דבר תורה לפרשת מקץ וחנוכה – באנו חושך לגרש

ישנה שאלה מהותית האם לחושך יש הגדרה עצמית או שמא הוא רק העדר אור?

סביר להניח, כי התשובה שתעלה לנו ראשונה היא, שכל זמן שהשמש מאירה או הנורות דולקות יש אור, ובהעדרן יש חושך. אין בחושך דבר מה.

אך הנביא ישעיה (מה, ז) מציין כי החושך הוא מציאות שנבראה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה". יתרה מזו, ניתן ללמוד מהפסוקים הראשונים בבריאת העולם שהחושך קדם להיברא לפני האור, כפי שנאמר: "ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים.  ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור".

לאור זאת, מתבקש לשאול:

• מה בכלל משנה אם החושך נברא ?
• מדוע הקדימה בריאת החושך לבריאת האור?

סוף מעשה – במחשבה תחילה

למלאכת הבריאה קדמה מחשבה. לכל מה שנמצא מסביבנו ישנה תכלית: לבני האדם, בע"ח, העצים והכוכבים וכו' – לכולם יש הצדקה מוסרית לעצם קיומם. אי הכרתנו את הרעיון שמאחורי הקלעים לכל הנבראים – מעידה רק על חסרוננו כבני אנוש, אך אין בה בכדי לשלול את המחשבה שקדמה למעשה.

בריאת החושך מלמדת כי היא מציאות בפני עצמה, ובעלת ערך רוחני שאינה תלויה בהעדר האור. הנביא ישעיה ממשיל את האור ל'עֹשֶׂה שָׁלוֹם', ואת החושך ל'בוֹרֵא רָע'. האור מייצג מציאות של שלום ושלמות, ואילו החושך מבטא את הרע והחיסרון שקיים בעולם. כך, למשל בעזרת האור ניתן להבחין ביופי העולם ולקדם אותו – דבר שבמציאות חשוכה היה נמנע מאיתנו. זאת הסיבה להדלקת נרות שבת משום שלום בית, בכדי שאדם לא יתקל בערב שבת בחשכה ברהיטים הנמצאים בבית.

מתברר למרבה הפלא, ברע יש רעיון רוחני שמצדיק את קיומו – 'רע לכתחלה' – 'רע לשם שמיים'.

אור הצומח מהחושך

בריאת החושך שקדמה לבריאת האור מלמדת כי הרע, החיסרון, "החושך על פני תהום", הוא בבסיס המציאות,  והאור נברא רק אחריו על מנת להשלים אותו. באופן עמוק, מתברר כי לא זו בלבד שהחושך אינו תלוי באור, אלא האור עצמו תלוי בחושך!

אלמלא החושך – לא הייתה הצדקה לבריאת האור.

אלמלא החושך – לא היינו מבחינים ביתרונותיו הרבים של האור.

דברינו מקבלים חיזוק כפי שמסביר זאת הזוהר:

"ולית פולחנא דקוב"ה אלא מגו חשוכא. ולית טובא אלא מגו בישא. וכד עאל בר נש באורח בישא ושביק ליה, כדין אסתלק קוב"ה ביקריה" (זהר ח"ב דף קפד ע"א).

בתרגום חופשי: "אין עבודה להקב"ה אלא מתוך חושך. ואין טוב אלא היוצא מתוך הרע. וכאשר האדם נמצא בדרך רעה ונוטש אותה, מתעלה כבוד ה' ביקרו.

כך שמתברר 'הפוך על הפוך' – ש'בזכות' החושך יש מציאות של טוב…

יציאת יוסף מהכלא – הפסקת החושך

המדרש מתאר את יציאת יוסף מהבור כהפסקת החושך וזריחת האור.

" ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה…, דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום. (בראשית רבה, פט).

השלכתו של יוסף לבור היא ביטוי לחשכת העולם שהייתה בתחילת בריאה שזמנה נקצב עת בריאת האור. וכשם שיוסף יצא מעבדות לחרות, כך ישראל יצאו ממצרים, וכך בעזרת ה' האנושות כולה תצא לאורה של חרות מוסרית, כפי שנאמר (ישעיהו ל, כו): " וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא".

בידי נרות החנוכה להאיר את חשכת העולם.

שבת שלום