בלנית, כן או לא?

הרב יאיר וייץ, מכון הר ברכה

טהרת הטבילה במים

אחד האירועים המרגשים והמשמחים בחיי הזוגיות הוא ליל הטבילה, בו שבים בני הזוג לשמוח יחד בחיבור גופני המצטרף לחיבור הנפשי, לאחר תקופה של ריחוק גופני. ליל הטבילה נפתח בהליכת האשה למקווה טהרה, שבו תטהר מטומאתה על ידי טבילה במי המקווה. חוויה זו יכולה להיות מאד מרוממת, מקדשת ומטהרת, ובכוחה להעצים את ההתרגשות, התשוקה, הכמיהה והכיסופים לקראת הפגישה המחודשת של בני הזוג, פגישה שבתורת הקבלה הושוותה ל"ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה".

אחד התנאים ההלכתיים החשובים ביותר להיטהרות בטבילה הוא שעל כל גוף הטובל להיות מוקף במים. על ידי ההתכנסות אל תוך המים, הטובל או הטובלת מבטאים את הראשוניות הבראשיתית, הזכה, הטהורה ונטולת החטאים. העולם שלנו נברא ככדור המוקף כולו במים, וכשהיה צורך "לאתחל" אותו מחדש בעקבות חטאי דור המבול, הוא שב והוקף במים, כאילו עבר "טבילה" להחזירו למצבו הראשוני והנקי, ובכך לטהרו מהחטאים. גם כל אדם מתפתח ברחם אימו בתוך מים (מי השפיר) לפני צאתו לעולם הזה, שבו הוא יאותגר בהתמודדות עם חטאים וקלקולים.

מאחר וכדי להיטהר בטבילה יש לוודא שכל הגוף מכוסה במים, התעוררה שאלה ביחס לטבילת אשה הנטהרת מנידותה, כיצד תוכל להיות בטוחה שכל שערותיה נכנסו לתוך המים? הלא בשעה שהיא מכניסה את ראשה למים כדי לטבול, קשה לה לעקוב אחר מצב שערותיה, אם נכנסו כולן לתוך המים. ואם אפילו שערה אחת נותרה צפה על פני המים, הטבילה לא טיהרה אותה כלל, והיא נותרה נדה מהתורה.

לשאלה זו נדרשו קדמונינו הראשונים, כבר לפני קרוב לאלף שנה, ונמצאו לה מספר פתרונות, כפי שנראה בהמשך בע"ה. בפועל, הפתרון שהוסכם על כולם כפתרון הלכתחילאי והטוב מכולם, הוא שהטובלת תביא עימה למקווה אשה נוספת, שבשעת הטבילה תוודא שכל שערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים. פתרון זה הוא למעשה יסוד הופעתו של תפקיד ה'בלנית'.

תפקיד הבלנית והתפתחותו

הבלנית ("בלן" זו מילה שמגיעה מהשפה היוונית, ומשמעותה: 'איש בית המרחץ') היא למעשה אשה המְתַחְזֶקֶת ומתפעלת את המקווה: פותחת אותו, דואגת לניקיונו ולחימום המים, ועוד. בעבר לא היתה בלנית במקווה, אלא כל אשה באה עם מישהי שתלווה את טבילתה ותדווח לה שכל שערותיה אכן נכנסו למים. אולם עם השנים מונתה אשה "העומדת על הטובלות", שנועדה לייתר את הצורך שכל אשה תדאג לה למישהי שתוכל ללוותה למקווה. כפי הנראה תפקיד זה הופיע בד בבד עם הפיכת המקווה למקום מוסדר ומאורגן הדורש תִחזוק טכני והלכתי (פתיחת שערי המקווה, וידוא שגובה המים מתאים לטבילה, ועוד), ועל אחת כמה וכמה כשהפך למבנה שלם הכולל גם מקלחות, שירותים וכדומה.

בעשרות השנים האחרונות הורחב תפקידה של הבלנית מעבר לתפקיד המקורי. העובדה שישנה אשה נוספת במקווה, נוצלה לצורך קיום "עיון הגוף" בצורה מהודרת, כלומר וידוא על ידי סריקת הבלנית את גוף הטובלת, שלא קיימות חציצות כלשהן במקומות שקשה לאשה לראות בעצמה (למשל, שערות תלושות שנדבקו על גבה). כמו כן, ניסיונה הרב של הבלנית נוּצל לטובת תזכורת עבור הטובלת באשר לפעולות החיוניות שעליה לעשות לפני הטבילה. במקומות רבים הבלנית מונה בפני הטובלת פעולות שיש לעשות לפני הטבילה, כדי שבמידה ושכחה אחת מהן – תוכל לבצעה לפני הטבילה. ישנם מקוואות שבהם הבלנית גם מוודאת עם הטובלת שספרה את שבעת הנקיים כראוי. פעמים רבות עירנות הבלנית לחציצות שונות שהטובלת שכחה על גופה מנעו עגמת נפש רבה מהטובלת. ישנן לא מעט נשים ששמחות מאד מכך שהבלנית מסייעת להן בתהליך הטבילה, מוודאת עבורן שאין כל חשש חציצה היכן שקשה להן לבדוק בעצמן, שעשו את כל ההכנות הדרושות ושספרו כראוי. הן מודות מקרב לב לבלנית על עבודתה המסורה ועל שהיא מאפשרת להן לטבול ברוגע ובנחת, ומסירה מהן את המתח הנפשי שמלווה את ההכנות לטבילה.

לפני שנדון בהשלכות העשויות להיות מפעילותה של הבלנית, ועד היכן גבולות סמכויותיה, חובה להקדים ולומר שעבודת הבלנית עבודת קודש היא. בדרך כלל הבלניות נוטלות משימה זו על עצמן מתוך תחושת שליחות, לדאוג לרווחת הטובלות ולסייע להן בתהליך טהרתן. רבות מהבלניות מקריבות זמן איכות עם המשפחה כדי לצאת מדי ערב למקווה. השכר שמקבלות הבלניות עבור פועלן יחסית נמוך, לא כזה ששווה עבורו ליטול מלאכה מורכבת זו. הבלנית נדרשת לעשות את עבודתה במאור פנים ושמחה, כדי לתת תחושה נעימה לטובלת בזמן הרגיש בו היא שורה כעת. בלניות לפעמים 'מוזעקות' לפתוח את המקווה בשעה מאוחרת בלילה, וגם בסיטואציה זו ללוות בנעימות ובמאור פנים את הטובלת שקרתה לה תקלה ולא יכלה לטבול בזמן. לעיתים, ככל העוסקים בצרכי ציבור, הן סופגות ביקורת ואף חרפות מטובלות שאינן מרוצות מתפקודן, ולאו דווקא ביקורת מוצדקת… אין ספק שבלנית שעושה את תפקידה נאמנה – שכרה גדול מן השמיים, וקדוש ייאמר לה.

בעיות שנוצרו בעקבות הרחבת תפקיד הבלנית

יחד עם זאת, יש לדעת שלגודל חשיבותו של תפקיד הבלנית כשהוא נעשה כראוי, כך גודל נזקו כשהוא נעשה שלא כראוי. בשנים האחרונות נחשפים מקרים רבים של בלניות שנהגו בחוסר רגישות כלפי הטובלות, שהובילה לתוצאות קשות. ישנם מקרים רבים של בלניות שערכו בדיקת "עיון הגוף" מבלי לקבל את הסכמתה המלאה של הטובלת, דבר שגרם לטובלת תחושת עלבון ובושה גדולה. כבר קרו מקרים שבהם הבלנית הרשתה לעצמה 'ליטול יוזמה' ולגזור לטובלת מהשיער, כי לטעמה היה ארוך מדי ובעייתי לטבילה, או לקצוץ את ציפורניה באופן שפצע אותה, וכדומה. ישנן בלניות שנטלו על עצמן את כובע 'מרא דאתרא', ודרשו מהטובלות – שמנהגן בידן – ליישר קו עם הפסיקה שעליה אמונה הבלנית. בין אם מדובר בעניין חציצות, ברכת הטבילה, מספר הטבילות ועוד מגוון של הלכות הקשורות לטבילה. ישנן בלניות שאף חרגו מכל תפקיד הלכתי, וראו לנכון להעיר לאשה על מראה גופה, ולהביע את דעתן עליו. למותר לתאר את עוגמת הנפש הגדולה של טובלות שנתקלו בבלנית שכזו.

בעקבות מציאות עגומה זו, נוצר מצב שנשים רבות יצאו מליל הטבילה עם חוויה קשה של עלבון, זלזול ובושה נוראית, במקום חוויית התרוממות רוח, טהרה והתרגשות. בחזרה מהמקווה, במקום לשמוח עם בעליהן עת שבו להתאחד בשמחת הגוף עם הנפש, הן פורקות בפני בעליהן את התסכול והקושי, מנסות להתאושש מהטראומה שעברו. יש שחוויה זו אף יוצרת בקִרבן תחושת ריחוק מבעליהן. "הכזה ליל טבילה אבחרהו?!" היה זועק הנביא ישעיהו, לוּ חי כיום…

יתר על כן, ישנן נשים שעברו חוויה כל כך משפילה במקווה, שהעדיפו "לוותר על התענוג" ולהימנע כליל מביקור במקווה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באשה שמלכתחילה הקשר שלה למצוות בכלל, ולמצוות טהרת מהשפחה בפרט, עדין יותר, שחוויה כזו עלולה לנתק אותה באופן מוחלט מהרצון לשמור על מצוה קדושה וחשובה זו. נמצאת בלנית זו נושאת באחריות להדרת רגליה של אותה טובלת מהמקווה, ושותפה במידת מה באיסורים שעברה בעקבות החלטה זו. כאן המקום לציין, שישנן נשים שגם ללא התנהגות בלתי הולמת מצד הבלנית נמנעות מהגעה למקווה, משום שעצם הצורך לחשוף את גופן בפני אשה זרה, גם מבלי שתבדוק אותן או תדבר עימן, מעורר בהן תחושת מבוכה גדולה.

כתנועת נגד, שהופיעה בעקבות התרחבות התופעות הנ"ל, קמה בשנים האחרונות דרישה מצד נשים שחוו חוויות משפילות שכאלו, לאפשר לנשים לטבול ללא נוכחות בלנית כלל. על מנת לפתור את בעיית השערות הצפות, שהיא זו שהולידה את הצורך בבלנית, מצאו אותן נשים חלופות שונות שהוזכרו בפוסקים, כדי להבטיח שהטבילה תהיה כשרה ללא ספקות.

בחלק הבא של המאמר נבקש לסקור בהרחבה את סוגיית הבלנית, נבחן את המשקל ההלכתי של טבילה בנוכחות בלנית, נבחן גם את ההיתכנות ההלכתית לטבילה ביחידות תוך פתרונות חלופיים, נבחן את מידת ההיתכנות ההלכתית לטבול בנוכחות הבעל במקום בלנית, ולסיום נסכם את הסוגיה, נגדיר מהו תפקידה המדויק שהועידה ההלכה לבלנית, ומהן תוספות של הידור שבלתי מתקבל על הדעת להדר בהן על חשבון חירותה ורצונותיה של הטובלת, ונציע בע"ה מתווה שלא מתפשר על טבילה לכתחילאית, אך כזו המאפשרת טבילה אישית כמעט ללא נוכחות הבלנית, לצד מתן מקום להרחבת תפקידיה של הבלנית לאחר קבלת אישור מלא בלב שלם מצד הטובלת.

מקור דין בלנית

ראב"ד

הראב"ד בספרו 'בעלי הנפש' שער הטבילה סימן א, כותב שאשה ההולכת לטבול צריכה שתלווה אותה אשה אחרת שתוודה שכל שערותיה נכנסות לתוך המים ולא צפות על פניהם, או שתכרוך על שערותיה דבר שאינו חוצץ, שישקיע אותן במים:

וכשהאשה טובלת צריכה שתעמוד אחרת על גבה ותראה שלא נשאר משערותיה על פני המים או שתכרך שערה על ראשה בדבר שאינו חוצץ, כגון תיכי חלילתא שאינן מלוכלכות, שהמים יכולין לבא בהם.

אשכול

האשכול הלכות נדה סג, כותב בשם "איכא מרבואתא", שלכתחילה לא תטבול אשה מבלי שיש על גביה אשה הרואה שנכנס כל גופה וכל שערותיה למים (הוסיף שגם תבדוק שכל גופה נכנס למים). ואם אין אפשרות שאשה אחרת תראה, תכרוך שער ראשה בחוטי שער, צמר או ברצועות ברפיון:

איכא מרבואתא דאמרי: לא תטבול אשה אלא אם כן אשה גדולה עומדת עליה בשעת טבילה, ורואה שנכנס כל גופה וכל שערותיה במים. ואם אין שם אשה הרואה – תכרוך שער ראשה בחוטי שער שאין חוצצין או בחוטי צמר וברצועות שבראשה, ובלבד שתרפם.

רשב"א

הרשב"א בתורת הבית הקצר בית ז שער ז (המילים האחרונות של ספר 'תורת הבית'), כותב שלכתחילה צריכה הטובלת להביא אשה נוספת שתוודא שכל שערותיה נכנסו למים, אך אם טבלה בינה לבין עצמה בכריכת שערותיה – עלתה לה טבילה:

האשה צריכה שתעמוד אשה אחרת על גבה בשעת טבילה ותראה שלא יהא שער משערות ראשה צף על פני המים. כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ, כחוטין וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין, אף על פי שטובלת בינה לבין עצמה – עלתה לה טבילה וטהורה. ויצאו דברנו בטהרה.

ושנה הדברים בשו"ת הרשב"א החדשות קב, שם נשאל מה תעשה אשה שצריכה לטבול בנהר החשוך והמלווה אותה אינה יכולה לראות אם כל שערותיה נכנסות למים, וכתב שיכולה לשים חוטי שער או צמר או רצועה על שערותיה. ומשמע מלשונו: 1. שלכתחילה צריך שתוליך עימה אחרת שתסתכל. 2. שכך היה המנהג בזמנו:

עוד שאלת מה שאמרו דטבילת אשה אינה ביום אלא בלילה, ואפילו בשמיני שלה משום סרך בתה, איך יכולה האשה העומדת על גבה לראות בלילה אם יצאו שערותיה לחוץ לאחר שקיעת החמה, ואין דרך להוליך עמהן נר לנהר.

תשובה: יכולה לטבול בחוטי שער… ואי נמי בחוטי צמר או ברצועות שבראשה ובלבד שתרפם…".

רבינו ירוחם

וכ"כ רבינו ירוחם תא"ו נתיב כו חלק ה:

וגם צריכה כל גופה עם השערות תחת המים, דשער כגוף, ולפיכך צריכה שתעמוד עליה אשה אחרת בשעת טבילה, לראות אם נכנסה כלה במים ולא נשארו מן השערות בחוץ. וכתבו המפרשים: ואם כרכה שערותיה בדבר שאינו חוצץ אף על פי שטבלה בינה לבין עצמה עלתה לה טבילה. וכן כתב הרשב"א.

מאירי

המאירי על נדה סז, ב, מביא בשם 'גדולי המפרשים' שלכתחילה צריך שתהא אשה אחרת רואה, אך אם בטלה בינה לבין עצמה וכרכה שערותיה – טהורה:

גדולי המפרשים כתבו שצריך שתהא אשה אחרת עומדת על גבה, שתראה שלא יהא אחד משערותיה צף על פני המים. שכל שהוא כן – לא עלתה לה טבילה כלל, וכמו שאמרו בתורת כהנים: יכול יהא רוחץ אבר אבר? תלמוד לומר: "ובא השמש וטהר", מה ביאת שמשו כלו כאחד, אף ביאתה במים כאחד. אלא שמ"מ אם כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ, כגון חוטי שער וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין, אף בינה לבין עצמה טהורה.

רא"ש

הרא"ש בהלכות נידה בקיצור ב, כותב שצריך שתעמוד אשה על גבי הטובלת, ולא מציין את הפתרון של כריכת דבר על שערותיה:

ומבעוד יום תכנס במרחץ ותחוף ותרחץ יפה עד הערב, ותטול צפרניה ותסרוק ראש ותטבול במקוה שיש בו מ' סאה. ותעמוד אשה על גבה בשעה שהיא טובלת, שתראה שיהא כל גופה ושערותיה נכנסין במים ולא ישאר משער ראשה כלום חוץ למים.

ושנה הדברים בשו"ת הרא"ש מז, א:

ותעמוד אשה על גבה בשעה שטובלת, שתראה שכל גופה ושערותיה נכנסים במים ולא ישאר משער ראשה כלום חוץ למים.

טור

הטור יו"ד קצח מביא גם את דברי אביו הרא"ש שצריך שתעמוד אחרת על גבה, וגם את דברי הראב"ד שאם כרכה שער ראשה – עלתה לה טבילה[1]:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל: ותעמיד אשה על גבה בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים. והראב"ד כתב: אם כרכה שער ראשה בדבר שאינה חוצץ, בחוטי שער, וטבלה בינה בין עצמה – עלתה לה טבילה.

שערי דורא

בשערי דורא הלכות נדה כ, כותב בשם מהר"ם (מרוטנברג) שצריך ש'יהודית' תראה שטובלת בטוב, ואפשר שזו תהיה נערה בת שתים עשרה או אף בעלה. אך גויה לא, כי כיוון שהוחזקה באיסור נדה, הגויה אינה יכולה להעיד שטבלה כדין (וגם לא קטנה):

ויהודית רואה אם טבלה בטוב, או בעלה או נערה יותר מי"ב שנים. אבל גויה לא, הואיל ומתחזקא באיסור. מהר"ם ז"ל.

אורחות חיים

גם האורחות חיים הלכות טהרת הנדה וטהרת הכלים, כתב שאשה אחרת תעמוד ותראה "שלא תהא שער משערות ראשה ולא מבשרה מאומה מעל המים". והוסיף בשם המהר"ם שהאשה צריכה להיות לפחות בת שתים עשרה, או שבעלה יוודא שטובלת כדין. אחר כך הזכיר גם את דברי הרשב"א, שאם כרכה שערותיה בדבר שאינו חוצץ – עלתה לה טבילה:

האשה צריכה שתעמוד אשה על גבה בשעת הטבילה ותראה שלא תהא שער משערות ראשה ולא מבשרה מאומה על המים, אלא הכל תחת המים. וכתב הרמנ"ע: וצריכה שתהא יהודית גדולה מי"ב שנים ויום א', או יהיה עמה בעלה, לראות אם טבלה כדין. ולא גויה, הואיל ואתחזק איסורא. ואשה שטבלה עם הטמאה או לאחריה אין קפידה וטהורה לבעלה. וכתב הרשב"א שאם כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ, אף על פי שטובלת בינה לבין עצמה – עלתה לה טבילה וטהורה.

כלבו

וכ"כ הכלבו פו, בשם מהר"ם, שצריכה שאשה בת י"ב שנים או בעלה יוודאו שטובלת כדין, אך לא גויה (ולא הזכיר את דברי הרשב"א):

כתב הר"מ נ"ע: אשה שטובלת – צריכה להוליך עמה אשה יהודית או בעלה או נערה שהיא גדולה יותר מי"ב שנים ויום אחד, לראות אם טבלה כדין. אבל לא גויה, הואיל ואתחזק אסורא.

אגור

וכ"כ האגור הלכות טבילה סימן אלף שפז:

כתב מהר"ם: כשטובלת האשה, צריכה חברתה שתראה טבילתה. ובת י"ב שנה ומעלה נאמנת לראות טבילתה. אבל לא בת עובד כוכבים הואיל ואיכא אסורא.

תשב"ץ קטן

וכ"כ תשב"ץ קטן תפג:

ואשה שטובלת צריכה חברתה עמה לראות אם טבלה כדין, או בעלה או נערה יתרה על בת שתים עשרה שנה ויום אחד. אבל לא גויה, הואיל ואיתחזק איסורא.

בית יוסף

הבית יוסף יו"ד קצח מביא את דברי הטור הנ"ל, וכותב שאף שמשמע מלשון הטור שהראב"ד חולק על הרא"ש, בפועל אין סיבה לחשוב שהרא"ש לא יודה שאם טבלה על ידי כריכת שערותיה בחוטים באופן שאינו חוצץ, שהטבילה לא תועיל. ולכן כותב הב"י "מר אמר חדא ומר אמר חדא, ולא פליגי":

ומ"ש רבינו בשם הראב"ד, כן כתב ג"כ הרשב"א בתורת הבית (שם), וכ"כ רבינו ירוחם (שם רכה.). ואף על פי שמתוך לשון רבינו נראה לכאורה דלחלוק על דברי הרא"ש הביא דברי הראב"ד, אין לפרש כן, דהא בהדיא אמרינן בריש פרק במה אשה (שבת נז:) מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער שאינם חוצצים, וכתבו הרא"ש עצמו בפרק תינוקת (שם סי' כה). וכיון שאינם חוצצים, אם כרכה שערותיה בהן יפה עד שלא נשאר שום שער חוץ לכריכה, למה לא תעלה לה טבילה? הילכך נ"ל שלא הביא רבינו דברי הראב"ד לחלוק על דברי הרא"ש, אלא ללמדנו תיקון לטבול בלא אשה עומדת על גבה, דהרא"ש והראב"ד מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

פסיקת ההלכה

שולחן ערוך

בשולחן ערוך יו"ד קצח, מ, פסק שצריכה להעמיד יהודיה בת י"ב על גבה לראות שלא צף שיער על פני המים, וכתב שאם אין לה מי שתעמוד על גבה, תכרוך שערותיה בחוטי צמר או ברצועה ברפיון, ותטבול:

צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים; ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם; או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה.

לבוש

וכ"כ גם הלבוש יו"ד קצח, מ:

וכשהיא טובלת, בשעה שטובלת צריכה שתעמיד על גבה אשה יהודית שהיא גדולה לפחות י"ב שנים ויום אחד, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים, אבל גויה אינה נאמנת הואיל ואתחזק איסורא. ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה ולא תוכל האשה העומדת על גבה לראות אם ישארו השערות צפין – תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, דאגבה יכנסו השערות גם כן במים, ובלבד שתרפם עד שיוכלו המים ליכנס בתוכם, או תקשרם בשרשרות של חוטין חלולות שאינן חוצצין כמו שנתבאר למעלה סעיף ג', או קושרת בגד רפוי על שערותיה.

חכמת אדם

וכ"כ חכמת אדם שער בית הנשים קכא, ד:

צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנים ויום אחד בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על המים. ואם יש ספק שמא נשאר משהו מבחוץ – אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. ואם אין לה מי שיעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה, ובלבד שיהיה רפוי או אפילו בגד רפוי על שערותיה בענין שיכול לבוא שם מים.

דרכי טהרה

כך כתבו אחרונים רבים, וכנציגם נביא את הדרכי טהרה יח, יג, הכותב שלכתחילה תעמוד אשה אחרת ותראה, ואם לא – תקשור בגד או חוטים על ראשה:

"צריכה האשה להקפיד שלא תישאר שערה אחת מחוץ למים בעת הטבילה. וכיון שקשה לה להקפיד על כך בעת הטבילה, צריך שאשה אחרת תעמוד מעל המקוה ותקפיד שכל שערותיה תכנסנה לתוך המים. וצריכה אשה זו להיות יהודיה וגדולה מבת שתים עשרה שנים ויום אחד. ואם אין אשה שתעמוד על גבה ותשגיח עליה – תקשור על ראשה בגד או חוטים ברפיון, שלא ימנעו מהמים להגיע לשער, ותטבול".

כשלא כרכה שערות ראשה, האם בדיעבד עלתה לה טבילה

הסוברים שלא עלתה לה טבילה

תפארת שמואל

התפארת שמואל (לרבי אהרן שמואל קאיידנובר, נולד בשנת ה'שפ"ד [1624]) על הרא"ש הלכות מקוואות כח, א, כותב שמלשון הטור משמע שאם טבלה ללא אשה על גבה וללא כריכת השיער – לא עלתה לה טבילה (היות ולא ביטלנו את החשש שנותרו שערות מחוץ למים):

וצריך שתהא אשה עומדת עליה וכו'. נ"ב: וכ"כ הרשב"א בתורת הבית. ומדברי הטור יראה דאפילו בדיעבד לא הוי טבילה, אלא שכורכת שערה בדבר שאינו חוצץ, דאז הוי טבילה, כמו שכתב הראב"ד, ע"ש.

רבי עקיבא איגר

גם בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדו"ק קיד, כתב שאם לא כרכה שערה וטבלה בינה לבין עצמה – לא עלתה לה טבילה:

ומה שכתב מעלת כבוד תורתו דזה לא מקרי עוברת על דת, דזהו רק לכתחלה, אבל דיעבד עלתה הטבילה. אעתיק מה שכתבתי בגליון הש"ע יו"ד (סי' קצ"ח ס"מ) וז"ל: בטור כתב ואם כרכה שער ראשה וכו' וטבלה בינה לבין עצמה – עלתה לה טבילה, עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בתהה"ק סוף שער הטבילה. מזה נשמע דבלא תיקון זה, וטבלה בינה לבין עצמה לא עלתה הטבילה, אחרי זה מצאתי כדברים האלו ממש בתפארת שמואל למהורש"ק בחי' על הרא"ש סוף הלכות נדה. ועיין בב"ח דמשמע להדיא כן, עד כאן לשוני. ובהכשילתו גם באיסור דרבנן מקרי עוברת על דת, כמו בכתם וכן בטבל בזמן הזה.

שואל ונשאל

בשו"ת שמחת כהן המובא בסמוך, לאחר תשובתו של רבי רחמים חי חויתה בעל ה'שמחת כהן', שכתב שבדיעבד אם ברור לה שכל שערותיה נכנסו למים עלתה לה טבילה גם ללא בלנית וכריכת שיער, הובאה תשובת רבו רבי כלפון משה הכהן, בעל השואל ונשאל א, קנג, שכתב שלא עלתה לה טבילה:

העתק מתשובת שואל ונשאל ח"א סי' קנ"ג:

מה ששאל אודות אשה שטבלה בלי יהודית על גבה לראות שהשערות לא צפו על פני המים.

תשובה: מדברי הטור סוף סי' קצ"ח בשם הראב"ד נראה דגם בדיעבד צריכה טבילה אחרת. וכן דעת הגאון רעק"א, הביא דבריו הרב פתחי תשובה סי' קצ"ח ס"ק כ"ב, ובאה"ע סי' קע"ו ס"ק י"ד. וא"כ אם לא עשתה שום אופן שהזכיר מרן ז"ל בסי' קצ"ח סעיף מ', ודאי דצריכה טבילה אחרת…[2] והגם שהיא אומרת בודאי שלא צפו [השערות מעל פני המים] אין להאמינה בזה דמדברי הטור בשם הראב"ד נראה דבזולת זה לא עלתה לה טבילה גם דאומרת ברי לי דאלת"ה הול"ל זה בפשיטות וכן הרשב"א היה לו לכתוב תיקון זה אלא ודאי דלא מהני. וע' למרן בב"י שרצה לפרש דפלגן הראב"ד והרשב"א ושוב ביאר דמודים זה לזה וזה יתכן במה שזכרו הם ז"ל ולא במה שלא נזכר בדברי שניהם. ועוד דשניהם תיקונים ודומים אבל בברי לי שהוא יותר קל ומצוי אי איתא דמהני לא היו משמיטים אותו. ועוד דאיזה ברי הוי בזה הלא בקל ישאר איזה שערות חוץ למים ולא תרגיש בהם כלל וכמעט שאי אפשר לומר ונקה אם לא באופנים שזכרו הם ז"ל. ועוד דמדברי הגאון רעק"א ז"ל שכתב להדיא דלא עלתה לה טבילה כשלא עשתה כן וכמ"ש הפת"ש ס"ק (נ"ב) [כ"ב] נראה דגם באומרת ברי לי לא מהני דאם אינה אומרת ברי לי ומסופקת היא לא היה צריך הגרעק"א להשמיענו זה דהרי ספק טבילה היא. ועם שאין זה מוכרח כ"כ וגם אולי בגוף הספר משמע הפך זה מ"מ כתבתי כפי הנראה כעת שאין הספר הנז' בידי דפשט דבריו נראים כן.

ומן האמור מבואר ג"כ דמה שכתב כת"ר נר"ו מצד דלנה ואפילו לא נזקקה וכו' דהוי חומרא וכו' לעד"ן דזה דינא [ולא חומרא] וכמ"ש מלפנים וכאמור. ואפילו לסמוך ע"ז כשעשתה כמ"ש מהרש"ק לע"ד צ"ע עוד. וכ"ש בכה"ג דנדון דידן. וא"כ יפה כיונה שחזרה וטבלה והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם. הכו"ח ביום כ"ג אב הרחמים התרפ"ג. ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א.

רבי יוסף משאש

וכ"כ רבי יוסף משאש ב'מים קדושים' סא:

… וכן אם שערה ארוך, לא עלתה לה טבילה, כמו שכתב הפתחי תשובה שם ס"ק כ"ב בשם רבי עקיבא איגר ז"ל, ע"ש. ובפתחי תשובה לאבן העזר סי' קט"ו ס"ק י"ד, הביא עוד משמו שנקראת עוברת על דת, ע"ש.

הסוברים שאם ברור לה שנכנסו כל שערותיה – עלתה לה טבילה

שמחת כהן

בשו"ת שמחת כהן (לרבי רחמים חי חויתה הכהן הנ"ל) יו"ד ב, עב, דן האם אשה שטבלה בחושך, והבלנית לא ראתה אם כל שערותיה נכנסו למים, ואמרה הטובלת שברי לה שכל שערותיה נכנסו למים, אם עלתה לה טבילה בדיעבד. וכתב שתחילה סבר שאם כבר ישנה עם בעלה, וכ"ש אם שימשה עמו, לא תחזור ותטבול, כיוון שלאחר שחזרה לביתה מצריכים אותה לטבול שוב רק אם מצד הדין טבילתה לא עלתה. אך כאן זו חומרה שהחמירו (כיוון שאומרת שברי לה שטבילתה כדין), ולכן אינה צריכה לטבול שוב. אולם לאחר שראה את דברי התפארת שמואל (המובאים בסמוך), סבר שאפשר שגם אם עוד לא לנה עם בעלה אינה צריכה טבילה נוספת, כי אפשר לסמוך על כך שאומרת שברי לה שכל שערותיה נכנסו למים:

מכתב זה נשלח למוהרמ"ך זצוק"ל, לחוות דעתו זמנו כ"ג אב הרחמים התרפ"ח [נראה דצ"ל התרפ"ג וע' להלן בתשובת מוהרמ"ך זצ"ל].

אודות האשה שטבלה בחשך ולא ראתה אותה היהודית שעומדת על גבה שלא צפו שערותיה על פני המים, ועלה בדעתי להתיר באמרה [האשה עצמה] ברי לה שלא צפו שערותיה על פני המים, והיינו כגון שהמקוה עמוק ושערותיה קצרות והשפילה ראשה למטה באופן שיודעת בודאי שלא צפו על פני המים וטעמי בזה משום דמה לי ברי שלה מה לי ברי של חברתה? הלא גם היא נאמנת על עצמה בענינים אלה! וכמ"ש הפוסקים בסי' קפ"ח, דנאמנת אשה לומר: כזה ראיתי ואבדתיו. וטעמא, משום שהאמינתה תורה, כדכתיב: "וספרה לה" ע"ע. והן אמת דלכתחילה ודאי צריכה לעשות כמו שבא מפורש בדברי הראשונים ז"ל שתכרוך שערה על ראשה וכו' שזהו דרך ישרה ובטוחה. אך בדיעבד שכבר עשתה כן, למה לא נאמינה? ובזה מיושב מה שכתב רו"מ נ"י ממה שלא נזכר בזה בדברי הראשונים ז"ל, דהראשונים ז"ל מיירי בלכתחילה, ולכתחילה ודאי שצריכה לבחור בדרך ישרה ובטוחה. א"נ י"ל דהראשונים ז"ל מילתא פסיקתא נקטי, אבל דרך זו לאו מילתא פסיקתא היא ולא שייכה בכל הנשים ובכל המקואות. וגם התקנה של מוהרש"ק שהביא הסד"ט ז"ל [סימן קצ"ח] ס"ק ע"ט וסיים ע"ז ובשעת הדחק יכולה לסמוך ע"ז, ע"ש…

ובאמת בתחילה לא ראיתי דברי הסד"ט ועלה בדעתי לומר שתחזור לטבול לצאת מידי כל ספק, אך אחרי שהוגד לי שכבר שימשה עם בעלה באותו לילה עצמו, רק שאח"כ נסתפקה בדבר ובאה לשאול, חששתי אולי יש חשש להצריכה טבילה אחרת. וכה"ג כתב מהר"ם לובלין בתשובה סי' פ"א, דכל מידי שאינו מדינא אלא מצד חומרא – אין להחמיר רק קודם שישנה עם בעלה, אבל אם לא מצאה עד למחר – אין ראוי להחמיר, שלא תוציא לעז על בעילתה. ואפילו לא נזקקה לבעלה אותו לילה, הדבר מכוער, וא"צ טבילה אחרת, ע"ש. והובא בש"ך סקכ"ה וכן כתב הט"ז שם סקכ"א ע"ש… אבל היכא שאינו מן הדין רק חומרא בעלמא, וכבר לנה עם בעלה, י"ל דהוא מודה למהר"ם מלובלין ז"ל. וא"כ בנידון דידן, כיון שאמרה ברי לה שלא צף שערה על פני המים, פשיטא דמן הדין נאמנת, ומה שבאנו לומר שתחזור לטבול מפני שלא נזכר בפוסקים – זה מיקרי חומרא, ומשום חומרא אין להצריכה לטבול לאחר שלנה. זה באמת עלה בדעתי מקודם, ועתה כאשר ראיתי למוהרש"ק ז"ל שהביא דבריו הסד"ט, שגם הוא התיר בכה"ג בשעת הדחק, נראה דמדינא ס"ל להתיר, ורק משום חומרא מחמיר שלא בשעת הדחק, וא"כ יש לדון בנ"ד להקל וכנזכר… ומ"מ בנידון דידן לא חזרה לשאול, והוגד לי שלא רצתה להמתין, רק כיון ששמעה שיש ספק בזה וצריך בירור – החמירה על עצמה לחזור ולטבול. וש"ר ממני הצעיר ע"ה חויתה בלא"א חנינה הכהן ס"ט.

כרכה שערות ראשה כשיכלה לטבול עם אשה על גביה

ב"ח

הב"ח על יורה דעה סימן קצח, לו, כתב תחילה שהרא"ש והראב"ד נחלקו האם כשיכלה להביא אחרת שתעמוד על גבה ולא הביאה אלא כרכה שער ראשה, אם עלתה לה טבילה (ראב"ד) או לא (רא"ש). אחר כך כתב שמלשון הראב"ד משמע שאף לכתחילה יכולה לכרוך שיער ראשה, אך לרא"ש אינה יכולה,[3] ושלא כב"י שכתב שלא נחלקו בזה הרא"ש והראב"ד. ולמעשה פסק הב"ח כרא"ש, וכתב שכ"פ השו"ע:

וכתב אדוני אבי הרא"ש: ותעמוד אשה על גבה וכו' והראב"ד כתב וכו'. נראה מלשון רבינו דהראב"ד חולק הוא אדברי הרא"ש, והוא לפי שכתב הרא"ש: ותעמוד אשה על גבה וכו', דאלמא דכשאפשר שתעמוד אשה על גבה – אין לה לסמוך על כריכת שער ראשה לכתחלה, ואפשר דאם עברה על אזהרה זו צריכה לטבול שנית. אבל להראב"ד אם כרכה שער וכו' – עלתה לה טבילה, אף על גב דאפשר היה לה להעמיד אשה על גבה ולא העמידה, אין להחמיר עליה לחזור ולטבול שנית. אבל אם אי אפשר לה באשה שתעמוד על גבה, כגון שהיא דרה יחידה בעיר אי נמי אין חבירתה רוצה לילך עמה – א"צ שיעמוד בעלה על גבה אם היא חוששת פן תתגנה עליו כשיראה אותה ערומה. ואף הרא"ש מודה בזה. ומה שכתב הכל בו דצריכה להוליך עמה בעלה, היינו אם אינה חוששת שתתגנה עליו. ועיין במה שכתב בית יוסף על שם הראב"ד בספר בעלי הנפש, וז"ל: צריכה שתעמוד אשה אחרת על גבה, ותראה שלא נשאר משערותיה על פני המים, או שתכרוך שערה על ראשה וכו'. אלמא דס"ל דאפילו לכתחלה די לה בשתכרוך שערה, ואינה צריכה אשה אחרת. אבל להרא"ש צריכה אשה אחרת, וכדפרישית. ודלא כבית יוסף דכתב דהראב"ד והרא"ש מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דליתא אלא כדפרישית. והכי נקטינן כהרא"ש, וכן פסק בשלחן ערוך (סע' מ). וכתב עוד דהוא הדין כשהוא לילה ואי אפשר לעמוד בנר אצל הנהר, תכרוך שערה וכו' והוא תשובת הרשב"א שהביא בית יוסף.

בדי השולחן ושאר האחרונים

אמנם משאר האחרונים משמע שאם כרכה שערותיה כשיכלה לטבול עם אשה על גביה, בדיעבד עלתה לה טבילה.

וכפי שכתב מפורשת הבדי השולחן יו"ד קצח, שד:

אבל כל שיש לה מי שתעמוד על גבה, לא תסמוך לכתחלה על עצה זו דכריכת שערה, דיש לחוש שיצאו קצת משערותיה מן הכריכה ויצופו על פני המים [ועוד, דאנו נוהגים כמש"כ הרמ"א בסעיף א', שאין טובלים לכתחלה אף בדברים שאין חוצצים]. אמנם בדיעבד נראה שיש לסמוך על כריכת השער אפילו היה אפשר לה לקחת אשה לעמוד על גבה ולא לקחה".

ובהערה תרב שם כתב:

שלדעת הראב"ד המובא בטור ובב"י ובב"ח, ודאי דהוא כן, עיי"ש. ואע"פ שהב"ח נסתפק שם בדעת הרא"ש שאולי דעתו להחמיר בזה אף בדיעבד, לדינא נראה שיש להקל בזה כפשיטותיה דהראב"ד".

עצת התפארת שמואל

תפארת שמואל

התפארת שמואל על הרא"ש הלכות מקוואות כח, א, כותב שאם היא לא אשה ש"נבהלת במים", ותפסה את שערותיה בידיה להכניסן למים, ואז הרפתה את אחיזתה וטבלה כך – עלתה לה טבילה, כי אין חשש שהשערות נשארו לצוף על פני המים. אך אין לעשות כן לכתחילה אלא רק בשעת הדחק:

וצריך שתהא אשה עומדת עליה וכו'. נ"ב: וכ"כ הרשב"א בתורת הבית. ומדברי הטור יראה דאפילו בדיעבד לא הוי טבילה, אלא שכורכת שערה בדבר שאינו חוצץ, דאז הוי טבילה, כמו שכתב הראב"ד, ע"ש. ומכל מקום נראה דוקא באשה שאינה זריזה, ובהולה במים, אבל היכא שזריזה ואינה נבהלת במים, ותפסה שערה בידה עד שהמים עולים היטב על ראשה, ואז פתחה ידיה – הוי שפיר טבילה. ובשעת הדחק יכולה לסמוך על זה.

סדרי טהרה

והביא עצה זו בשמו הסדרי טהרה ב'שיורי טהרה' קצח, עט:

ומוהרש"ק בהגהותיו על הרא"ש סוף מסכת נדה, כתב וז"ל: ומכל מקום נראה דוקא באשה שאינה זריזה, ובהולה במים…עכ"ל.

עצי לבונה

וכ"כ עצי לבונה (לרב ניסן אהרנסון) יו"ד קצח, מ:

… והביא דברי מהרש"ק באשה שזריזה ואינה נבהלת ממים, ותפסה שערה בידה עד שהמים עולים היטיב על ראשה, ואז פתחה ידיה – הוי שפיר טבילה, ובשעת הדחק שאין לה מי שתעמוד על גבה – יכולה לסמוך על זה, ע"ש.

זבחי צדק

בשו"ת זבחי צדק יו"ד יח, נשאל על מקווה שבו "אין יכולים ליקח עמהם אשה כדי לעמוד עמהם בשעת טבילה", אך נזהרות לטבול עם כל השיער במים, אם מותר להן לטבול בלא בלנית. ותחילה השיב שצריך לעשות כל טצדקי כדי שתהיה אשה שרואה שכל השיער במים, אך אם אכן אין אפשרות, תעשה את שני הפתרונות שמובאים בפוסקים: תחילה תטבול עם חוטי צמר רפויים האוספים את שערותיה, ואחר כך תחזיק השיער בידה ותכניס כל גופה במים, ואז תרפה אחיזתו:

שאלה. בעיר אחת שאין יכולים ליקח עמהם אשה כדי לעמוד עמהם בשעת טבילה ולראות כדי שלא ישאר משערות ראשה החוצה, והמה נזהרים הרבה ולא יניחו לשערות ראשה שיצאו חוץ מן המים, אם מותר לטבול בלא אשה שתעמוד על גבה או אסור.

תשובה. דבר זה כתוב במרן ז"ל בש"ע י"ד סי' קצח סעי' מ, וז"ל: צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום א' בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף ע"פ המים. ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה – תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה, עכ"ל. וכתב הב"ח ושאר אחרונים ז"ל, דכל זה בדיעבד או בשעת הדחק, אבל לכתחילה לא תעשה כן, אלא מוכרח ליקח עמה אשה. והנה מ"ש בשאלה: 'שאינם יכולים ליקח עמהם אשה', לא ידענו סברתו של דבר, למה אינם יכולים ליקח אשה? ועל כן אנחנו מזהירים ומזרזים שיעשו כל הטצדקי מה שיכולים לעשות, ויקחו עמהם אשה. ואם באמת הוא כמ"ש בשאלה, שקשה להם הרבה ולא יוכלו ליקח אשה, על כן יעשו מ"ש מרן ז"ל בש"ע, שתביא חוטי צמר ותקשור בהם השערות שלה מלמעלה כדי שלא יצופו על פני המים. והקשירה תהיה ברפיון הרבה, כדי שיכנסו המים בין הקשירה לבין השערות. ודוקא בחוטי צמר ולא בחוטים אחרים, כגון חוטים של משי או פשתן או של צמר גפן אסור.

…עוד יש תקנה אחרת, שכתב הרב עצי לבונה משם הגאון סד"ט סי' עד, כתב שמהרש"ק בהגהותיו על הרא"ש בספר תפארת שמואל סוף מסכת נדה כתב וז"ל: ומ"מ נראה דוקא באשה שאינה זריזה, ובהולה במים, אבל היכא שזריזה ואינה נבהלת במים, ותתפוש שערה בידה עד שהמים עולים היטב על ראשה ואז פתחה ידיה – הוי שפיר טבילה. ובשעת הדחק יכולה לסמוך על זה, עכ"ל. ויתכן שזה הנדון הכתוב בשאלה, שהם יכולים ליזהר הרבה בענין שלא יצא מן השערות חוצה, יתכן שכן עושים, כמ"ש הגאון מהרש"ק. וזהו תקנה אחרת בענין הטבילה. ואני אומר שיעשו ב' האופנים הנזכרים: שבתחילה תקשור שערה בחוטי צמר ברפיון ותטבול, כמ"ש מרן ז"ל, ואח"כ תחזור ותתיר את החוטי צמר ותתפוש שערה בידה ברפיון ותחזור ותטבול עד שיעלו המים היטב על ראשה, ובזה יצאנו ידי כל הדעות ולא יש חשש עוד, שאפילו אם ח"ו אופן הראשון לא עשתה אותו היטב, יבא אופן הב' ויתקן, ולא יבצר שודאי תעלה בידה טבילה חשובה אם תעשה את שני האופנים הנזכר.

ערוך השולחן

הערוך השולחן יו"ד קצח, פז, כותב שלכתחילה תעמוד על גבה אשה שתראה שכל שערותיה נכנסות למים, והוסיף שהמנהג נובע גם מכך שיש נשים ש"מבוהלות בעת הכנסן למים", ולכן יש חשש שלא תטבולנה טוב, ומשום כך צריך שהבלנית תוודא שטובלת כראוי. אמנם אם אינה יכולה להביא אשה נוספת שתעמוד עליה, בדיעבד תכרוך שערותיה ותטבול. ערוה"ש גם מסביר למה זו אפשרות פחות מועדפת, כיוון שלכתחילה אין לטבול עם שום דבר עליה, אפילו שהוא תלוי ברפיון ואינו מהווה חציצה. לבסוף מביא ערוה"ש את הפתרון שמביא התפארת שמואל, שתאחוז שערותיה בידיה ובתוך המים תרפה אחיזתן:

דבר ידוע דכשהאדם נכנס למים שערות הראש מפני קלותן שטין על פני המים, וכשיהיה אפילו שיער אחד חוץ למים הוה כלא טבלה. ולכן כתבו רבותינו שלא תטבול לבדה, אלא שתעמוד עליה בעת הטבילה אשה גדולה בשנים לא פחות מי"ב שנה ויום אחד, שתהיה בת דעת, והיא תראה שלא תשאר אף שערה אחת חוץ למים ושלא תהא צף על פני המים. ולבד זה ידוע שנשים ילדות מבוהלות בעת הכנסן למים, ויכול להיות שלא תטבול יפה, ולכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל שעומדת אשה עליה בעת בטבילה, וקורין לה טוקערי"ן. אמנם אם היא בכפר ואין אשה על גבה, לא מפני זה תעכב הטבילה. וכתבו הטור והש"ע בסעי' מ' שתכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או פשתן או רצועה ותקשור השערות רפוים, שהקשרים יהיו מעט רחוק מהשערות כדי שיכנסו בהם המים או בשרשרות של חוטים חלולים או תקשור בגד רפוי על שערותיה. ואף שבראש הסי' נתבאר דלכתחלה אין לקשור אפילו ברפיון, מ"מ כשאין ברירה בהכרח לעשות כן, וכמ"ש בסעי' ט' דממשנה וגמ' מוכח להדיא דגם לכתחלה מותר, ע"ש. ועוד כתב אחד מהגדולים, דאשה שהיא זריזה ואינה מבוהלת במים – תוכל לתפוס שערה בידיה עד שיכנסו כל שערותיה לתוך המים, ותסלק ידיה מהם, ואז תהא הטבילה יפה ויכולה לסמוך על זה בשעת הדחק.

רבי יוסף משאש

וכ"כ רבי יוסף משאש ב'מים קדושים' סא:

ואך בספר עצי לבונה הנדפס סביב השו"ע הגדול ביו"ד שם כתב דדוקא באשה הנבהלת מהמים, אבל אשה זריזה ואינה נבהלת מהמים, ותפשה שערה בידה עד שהמים עולין היטב על ראשה, ואז פתחה ידיה – הוי שפיר טבילה, ובשעת הדחק שאין לה מי שתעמוד על גבה, יכולה לסמוך על זה, ע"ש.

דעת השואל ונשאל שחולק

בשו"ת שואל ונשאל (הובא לעיל) כתב שכיוון שעצת התפארת שמואל לא נזכרה בראשונים, אין לסמוך עליה, לא לכתחילה ולא בדיעבד:

ומה שחידש מהרש"ק בגהותיו להרא"ש והביא דבריו הרב שיורי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ע"ט [וז"ל:]… עכ"ל] אין ספר זה בידי, ודבריו מסופקים אם ר"ל דלכתחלה בשעת הדחק יכולה לסמוך על זה, או דבדיעבד קאי. ומ"מ נלע"ד דאין לסמוך על זה, שלא זכרו זה הראשונים, וכיון דמדברי הטור בשם הראב"ד מוכח דגם בדיעבד אם לא עשתה כמ"ש שם לא עלתה לה טבילה – אין לסמוך על זה לא בלכתחלה ולא בדיעבד, וכל שכן שהוא עצמו לא סמך רק בשעת הדחק, כיעו"ש, ובזה ודאי אין דחק, דימי הקיץ הם והוא דבר קל. ועוד דמדברי הפת"ש ביו"ד [סימן קצ"ח] ס"ק כ"ב נראה קצת דגם הוא אינו מסכים לזה, שלא הביא תיקון זה כדרכו לאסוף רק ציין עליו דוקא. וכן מה שחידש כת"ר נר"ו במקוה ארוך והרכינה ראשה ושערה אינו (צריך) [ארוך] וכו' ודאי דאין לסמוך ע"ז מדעתנו מה שלא זכרוהו הראשונים.

כשיש לה שערות קצרות

המקילים שאינה צריכה בלנית

דברי יציב

בשו"ת דברי יציב יו"ד צה, כתב שלרא"ש וטור מטרת האשה הרואה היא אך ורק לוודא שכל השערות נכנסות למים, ואילו לכלבו ואגור בשם מהר"ם מטרתה לוודא שהטבילה כשרה. והשו"ע פסק כרא"ש וטור, ולכן עקרונית אשה שאין לה שיערות ארוכות אינה צריכה בלנית שתסתכל. עוד כתב שכשאין לה שערות ארוכות ואינה צריכה בלנית, מוטב שתטבול לבד, ולא שבעלה יסתכל על טבילתה:

ו) ובגוף דברי המחבר שצריך להעמיד יהודית גדולה, היה נראה שזה דייקא ביש לה שערות, אבל אינו עיכובא, שהרי אם אין לה מי שתעמוד על גבה או בלילה תכרוך שערה וכו' כמ"ש המחבר שם, וע"כ שזה רק לגבי שערה, שהרי המחבר לא כתב שתעמוד ותשגיח אם טבלה שפיר.

ובב"י שם מהכלבו והאגור בשם הר"מ, אשה שטובלת צריכה להוליך עמה אשה יהודית או בעלה וכו' לראות אם טבלה כדין עיין שם, והוא באגור הל' טבילה סי' אלף שפ"ז עיין שם. וכן בתשב"ץ דיני טבילה סי' תפ"ג, ואשה שטובלת צריכה חברתה עמה לראות אם טבלה כדין או בעלה וכו' עיין שם. נראה שבכל גוונא, ואף בלית לה שערות, צריכה חברתה לראות אם טבלה שפיר. וכ"ה גם בשערי דורא הל' נדה סי' כ', ויהודית רואה אם טבלה בטוב או בעלה עיין שם.

אך למה בשו"ע העתיק המחבר רק לגבי שערות, והוא מ"ש הטור מהרא"ש הנ"ל, וכן הביא הב"י שם מלשון הראב"ד בבעלי הנפש והרשב"א בתשובה, שנראה דהם סוברים שרק בשערות איכא החשש ששערה אחת תצוף על פני המים ולא תוכל להרגיש בזה, ולזה בכרכה שערה שפיר דמי, אבל בלא שערה אין צריך להעמיד אשה לראות אם טבלה כדין, ובשו"ע סתם המחבר כדעה זו ולא כהנך ראשונים שנקטו סתמא שצריך להעמיד אשה ודו"ק.

ומ"ש בנוב"י הנ"ל בהכפר שלא היה שם רק הזוג, נראה שהיה בכה"ג שהיה קשה לה לשחות תחת המים והיה ההכרח להשגיח על זה, וכמו שכתב נמי לענין לתמוך בידיו לדחפה תחת המים, והיה ההכרח שבעלה יראה, אבל בלא"ה ובדליכא שערות נראה שגם הנוב"י לא התיר שבעלה ישגיח, והעובדא דמהר"ק והשר מקוצי שאני, דלגבי גרב שצער הוא לה אין לה נאמנות, וכן לחברתה וכנ"ל ודו"ק. ואפשר דמה שנקטו האגור והתשב"ץ וכו' אשה או בעלה, היינו נמי בכה"ג שצער הוא לה ואין נאמנות להאשה, ואז ההכרח לבעלה ודו"ק.

דרכי טהרה

בדרכי טהרה יח 'תשובות ותוספות ממרן' שאלה ה', נכתב שאשה בעלת שיער קצר אינה צריכה בלנית:

אשה ששערותיה קצרות – יכולה לטבול ללא בלנית, ובלבד שהיא בטוחה שכל שערותיה בתוך המים.

ספר פועה

בספר פועה יח, כא, כתבו שאשה ששערותיה קצרות אינה צריכה בלנית:

כא. אישה ששערותיה קצרות, יכולה לטבול ללא בלנית, ובלבד שהיא בטוחה שכל שערותיה בתוך המים.

המחמירים לכתחילה גם בשיער קצר

רבי יוסף משאש

רבי יוסף משאש בספרו 'מים קדושים' סימן סא, כותב שאשה שמגלחת שערותיה כאיש – עלתה לה טבילה גם ללא בלנית, אך לכתחילה גם היא צריכה בלנית:

עוד שאלת על אשה שטבלה בינה לבין עצמה, בלי עמידת אשה אחרת על גבה בשעת טבילה, אם עלתה לה טבילה או לא.

תשובה: אם האשה הזאת מגולח שער ראשה כשל איש, כאשר נתפשט המנהג הרע הזה בזמן הזה אצל הבתולות והנשואות שלמדו מנשי הצרפתים – עלתה לה טבילה. דטעמא מאי הצריכו רז"ל עמידת אשה על גבי נשים הטובלות? כדי שתראה שלא ישאר משער ראשן צף על פני המים, כמו שכתב מרן ביו"ד סי' קצ"ח סעיף מ', ע"ש. ואם כן, הני נשי הוא הואיל וליתנהו בשער, ליתנהו נמי בעומדות על גבן, ונמצאת תקנתן קלקלתן… ודוקא בדיעבד, אבל לכתחלה בעיין עמידה על גבן.

בדי השולחן

וכ"כ בדי השולחן יו"ד קצח, שג, שאף אשה שמגלחת שערה, לכתחילה תטבול עם בלנית, כדי שתוודא שכל גופה נכנס למים:

ויש שהוסיף בזה שתראה גם כן שנכנס שאר כל גופה במים. ולפי זה אף האשה המגולחת ראוי לה להעמיד אשה על גבה. ומכל מקום נראה דבדיעבד אין זה לעיכובא, אלא כל שנזהרה בעצמה להכניס כל גופה במים – עלתה לה טבילתה.

הרב יהושע ון דייק

הרב יהושע ון דייק, במאמר בתחומין לז, עמ' 202-208, סעיף ז, כותב שאמנם מן הדין בעלת שערות קצרות אינה צריכה בלנית, אך כיוון שיש חשש שתיבהל בכניסתה למים, וגם 'נתת דבריך לשיעורין' מה נקרא שיער קצר ומה ארוך, לכן לכתחילה גם בעלת שיער קצר לא תטבול ללא בלנית, אלא שבמקרה שלה אפשר להקל יותר בקלות במקרים פרטניים:

ז. בעלת שיער קצר.

מכיוון שעיקר לחיוב טבילה בנוכחות אישה נוספת הואא "שתראה שנכנסה כולה במים, שלא נשארו משערותיה בחוץ" (הרא"ש שם), אם כן באשה בעלת שיער קצר אין חשש זה, ולכאורה תוכל לטבול לבדה בלא נוכחות אשה לידה. ואכן כך פסק הר"מ אליהו (דרכי טהרה השלם, פרק יח בהערות ס"ק ה) אך על פי מה שכתב ערוה"ש "שידוע שיש נשים מבוהלות בעת הכנסן למים, וכיול להיות שלא תטבול יפה", אם כן לכאורה הוא הדין הכא. ועוד נראה לומר "שלא פלוג רבנן", ואם נחלק בגודל השיער של כל אשה ואשה, אם כן נתת דבריך לשיעורין. ועל כן נראה שלכתחילה אף אישה בעלת שיער קצר לא תטבול לבדה, וכן פסק בדי השולחן (סי' קצח ס"ק שג), ולקמן נביא עוד טעמים לדבר. אלא שבמקרה הנ"ל כשיש סיבה מספקת, יש להקל באופן פרטני, אך לא להורות כן לציבור, כדי לא לתת דברינו לשיעורין.

בסיכום מאמרו סעיף 5 כתב:

5. בשעת הדחק, יכולה אשה בעלת שיער קצוץ להקל ולטבול ללא רשת, והוא הדין לאשה זריזה שיכולה לדאוג לכבישת השיער במים תוך כדי הרפיית האחיזה בשיער למניעת חציצה, אף יש להשתדל להימנע מהיתר זה, מטעמים נוספים המובאים בסעיף הבא…

שש משזר

השש משזר (לרב שניאור זלמן רווח) יו"ד כג, ה, כתב שגם אם יש לאשה שיער קצר כשל איש, לכתחילה תטבול עם בלנית, כי תפקיד הבלנית גם לבדוק שכל גופה של הטובלת יהיה מכוסה במים, וזה קיים גם אצל בעלת שיער קצר. ואם השיער שלה ארוך משל איש – מן הדין צריכה לטבול עם בעלה או על ידי כריכת השיער:

… ואמנם לעיכובא חששו רק לשיער היוצא, ולכן לכאורה אשה ששערותיה קצרות כשל איש, יכול לטבול בינה לבין עצמה, אלא שגם אז אין זה אלא בדיעבד, כי הרי מצינו שיש סיבה נוספת להעמיד אשה על גבי כדי שכל גופה יהיה מכוסה במים, עי' בשו"ת קנאת סופרים סי' כא. אך מסתבר שלעיכובא זה ענין השיער [ועכשיו ראיתי שמביאים בשם ספר מים חיים יו"ד ח"ב סי' ס"א, שאם גילחה את ראשה וטבלה בינה לבין עצמה מועיל בדיעבד. ואפשר שכוונתו כאשר היה באפשרותה ליקח עמה את בעלה או אחרת, אך בודאי כשאי אפשר לכאורה כהאי גוונא זה לכתחילה]. אך כל ששערה ארוך משל איש, ויש חשש שהוא יצוף על פנים המים, לכתחילה יש להמנע מהפתרונות הנזכרים בהלכה, ועדיף שבעלה ילך עמה, ואין בזמן זה כל חשש למקומות המכוסים, ובפרט שבעבודתו הוא טריד…

האם הבעל יכול לשמש כבלן, והאם עדיף שתטבול לבד בכריכת השיער

הסוברים שבעלה יכול לשמש כבלן אם אין אשה שתעשה זאת

ראשונים

לעיל הובאו דבריהם של שערי דורא, כלבו ותשב"ץ קטן בשם מהר"ם, שכתבו בהדיא שאשה יכולה לקחת עימה את בעלה שיראה שטובלת כראוי. ומכיוון שהם לא הזכירו את הפתרון של כריכת השיער, בפשטות משמע מדבריהם שזה עדיף על הפתרון של הכריכה. וכ"כ בהדיא באורחות חיים, שהביא את הפתרון של אשה העומדת על גבה, או בעלה, ואז כתב בשם הרשב"א שאם טבלה בכריכת שערה – עלתה לה טבילה. ומבואר שבעלה עדיף על טבילה בכריכת שער.

ב"ח

הב"ח יו"ד קצח, לו, כותב שבעלה יכול לשמש כבלן במקרה שאין בלנית, אך אם יש חשש שתתגנה עליו כשיראה אותה ערומה – תטבול עם כריכת שער:

אבל אם אי אפשר לה באשה שתעמוד על גבה, כגון שהיא דרה יחידה בעיר אי נמי אין חבירתה רוצה לילך עמה – א"צ שיעמוד בעלה על גבה אם היא חוששת פן תתגנה עליו כשיראה אותה ערומה. ואף הרא"ש מודה בזה. ומה שכתב הכל בו דצריכה להוליך עמה בעלה, היינו אם אינה חוששת שתתגנה עליו.

נודע ביהודה

שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יו"ד קכב, נשאל על זוג שחיים לבדם בכפר של גוים, אם הבעל יכול לראות שאשתו טובלת כראוי, ואף לעזור לה בטבילה בנגיעתו בה. והשיב שלגבי ההסתכלות פשוט שמותר לו לראות שטובלת כראוי, על פי המעשה של השר מקוצי ומהרי"ק, שבדקו את נשותיהם מחציצה לפני טבילתן. וגם לגבי הנגיעה התיר:

תשובה שלום לכבוד אהובי האלוף התורני הרבני המופלא מוה' יוזל נר"ו מו"צ דק"ק ש"ה י"ץ:

מכתבו קבלתי. וע"ד אשר נשאל באיש ואשה הדרים בכפר בין הנכרים ואין שם יהודי או יהודית זולת הזוג הנ"ל לבדם ואפילו משרתת אין להם. ונשאל מעלתו מהם כשהאשה טובלת אם בעלה יכול לעמוד עליה ולראות שתטבול כדי שתהיה כולה תחת המים וגם אם יוכל בעלה לעזור לה לתמוך בידיו לדחפה תחת המים ע"י שידיח ידיו תחלה במי מקוה משום חציצה, רק שהספק הוא משום הסתכלות באשתו נדה ערומה ומשום נגיעתו בה. ומעלתו הורה להיתר מטעם כיון שהוא עוסק בעסקי הטבילה א"כ הוא עצמו מחזר לטהרה מנדתה ולא יכשל בה. והנה בדבר ההסתכלות במקומות המכוסים שבה לית דין צרך בשש שיפה הורה שמותר לצורך טבילה, שהרי שני גדולי הדור מהרי"ק והשר מקוצי הצריכו נשותיהם לעמוד לפניהם ערומות לראות אם אין בהם גרב, וכמ"ש הט"ז בסימן קצ"ח ס"ק י"ד וכמו שהביא מעלתו בעצמו דברי הט"ז וא"כ מי יפקפק ע"ז ומעשה רב…

ואמנם מדברי השר מקוצי ומהרי"ק שהעמידו לפניהם נשותיהם ערומות והרי אסור להסתכל במקומות המכוסים שבה כמבואר בסימן קצ"ה סעיף ז' וא"כ איך הסתכלו הגדולים הללו? א"ו שסמכו על סברא זו, כיון שהוא מחזר עליה לטהרה, שלא יהיה בה חציצה – לא יבוא ברגע זו לידי שכחה. וגם להתגברות היצר לא חשו, דלא שביק היתרא, שהרי תיכף תטבול וא"כ הה"ד לנגיעה. ואמנם יש לדחות כי אולי הגדולים הללו סברי כדעת הרב המגיד בפ' כ"א מא"ב הלכה ד' שדעת הרמב"ם שדוקא במקום התורפה אסור להסתכל באשתו נדה, אבל בשאר מקומות המכוסים שבה לא אסרו כלל באשתו נדה, ולכך לא הקפידו הגדולים הללו בזה… באופן שאין לנו ראיה על דבר זה להתיר. ואמנם גם לאיסור לא מצאתי הוכחה ברורה, ומצד הסברא יש מקום לומר שאפילו לתגבורת יצרו לא חיישינן ברגע זו שהיא במים, ולמה שביק היתרא שתיכף ברגע זו מותרת בעליתה מן המים. ומעתה אם א"א לה לטבול בענין אחר, רק שבעלה יסייע לה לכוף ראשה לתוך המים, נלע"ד להסכים להוראתו להתיר. ולרוב הטרדא אקצר. דברי הד"ש.

נטע שורק

הנטע שורק יו"ד סד, כותב בפשטות שבעלה רשאי להיות בשעת הטבילה. שכל הדיון הוא אם מותר לו לגעת בה, אך לראות שטובלת כראוי פשוט שיכול:

ומה שהקשה כבוד תורתו על הנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סי' *[4], שמסופק אם רשאי לבעלה להיות בשעת טבילה, והלא מפורש בבית יוסף סוף סימן קצ"ח בשם הכל בו דמותר יעייש. הנה עיינתי בתוכו, ולא מסתפק אלא אם רשאי ליגע בה בעלה, ולדחה בידיו תחת המים, זולת זה אשאר בדרו"ש ידידו

קיצור שולחן ערוך

בקיצור שולחן ערוך קסב, ו, כתב שאם אין אשה שתעמוד על גבה, יכולה לטבול בנוכחות בעלה:

כשהיא טובלת צריך לעמוד אצלה אשה יהודית גדולה יותר משתים עשרה שנה ויום אחד, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים. ואם אין לה אשה, יכול גם בעלה לעמוד אצלה לראות שתטבול יפה.

טהרת הבית

בטהרת הבית ח"ג דיני חציצה מה, כותב שלכתחילה תעמיד אשה שתראה טבילתה, ואם אי אפשר אז שבעלה יבדוק שטובלת כראוי, ואם גם זה לא אפשרי, תכרוך שערותיה:

אשה הטובלת לטהרתה, צריך שתעמוד אצלה סמוך למקוה אשה יהודיה כשרה, שתראה שבשעה שהיא טובלת שכל שערות ראשה נכנסו לתוך המים שבמקוה, ולא תשאר אף שערה אחת מראשה שצפה על פני המים, שדבר זה פוסל את הטבילה בהחלט. ואם אין לה מי שתעמוד על יד המקוה, רשאי בעלה להסתכל היטב שכל שערות ראשה נכנסו במקוה המים. ואם אי אפשר, כגון שהוא בלילה ואין שם תאורה מספקת, שאי אפשר לראות – תכרוך על ראשה חוטי צמר העשויים מעשה רשת, כשהן רפויים ולא מהודקים בשערות ראשה, או שתקשור בגד רפוי על ראשה.

שש משזר

השש משזר (לרב שניאור זלמן רווח) יו"ד כג, ה, כותב שעדיף שבעלה יהיה הבלן בטבילתה, מאשר שתטבול בכריכת השער או באחיזת שערה בידיה כעצת התפארת שמואל:

היטב חרה לי מה שסיפרת לי, שבמקומכם יש מקווה טהרה שנבדק כל שנה על ידי הרב…. המגיע ממרחק ומאשר את המקווה, אולם אין אף אשה שמשמשת כבלנית, ועל כן הנשים הולכות וטובלות במקווה לבד. ופלא הדברים בעיניי שקהילת קודש ותיקה ועתיקה, שגם היום יש להם כל שירותי הדת הנצרכות בכל הקהילות, בתי כנסת, ואפילו רב ושו"ב שמכהן במקום, ועד קהילה וכו', איך לא עלה על דעת אף אחד למנות דבר חשוב שכזה. ועל אתר עניתי לך שיש לטפל בכל המרץ בענין הזה לסדר אותו, אולם בינתיים שלא תלך לבד, אלא שבעלה ילך עמה ויראה שהטבילה תהיה כדינה…

ועל כן הפתרון הנכון על פי ההלכה, לעשות כמו שכתב בכל בו שם ובתשב"ץ, שתקח בעלה עמה, ואמנם הב"ח כתב שם שזה בתנאי שהיא לא תתגנה עליו, אך אם יש חשש שתתגנה עליו – תנהג כפי שכתב הראב"ד. וכבר הביא מרן הב"י בסי' קצח… שהריב"ק והשר מקוצי היו בודקים על נשותיהם קודם הטבילה שאין עליהם חציצה. והרב נוב"י… התיר לזוג שגרו במקום שיש רק עכו"ם לילך עמה לטבילה ולסייע לה, וכמבואר שם. על כל פנים, כולי עלמא מודו שמשום החשש לשיער שיצא בחוץ, שמעכב מדאורייתא [ורבות מהנשים שנהגו להסיר שיער ראשן – מחמת זה נהגו, עי' שבה"ל קמח סעי' מ], צריך שתהיה על גביה מפקחת, ואם היא איננה – שילך בעלה עמה, ורק באם אין כל אפשרות אזי תנסה בעצמה…

אך כל ששערה ארוך משל איש, ויש חשש שהוא יצוף על פנים המים, לכתחילה יש להמנע מהפתרונות הנזכרים בהלכה, ועדיף שבעלה ילך עמה, ואין בזמן זה כל חשש למקומות המכוסים, ובפרט שבעבודתו הוא טריד… וכן ראיתי כעת בערוך השולחן יורה דעה הלכות נדה סימן קצח סעיף פז, שכתב וז"ל… עכ"ל. ולכן עליך החובה להשתדל להסיר החרפה הזו מהקהילה החשובה, ולהתאמץ שבאופן מיידי יתקנו את המעוות, וימנו אשה שתהיה מפקחת על הטובלות. ועד אז שילך בעלה עמה לראות שאין חציצה, ושכל גופה במים, ושאין שיער שיוצא מחוץ למים בזמן הטבילה.

תפארת הטהרה

תפארת הטהרה ט, ח, כתב שהבעל רשאי לוודא שאשתו טובלת כראוי אם אין מי שתעמוד על גבה, והוסיף (בשם הרב משה הלברשטאם) שעדיף שקודם תטבול פעם אחת במים בלא נוכחות הבעל, ולאחר מכן תטבול שוב בנוכחות הבעל, והוא יוודא ששערותיה נכנסות כולן למים:

שאלה: אשה שצריכה לטבול במקוה, ואין אשה שתעמוד על גבה שתשגיח שתטבול כדת, האם מותר לבעלה לעמוד ולהשגיח עליה?

תשובה: אשה הצריכה לטבול ואין אשה שתעמוד על גבה [כגון שנתעוררה שאלה על הטבילה, וצריכה לחזור ולטבול, והשעה כבר מאוחרת וקיבלה מפתח להכנס למקוה ולטבול ללא נוכחות בלנית], מותר לבעלה לעמוד ולהשגיח על טבילתה. ועדיף יותר שתטבול האשה פעם אחת לבדה, ותזהר מאוד ששערותיה לא יצאו מחוץ למים, ורק אחר כך יכנס בעלה למקוה, ואז תטבול שנית תחת השגחתו.

ובהערה ח' שם כתב:

כתב הנודע ביהודה… אודות איש ואשה הדרים בכפר שאין שם יהודים זולת הזוג לבדם… וכעין זה כתב הט"ז שאשתו של מהר"ח אור זרוע עמדה לפניו ערומה כדי לבדוק ולראות שאין עליה חציצה, וכן עשה השר מקוצי לאשתו, עיי"ש. וכן פסק בערוך השולחן… ומכל מקום, עצה טובה לזה מצינו בדברי הגר"מ הלברשטאם זצ"ל (הו"ד בספר דברי טהרה עמ' רפג), שבאופן שאין בנמצא בלנית, יש להורות שתטבול האשה פעם אחת לבדה ללא השגחת בעלה, ותזהר מאוד ששערותיה יהיו במים ולא יצאו מחוץ למים, ורק אחר כך יכנס בעלה למקוה, ואז תטבול שנית בהשגחתו.

הסוברים שרק אם לא יכולה לטבול לבדה רשאי בעלה לשמש כבלן

בית שערים

בשו"ת בית שערים יו"ד רפו, כתב שאם אינה יכולה לטבול עם בלנית, מוטב שתטבול לבד על פי המבואר בשו"ע, או בעצת התפארת שמואל, אך אסור שבעלה יביט בה, שמא יבוא עליה קודם הטבילה. ורק אם אינה יכולה גם באופנים אלו, רשאי בעלה לעמוד על גביה:

ומה שתמהת על נובי"ת יו"ד סי' קכ"ב שלא הביא דברי ב"י סוס"י קצ"ח בד"ה: ומ"ש רבינו בשם הראב"ד, כתב הכלבו והאגור בשם הר"מ: אשה שטובלת צריכה להוליך עמה אשה יהודית או בעלה או נערה שהיא גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד לראות אם טבלה כדין, אבל לא גויה, הואיל ואיתחזק איסורא, ע"ש. דמוכח מזה דבעלה רשאי לעמוד עליה לראות שתטבול כראוי, לפענ"ד הדין עמו, ואדרבה, מדלא הביא בשו"ע דברי הכלבו, רק כתב בס"מ 'צריך לעמוד ע"ג יהודית גדולה יותר מי"ב ויום אחד וכו' ואם אין לה מי שתעמוד ע"ג וכו' תכרוך שערה על ראשה וכו", ולא כתב שהבעל יעמוד עליה – ש"מ דבעלה אסור. וכונת הכלבו רק דבעלה נאמן ע"ז אם עמד עליה, ולא הוי כגויה שאינה נאמנת ע"ז. אבל לכתחלה אסור לעמוד עליה שמא יבא עליה קודם שתטבול, או דהכלבו מיירי בדר בין הגוים רחוק מאוד מיישוב יהודים כשרים ואם לא יעמוד בעלה עליה לא תוכל לטבול לעולם, אז ודאי מותר לעמוד עליה דאל"כ לא תטבול לעולם, ויש חשש יותר שיבא עליה באיסור, דהרי הא דבעל מותר להתיחד עם אשתו נדה ולא חיישינן שיבא עליה, הוא משום דיש לה היתר לאחר זמן, כמ"ש תוס' וראשונים. ועיין ב"י סוס"י קצ"ב ד"ה חתן. אבל אם לא תוכל לטבול לעולם, ודאי חיישינן, ועדיף שיעמוד הבעל ע"ג בשעת טבילה. וזה לא שכיח בינינו, ושפיר לא הביאו הנוב"י. או דהכלבו מיירי כשיש עמהם תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה דאז לא חיישינן בזמן קצר כזה שיבא עליה. ועיין אהע"ז סי' כ"ב ס"י וקטנה כזו אינה נאמנת על טבילתה, ולהכי צריך בעלה עמה, ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה.

ספר פועה

בספר פועה יח, כ-כג, כתבו שאם אין בלנית, תקח אשה אחרת אשר תבדוק ששערותיה נכנסות למים. אם אין, תטבול ללא בלנית עם שבכה (רשת) על שערותיה. לגבי בעל, כתבו שיש בזה חסרון גדול בצניעות, אך אם אין ברירה אפשר שישמש כבלן, ובמקרה זה מוטב שתטבול טבילה ראשונה לבד, ורק אז יביט שכל שערותיה נכנסות למים. לא מבורר מדבריהם האם לדעתם טבילה לעיני הבעל גרועה מטבילה לבדה עם שבכה או ששניהם מצבי שעת הדחק באותה מידה:

כ. במקום שאין בלנית, על הטובלת לקחת אישה אחרת שתטביל אותה, ותשגיח שכל שערותיה נכנסות לתוך המים.

כב. בשעת הדחק, שאין אישה אחרת שתשגיח, יכולה לשים שבכה על שערותיה. אם טבלה ללא שבכה – לא עלתה לה טבילה. ויש מי שהורה שהטבילה כשרה.

כג. לכתחילה אין לבעל להיות בלן לאשתו, שיש בכך חיסרון גדול בצניעות. בדיעבד, כשאין אישה יהודיה אחרת, הבעל יכול להיות בלן לאשתו באקראי. במצב דיעבד כזה תטבול, ולאחר מכן תטבול פעם נוספת כשבעלה יטבילנה.

תפקידים נוספים של הבלנית

פיקוח על כשרות המקווה

הפתחי תשובה יו"ד קצח, כא, מביא את דברי הלבושי שרד, שכתב שעל הרב המקומי מוטל לדאוג שהבלנית יודעת היטב את הלכות הטבילה, וגם ילמד אותה לוודא שיש בבור הטבילה מספיק מים כדי שהנשים תוכלנה לטבול כראוי:

ועי' בספר לבושי שרד שכתב… על כן ראוי שיתן לאשה העומדת על הנשים בעת טבילה מדה של עשרה גודלין, למען תדע ליזהר בדבר. ויזהירנה שאם לא יהיה כ"כ ממעל לטבורה של הטובלת – לא תטבול, אא"כ תוכל לשכב לארץ בתוך המים כמו דף, לא שתקפל קצתה על קצתה, ויהיו המים עולין למעלה מכל גופה. וגם בכל דיני הטבילה החיוב מוטל על כל מורה להזהיר תמיד להאשה העומדת על הטבילה, ולא יסמוך במה שהזהירה פ"א רק יהיה רגיל בכך.

וידוא שאין חציצות ומניעת טעויות

בשיעורי שבט הלוי קצח, מ, ד, כתב שאף שעיקר התקנה שתסתכל שכל השערות במים, בפועל נוספו מספר דברים עליהם אחראית הבלנית: 1. לוודא שהטובלת קצצה ציפורניה. 2. שאין חציצה על גופה. 3. אם עומדת בעמידה נכונה במים. והוסיף שלכתחילה אין למנות לבלנית אשה שראייתה חלשה:

שתראה שלא ישאר משער ראשה צף – כך היתה עיקר התקנה, אבל למעשה צריך גם שתבדוק אם קצצה צפרניה, ואם אין חציצה על גופה, ואם טובלת בעמידה נכונה. לכתחילה אין למנות עומדת על הטבילה מי שראייתה חלשה וצריכה להתכופף ולהתאמץ הרבה כדי לבדוק אם אין שער ראשה צף, שמא לא תשתדל לבדוק היטב.

וכ"כ תלמידו, הרב שלמה דוד קליין, בספר אוצר טהרה ט, יז:

לפני הטבילה מעיינת הבלנית על גופה לראות אם הכל נעשה כדין.

בספר פועה יח, טז-יז, מתייחסים לתפקידה הנוסף של הבלנית בימינו, לוודא שאין חציצה על גופה של הטובלת. וכותבים שאף שיש מעלה בכך שהאשה תבקש מהבלנית לבדוק אותה, אין להתעקש עימה על כך אם אינה מעוניינת, ובפרט כשמדובר במסורתית:

טז. הבלנית צריכה לעמוד על גבי האישה הטובלת כדי לוודא שהטבילה התקיימה כראוי, ושלא נשארה שום שערה של האישה צפה על פני המים בזמן הטבילה. אם הטובלת מתביישת, תבקש מהבלנית שתיכנס לחדר הטבילה רק אחרי שהטובלת ירדה למקווה. לאחר הטבילה הבלנית תצא, ורק אז תעלה הטובלת מהמקווה…

יז. יש מעלה בכך שהאישה תבקש מהבלנית לבדוק אותה לפני הטבילה, אך בדיקה זו אינה מעכבת. לכן אם האישה הטובלת חפפה ובדקה עצמה כראוי, ויודעת שהיא בקיאה בהלכות ולא רוצה שהבלנית תבדוק אותה – עולה לה הטבילה, ואין לבלנית להתעקש עמה על כך. במיוחד יש לאפשר טבילה לנשים מסורתיות, שהקפדה של הבלנית עלולה לגרום להן להימנע בכלל מטבילה.

הרב יהושע ון דייק, במאמר בתחומין לז, עמ' 202-208, כותב שמנהג יפה שתבקש האשה מחברתה לבדוק שאין עליה חציצות במקומות שקשה לה לראותם. עוד כתב, שיש מעלה לבלנית מצד ניסיונה הרב בהלכות חציצה וטבילה, שיכול להיות לעזר לטובלות. כמו כן, לפעמים על ידי עזרת הבלנית מגלה הטובלת שטעתה בספירתה. בנוסף, לעיתים הבלנית מביאה לידיעת הטובלות הקלות הלכתיות שלא היו מודעות אליהם, ומונעות בכך חומרות מיותרות:

ח. טעמים נוספים לצורך בבלנית

מלבד החשש שהוזכר לעיל, שמא יצאו מקצת שיערות חוץ למים, הוזכרו בפוסקים טעמים נוספים לצורך בבלנית שתשגיח על הטבילה. מצד בדיקת הגוף מחציצות, עיקר הדין הוא שדי ב"חפיפה ועיון", ובמקומות שאי אפשר לראות די במישוש, ואין צורך להיעזר באישה אחרת. וכן כתב הט"ז… ואף על פי כן, ממה שכתב הט"ז שגדולי הדור, המהרי"ק והשר מקוצי, שהצריכו את נשותיהם לעמוד לפניהם לפני הטבילה לראות אם אין בהם גרב וכיוצ"ב, אם כן שמע מינה שיש עניין שחברתה תבדוק אותה באם הטובלת מסכימה לכך. וכן כתב הפתחי מגדים (לרב מנחם מייזלס, פרק יח סעי' ו') שמנהג יפה שתבקש האשה מחברתה לעיין במקומות שאינה יכולה לראות ולוודא שאין שם חציצה. וכן הביא הרשל"צ הרב עובדיה יוסף בספרו טהרת הבית… בשם שו"ת משנה שכיר… שהגאון מהר"ח מצאנז היה קורא את הבלניות המשגיחות על טבילות הנשים במקוה מדי חודש בחודשו, ומסביר להן כל מה שצריך להשגיח היטב על כל ענייני הטבילות שיהיו כהלכה, וכתב שכן ראוי לכל בעלי הוראה לנהוג כן. וכן כתב בספר לבושי שרד, שראוי לכל מורה להזהיר תמיד את האשה בהבלנית שעומדת על הנשים בעת טבילתן, ולומר לה כל דיני החציצה והטבילה, עיי"ש. והוסיף בטהרת הבית שם: "ובפרט צריך שתזהר "בעיון הגוף" של הטובלות, שעיון הגוף דבר תורה הוא, וכדקי"ל בשו"ע (קצט, ח) "שאפילו אם חפפה והתרחצה ולא עיינה בכל גופה, לא עלתה לה טבילה, שעיון הגוף דבר תורה הוא", ולא רבים יחכמו לדעת הלכה זו, וכן אני נוהג להזהיר לעשות כן, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר".

ונראה להוסיף, שטבילה בהשגחת מדריכה בעלת ידע מקצועי ונסיון רב בהלכות חציצה וטבילה הסבוכות, הרי היא זכות לטובלת. ובפרט בימינו, שחלק מהנשים הטובלות הינן טרודות, הן בעבודה הן בלימודים תובעניים והן בטיפול הילדים בבית, ופעמים רבות אינן בקיאות בהלכות החציצה, או שוכחות מתוך לחץ לעשות את הבדיקה כדבעי, או שמשאירות על גופן תכשיט וכדו', ומהשאלות הרבות המופנות מהבלניות אל מורי ההוראה בכל שבוע, מוכח שעניינים אלו מצויים מאד. מציאותה של מדריכת טהרה המאירה פנים ומיומנת בפרטי ההלכות (ונגישה בהפניית שאלות אל הרב המקומי) אמורה להשרות ביטחון ורוגע על טובלת. ופעמים רבות נוכחנו לדעת שנשים צדקניות אלו מנעו הרבה עוגמת נפש מהטובלת, שכמעט טבלה עם חציצה עליה בלי לשים לב.

וכמו כן, פעמים רבות בלניות אלו מונעות מהטובלות החמרות מיותרות, עקב אי ידיעת ההלכה בהלכות חציצה (נשים הפוצעות עצמן וכדו', וד"ל). לכן לא בכדי הקפידו גדולי ישראל על משגיחות הטבילה, שתהיינה יראות שמים ובקיאות בהלכה, ולא פחות חשוב מכך, שתהיינה מאירות פנים ונחמדות. זאת ועוד, בכל המערכות הציבוריות המודרניות במדינה, יש פיקוח על נותני השירות שיהיו מקצועיים כדי של ייכשלו הרבים.

ואם כן "לא תהא כהנת כפונדקאית", ועל כן יש לדאוג שבכל מקווה תהיה בלנית יראת שמים הבקיאה בהלכות הטבילה, שתוכל לסייע לטובלות המעוניינות בכך, ולמנוע מכשול.

בסיכום מאמרו כתב:

6. טעמים נוספים הובאו באחרונים לנוכחות אשה בשעת הטבילה – חשש שמא מחמת הבהלה מן המים לא תטבול כראוי (ערוה"ש); וכן סיוע בעיון הגוף מחשש לחציצה שאין האשה יכולה לראותה (או תכשיט שנשאר על גופה). וכן הנהיגו גדולי הפוסקים. כמו כן, בלנית הבקיאה בהלכות טהרה תוכל לסייע ולוודא עם האישה שלא טעתה בספירת הימים (כפי שמצוי הדבר פעמים רבות).

7. ישנה חשיבות רבה שהאשה העומדת על הטבילה תהיה בקיאה בהלכות הטהרה והחציצה, ועל כן עדיפה אשה קבועה שהשתלמה בתחום זה, ואף תהיה זמינה לשאול שאלת חכם ולמנוע מהטובלת אי נעימות.8. על הבלנית מוטל להשרות רוגע על הטובלת ולהאיר לה פנים, כדי להקל עליה לקיים את המצווה כדין, ועל הרה"ר מוטלת החובה למנות לתפקיד זה נשים מתאימות. ובע"ה יקוים בנו דברי רבי עקיבא "אשריכם ישראל…" ובזכות נשים צדקניות נזכה לגאולה שלמה. אכי"ר.

וידוא שהטובלת אינה רווקה, תחזוק המקווה והיערכות להסרת חציצות

הרב מרדכי גרוס בשיעורי טהרה הנ"ל עמ' תמח, הרחיב את תחום אחריותה של הבלנית למחוזות נוספים: 1. היא אחראית על תפעול המקווה, ולכן צריכה להתייצב במקווה בזמן. 2. להקפיד שלא תטבול במקווה שום אשה מלבד אשה נשואה. 3. לדאוג לניקיון המים. 4. לוודא שיש במקווה ציוד מתאים להסרת חציצות שונות, למקרה שהטובלת לא הסירה אותן לפני ההגעה למקווה:

האשה האחראית על המקוה צריכה להקפיד להגיע בזמן לפתוח את המקוה. כמו כן עליה להקפיד שלא לתת בשום אופן לטבול לרווקות או נשים גרושות או אלמנות… כמו כן, צריכה האשה האחראית לדאוג לנקיון המקוה, ולהוציא שערות ושאר לכלוך שבמי המקוה על ידי הרשת המיועדת לכך… כמו כן, עליה לדאוג שימצא במקוה כל מה שיתכן שיזדקקו לו שם, כגון אבן סינטטית להסרת עור יבש וקשה בכף הרגל, או שאריות צבע, אבן שעוצרת דם, כי מצוי שנפתח פצע וכדומה על ידי החפיפה, אטמי אזנים לנשים הסובלות ממחלות אזנים וצריכות לטבול כשאטמים באזניהם, אציטון להסיר שאריות דבק ודיו, טינר להסיר שאריות דבק מגע וצבע, אקונומיקה ומיץ לימון להסיר כתמים כמו כתמים הנעשים על ידי קילוף ירקות וכדומה, חוט דנטלי וקיסמים לניקור השיניים, פינצטה להוציא קוץ שנתחב בבשר, פצירה לישר צפורן שנשתייר ממנה. כמו כן, לצורך נשים ששערן קשה לסירוק, שיהיה מרכך שער שמיקל על הסירוק, אבל לא מהסוג שמכיל ג'ל ושומן שנשאר על השער. וכמו כן שתהיה שם רשת עבור בעלת שער ארוך, כגון כלה[5]. אם מתקשה להסיר טבעת מן האצבע, לפעמים מועיל למרוח משחן וזלין תחת הטבעת שתחליק ותצא, וראוי שימצא גם הוא במקוה".

פגישה עם דבר טהור

בספר פועה יח, יח, כתבו שתקפיד נוסף של הבלנית, בעצם שהותה במקווה, הוא לדאוג לכך שהטובלת תפגוש בעלייתה מהמקווה בבלנית, ולא בדבר טמא:

בנוסף לתפקידים הללו של הבלנית, נהגו שהיא תהיה הראשונה שתפגוש את האישה ביציאתה מהמקווה, כדי למנוע מצב שהאישה תפגוש דבר טמא בצאתה מהמקווה.

וכ"כ בשערי אורה שער חמישי עמ' 298:

תפקיד נוסף של הבלנית מובא ברמ"א: ויש לנשים ליזהר כשיוצאות מן הטבילה, שיפגע בה חברתה, שלא יפגע בה תחילה דבר טמא או חיה ובהמה. ואם פגעו בה דברים אלו – אם היא יראת שמים, תחזור ותטבול. ישנו עניין מיוחד שהטובלת לא תפגוש לאחר יציאתה מהמקווה חיה או בהמה. כאשר הבלנית נמצאת במקווה – הטובלת פוגשת אותה מיד כאשר היא יוצאת ממנו, ואין חשש לבעיה זו.

וכך כתבה גם זיוית ברלינר, במאמרה: בין "שלא נשאר משערותיה" לבין  "טבלה כדין", שהתפרסם בכתב העת 'דרישה' 4, שיש הקושרים את תפקיד הבלנית למובא ברמ"א שיש לוודא שהטובלת תפגוש בעלייתה מהמקווה בחברתה, ולא בחיה טמאה:

הרמ"א (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף מח) כתב שיש לאישה לוודא שאחר טבילתה תפגוש בחברתה ולא בחיה טמאה. יש שקשרו בין נוכחותה של הבלנית במקווה לבין דין זה, שכן כאשר הבלנית נוכחת במקווה אין חשש לראיית חיה טמאה קודם המפגש עם אדם מישראל.

כשהטובלת לא מעוניינת לטבול בנוכחות בלנית

כאמור בפתח המאמר, בשנים האחרונות התעורר דיון ציבורי והלכתי סביב מציאות שכיחה שבה הטובלת אינה מעוניינת לטבול בנוכחות בלנית. בין אם משום שאינה מעוניינת לחשוף את גופה בפניה, ובין אם משום שאינה מעוניינת שהבלנית תחקור אותה בשאלות שונות אודות מצבה המשפחתי או האם התכוננה לטבילה כראוי. נסקור כאן כמה התייחסויות לנידון זה בקרב רבני דורנו:

אור יצחק

האור יצחק (לרב יצחק עבאדי) הלכות נדה ד, כג, 229, כותב שאשה שמתביישת מהבלנית, תבקש ממנה שתיכנס לחדר הטבילה רק לאחר שהטובלת כבר נכנסה למים, תביט שטובלת כדין, ומיד תצא, לפני שהטובלת עולה מן הטבילה:

אשה שמתביישת מן הבלנית, יכולה לבקש מהבלנית שתיכנס לחדר הטבילה רק אחרי שהטובלת ירדה למקוה, ואז תוודא הבלנית שכל שערותיה במים, ולאחר הטבילה הבלנית תצא, ורק אז תעלה הטובלת מהמקווה. אשה שאינה שומרת מצוות, שבאה לטבול ולא עשתה בדיקת הפסק טהרה או בדיקות שבעה נקיים, תסייע לה הבלנית לטבול, ולאחר מכן תודיע לה את החיוב בבדיקות אלו.

בשו"ת אור יצחק יו"ד כט, הרחיב בעניין הבלניות, וכתב שאין מתפקידן לפסוק לטובלות בדיני חציצה, וגם אלו חומרות שבאות לידי קולא, כי לפעמים הטובלת נמנעת משום כך מלטבול בפני הבלנית שתוודא שכל השיער נכנס למים, ויצא שכרה בהפסדה. כמו כן, יש נשים שמתביישות לעמוד ערומות לפני הבלנית שתעיין בכל גופן, וגם לא נעים להן שהבלנית מתחקרת אותן בשאלות מביכות. כל הדברים הללו גורמים לנשים שאינן רוצות לבוא למקווה:

… זה כבר שנים רבות שהנשים הבלניות עומדות בבית הטבילה לעזור לנשים הטובלות לטבול כדין, אבל דא עקא שיש הרבה מהבלניות האלה שגם פוסקות הלכות לנשים, ואם לדעתם יש איזה ספק בחציצה – לא יניחו לנשים לטבול, ואף אם הנשים שאלו לרב שלהן – לא שומעות להן, ואומרות להן כאן במקוה הזה צריך לעשות לפי ההלכות שנקבעו כאן. והרבה פעמים לאחר דין ודברים עם הבלניות אז הם טובלות לבד, בלי שהבלניות יראו שלא נשאר משער ראשיהם חוץ למים, והרי זו חומרה הבאה לידי קולא באיסור כרת. והלא האיסור הכי גדול שיכול להיות הוא חציצה במעוט הגוף, שהוא דרבנן, ואם הרב שלה אמר שאין זה חציצה, הרי זה היתר גמור. ואילו הנשים הבלניות מתעקשות ואומרות שכך אמרו להם מי ששכר אותם לעבוד במקוה, שאסור וכו', ובגלל חומרא או ספק חומרא אפשר שהאשה הטובלת תכשל באיסור כרת אם היה שערה חוץ למים. והנה כל תפקידה של הבלנית לפי השו"ע – ואין מחלוקת בזה – הוא מה שכתוב בשו"ע… אבל בימינו נתרבו המחמירים והמחמירות, לא רק לעצמן, אלא גם לאחרים. וכופים עליהם את חומרותיהם, ועליהם נאמר: "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה", ומי יודע כמה נכשלים בזה בגלל החומרות הנ"ל.

ומעשה שהיה באשה שהלכה לטבול, והיה עליה מראה צבע שאין בו ממש, ולפי עיקר ההלכה אין בזה חציצה, אבל הבלנית אמרה שהיא צריכה להוציא הצבע הזה עם מין סבון חזק (הנקרא בליטש), והאשה אמרה שלא רוצה להשתמש בזה, כי זה יזיק לעורה, והבלנית אמרה לה: אם כן, אני הולכת ואיני מסתכלת עליך איך שאת טובלת. וכך היה, שטבלה בלי הסתכלות הבלנית – נגד ההלכה, וכל זה יוצא מהחומרות המביאות לידי ביטול ההלכה.

ועוד יש הרבה מאד מעשיות ממצבים כאלה. ויש למשל הרבה נשים שמגדלות את צפורניהן וצובעות אותם, והן לא מוכנות לגזוז הציפורנים ולהוריד הצבע. ולהלכה ודאי שאין קפידא בזה, ומותר להם לטובל כך בשופי, אבל בהרבה מקואות לא יניחו אותן לטבול. ומי יודע כמה מהן שנכשלו ולא טבלו, ויש הרבה להאריך בזה.

וכן יש הרבה נשים שמתביישות לעמוד ערומות ליד הבלניות הבודקות אותן מלפנים ומאחור, ישר והפוך, ואומרות לבלניות שכבר בדקו את עצמן, וגם שאלתי לרב שלי ואיני צריכה שום בדיקה, רק שהבלנית תראה שכל שערה נכנס במים. והרבה פעמים הבלניות מתעקשות ולא מניחות להם לטבול עד שיבדקו אותן מלמעלה ומלמטה, מלפנים ומאחור, ודי בזה בושה וכלימה. וחוץ מכל מיני שאלות שאינן צניעות, ששואלים אותם ובוחנים אותם, עד שהרבה מהם נמאס עליהם ההליכה למקוה. והנה ידוע כי בלילי שבת אינן שואלות כל שאלותיהן, מפני שאי אפשר לטלפן אז לרב המקוה, ואז מניחים אותם לטבול כמו שהם. ומה נשתנו כל הלילות מליל שבת? ובמקום שהטובלות ילכו בשמחה לבעליהם, הרי הם בצער ומחלוקת עם הבלניות, וה' הטוב יכפר בעד, ואולי עכשיו ישמעו וייראו ויקחו מוסר.

שערי אורה

בשערי אורה שער חמישי עמ' 297-298, כתב שיש נשים ששמחות שהבלנית בודקת אותן שאין עליהן חציצה, ומשתי סיבות יש מעלה בבדיקתה על פני בדיקה עצמית. אך מאידך יש נשים שעבורן זו חוויה לא נעימה, ואזי כיוון שמעיקר הדין די שהבלנית תראה שכל השערות נכנסו, אפשר שתגיע רק אחר שהאשה כבר בתוך המים:

תפקיד הבלנית

הבלנית נוטלת חלק חשוב ביותר בטבילה, ולכן רצוי שכל אישה תקבע לעצמה מקווה קבוע, ותיצור קשר עם בלנית קבועה המתאימה לה. במסגרת זו נתייחס רק לתפקיד שההלכה מייחדת לבלנית. המקור הראשון שבו מופיע תפקיד הבלנית הוא בדברי הרא"ש והראב"ד המובאים בטור…

עיקר תפקידה של הבלנית הוא לעמוד ליד המקווה ולבדוק ששערות האישה אינן יוצאות מחוץ למים. אין זו מידת חסידות או החמרה: מעיקר הדין, אם אפילו שערה אחת יצאה מחוץ למים – הטבילה פסולה. במקומות רבים הבלנית בודקת לפני הטבילה שאין לאישה חציצה על גופה. ברור שעיקר האחריות להסיר את החציצות מוטל על הטובלת עצמה, ולא על הבלנית, ולכן מעיקר הדין די בכך שהטובלת תעיין בגופה לפני הטבילה. עם זאת, יש שני יתרונות חשובים למנהג שהבלנית בודקת את האישה: ראשית, הבלנית יכולה לבדוק גם בחלקי הגוף שהטובלת אינה יכולה לראות; ופרט לכך, בדרך כלל יש לבלנית ניסיון וידע הלכתי, ולכן היא יודעת היכן מצויים המקומות המועדים לחציצות, ואילו חציצות פוסלות את הטבילה. נשים רבות אינן רוצות לקחת על עצמן את האחריות לבדיקה, ולכן שמחות שהבלנית תעיין במקומן ותוצא אותן מידי ספקות. נשים אחרות מרגישות חוסר צניעות ותחושה לא נעימה כאשר הבלנית בודקת אותן. לכן יש להדגיש שמצד הדין הטובלת רשאית לבדוק את עצמה ולטבול בלי בדיקה של הבלנית, ולקרוא לבלנית רק כאשר היא בתוך המקווה, שתבדוק אם שערותיה יוצאות אל מחוץ למים…".

אבני דרך

גם האבני דרך (לרב אלחנן פרינץ) יג, קנו, כתב שיש נשים שמתביישות בכך שנחשפות במערומיהן לפני הבלנית, ואזי תקראנה לבלנית אחר שכבר תהיינה בתוך המים:

לאחרונה היתה סערה גדולה במקוואות בעירנו, האם לאפשר שבמקווה לא תהיה בלנית כלל. אבקש את חוות דעת כת"ר….

במענה לשאלתכם, אפתח ואומר שככלל יש להבין את תחושת הצניעות של בנות ישראל, אשר אינן מעוניינות שאף אשה תראה אותה בלא בגדים, והדבר מובן לכל אדם הבריא בנפשו. ומעודד אותנו שבימים פרוצים אלו בהם מתקיימים מצעדים שונים ומשונים, ישנן נשים רבות אשר הצניעות יקרה בעיניהן. ועל פניו מעשיהן נובע מקדושה, ואין לזלזל בבקשתן כלל.

אלא שלעיתים רבות הבלנית מבקשת לבדוק היטב את גוף האשה, שאין בו דבר חוצץ, והדבר גורם לאי נעימות גדולה. נראה כי בזה ניתן לסמוך על הנשים שכל אחת בביתה תעשה את ההכנות הדרושות לטבילה, ורק יהיה תלוי על דלת המקווה הוראות תזכורת לטובלות…. ותפקיד הבלנית יהיה לשים לב שכל השיער של האשה במים. ובזה אין צריך שתהא בושה לאשה, שכן היא יכולה לקרוא לבלנית כאשר היא נמצאת כבר עם כל גופה בתוך המים.

העולה לדינא: עיקר החיוב של הבלנית הוא לראות שכל גוף האשה בתוך המים, עם כל שערותיה. ולצורך כך יכולה הטובלת לקרוא לבלנית כאשר היא כבר נמצאת בתוך המים. יתר הדברים (בדיקת חציצות וכו') אינם חיוב של הבלנית, וניתן לסמוך על הטובלת שתעשה זאת. וכדאי להתנהל בחכמה בכדי שלא להרחיק טובלות.

באר אליהו – טבילה ללא בלנית כשיש בושה גדולה

הבאר אליהו (לרב אליהו כ"ץ, שימש כרב העיר באר שבע, וחבר במועצת הרבנות הראשית) יו"ד נ, כותב שאשה שיש לה חולי או מום, ומשום כך מתביישת להיחשף בפני הבלנית "ומוכנה לילך ולטבול רק אם יתנו לה לטבול לבדה, ללא פקוח הבלנית", יכולה לטבול לבדה אם תדאג שהשיער לא יצוף. אך אין להתיר באופן גורף לנשים לטבול ללא בלנית, אלא רק במקרה כמו זה שיש לה "אמתלא" מוצדקת:

לכבוד הרב א. אוליפנט שליט"א, רב העיר דימונה ת"ו… אבוא בזה בתשובה על מה ששאלתני, בדבר אשה שמחמת שהיה לה חולי או מום, בושה לטבול בפני הבלנית, ומוכנה לילך ולטבול רק אם יתנו לה לטבול לבדה, ללא פקוח הבלנית. מהו?

הנה כתב מרן ביו"ד קצ"ח סעיף מ'… עם כל ההקפדה שלכתחילה בעינן שתהיה עומדת על גבה, מכל מקום חזינן דהיכא דאין אפשר – שרי בלאו הכי, למרות שכתבו האחרונים שאין להקל בזה לכתחילה. והנה כידוע גדול כח הבושה, כפי שאמרו חז"ל בגיטין… ואמנם מפני בושה עדיין לא מבטלים דין, והרואה כלאים בבגדו של חברו פושטו אפילו בשוק, אבל כאן שאינו דין אלא מנהג, וטעמו בצדו כדי ששערותיה לא יצופו על פני המים, ומרן עצמו כתב שיש אופנים שאף בלא עומדת על גבה מהני בעושה אם כל הפעולות הנדרשות כדי שהשער לא יצוף. על כן במקרה כזה שמתביישת ונותנת אמתלא לדבריה, שזה בגלל המום שיש לה אחרי מחלתה, אפשר לתת לה לטבול בינה לבין עצמה, ללא פקוח הבלנית האחראית, ובלבד שתבדוק עצמה היטב כדין חציצה לפני הטבילה, וגם תעשה את הסידורים הנדרשים שלא יצוף משער ראשה על פני המים (כגון לשים מעין רשת דקה ולא צפופה על שערותיה בעת הטבילה), כדלעיל. כאמור, היתר זה ניתן בהתחשב במצבה המיוחד, אבל אין להשתמש בו באופן שיטתי, ולבטל על ידו דין השו"ע שתהיה עומדת על גבה, ובמיוחד כשרואים שטענת האשה אינה אמיתית, ונועדה רק כדי לעקוף את הבלנית האחראית.

הרב שאול דוד בוצ'קו – כשהטובלת מעוניינת לטבול לבד, יש לאפשר לה זאת

בשו"ת "בעקבות המחבר" (ח"ג, לה, עמ' 407-409) נשאל הרב שאול דוד בוצ'קו על ידי הבלנית של יישובו – כוכב יעקב – מה לעשות כשהטובלת מבקשת לטבול ללא נוכחו בלנית. הרב בוצ'קו משיב לו שבמצב זה הבלנית פטורה מלעמוד על הטבילה, היות שיש צד לומר שבמקום בושה אין חובה לטבול עם בלנית. וגם אם נאמר שתמיד חובה לטבול עם בלנית, אין מחובתה של הבלנית להוכיח את הטובלת על בחירתה, ואין בזה 'מסייע לדבר עבירה'. אדרבה, אם הבלנית תכפה על הטובלת לטבול בנוכחותה, היא עלולה לגרום לה להימנע מלטבול, ולעבור על איסורי כרת. לכן תכבד את רצונה לטבול ללא בלנית. אולם מצד הטובלת, ההוראה לכתחילה היא לטבול עם בלנית כדברי הפוסקים וכמנהגן של בנות ישראל מדורות:

"1. שאלה:
אני הבלנית של כוכב יעקב, ויש טובלות המבקשות ממני שלא אהיה נוכחת בעת טבילתן. האם מותר לי להימנע מלקיים את חובתי לעמוד על הטובלת בעת טבילתה?
2. תשובה:
אם הטובלת אינה מעוניינת בנוכחותך, את פטורה מלעמוד על הטבילה. חשוב ביותר להראות לה שאת מכבדת את רצונה, וכך היא תמשיך לבוא למקווה גם בעתיד.
3. הסבר הפסק:
א. החיוב לעמוד על הטובלת
לחיוב זה אין מקור בגמרא, והוא אינו מובא ברמב"ם. הטור (יורה דעה סימן קצח) הביא דין זה בשם אביו הרא"ש, וטעמו שמא המים לא יכסו את כל השערות. דין זה מובא בשולחן ערוך בסימן קצח סעיף מ, בלשון "צריך". וזה לשון המחבר:
"צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים".
כידוע המחבר מדקדק מאוד בלשונו, והלשון "צריך" משמעה לכתחילה, וּודאי שאין זה מעכב בדיעבד, כמבואר בפוסקים (עיין בספר טהרת הבית לרב עובדיה יוסף, חלק ג עמוד קעב – קעד).
ב. בשעת הדחק
ניתן להביא ראיה לכך מהמשך הסעיף, וזו לשונו:
"אם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה – תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה".
אם כן, מפורש בשולחן ערוך שדין זה הוא רק לכתחילה; ואם קשה לקיימו בגלל סיבה זו או אחרת, יכולה לטבול לכתחילה לבדה, רק שתיזהר שכל שערותיה יכוסו במים. לבעלות שער קצר אין קושי כלל שהמים יכסו את כל שערותיה, ואם שערה ארוך היא יכולה לאמץ את עצת המחבר או שתשפיל ראשה הרבה, שהיות שהמקוואות היום חמין ועמוקים אין קושי בכך כלל.
ג. מה נקרא שעת הדחק?
יש נשים שמרגישות עלבון או בושה בכך שאישה אחרת תראה אותן כשהן ערומות. ידועים דברי חז"ל על כבוד הבריות, שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות יט, ב). לכן אשה המרגישה עלבון או בושה אם אישה אחרת תעמוד בעת טבילתה, הרי זו שעת הדחק, ומותר לה לטבול לכתחילה בלי שמישהי תעמוד עליה.
ד. מסייע לדבר עבירה
ואפילו אם דוחים כל הנאמר כאן, ברור שה"חטא" הוא על הטובלת ולא על הבלנית. הבלנית מוכנה לעמוד על טבילתה כעיקר הדין, אבל אם הטובלת אינה רוצה בכך – אין כאן דין של מסייע, משום שהיא אינה עוזרת לה לעבור על ההלכה. איסור 'מסייע' קיים רק כשהאדם מושיט איסור או עוזר בדרך כלשהי לאדם אחר לעשות עבירה, אבל מניעת תוכחה אינה נחשבת לסיוע בשום מקום. וכבר נפסק בשולחן ערוך בהלכות יום כיפור שבדבר שאינו מפורש בתורה אין להוכיח, ואפילו אם תוקפו מן התורה, שמוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין (תרח, ב ועיין גם שלח ה ושלט, ג). ולכן חובה שלא לומר כלום כאשר אישה מבקשת לטבול לבד.
ה. מכשילה את הטובלת
ולמעשה ההפך הוא הנכון. אם הבלנית תעיר לה יש חשש שהטובלת תיפגע ולא תבוא יותר לטבול, ואז הבלנית חלילה תעבור על איסור גדול, לגרום שהאישה ובעלה יעברו על איסור כרת.
4. סיכום:
צריך לכבד רצונה של אשה לטבול ללא נוכחות הבלנית. וכמובן שכל זה רק באשה המבקשת לטבול לבדה, אולם לכל שאר הנשים צריך לקיים את הדין היסודי, כמובא בשולחן ערוך וכמנהגן של ישראל".

פניני הלכה – תפקיד הבלנית, והדין כשהטובלת מתביישת לטבול בנוכחותה

בספר פניני הלכה טהרת המשפחה פרק ה הלכה ח, כותב מו"ר הרב אליעזר מלמד שההדרכה הנכונה לבלנית היא להציע בפני הטובלת באיזה אופן תרצה שהיא תסייע לה בטבילה, אם תסתפק בווידוא שכל שערותיה במים, או שמא היא מעוניינת בעזרה נוספת. ותזהר שלא תכפה עליה חומרות והידורים שאינם משורת הדין:

"והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש, או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה".

בהערה 8 שם מוסיף הרב, שאשה שמתביישת לטבול בנוכחות בלנית, יכולה לטבול ללא נוכחותה תוך הקפדה בדרך אחרת שכל שערותיה תהיינה בתוך המים:

"אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה… תוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים".

סיכום ומסקנות

מכל האמור לעיל, אנו רואים שלאורך מאות שנים, תפקידה האחד והיחיד של האשה המלווה את הטובלת היה לוודא שכל שערותיה נכנסו למים כראוי. עם השנים התמסד תפקיד המלווה, והוחלף באשה קבועה ש"עומדת על הטובלות" ומוודאת את כשרות טבילתן, יחד עם תפקידים מנהליים שונים הקשורים למקווה, כמו וידוא כשרות המקווה עצמו ותקינות גובה מימיו (כפי שהובא לעיל בשם ה'לבושי שרד'), ועוד. במהלך עשרות השנים האחרונות התרחב תפקיד הבלנית גם לתחומים שונים שיש לבלנית אפשרות לתרום בהם לטובלות, הן מידיעותיה וניסיונה האישי, והן כמי שיכולה לבחון חציצות שלטובלת קשה לבודקן. אולם ברור שתפקידים אלו אינם חלק אינטגרלי מתפקידה הרשמי והמקורי של הבלנית, ואין לראותם ככאלו שניתן לדרוש מהטובלות להיענות להם ולשתף פעולה עם הבלנית בכל הנוגע אליהם.

כפי שהזכרנו בשם מספר רבנים, מאחר ותפקיד הבלנית הוא לוודא שכל שערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים, הרי שהזמן היחיד שהכרחי שיהיה מפגש בין הטובלת לבלנית הוא ברגע הטבילה עצמה. משכך, אשה המתביישת לחשוף את גופה לעיני הבלנית, מכל סיבה שהיא, יכולה לעמוד על זכותה שהבלנית 'תיכנס לתמונה' רק אחרי שהטובלת נכנסה למים, ולאחר שתטבול והבלנית תאשר את טבילתה – הבלנית תעזוב את החדר כדי לאפשר לטובלת לצאת מהמים בנוחות ובנחת.

דומה שהדרך הטובה והמומלצת, אם כן, שבבוא טובלת לשערי המקווה, תציב הבלנית בפניה את הבחירה אם היא מעוניינת בטבילה אישית, שבה מעורבותה של הבלנית מסתכמת בהגעה לחדר הטבילה למשך שניות ספורות ולאחר שהטובלת כבר במים; או שמא היא מעוניינת שהבלנית גם תבדוק אותה מחציצות, תעבור איתה על פעולות ההכנה כדי לוודא שלא שכחה אחת מהן, או תבדוק שספרה נכון את שבעת הנקיים, וכן על זו הדרך. הכל לפי בקשת הטובלת. וכך כתב מו"ר הרב אליעזר מלמד.

עוד חשוב להדגיש, שאין מתפקידה של הבלנית להתעמת עם פסיקות הלכתיות כלשהן, ובמידה וישנה טובלת המבקשת את עזרתה של הבלנית, והיא רואה שהטובלת עושה דבר שנראה בעיניה כשגוי, יכולה להסב את תשומת ליבה בעדינות. אך אל לה להיכנס עימה לוויכוח על כך. ואם הטובלת לא מעוניינת בהתערבותה, אל לה להעיר לה כלל. אחריות כשרות הטבילה מוטלת על הטובלת, ולא על הבלנית.

לסיום, הבאנו לעיל את דברי ה'באר אליהו', שכתב שאשה שיש לה "חולי או מום" שבעקבותיו היא מאד מתביישת להיחשף בפני הבלנית, עד כדי שאינה מוכנה לטבול בנוכחות בלנית, ניתן להקל לה לטבול לבדה בעזרת אחד הפתרונות שהוזכרו בפוסקים (כריכת שערותיה בדבר שאינו מהווה חציצה, או אחיזת שערותיה בידיה בעת הכניסה למים, ושחרורן בתוך המים).

בימינו, ישנן נשים שגם ללא מום או חולי, עצם ההיחשפות בפני אשה זרה יוצרת בקִרבן תחושת מבוכה רבה, עד כדי כך שהן מוכנות להשקיע זמן וכסף כדי לטבול במקום בו יחסכו מעצמן אי-נעימות זו. במציאות כזו, נראה שמצד הדין יכולה האשה לטבול ללא נוכחות בלנית, תוך מציאת פתרון אחר לוודא ששערותיה תיכנסנה כולן למים. וכ"כ מו"ר הרב אליעזר מלמד.

ונראה שהטוב ביותר הוא שהטובלת תביא עימה חברה שממנה אינה מתביישת, והיא תוודא ששערותיה נכנסו למים. אם אין אפשרות לנהוג כך, או כי גם מכך הטובלת נבוכה, או כי כללי המקווה אינם מאפשרים זאת (שאשה שאינה טובלת כעת תיכנס לתחומי המקווה), יש מקום להגדיר גם מקרה זה כ'שעת הדחק', ולהקל לאשה זו לטבול ללא בלנית. נראה שבמידה וניתן לסדר שהאשה תטבול בנוכחות בעלה – זה הפתרון המועדף (במקרה זה תיכנס למקווה ללא נוכחותו, תטבול פעם אחת, ואז הבעל יגיע להשגיח שבטבילה השנייה שערותיה תשקענה כולן במים). אך במידה וגם פתרון זה אינו בר השגה (כפי המציאות הרגילה במקוואות נשים), ניתן לראות במקרה זה כ'שעת הדחק', ולהתיר לה לטבול על ידי הנחת רשת בצורה רפויה על שערותיה, באופן שיבטיח את כניסתן המלאה למים אך לא יהווה חציצה; או על ידי אחיזת שערותיה בידיה בעת הכניסה למים, ושחרורן בתוך המים.

כל זאת כאשר מדובר על אשה בעלת שיער ארוך, אולם אם יש לה שיער קצר כשל גברים, יכולה לכתחילה לטבול ללא נוכחות בלנית, אם מרגישה אי נוחות מנוכחותה.

ויהי רצון שמתוך לימוד הסוגיות תדענה הבלניות את תפקידן החשוב והיקר ותעשינה אותו בצורה הטובה ביותר; ותדענה הטובלות מה כלול בתפקידיה של הבלנית ומה לא, היכן התפקיד הכרחי והיכן הידור למעוניינת בכך. ומתוך כך תרבה טהרה, שמחה וברכה בעם ישראל.

[1] הטור ניסח את דברי הראב"ד בלשון דיעבד: "אם כרכה שער ראשה… עלתה לה טבילה", אף שהראב"ד כתב זאת בלשון לכתחילה.

[2] כאן דן השואל ונשאל בעצתו של התפארת שמואל, ודוחה אותה. דבריו בזה יובאו לקמן בע"ה.

[3] ומשמע מדבריו שאף להבנה השניה, לרא"ש אם עשתה כך כשיכלה להביא אחרת – לא עלתה לה טבילה, מדרבנן. אמנם עי' בדי השולחן המובא בסמוך, שסבר שהב"ח הסתפק בזה.

[4] נדמה שנמחק שם ציון הסימן. עכ"פ מדובר בסימן קכב, כנ"ל.

[5] כי כפי הנראה שאר הנשים במקומו נוהגות לגלח את שיער ראשן.