שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

וטמא טמא יקרא

הרב גור גלון

פירוט יוצא דופן

השבת אנו ממשיכים לעסוק במחלת הצרעת בה התחלנו לעסוק בשבת שעברה. אין מחלה שהתורה מאריכה בה כה הרבה ומרחיבה בפרטים על מיקומה, גודלה, צבעה, סוגיה ודיניה כמו הצרעת.

כידוע, כאשר התורה מרחיבה בעניין מסוים, הדבר מגלה שהוא חשוב ומשמעותי. כאן המקום לשאול מה עניינה של מחלת הצרעה, מדוע היא כה חשובה ומשמעותית?

חז"ל אומרים לנו, על הפסוק "זאת תהיה תורת המצורע" שהדבר המרכזי עליו מגיעה הצרעת הינו לשון הרע- "מצורע- המוציא שם רע".

מפורסמת היא החומרה היתרה שייחסו חז"ל לאיסור לשון הרע, כפי שכותבת הגמרא (ערכין טו:) "תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים".

ושוב עולה שאלה מדוע לשון הרע הוא השורש של כל הבעיות, עד כדי כך שהקב"ה אומר כביכול על בעל לשון הרע ש"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" (שם, שם).

לראות את הטוב

נראה להסביר, שהבעיה הקשה ביותר בעולם הזה היא שהעניין האלוקי נסתר, כפי שדרשו חז"ל 'עולם' הוא מלשון 'העלם'. הקושי הגדול ביותר של האנושות הוא העיוורון, חוסר היכולת לראות את הכוחות האלוקיים האדירים הפועלים במציאות. לו היה האדם רואה את הכוח האלוקי הפועל במציאות, את הטוב האלוקי, את האמת העליונה, מיד היה עובד את ה' בכל ליבו ובכל נפשו (כפי שמסבירים רבים את משמעות דברי חז"ל שהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית – שישראל ראו מראות אלוקים כה עליונים, שכבר לא הייתה להם שום בחירה אלא לומר 'נעשה ונשמע'). הבעיה הקשה ביותר היא שהאדם לא מצליח לראות את המציאות כפי שהיא באמת.

בעל לשון הרע לא רואה את הטוב והחסד- לא במציאות ובחיים ולא אצל אנשים. הוא לא שם לב כמה חסד אלוקי נעשה עימו בכל רגע ורגע, בעצם חייו, בפרנסתו וכלכלתו, בבריאותו, ובכל המקרים הקורים לו.

ההתעלמות חוסמת את האדם מלראות את הטוב הנמצא באנושות, בחברה, במשפחתו, בבת זוגו, בילדיו, ובכל המעגלים הסובבים אותו.

פה – שח

אדם שלא רואה את הטוב לא יבוא גם לעשות ולפעול טוב. הדרך לחשיפת הטוב במציאות היא על ידי הדיבור, כפי שאומרים חז"ל בגמרא (שבת י:) שהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. כלומר, צריך להגיד זאת לחבר, לדבר איתו ולהראות לו שנעשתה עימו טובה, שכן ישנה חשיבות רבה לא רק לעשיית הטוב אלא גם לדבר עליו ולהראותו.

אנו נמצאים סמוך לחג הפסח, וכתבו המקובלים שעניינו של חג הפסח הוא שה'פה-שח'. כדי לבטא את הגאולה אנו מצווים לדבר: "למען תספר באזני בינך ובן בינך", "והיגדת לבינך ביום ההוא". הנביא מחדד את הדברים ואומר שכל מטרת יציאת בני ישראל ממצרים היתה כדי שידברו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

לעומת זאת בעל לשון הרע לוקח את הכוח האדיר של הדיבור, אשר נועד לפקוח את עיניהם של בני האדם לראות את הטוב והחסד, ומשתמש בו להפיץ רע, לראות את החיסרון והשלילה, הכיעור ושקר, ולכן עונשו כה חמור.

לא לחינם ברכנו השבוע את ברכת האילנות, כי ההכנה הראשונית לקראת חג הפסח, מיד בכניסת החודש, הוא לראות את הלבלוב והצמיחה, את הטוב והיופי, להודות עליהם ולזכור שהקב"ה חפץ בטובתנו וברא "אילנות טובות ובריות טובות להנות בהם בני אדם".

יהי רצון שנזכה בחודש המואר – חודש האביב בו הכל פורח והאבק שמוסר מכל הפינות של חיינו, מגלה את הטוב והנקי, היפה והמתוקן – לראות עוד ועוד את הטוב ולדבר עליו ואותו לכל סביבתנו.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן