חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פורים

שלום ! מהו טווח השעות של סעודת פורים ? האם ואיך קשור לשעות של מנחה גדולה ? במידה ומשנה, אנחנו אשכנזים נוסח ספרד. תודה, פורים שמח ! נפתלי 052-5773565

פניני הלכה זמנים פרק טז (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יג – זמן הסעודה

מנהג רוב ישראל לקיים את סעודת הפורים אחר הצהרים, אחר תפילת מנחה. מפני שעד הצהרים עוסקים במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים, ומהדרים בהבעת אהבה וידידות כלפי בני המשפחה והחברים. ובצהרים, נכון להקדים להתפלל מנחה לפני הסעודה, שאם יתחילו בסעודה לפני שיתפללו מנחה, יש חשש שלא יוכלו להתפלל אח"כ מנחה מפני השיכרות.

ויש מאחרים מאוד ומתחילים את הסעודה סמוך לשקיעת החמה, ואת רוב הסעודה מקיימים בלילה. ורבים הקשו עליהם, שהרי המצווה לקיים את הסעודה בפורים, ואילו אחר צאת הכוכבים כבר מתחיל היום הבא. ויש שהשיבו שהכל הולך אחר ההתחלה, וכיוון שהתחילו את הסעודה בפורים, גם ההמשך שבלילה נחשב לסעודת פורים. וכן הדין לעניין ברכת המזון, שאם התחילו את הסעודה ביום וסיימוה מאוחר בלילה, אומרים 'על הנסים' בברכת המזון. ועוד, שגם במוצאי פורים של י"ד עדיין ראוי לשמוח, שאז מתחיל פורים של מוקפים. אולם לכתחילה נכון להתחיל את הסעודה בעוד היום גדול, ואם ימשיכו בסעודה גם אחר צאת הכוכבים, לא יפסידו, מפני שאת עיקר הסעודה קיימו ביום.

ויש אומרים, שעדיף להזדרז ולקיים את הסעודה בבוקר, וכך גם מי שישתכר יוכל להתפכח מיינו עד מנחה. אבל המנהג הרווח לקיים את הסעודה אחר הצהרים.[1]

טוב לעסוק בתורה לפני הסעודה, שנאמר (אסתר ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", דרשו חכמים: אורה היא תורה, ומתוך לימוד התורה אפשר להגיע לשמחה השלימה (רמ"א תרצה, ב).

מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז).

[1]. ההסבר למנהג המתחילים לסעוד סמוך לשקיעה מובא בתה"ד קמ, אמנם רבותיו והוא נהגו לסעוד בשחרית. והשל"ה עודד לקיים את הסעודה דווקא בבוקר, וכך נהג הגר"א, וכך מנהג רש"ש עפ"י הקבלה (כה"ח כג). ורמ"א תרצה, ב, כתב עפ"י מהרי"ל, שעדיף לסעוד אחר מנחה גדולה, וכך ההדרכה המקובלת, וכן נוהגים רבים. ויש נוהגים להתחיל את הסעודה סמוך לערב, וגם בין האחרונים יש שנהגו כך. ואם הוא ליל ט"ו ממילא יש מצווה לשמוח בשני הימים (רמ"א תרצה, ב, ומ"ב טז). אולם גם בירושלים יש נוהגים להאריך בסעודה במוצאי פורים. והסברה שהכל הולך אחר ההתחלה. ועוד שעפ"י ר"ן אין איסור 'ולא יעבור' על מצוות המעשה של פורים, אלא רק על מקרא מגילה, ולכן בפורים המשולש מקיימים את הסעודה ביום ראשון שהוא ט"ז, ואם כן אפשר להמשיך במצוות הסעודה בלילה.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 13:56:07

עניה לטלפון בשבת

שלום הרב. אני עובד בבית חולים ככח עזר, ואני עושה משמרות גם בשבת (אני מגיע ברגל לבית החולים). ריציתי לדעת האם מותר לי לענות לשיחת טלפון בשבת מהאחראית שלי במקרה שיש לה פאנצ'ר (חסר איש צוות בגלל בלת"ם) כדי לקרוא לי לבוא למשמרת בשבת?

אם יש בזה צד של פיקוח נפש, ואני מעריך שזו המציאות בבתי חולים – ודאי מותר. אם זה רק עניין של עזרה לחולים – גם מותר, שהרי אתה עונה לטלפון בשינוי, והתירו חכמים את איסוריהם במקום חולי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 16:55:03

כלאיים

שתלתי חסה באדנית והשתמשתי באדמה מקומפוסטר שלי. לאחר השקיה יצרו נבטים של דלורית ועגבניות ליד החסה , ממש אחד ליד השני,כנראה מגרעינים שהיו באדמה מהקופוסטר. העברתי את החסה למקום אחר, אך עדיין נשארו עגבניות ודלורית במרחק של סנטימטר אחד מהשני. מה עושים? ועוד שאלה, יש לי בגינה שום, תרד, פטרוזיליה בכמויות קטנות ואני אוהבת לקטף כל יום מעט. כל יום צריך להפריש תרומות ומעשרות מחדש? אני גרה באזור בו הברכה היא בספק, אשל הנשיא, ליד באר שבע. תודה רבה . אם אני אוכלת בחוץ ומוסיפה עלים לסלט, אפשר בלי להפריש ?

א. צריך להוציא אחד מהם ולשתול אותו במקום אחר.

ב. לכתחילה לא מפרישים מהתלוש על המחובר. לכן צריך כל פעם להפריש מחדש בברכה, שכן על פי המבואר בפניני הלכה כשרות, כל המקומות בארץ ישראל שנמצאים בריבונות ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות בלא שום ספק.

ג. אכילה בחוץ בתוך הסלט ללא הפרשה אסורה. ההיתר הוא רק לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-14 13:37:31

צניעות

רציתי לדעת עד איפה נחשב הצאור למקום מגולה ומאיפה אסור לראותו אם אפשר בבקשה מקורות לעיון תודה רבה פורים שמח

אין לזה גדר מוחלט, אלא הכלל בזה הוא לפי איך שנוהגות הנשים הצנועות, כלומר לא פתוח מידי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-17 11:14:40

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

דבר תורה לשבת חזון – צמצום הנפש הישראלית מאז החורבן

נמצאים אנו בישורת האחרונה של ימי בין המצרים,  ימים אשר התרחשו בהם אירועים קשים מנשוא, משריפת התורה ושבירת לוחות הברית בי"ז בתמוז, ועד חורבנם של שני בתי המקדש בט' באב. חז"ל מדריכים אותנו לנהוג בימים אלו מנהגי אבלות זכר לאסונות שפקדו את האומה, שבראשן חורבן ירושלים.

אדם בדרך כלל חי בנעימות את שגרת חייו, קם בבוקר לומד ועובד וחוזר לביתו, וכך יום רודף יום שבוע רודף שבוע. חז"ל רוצים להוציא אותנו מהשגרה בימים אלו על ידי אותם הלכות אבלות, ומעל הכול דורשים מאיתנו להתבונן ולחשוב מה מסמלים אירועים אלו עבור עם ישראל, על מה אנו צריכים להתאבל, האם אנו מבינים את המציאות השלמה שאנו מבכים על חסרונה. ננסה במאמר זה לנסות להבין את אשר עליו אנו מתאבלים ומבכים.

חורבן הבית – העדר הרחבת החיים

"נשיתי טובה[1]" אמר ר' ירמיה זו בית המרחץ, ר' יוחנן אמר זו רחיצת ידיים ורגלים בחמין, ר' יצחק נפחא אמר זו מטה וכלים נאים שעליה, ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואישה מקושטת לתלמיד חכם[2]"

מצוטט בגמרא חלק מפסוק אשר מופיע במגילת איכה.  כידוע, תוכן עניינה של מגילה זו עוסק בקינה על חורבן ירושלים, ובט' באב כאשר אנו מציינים את גודל החורבן, יושבים אנו על הרצפה ומקוננים באמצעותה. בפסוק מתואר שהייתה קיימת "מציאות טובה" לפני חורבן ירושלים והיום כבר אינה, ונחלקו האמוראים בפירוש של אותה מציאות שאנו מבכים על חסרונה.

המעיין בהסברים השונים על הפסוק יתקל בקושי רב, הרי ט' באב הוא יום אשר מבטא את חילול ה' הנורא, כבוד האומה שירד מקרנו ומושלך לעפר, ומגילת איכה מבטאת את כאבנו על שריפת בית המקדש חורבן ירושלים, היעלה על הדעת שהנביא שמבכה על חורבן ירושלים, התכוון בקינתו לבכות על כך שמאז חורבן הבית הוא לא יכול להתרחץ במים חמים, וכליו וחפציו כבר לא יפים כראוי כשהיו קודם לחורבן?

 יתרה מזו, היעלה על הדעת שתלמיד חכם יעסוק בדברים החיצוניים שבחיים? אם מעניין אותו האם מיטתו מוצעת בסדינים או האם אשתו מתקשטת בפניו אז לכאורה הוא לא ת"ח אמיתי, משום שנפשו מתעסקת בדברים הטפלים שבחיים ולא העיקרים!

כדי להמחיש את התמיהה במאמר חז"ל, נאמר משל על אדם אשר מבקש להספיד את חברו הטוב שנפטר, האדם עולה לבמה ומולו מונחת מטת חברו, כל הציבור בוכה ומחכה בציפייה לנאומו, האדם ניגש למיקרופון ואומר:

"ברשות הציבור, מעוניין אני לשתף אתכם את אשר על ליבי, ירד דודי לגנו ללקוט שושנים, חברנו המנוח היה איש מעלה, קשה מנשוא לעכל את העובדה שכבר לא נוכל להתענג על ארוחת הגורמה שהוא היה מכין לנו, הייתה לו חכמה נדירה שידע לשלב בין התבלינים השונים כדי להכין אחלה רוטב פיקנטי לסטייקים. אכן, על זאת אבדה הארץ. זוכר אני במיוחד את הפסטה שהיה מכין, ידע הוא לעמוד בדיוק רב בכמויות בין התבלינים השונים, ובעיקר תבליני הכורכום והכמון, אח…. נזכר אני עכשיו בקציצות שהוא היה מכין, תרשו לי לנגב את דמעותיי… יום זה מאד קשה לי, אני שואל את עצמי מי יכין לי ארוחות כשאחזור? עם מי אוכל לבלות ולהשתכר?… ברוך דיין האמת"

–  כמובן, שמספיד זה, לא רק שלא ביצע נאמנה את תפקידו, אלא בייש את המנוח. במקום לשבח את מידותיו של הנפטר ולהעצים את חסדיו, בחר הוא להדגיש את הצדדים הטפלים שבחיים.

הנמשל מובן, במקום לנצל את יום ט' באב לבכייה על הערכים והדברים הגדולים שבחיים החסרים, על חילול ה' הנורא שמתמשך מאז חורבן הבית, על רציחתם של מיליוני יהודים לאורך ההיסטוריה ועל צרותינו הפרטיות והכלליות, חז"ל מפרשים שכוונת המקונן במגילת איכה לעסוק דווקא בנעימות החיים, ביופי של החיים, במקלחת חמה ובכלים נאים.

צריכים אנו להפשיל שרוולים ולנסות לפצח את התעלומה.

הרוחני והגשמי מנוגדים ומשלימים

קיימים שני צדדים עיקריים בחיים, הרוחני והגשמי. הצד הרוחני מבטא את השאיפה של הנשמה לעסוק בנושאים עליונים, כגון: לימוד תורה, תיקון המידות ועולם המחשבה והמוסר. הצד הגשמי לעומת זאת, מבטא את הנטיות הטבעיות של האדם, כגון: אכילה שתייה ושינה ראויה. האדם יחפש כל דבר אשר ימלא את נפשו וירחיב את חייו, כפי שחז"ל ציינו "דירה נאה כלים נאים ואישה נאה מרחיבים לבו של האדם[3]".

לכאורה, צדדים אלו מנוגדים זה לזו מעצם קיומם. כל צד מושך לכיוון אחר, הצד הרוחני מושך למעלה והצד הגשמי מושך למטה. אדם אשר ירצה להתעלות במעלות תורה יהיה חייב לפרוש ממנעמי החיים. לא בכדי, חז"ל מדריכים אותנו "פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הרצפה אתה ישן ובתורה אתה עמל"[4] . אדם שיקבע לו 3 סעודות חגיגיות כל יום לא יצליח להתקדם בלימודו ואף ישכח את אשר רכש כבר, כפי חז"ל מספרים שעשרת השבטים היו בעלי הנאה, והתענגו ביינות טובים ובמרחצאות חמים דבר שהביא לידי רפיון ידיהם מן התורה, ובעקבות כך יצאו לתרבות רעה. ואף מסופר על ר' אלעזר בן ערך שנקלע למקום שהיו מתענגים ביותר ונמשך אחרי העונג ושכח את תלמודו, וביקשו חכמים רחמים עליו וחזר וזכר את אשר שכח[5].

מציאות שבה הצדדים הרוחניים והגשמיים יסתרו אלו את אלו קיימת אך ורק בגלות, הנפש הישראלית אינה בריאה ושלמה, היא  הצטמקה ואינה רחבה דיה כדי להכיל את שני הצדדים. ולכן, עמדה בפני חז"ל שאלה מהותית: מה עושים עכשיו? קיים רק צד אחד שאפשר לאמץ ואת השני נעזוב לעת עתה, אז את מי?, כדי להמשיך את קיום התורה בישראל לדורות הבאים הדריכו חז"ל – מתוך אילוץ ומברירת מחדל – לזנוח לגמרי את הנטיות הטבעיות ומנעמי החיים ולשקוע בעולמה של תורה מתוך דחק.

במצב מתוקן, תורתנו תורת חיים היא, מלאה היא עוז והוד חיים, כל הכוחות והנטיות שבאדם אינם סותרים את הדרכת התורה, אלא אדרבא לכל נטייה יש מקום וחלק בחיינו, כמובן במידה המתוקנת לו. רבש"ע ברא בנו את אותם נטיות טבעיות שדוחפות אותנו להרחיב את חיינו, ולהתרשם ולהתרגש מהם. משל לתזמורת שאין איזון בין כלי הנגינה, ושומעים את התופים יותר מהחצוצרה והגיטרות, ואת שאר כלי ההקשה שומעים בקול ענות חלושה. כך, לכל כוח יש ייעוד ומקום בחיינו, לכל כוח ונטייה יש צליל מסוים המיוחד לו, אשר חיבור בין כל הכוחות והנטיות יוצר מנגינה נעימה ושלמה. וכאשר צליל מסוים לא יבוא לידי ביטוי כראוי המנגינה תחסר ואף לעיתים תצרום לאוזן.

כאשר ארץ ישראל בתפארתה וירושלים בבניינה, נפשנו בריאה ורחבה, ונוכל לחיות את החיים השלמים. הגשמי ישלים את הרוחני, אפשר לחכמה עליונה להתהדר בכלים יפים, ואדם אשר יבטא רק את הרוחני שבחייו יהיה חסר. תלמיד חכם אשר מדיר שינה מעיניו ועמל בתורת ה', לא יתנתק מנטיותיו הטבעיות, ויתרגש בראות אשתו מקושטת לכבודו, ואת מיעוט שינתו ישמח לישון במטה מוצעת. כמובן, שחלק זה לא יתפוס מקום מרכזי בחייו, שהרי נפשו עסוקה תמיד בדברי אלוקים חיים.

דברי חז"ל במאמר זה צומחים ועולים מתוך הבנה כי קיימת מציאות שלמה אשר איננה עוד, שבה כל כוחות החיים יוצאים אל הפועל, והאדם חי בהרמוניה שלמה עם כל נטיותיו ללא שום דיכוי והכחשה. האמוראים נחלקו במחלוקתם איזו מבין הנטיות הטבעיות מסמלת את ההרמוניה בין הרוחני לגשמי.

לאור האמור לעיל, עולה כי חורבן ירושלים ויציאת עם ישראל לגלות למשך אלפי שנים אינו רק דבר טכני – שעם גולה מארצו אל מקום אחר בעולם, אלא גלות פירושה היעדר חיים, צמצום נפשנו, אי יכולת לחיות את חיינו במילואם כאשר כל כוחות ונטיות נפשנו יוצאים אל הפועל בחוקם הראוי. החזרה לארץ ישראל ובניין ירושלים ובית המקדש מסמל את בריאותינו הנפשית, כמו טל חיים אשר יורד עלינו ומחייה את נפשנו ומפיח בנו חיים שלמים אשר רוחני וגשמי ינעימו זה לזה והדודים יתאחדו בנוה אפריונם.

יהי רצון שנחזה בקרוב בבניין ירושלים, ונזכה לחיות חיים שלמים וגדולים.

 

[1] "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה" איכה ג, יז

[2] שבת כה:

[3] ברכות נז:

[4] אבות, פ"ו מ"ה

[5] שבת קמז:

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן