן הגזל.
הגר"א בפרושו על משלי מבאר שאלו הם שלושת הדברים הנצרכים לאדם בעבודת ה', ובעצם בחייו בכלל, וז"ל: "כי האדם צריך לדרכי ה', שלושה דברים: חכמה, מידות ומעשים טובים, והנמלה מופלאת במעשיה באלו השלושה…", והגר"א מדייק זאת בפסוק: "לך אל הנמלה עצל' – לראות את מעשיה הטובים, 'ראה דרכיה' – להתדמות אל מידותיה, 'וחכם' – ללמוד את החכמה". וממשיך הכתוב ומציין שלנמלה אין קצין, שופט ומושל אלא היא עושה זאת מעצמה, ושאנחנו צריכים ללמוד ממנה. שלמה המלך מגלה לנו שתפקידם של השופטים החיצוניים הוא שנציב שופטים לעצמנו, שהדבר יהפוך לטבעי לנו, 'שופטים ושוטרים תתן לך'! וכמו שאצל הנמלה שלושת הדברים הללו מונחים בעצם חייה, בטבעה העצמי, כך אנו צריכים להפוך את הדברים הללו לטבעיים לנו.
עוד יש ללמוד מדברי חז"ל אלו שההתקדמות המתמדת, לימוד תורה ועשיית מצוות ומעשים טובים, מתוך חשבון של נצח, צריכים להיות טבעיים לנו. מבטנו צריך להיות רחב מספיק שנבין שערכם של מעשינו איננו זמני, אלא שייך לעולם הבא, עולם הנצח. ומתוך הבנה זו נוכל לקבל כוחות חיים, חיוניות וזריזות לפעול ולעשות ולתקן. אולי גם זו כוונת הברכה וההודאה שאנו אומרים 'וחיי עולם נטע בתוכנו'- כלומר היכולת לעשות עכשיו מעשים גדולים ומשמעותיים, בהקרבה ומסירות נפש נעוצה בעובדה שיש בנו חיי עולם, ומשם אנו שואבים את העוצמה.
מי שלא רואה את משמעותם הנצחית של החיים, כבר עכשיו מתעצל מלחיות ומאבד את חיוניותו, בהקשר זה נביא את דבריו המדהימים של הקדוש סא"ל עמנואל מורנו הי"ד:
ערכן של חמש שניות סתיו – חבר מהיחידה חבר מהפלגה של ﬠמנואל כותב למשפחת מורנו: ברצוני לשתף אתכם בשיחה שהיתה לי ﬠם ﬠמנואל ביום שישי, מספר שﬠות לפני שﬠלינו למסוק. זהו תוכן הדברים. כיוון שאינני זוכר את הדברים מילה במילה. ישבתי ﬠם ﬠמנואל ודברנו ﬠל כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו. ומה נﬠשה בכל אחד מהמקרים. בﬠקבות תקרית המסוק המצﬠרת שקרתה שבוﬠיים לפני כן. בה נורה טיל ﬠל מסוק ונהרגו בו 5 חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מﬠל לבנון. בﬠקבות כך שאל אותי ﬠמנואל שאלה "מה אתה ﬠושה. במידה וחס וחלילה. המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך 5 שניות לחיות ﬠד ההתרסקות?" ﬠניתי לו: "לא יודﬠ. אני משﬠר שאהיה מאוד ﬠצוב ומפוחד, אﬠצום ﬠינים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב". ﬠמנואל חשב רגﬠ ואמר: "מה שאני אﬠשה. וזה גם מה שאתה צריך לﬠשות. זה להגיד 'שמﬠ ישראל׳...". הסתכלתי ﬠליו ואמרתי לו: "בסדר אז תגיד שמﬠ ישראל... אבל מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שנייה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות". אז הוא ﬠנה לי משפט שﬠד ﬠכשיו מלווה אותי. ואני מאמין שהוא ימשיך ללוות אותי כל חיי: "אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות וﬠדיין יש בשניות אלה משמﬠות לחייו ושאיפה למה שאחריהם. משמﬠ, לכל החיים שלו יש משמﬠות. או אם לﬠומת זאת. לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו. אז כנראה אין משמﬠות לכל החיים שלו. כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים. או ליהנות ולחיות את הרגﬠ. אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא". המשפט הזה מלווה אותי מרגﬠ התקרית הנוראית. וﬠוזר לי בכך שאני יודﬠ שמבחינתו של ﬠמנואל. החיים לא נגמרו שם ﬠם אותה פציﬠה ארורה שגרמה למותו. אלא הוא רק סיים ﬠוד שלב אחד בדרך אל השלב הבא. שהוא השלב היותר חשוב. ובשביל להגיﬠ לשלב הבא, אנחנו חיים את החיים האלו. אני לא אדם דתי. אך אני מאמין שהאמונה החזקה של ﬠמנואל ﬠזרה לו לﬠבור ברוגﬠ ובשלוה את כל הרגﬠים הקשים בחייו. ובﬠיקר מהרגﬠ בו הוא נפצﬠ וﬠד הרגﬠ שבו הוא מת. אותי, הדבר הזה מחזק.
בימים אלו אנו נכנסים לחודש אלול, לחודש שבו אנו עמלים להתאים את חיינו לנצח, להתאים את חיינו לגובה הנכון והאמיתי שלהם, לחזור בתשובה במובן העמוק – זה לחזור לטבענו האמיתי, לנקות מעצמנו את כל מה שנדבק בנו מבחוץ כדי לחיות את עצמנו באמת.
הרבה דרשות נדרשו על החודש הזה והנוטריקון של שמו האהוב עלי ביותר הוא: אני לדודי ודודי לי – הקב"ה רוצה שאביא לו את ה'אני' שלי, 'אני' – לדודי, וממילא שכל ה'אני' שלי יהיה מכוון אליו יתברך, והוא יתגלה בי, בליבי, ברצוני, במחשבותי, בריגשותי ובמעשי, ו'דודי' לי!
