שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרחי כהונה

הרב גור גלון

בזאת תדעון

פרשת קרח עוסקת בבירור מעמדם של הלויים בכלל, ושל אהרון ובניו בפרט. קרח ועדתו, ובהמשך גם העם, מפקפקים בכך שהבחירה באהרון ושבטו היא בחירה אלוקית נטולת אינטרסים ופרוטקציות והקב"ה מוכיח ומראה לעם ישראל בשלושה אופנים, שהבחירה היא בחירה אלוקית.

ההוכחה הראשונה, היא בליעת קורח, דתן ואבירם על ידי הארץ, וכפי שאומר זאת משה רבנו "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מליבי".

ההוכחה השניה היא שריפת מקטירי הקטורת, על פי דברי משה רבנו "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש".

ההוכחה השלישית היא המגיפה, בה נהרגו 14,700 איש, אשר באה בתגובה לתלונתם של עדת בני ישראל "על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה'".

השקד – מקדים להיטיב

אחרי שלושת ההוכחות הנ"ל, ודאי כבר נקבעה בלב העם העובדה כי הבחירה באהרון (ובשבטו) הינה אלוקית. ולכן עולה השאלה, מדוע יש צורך בהוכחה רביעית- פריחת מטה אהרון- שהיא, בניגוד להוכחות האחרות, אינה נדרשת על ידי העם ואינה באה כתגובה לדבריהם או מעשיהם?

נראה לומר שאין במעשה פריחת המטה הוכחה או ראיה שבחירת אהרון ובניו ככהנים הינה בחירה אלוקית, אלא יש כאן אמירה אלוקית על הטוב והחסד שעושים ומשפיעים הלווים והכהנים.

שלושת ההוכחות שהבאנו לעיל, היו הוכחות כואבות ונוראות, הוכחות שיצרו פחד ומורא, מוות ואובדן, לעומתן ההוכחה הרביעית היא של פריחה ופירות.

תפקיד שבט הלוי הוא לעורר את הפריחה ואת הפירות, שיכולים לצאת מעם ישראל. מקל השקד מייצג הן את השקידה האלוקית על טובתנו והן את השקידה וההתמסרות של בני לוי לטובתם של ישראל. וכפי שמבטא זאת הרש"ר הירש:

"כלום אין כל ענפי עצי הפרי דומים זה לזה? בכולם יש נבטים של עלה, פרח ופרי, אדמה אחת נושאת את כולם, מי הגשמים המשקים אותם באים לכולם ממקום אחד, רוח אחת מנשבת בכולם, וכולם נאותים לאור חמה. ואף על פי כן אחד הוא השקד בין כל חבריו בשדה. ובמה ייחודו? בשקידה שעל שמה הוא נקרא; בהתמסרות עירנית וזריזה הוא עושה את המוטל עליו ובכך הוא מקדים את כל אחיו האילנות. בעוד הם נמלכים בדעתם, הבר השלים הוא את מפעלו; והוא מקדים מיד את התכלית, שהיא הפרח העושה את הפרי…. זוהי בדיוק רוח הלויים שבזכותה זכה שבט לוי להיות מייצג התורה והמקדש, שכן רק בני לוי נענו לקריאת 'מי לה' אליי' ונאספו אל משה… יחד עם זה הרי כאן גם הבטחה מנחמת, כי השקד רק מקדים לפרוח ולעשות פרי; הוא עובר לפני חבריו בשדה ומקדים אותם בהתפתחותו אך גם הם עתידים לבוא בעקבותיו. וכן הדבר גם בלויים ובבני אהרן, הם עוברים לפני אחיהם בהתפתחות הרוח ובדרך החיים ושאר השבטים נקראים לבוא בעקבותיהם ולסגל דרך זו לעצמם".

כולנו פרחים

תפקיד בני אהרן איננו רק להיות נחשונים הפורצים את הדרך, אלא ללמד ולרומם יחד איתם את כל עם ישראל. אולי זה הרמז בכך שהקב"ה מבקש את כל המטות יחד, כדי להורות על ההשפעה ההדדית. לעיתים יש נטיה לשנוא ולרחק את מי שזכה בסיעתא דשמיא, במעלות ברוכות. הפרשה מלמדת אותנו, שכאשר הקב"ה נותן לאדם מעלות ותכונות טובות, תפקידו הוא לרומם ולעלות את כל החברה בעזרת מעלותיו, ותפקיד הסובבים אותו הוא לתת לו את הכבוד והערכה כדי שיוכלו להנות מכל הדברים הטובים שבכוחו לתת.

יהי רצון שכל אחד יגלה את כשרונו ומעלתו ויזכה ללב טוב בכדי לחלוק את כישרונותיו עם כל סביבתו, ויותר מכך שנזכה להיות בעלי עין טובה וענווה, להעריך ולהוקיר את בעלי הכישרונות כדי להתעלות בעזרתם.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן