הפעם נלמד חלק מפסקה מתוך ספר 'צדקת הצדיק' מאת ר' צדוק הכהן מלובלין העוסקת בחטא המעפילים:
"…לא לחינם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח, אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אל תעלו וגו'? אלא שהם חשבו שזה בכלל חוץ מצא"
כיצד העזו המעפילים לעבור על ציווי הקב"ה שלא לעלות בהר? דברי ר' צדוק חריפים: יש ציוויים של הקב"ה שכיכול נועדו שיעברו עליהם. בבחינת מה שאמרו חכמים (פסחים פו,ב): "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא". אף אם הקב"ה מוציא אותנו "מן המשחק" – תפקידנו לא להסכים! הקב"ה גזר על בני ישראל להשאר במדבר, אבל אם נחדור לרצונו הפנימי של הקב"ה – באמת הוא רוצה שנאזור כוחות חדשים ונוכיח לו שראויים אנו לירושת הארץ. העונש הנורא שהטיל על עם ישראל נועד לזעזע את העם, לגרום לו לחשוב שנית ולהתעשת, אבל אין שום צורך להוציאו לפועל. אדרבה, רצונו הפנימי של הקב"ה שיעברו על ציוויו. יתרה מכך, הלא בכל מקרה מצפה לנו מוות במדבר, אם כן, מה יש לנו להפסיד? הבה ננסה בכל זאת, ולמרות הציווי, למות "על קידוש ה'" בעת הניסיון לכבוש את הארץ.
עולות שאלות נוקבות: מי אנו שנצא אל מול איסור מפורש של הקב"ה? מיהו שבידו להחליט לאיזה איסור הקב"ה "התכוון באמת" ואיזה איסור התכוון שנצא נגדו? דברים מסוכנים. אין אנו יכולים להשאר אדישים.
"ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון השי"ת, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קה,א) חוצפתא מלכותא בלא תגא… ורוצה לומר ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים, והתקרבות כנסת ישראל מעצמם"
מעשי המעפילים הם חוצפה שאין דומה לה. ובכל זאת, יש בה משהו בחוצפה – היא "מלכה בלי כתר", וככזו היא משיגה את מטרותיה. פעמים שבהתנהלות ממוסדת של הנהגת העם לא ניתן לקדם מהלכים. החוצפה מזעזעת את השגרה והסדר המקובלים ובכך פורצת דרכים חדשות. כוונתנו לטובה ו"למען שמו יתברך" טוענים המעפילים, ומדוע שלא נצליח?
אכן, ברצונו הגלוי של הקב"ה אין הסכמה למהלך שכזה, אך לפעמים ניתן "לעקוף סמכות". ה"מלכות", הממשות בעולם הזה, יוצרת מהלכים ויוצאת לעשיה שבדרך המסודרת לא היתה מתבצעת. וכבר מבינים אנחנו לאילו מחוזות לוקח אותנו ר' צדוק: חוצפת העת החדשה, ההתפקרות והשאיפה לעלות לארץ ישראל ללא נבואה מפורשת ובטרם התגלות המשיח. אותם רשעים התפקרו וזנחו דרך ה', ובדומה מאד לחטא המעפילים, מתחצפים ומחליטים לעלות לארץ ישראל, למרות העונש (גלות)!
וכאן יבוא ה"בן החכם" וישאל: אדרבה, פרשיית המעפילים, היא גופא ההוכחה לכשלון הרעיון! המעפילים לא הצליחו, ומכאן שלילה מוחלטת של פעילות מחוצפת. לכל דבר יש עת, והגאולה תלויה ברצון הקב"ה בלבד. לשאלה זו חיכה רבי צדוק בכליון עיניים:
"והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה, כמו שאמרו (סוטה מט,ב) בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה… ולכך אמר להם משה והיא לא תצלח, נראה שעצה היא אלא שלא תצלח.
ודייק – והיא – שבכל מקום דרשו רז"ל "היא" – ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא"
אז, כשרק יצאו ממצרים, כתינוקות של בית רבן, אסור היה להתחצף. תחילה יש להעמיד יסודות בריאים וחזקים ולבנות מערכת תורנית שלימה, בעלת היררכיה ברורה ומסגרת נוקשה. לא ניתן לפרוץ מסגרות הלכתיות נורמטיביות לפני שנוצרו… אבל, יגיע זמן, "עקבתא דמשיחא", בו "חוצפא יסגא". לא ניתן יהיה להתקדם בתהליך הגאולה ללא ההתחצפות ופריצת המסגרות. לכך משה מסכים עימם: "והיא לא תצלח". אמרתם דבר שנשמע, יסוד חשוב, אך הדבר לא יצליח בידכם. ונדייק, דווקא "היא" לא תצלח, אך בזמן אחר, העצה הזו, של עליה לארץ ישראל למרות "האיסור" ו"עונש הגלות", יעלה בידכם. אותו "אז", מסיים רבי צדוק, הוא זמנינו "שהוא עקבי משיחא".
ר' צדוק לא רוצה להפוך אותנו לחצופים, אלא ללמדנו להביט ולבחון תהליכים שעוברים על עם ישראל במבט עליון.
