בזה הננו עומדים כבר על אותו המרחב, המביא אותנו "לשקוד על דלתות הפתח"[328] לפתיחת התחלת הפתרון של חידת החיים. אנו עומדים על סף שינויים גדולים בהישגי הרוח האנושית, על סף פתיחת התחלת הפתרון של חידת החיים. בתקופת כתיבת דברים אלו רווח בתחום הביולוגיה המושג חידת החיים, כקוד לשאלה כיצד חומר אנאורגני הופך להיות חומר אורגני, ולהפך – מדוע אם מפרקים אורגניזם חי פוסקת ממנו חיותו. באף אחד מן המרכיבים היא לא קיימת, ואף אם מצרפים חזרה את כל מרכיביו, החיות אינה חוזרת. כיצד אם כן, מבחינה ביולוגית, נוצרו החיים על פני כדור־הארץ? אנו יודעים ממה מורכב אורגניזם מסוים, אך אם נאסוף את כל מרכיביו ונרכז אותם יחד, בלחץ ובחום – לא יתהווה מכך היצור. זוהי חידת החיים מבחינה ביולוגית. בתולדות הספרות, חידה זו היא השאלה על דבר משמעות החיים: העובדה שבתום החיים מגיע מוות, אותה התפרקות שלכאורה אין ממנה דרך חזרה, מהווה שאלה גדולה על ערכם של החיים. מה פשר חייו של האדם, אותן שבעים או שמונים שנה שבהן הוא מתהלך על פני האדמה? זהו מושג הרבה יותר רחב ומעורפל. ישנן תובנות שונות בקשר לשאלה זו, אחת מהן היא שהחיים הם חסרי משמעות, יחד עם זאת שטבעו של האדם הוא כך שהוא דווקא זקוק לגלות את משמעותם, למצוא פשר לחייו. זהו האבסורד שבקיום האנושי.[329]

תפיסה מקובלת ביהדות, על אודות התהיות על פשר החיים, הצעיף המכסה אותם ויוצר חושך עב – היא שהן נובעות מ'גלות השכינה'; אותו מצב ביניים שבו נתונה המציאות עד אשר ייגאל העולם. ישנה מסורת אצל המקובלים שבתאריך מסוים,[330] נפתחים שערי החכמה – מובנות יותר ויותר משמעויות שבתחילה נעלמות מאיתנו, וזהו שלב חשוב בדרך לגאולה. מתוך החכמות שמתפשטות מתחוללים גם שינויים גדולים בתפיסות המוסר, מבנה החברה, השאיפות, מידת החירות לעומת מידת ההכרח, עם סיבוכים ומורכבויות שונות בכל אלה. אמנם, רוב האנשים לא נותנים את הדעת על המשמעות והעומק ההיסטורי של התהליכים הכלליים שמתרחשים בחייהם, ועל כן תהליכים אלה לא תמיד ניכרים. ואילו הרב קוק כבר לפני מאה שנה קורא: הננו עומדים כבר על אותו המרחב, על סף הגילוי של פתרון חידת החיים. שהיא מתייצבת לפנינו בגילויים שונים של תנועה ותגבורת, צירוף ופירוד, התאמצות והתחלשות, חיבור והפסק, כמו הסתירה שבין ההכרח לחירות. הרב קוק מציין הפכים שיחד משלימים זה את זה ויוצרים דברים חדשים, ובכך מגבירים את התמיהה שבחידת החיים. וכולם באותה ההדרכה של הכרח ההולך במהלך של עלייה וחופש, של שכלול והשתלמות, פנימית וחיצונית, שמקור מקורה הננו רואים בסקירתנו הפנימית בשלמות האלוהית המוטבעת בנו. ה'רשימו' שנותר בעולם (עי' לעיל עמ' 398), הנשמה האלוהית שבנו, מופיע בהכרתנו – בצורתה של שאיפת קרבת־אלוהים, שמביאה אותנו גם אל קץ הגלות, גאולת העולם וגילוי החכמות.