בדברים אלה הרב קוק משיב לטענה עקרונית שיכולה לעלות באופנים שונים, כאשר מבינים שעיקר התשובה הוא תהליך נפשי המתרחש ברצון, בתודעה: נדמה שמכיוון שכך, אין צורך בשינוי מעשי של המציאות. העיקר שאדם ירצה בטוב ויגבש תפיסת עולם בריאה, אך אין לדקדק איתו שגם ישנה את פרטי המעשים הקטנים. על מנת להשיב לטענה זו נוקט הרב קוק דוגמא מתחום הפיזיקה, במונחים מדעיים שהיו בשימוש בתקופתו: כפי שמבנה ההוויה כולל גם חלקיקים מזעריים שלא ניתן לראות וגם דברים גדולים ומוחשיים יותר, וכל הסוגים השונים משלימים זה את זה, כך שבלי אחד מהם אין קיום לעולם – כך גם בתהליך המוסרי והרוחני של התשובה נדרש שינוי מעשי מוחשי, בנוסף לשינוי הרוחני. כאשר רואים קבצן גווע ברעב, אין די בהבעת הזדהות וחמלה כלפיו, אלא יש לבצוע עבורו פרוסת לחם ולסייע בעדו להשתקם. ללא הגשמה מעשית אין קיום גם לרעיונות הרוחניים והמוסריים הנעלים ביותר.
אֵין לְשַעֵר אֶת הַנְּחִיצוּת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הַמַּעֲשִׂית, בְּתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים עַל פִּי הַתּוֹרָה, ההנחיה ההלכתית, וְהַיֹּשֶׁר הַגָּמוּר, דרך ארץ שקדמה לתורה, המוסר והישרוּת שמאזנים ומאפשרים להבין כראוי את ההנחיה ההלכתית, לְעִנְיַן כָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל עֲלִיַּת הַנְּשָׁמָה. נחיצות התשובה המעשית היא למעלה מכל השערה, משום שבלעדיה אין קיום לתשובה הרוחנית. אפילו כאשר התשובה נשגבה כל כך עד שהיא גורמת להתעלות הנשמה, הרובד הכי גבוה באדם, שמשפיע לרוח, לנפש ולגוף – גם תשובה כזו צריכה אחיזה במציאות המעשית. שֶׁל הַכְּלָל וְהַפְּרָט. היה אפשר לחשוב שהדבר נכון אמנם בפרט, בעבודתו הרוחנית של האדם מול עצמו, אך בַּכְּלל הדברים יכולים להיות אחרת; מספיקה הזדהות נפשית עם הרעיונות הגדולים של תיקון עולם, לאומיות, ארץ ושפה, ואין צורך שכל אחד יממש אותם בפועל – משום כך הרב קוק מפרט שהדבר נכון הן בפרט והן בכלל: ללא מימוש מעשי אין קיום לשום רעיון רוחני.
הַתַּמְצִית הַמַּעֲשִׂית חוֹבֶקֶת הִיא בִּנְקֻדָּתָהּ הָאַחַת הַיּוֹתֵר קְטַנָּה הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל אִידֵאָלִים וְהֶגְיוֹנוֹת רְחָבִים, הַמַּכְשִׁירִים אוֹתָהּ בָּעוֹלָם וּבַחַיִּים. רק מעשה חומרי, גם אם יהיה זעיר וקל, יכול לגלות רעיונות רוחניים נשגבים במציאות. כאשר רואים או שומעים יצירה אומנותית מרהיבה, ציור, לחן או שירה מרגשת, ניתן לחשוב שהיוצר קיבל השראה ממרומים ורק נתן לעט לכתוב, כמעט מעצמו; אולם אם נכנסים לבית המלאכה של היוצר רואים לכלוך, מחיקות רבות ושעות של מאמץ מייגע. היוצר צריך את המברשת והצבע, הפסנתר או הדף, על מנת לתת ביטוי לצלילים ולמראות שהוא קולט ברוחו, וכדי שהביטוי יהיה נאה עליו להשקיע בפועל מאמץ רב. ללא דקדקנות מעשית היורדת לפרטי פרטים אי אפשר לממש את הרעיונות הנשגבים. וממילא, כְּשֶׁהִיא נִפְגֶּמֶת נִטָּל הַחֹסֶן שֶׁל כָּל הָאִידֵאָלִים הָרְחָבִים בִּמְלֹא עוֹלָם, כשהתמצית המעשית פחות טובה, נחלשת עוצמתם של כל האידאלים הנשגבים שהיא מבטאת, אף שהיא נדמית כה קטנה לעומת עומק הרעיונות הגדולים.
הרב קוק ממשיל את היחס שבין אידאלים נשגבים למעשה חומרי, ליחס שבין חלקיקים שונים בחומר: שֶׁהֵם מְיֻחָשִׂים לָהּ, האידאלים לתמצית המעשית, אוֹתוֹ הַיַּחַשׂ שֶׁל הַמֶּרְחָב הָאֶתֶרִי – חומר דקיק הממלא את האוויר, כפי שמסביר הרצי"ה קוק בהערותיו על הספר, על פי מה שהיה מקובל במדע לפני כמאה שנה,[5] בַּעַל מִילְיוֹנִים קֻבִּיקִים – מדות נפח קטנות, הַמִּתְלַחֲצִים בְּאָטוֹם גַּשְׁמִי אֶחָד לְחוֹלְלוֹ בְּצוּרָתוֹ הַגְּבִישִׁית. כאשר מרכזים בלחץ אדיר מיליוני קוביקים יחד, נוצר אטום, היחידה היסודית של החומר, המגבשת יחד מיליוני חלקיקים. כך מעשה חומרי מרכז בתוכו מיליוני מחשבות ושאיפות, אידאלים ורעיונות של האדם עצמו ושל כל הדורות הקודמים ואלה שהשפיעו עליו. ואם המעשה מתקלקל, זהו קלקול המימוש של כל מיליוני המחשבות והשאיפות המרוכזות בו. מכאן ערכו העצום של מעשה חומרי.
כפי שבעולם קיימים גם חומרים מוצקים וגם אוויר וגזים שונים, וללא אחד מהם החיים לא יתקיימו, כך החיים בכללם כוללים גם מעשים וגם רעיונות. אי אפשר לחומר בלי הרוח ואי אפשר לרוח ללא חומר. בתורה יש רעיונות וערכים נעלים, וגם מצוות מעשיות והלכות מפורטות, וכדי לתקן את העולם על פי התורה, כל הצדדים שבה נצרכים. נתק בין הנשמה לרוח, בין הרוח לנפש, או בין הנפש לגוף – הוא איום, משום שהוא הורס את רצף החיים, את ההשלמה ההדדית הנצרכת לכל החלקים. משום כך תשובה מעשית חשובה לא פחות מתשובה רוחנית, פנימית, ורק על ידי שילוב נכון של כל הצדדים יחד התשובה יכולה להיות שלמה ולהחזיק מעמד.
