ישנם אנשים בעלי אישיות מאוד חזקה – מנהיגים, אמנים מפורסמים או פוליטיקאים, שמי שבא בקרבתם חש בעוצמת האישיות שלהם. אישיותם יוצרת השראה ורוממות מסוימת. כך נוצרת הערצה עיוורת וסגידה, שעל פי רוב אינן מיטיבות עם המעריצים. הערצה אינה גורמת ליתר תבונה ומוסריות. לעומתם, ההשראה שיוצר סביבו מי ששונא את הגאווה היא השראה של התקדשות. הוא מגביר את השאיפה להיות מסור לדברים נעלים וטובים, שכן השונא את הגאווה מתייחס למציאות שסביבו באופן ענייני ואמיתי יותר. כשם שהוא תופס את עצמו בפרופורציות הנכונות, כך גם יחסו לכל עניין סביבו נעשה נכון ופרופורציונלי יותר. ומתוך ענוותנותו הוא גם מתעמק במהותם של הדברים, בהתאם לעצמיותו של העניין ולא לביטוייו החיצוניים. ממילא זה יוצר מעין 'שדה אנרגטי רוחני', שגם הקרבים אליו מרגישים בו ומתקרבים לאותה תפיסה עצמית ואמיתית יותר של המציאות. הרושם שנותר אחרי פגישה עם אדם כזה מוליד בנפש ענווה וכנות. כך מתנקה מעט אפלוליות הגאווה שמטשטשת את מבטו של האדם.
- הרב זאב סולטנוביץ' |
- מדרש |
- בראשית |
- בראשית רבה |
- וידאו |
