פרשת מקץ – חנוכה והמשפחה הישראלית

אנו נמצאים בעיצומם של ימי החנוכה, ימים בהם אנו נזכרים בגבורת החשמונאים ובנס הגדול שנעשה בימים אלו. ננסה היום לגעת באחת מנקודות היסוד שעומדות בסוד נצחונם של החשמונאי, אשר מוארת גם בפרשיות השבוע העוסקות ביוסף באחיו.

חז"ל הדגישו מאוד שמצוות נר חנוכה היא מצווה של "נר איש וביתו". לענ"ד יש כאן אמירה יסודית, שאבן הבניין ממנה מאיר האור לעולם כולו היא הבית. ואכן, כשאנו מתבוננים בגבורת החשמונאים אנו מוצאים שהבית מקבל מקום משמעותי וחשוב: המרד החשמונאי מובל על ידי משפחה- כפי שאנו אומרים בתפילת ההודאה: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו". משפחת חשמונאי מובילה את המערכה.

הרב יצחק ניסנבויים הי"ד מציין שיש כאן חיבור מופלא בין אב לבניו, בין צעירות, חדוות נעורים ועוצמה, לבין הדרת הזקנה. לא לחינם מתתיהו מכונה "מתתיהו הזקן"- מתוך החיבור שלו לדורות הקודמים. הרב נריה זצ"ל מוסיף ומראה שבנוסח התפילה מוזכרים שלושה דורות: יוחנן, מתתיהו ובניו, ומעיר שכאשר ישנם שלושה דורות המחוברים זה לזה, ומחוברים יחד לאידיאל הגדול של קידוש שם ה' בעולם, הרי שדבר לא יכול לעצור בעדם. כפי שכתוב: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

גם שני הסיפורים הנוספים שמלווים אותנו בימי החנוכה: סיפורה של יהודית וסיפורה של חנה ושבעת בניה, מפגישים אותנו עם עוצמתה וקדושתה של המשפחה.

היוונים ניסו לפגוע בנקודה זו, בקדושת המשפחה, ולכן למשל גזרו שכל הנישאת תיבעל תחילה להגמון. ובכלל ניתן לומר ש"שלוש הגזירות" שגזרו היוונים על ישראל היו מכוונות לנקודה הזו:

הגזירה הראשונה הייתה שלא למול את הבנים. גזירה זו יוצרת נתק בהמשכיות הברית שבינינו לקב"ה. הורים יהודים, מיד בתחילת חייו של בנם מטביעים בו את אות הברית ובכך קושרים אותו לשלשלת הדורות שהחלה מאברהם אבינו- כפי שמברך האב בברית "…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

הגזירה השניה והשלישית היו שלא לשמור את השבת ושלא לקדש חודשים (נראה שעיקר כוונתם בגזירה זו הייתה שלא יחוגו את המועדים, וזאת על ידי ביטול הלוח העברי). גם גזירות אלה מכוונות לפגיעה בלכידות המשפחתית, שכן החיבורים והכינוסים המשפחתיים מתרחשים בשבתות ובמועדים. מטרתם של היוונים הייתה שאם לא יחוגו את השבתות והמועדים הרי שתלך ותיפרם הלכידות המשפחתית הנוצרת סביב מועדי ה'.

גם בפרשיות השבוע הסובבות אותנו אנו מוצאים את היסוד החשוב של המשפחה הישראלית. יוסף המנסה לגבש את אחיו סביב אביהם, יעקב. יוסף במהותו דומה ליעקב, "אלה תולדות יעקב – יוסף"; "כי בן זקונים הוא לו"- ומביא שם רש"י ש"היה זיו איקונין שלו דומה לו". יעקב רואה ביוסף את הגשר בינו לבין הבנים ולכן, כפי שמפרש אונקלוס על הפסוק "בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו".

מצד אחד יוסף הוא בן ומצד שני הוא אב, שהרי שני בניו הופכים להיות חלק מן השבטים- "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". ולכן מובן מדוע במהלך כל הפרשה מזכיר יוסף לאחיו את אביהם ומביא אותם לומר "כולנו בני איש אחד נחנו… שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד…"; "וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי".

יוסף עמל לחבר את האחים מתוך החיבור אל אב. וכך מסביר הרב שלום נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הרב קוק זצ"ל, את עניינם של יוסף ובנימין- וניגע בנקודה אחת מדבריו. הגביע של יוסף, אותו הוא מחביא באמתחת בנימין, מקבל אצלו מקום משמעותי מאוד, כפי שכתוב "הלא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו". חז"ל מלמדים אותנו כי הגביע היה הכלי איתו סידר יוסף את אחיו כסדר לידתם סביב השולחן. וכן מורים לנו חז"ל שהיה זה הגביע באמצעותו מצא משה רבנו את ארונו של יוסף – "לקח משה גביע של יוסף וחתך ממנו ארבע חתיכות. כתב על אחת דמות אריה ועל אחת דמות שור ועל אחת דמות נשר ועל אחת דמות אדם. עמד על הנילוס והשליך ואמר 'יוסף הגיעה השעה, שכינה מעוכבת לך', מיד עלה וצף ארונו של יוסף על המים" (מדרש הגדול, בראשית).

וצריך להבין מה עניינו של הגביע? ומה ההבדל בין גביע לבין כוס?

בכוס האדם אוחז במקום בו נמצא התוכן, לעומת זאת בגביע האדם לא אוחז בכלי הקיבול אלא ברגל שתחתיו. כלומר, האדם רואה עצמו רק כמשתלשל מתוך תוכן גדול. יוסף רוצה לומר לאחיו: כולנו משתלשלים מיעקב.

ניתן להוסיף כי גביע בגימטריה הוא 85, שזוהי הגימטריה של המילים: 'מילה' ו'פה' – כפי שכותב רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש. ואכן, כשיוסף מתגלה לאחיו הוא אומר להם "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם", ומבאר שם רש"י שיוסף הראה לאחיו שני דברים: הראה להם מילתו והראה להם שהוא מדבר, כמותם, בלשון הקודש. ונראה שבכך רצה יוסף לחבר את אחיו אל האבות- אל בריתו של אברהם אבינו ואל שפת הקודש, שפת העבריים.

גם בדורנו נראה שהדבר החשוב והיסודי ביותר הוא להצליח להקים משפחות בהם ההורים והילדים מחוברים ומאוחדים לקידוש ה', משפחות שמתוך החיבור הזה, כאשר אחד מילדי המשפחה יעמוד בניסיון (ובדורנו הניסיונות תכופים וקשים), תראה לו דמות דיוקנו של אביו. מתוך משפחות כאלה נוכל להמשיך ביתר שאת ועוז את הגאולה בה אנו נמצאים.