הרב גור גלון
הכפורת – שיא הקדושה
השבת אנו זוכים להתחיל ללמוד את פרשיות המשכן, המבנה המופלא עליו נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ועל ידו שורה השכינה בישראל באופן גלוי וקבוע.
לפני ולפנים, במרכז המשכן ניצב קודש הקודשים, ובו ארון ברית ה' מקום משכנם של לוחות הברית, ומעל לו ניצבים הכרובים, עיקר העיקרים בבית המקדש. כאשר מתגלה הקב"ה בביתו, אין הוא מתגלה אלא מבין שני הכרובים – "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" (שמות כה, כב). חיזוק לכך מצאנו בהילקח הארון בשבי בכינויו "ארון ברית ה' צבאו-ת יושב הכרובים" (שמואל א, ד, ד), וכן בהעלות דוד את הארון לירושלים "ויקום וילך דוד וכל העם אשר איתו… לעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם ה' צבאו-ת יושב הכרובים עליו" (שמואל ב, ו, ב). וכך הכינוי במקומות נוספים בנ"ך.
במבט ראשון ניתן היה לחשוב כי הלוחות הם העיקר והכרובים הם רק עיטור לארון. אך כשאנו מתבוננים בפסוקים אנו רואים את ההפך. "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך"- הפסוק אינו מדבר על סדר הפעולות הכרונולוגי, (שהרי מעשית, קודם צריך להכניס את העדות, הלוחות, ורק לאחר מכן לתת את הכפורת, שהיא המכסה, על הארון), נראה שהתורה רצתה להביא את הדברים על פי סדר חשיבותם. היסוד והבסיס של ארון הברית הוא הכפורת נושאת הכרובים, ורק מתוך שהכרובים חופפים על הארון ניתן להכניס את הלוחות לתוכו.
ישראל והתורה
נקודה זו מגלמת סוד עמוק מאוד, סוד שרק אליהו הנביא יכול היה לגלות, כפי שמסופר בתנא דבי אליהו (פרק יד):
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ואמר לי: רבי שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל".
וכן מובא בקהלת רבה (א, ט):
"אמר רבי שמעון בר יוחאי: כתיב 'כי כימי העץ ימי עמי' ואין עץ אלא תורה שנאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה', וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה?- לא תורה בשביל ישראל?! אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה, על אחת כמה וכמה".
הסוד העמוק שמתגלה כאן הינו שהעיקר לכל הוא ישראל, רצונו של הקב"ה הוא בקשר עם ישראל העם החי, הקשר עם האנושי והאנושות שבראשה ניצב עם ישראל. התורה היא, בסופו של דבר, אמצעי כדי לחבר את עם ישראל עם הקב"ה. היא "העצות" כלשון הזוהר או "התבלין" כלשון הגמרא, בכדי לכוון ולהדריך את עם ישראל כיצד להתקשר אל הקב"ה.
הכרובים מייצגים את קודשא-בריך-הוא ושכינתה, את עם ישראל והקב"ה, הם המדד לקשר שבין ישראל לקב"ה. כפי שמעידים חז"ל (יומא נד.) "בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגלגלים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה"- כלומר, החיבור המלא, העמוק, שבין הקב"ה לעם ישראל, מתבטא בכרובים.
בית של אהבה
הבנה זו, שרצון ה' הוא בקשר עימנו ושהקשר יהיה בדבקות, בחיבה ובאהבה, היא הבנה שצריכה לעמוד במוקד אהבת ה' שלנו, ובמוקד חיינו.
הקב"ה לא רוצה שנעשה רצונו סתם כמצוות אנשים מלומדה, אלא שנעשה רצונו מתוך התקשרות ודבקות. "רחמנא ליבא בעי". ישנו ביטוי חריף לכך בפרשתנו, רק מ"איש אשר ידבנו ליבו" ניתן לקחת תרומה. במשכן יש משהו פנימי, אינטימי ואישי ביותר – קודש הקודשים מכונה "בית המיטות", "תוכו רצוף אהבה". "ויקחו לי תרומה" היא בקשה עמוקה של מבקש הקשר. המשכן הוא בית לה', הוא כולל בתוכו את כל המשמעות שממלאת את ליבנו כאשר אנו שומעים את המילה 'בית'.
יהי רצון שנזכה שעבודתנו תהיה כולה מתוך אותה אהבה ודבקות, מתוך אותו קשר לבבי פנימי, ונזכה לקיים את דברי שירתו ותפלתו של רבי אלעזר אזכרי "בלבבי משכן אבנה".
