היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה.
זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר אני יורד תחילה לים…ר' יהודה אומר: לא כך היה מעשה.
אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים…אמר על כך ר' יהושע מקוטנא: ר' מאיר ור' יהודה אינם חולקים ביניהם כלל.
רבי מאיר מספר איך כל אחד מבני ישראל היה מתפאר ואומר "אני יורד תחילה לים".
מוסיף על דבריו רבי יהודה ואומר, שאכן, אמת הדבר, כך אמר כל אחד מלכתחילה, אבל "לא כך היה מעשה" – כשהגיעו הדברים למעשה, וצריך היה כל אחד מהם לקפוץ לתוך הים, לפתע כולם נסוגו אחור. זה אמר "אין אני יורד תחילה לים" וזה אמר "אין אני יורד תחילה לים".
על פניו נחלקים ר' מאיר ור' יהודה בנכונות למסור את הנפש ולקדש את שם ה' בעת העמידה על שפת ים סוף. לדעת ר' מאיר כל אחד ואחד מבני ישראל הגיע לרמה אמונית כל כך גבוהה עד שהשתוקק להיות הראשון שמוסר את נפשו למען שמו יתברך. בוטח רבי מאיר בנכונות מסירות הנפש של בני ישראל. למול עיניו הוא רואה את עם ישראל כולו עומד ב"היכון", מוכן לקפוץ לתוככי ים סוף, והשאלה היא רק מי יהיה זה שיזדרז להקדים המצוה ויכנס ראשון. רבי יהודה, לעומת זאת, לא בטוח בכך כלל וכלל. מפקפק רבי יהודה ביכולתם של העבדים המשוחררים הטריים להבין לעומק את האמונה שזה עתה נחשפו לה ולמסור את נפשם למענה. הוא צופה במחזה הפוך לגמרי. לא נעים, אך הסיטואציה לדעתו כלל לא היתה לשבחם של ישראל. מחלוקתם של רבי יהודה ורבי מאיר נותרה אקוטואלית לא פחות גם בדור שלהם, דור המתבונן ומנתח את שורשי מרד בר כוכבא ותוצאותיו.
ר' יהושע מקוטנא, שהשתוקק, יחד עם שאר מבשרי הציונות, לבנות את ארץ ישראל ולהקימה מעפרה, מסביר אחרת את דברי התנאים, ואף הוא ממשיך בדרוש אקטואלי. לדעתו לא מדובר כלל במחלוקת. בני ישראל כולם, בפנימיותם, אידיאליסטים גדולים הם. לכל יהודי מישראל ברור וודאי שאם רק צריך, בשעת הצורך, הוא הראשון שימסור את נפשו למען שם ה'.
אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד, ובמבחן התוצאה – "לא כך היה מעשה". דיבורים לא עולים במאמץ וכסף. להיפך, בכח הנואם נאומים חוצבי להבות לצבור נקודות רבות ברייטינג מציאת החן באזני שומעיו, אך לכשיגיע לשלב בו עליו להוכיח את דבריו בפועל, או אז, הוא כבר ימצא את הדרך להשתמט. הוא יוכל לתרץ את אי עשייתו בתירוץ טכני מזדמן, או לחילופין לפלפל ולמצוא את החילוק המבריק שבין דבריו והתחייבויותיו לבין המציאות העכשווית. ר' יהודה דורש גם עשיה ולא רק דיבורים – וכאן, הוא יודע, הפער גדול מאד.
ר' יהושע מקוטנא מכיר היטב את נפש עמו. ברור לו שכולם רוצים משיח, וכולם משתוקקים לארץ ישראל וכולם מתפללים שלוש פעמים ביום על בניית ירושלים. ובכל זאת, על אף הנכונות הבסיסית של כל יהודי לעבוד את ה' בצורה שלימה, בפועל, כשמגיעים אל המעשה, נשמטים כולם אחד אחד.
מאז ומעולם, מדגיש ר' יהושע מקוטנא, ישנו פער בין האדם שבקלות יתרה יכול להתפאר בעצמו וביכולותיו לבין מה שבפועל, בעת צרה, יהיה מוכן לעשות. ועל כך כבר אמרו חז"ל "דבר מעט ועשה הרבה".
