מבחינה רעיונית, המאמרים 'העונג והשמחה' ו'הפחד', מייצגים, ולוּ בשמותיהם, שני קצוות מנוגדים של הנעת האדם: האחד פועל באמצעות 'חיזוקים חיוביים': הבטחת שכר, הנאה, עונג ושמחה, המהווים תמריץ משמעותי להשגתם; והשני פועל באמצעות 'חיזוק שלילי': הפחדה, אִיוּם וכיוצא באלה, שאף הוא מניע עוצמתי, אך כתמריץ שלילי. בעידן המודרני ניכרת העדפה גוברת לתמריצים חיוביים על פני שליליים, וייתכן שלא בכדִי מקדים הרב קוק את ה'עונג והשמחה' כמטרה ראויה שאליה יש לשאוף בנקל, ורק לאחר מכן דן בתמריץ השלילי, 'הפחד', שממנו מבקש האדם להימלט. המטרה בתמריץ השלילי אינה בהכרח חתירה ליעד חיובי, אלא הימנעות מכניסה למצב של סבל וסכנה. יחד עם זאת, רגשות אלו – אהבה והנאה מחד, פחד ודחייה מאידך – הם חלק אורגני ובלתי נפרד מן הנפש האנושית ומן המציאות, ועל כן אין להתעלם מאף אחד מצדדים אלו.
תחושת הפחד בפני עצמה חיונית לאדם, שכן היא משמשת מנגנון אזהרה מפני סכנות. הזהירות והחשש הנובעים מפחד מאפשרים לאדם להימנע מסכנות רבות ומלכודות, או לפחות לצמצמן. אולם תחושת הפחד עלולה גם להיות לא מאוזנת, לא תקינה ולכן גם מזיקה.
