תפיסות העולם הבוסריות והמוטעות הן יסוד כל הסבל שבעולם, שכן מתוך תפיסות העולם נגזרים סדרי החברה והחיים, גישתו של האדם אל הזולת, אל הטבע ואל עצמו. הטעויות שבתפיסות העולם נובעות מן הסיגים והטעויות שבתפיסת האלוהות, כפי שמתבטא בייחוד במושג 'כבוד שמים'. מכיוון שהסיגים והעיוותים הקיימים בתפיסת האלוהות משפיעים על כלל אישיותו של האדם – הם יסוד כל בעיותיו בחיים.[130] על כן כל מה שהעולם סובל יש לזקוף על יסוד זה של טהרת כבוד שמיים מכל סיגיו ובדיליו. שורשן הרוחני העמוק של כל הבעיות האנושיות הוא העיוותים שבתפיסת האלוהות – ההגשמה, הניכור והפירוד שבתפיסת אלוהים, במקום האחדות שבאמונת ישראל. אלוהים נתפס כשלמות אידאלית, והאופן בו אדם תופס את השלמות האידאלית מעצב את יחסו כלפי התופעות שהוא פוגש, כאשר הוא משמש כקריטריון ומודל לאמת ולטוב.
משום כך יש לזכך ולסלק את כל הסיגים שבמושג 'כבוד שמים', עד שיהיה מובן בטהרה כזו המסלקת ממנו כל חסרון. כאילו יש חיסרון לאלוהים, שהוא זקוק לאדם ותלוי בו כדי למלא חוסר זה – כגון שהוא נהנה מן הכבוד שהאדם מעניק לו, מתוך הצורך שלו בכבוד. וכן יש להסיר מן המושג 'כבוד שמים' כל השפעה מזויפת. תפיסה מוטעית, שאפשר להשפיע על אלוהים כאשר מכבדים אותו כראוי, ושהוא כביכול נפגע כאשר האדם פוגע בכבודו. תפיסה כזו עלולה להיווצר בעקבות התפילה. כאשר האדם מתפלל ומבקש עניינים שונים, הוא עלול לתאר לעצמו את אלוהים כדמות אנושית שניתן להשפיע עליה. כמו אדם מאוד עשיר וחזק, שאמנם אינו זקוק לכלום, אך הוא עודנו בעל רגשות אנושיים ואם בוכים לפניו הרבה קשה לו להתעלם מן הבכי והתחינה העמוקה. כך נוצרת תפיסה שניתן להשפיע על רצונו של אלוהים, לשכנע אותו ולהטות את החלטותיו. זוהי השפעה מזויפת כמובן, כיוון שאחד ממאפייניה של השלמות האלוהית היא שאינה נתונה לשינויים.[131] השפעתה של התפילה היא רק על האדם המתפלל ועל העולם. אם בעקבות התפילה האדם מתעלה, מתעורר לתשובה ומתקן את דרכיו, יכול להיות שבאמת יזכה למה שהתפלל עליו, כיוון שמעמדו הרוחני והמוסרי השתנה לטובה והוא נעשה ראוי לדבר שאותו רצה. חז"ל מתארים כיצד על ידי תפילה עמוקה אדם גם יכול לקנות את עולמו בשעה אחת (עי' עבודה זרה יז, א). אולם האדם והעולם הם אלה שמשתנים, ולא אלוהים.[132]
חיסרון באלוהים והשפעה מזויפת על אלוהים, כמו יתר הסיגים שבתפיסת המושג האלוהי – משפיעים על התרבות האנושית בכללה ועל נפש האדם בפרט. אם אלוהים הוא כזה חסר, חלש או רודף כבוד – קל וחומר שהאדם כך, ואין לו תקנה. בהכרתו של אדם בעל תפיסה כזו, העולם נעשה רקוב מיסודו. לכן באותה מידה שהתרבות האנושית רווּיה תדמיות, זיופים ושקרים, כך היא מלאה שחיתות מוסרית וסבל. האכזבה והייאוש מן השקר יוצרים סבל נורא. ממילא חלק מרכזי בתיקון העולם הוא זיכוך המושג האלוהי, כבודו וכלל היחס הנכון כלפיו.
