לקראת יום השנה לפטירתו של אחד מגדולי האדמורי"ם, ר' נפתלי מרופשיץ, החל בי"א באייר, נביא כמה סיפורים על דמותו המופלאה.
פעם אחת אמר החוזה מלובלין לר' נפתלי מרופשיץ, שהיה נחשב לחכם מאד: לא כתוב בתורה "חכם תהיה עם ה' אלוקיך" אלא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"!
השיבו הרבי מרופשיץ: להיות תמים עם ה' – זה צריך חכמה גדולה.
תפילתו היתה כשירה, וכמעט לכל תפילה חיבר ניגון מיוחד. עם ניגונים, היה אומר ר' נפתלי, אפשר לפתוח שערי שמים. ביחוד היה מפורסם בחוש ההומור שלו, ופעמים רבות שימח חתן וכלה בחתונתם כשהוא משמש כבדחן. אחרת לגמרי היתה דרכם הרוחנית של רבותיו – החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ ור' מנחם מנדל מרימנוב. על זה האחרון מסופר שמכל צדיקי דורו לא נראה פחד ורעדה יותר מאשר מפני הרבי מרימנוב. הוא היה מקפיד מאד על התנהגות מכובדת בדרך ארץ ושלא לדבר לחינם. אף על שיעול וכיחה וניעה הקפיד מאד. אך, מה לעשות, ר' נפתלי, לפעמים, היה עושה תנועות מצחיקות כל כך עד שהוכרחו כל היושבים לצחוק, ובפרט דודו של ר' נפתלי, ר' זנוויל, שהיה דרכו ליפול על הארץ מרוב צחוק. ר' מנחם מנדל הבין זאת ולא הקפיד. הוא הבין שבזכות ההומור והבדחנות מצליח ר' נפתלי להעביר את אותם המסרים והרעיונות בדרך – שמחד, קל יותר להפנימם, ומאידך, חודרים עמוק יותר. ההומור העצמי המעלה חיוך על שפתי השומעים הוא רק כיסוי לביקורת נוקבת ולבירורים עזים.
הנה כמה מההלצות הביקרותיות שאמר על עצמו:
ר' נפתלי היה אומר שלא רצה להיות רב מפאת החנופה, ורצה להיות בלן במרחץ. ואחרי זה חוטב עצים. חייט. וסנדלר. עד שראה שבכולם שולט החנופה והשקר ולמה ייגרע הרב מהם…
היה רגיל לומר על המדרש שהראה לו הקב"ה למשה רבנו "דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו" – מדוע הקדים הקב"ה להראות למשה את הדור ורק לאחר מכן את דורשיו ושופטיו? לכאורה יש להקדים את מנהיג הדור ולהזכירו ראשון?
ואמר: היות ו"פני משה כחמה ופני יהושע כפני לבנה", ובכל דור מתמעטים והולכים המנהיגים. ואילו הראה הקב"ה למשה תחילה את השופטים שבדורות הללו, לא היה משה יכול לסבול והיה מתפלא.
ואמר אז על עצמו: אם היה הקב"ה מראה למשה כי נפתלי יהיה רבי – היה נופלת עליו חלישות הדעת, לאמר "הזאת נעמי", האם זהו רבי?
על כן, הראה לו תחילה את הדור, ורק לאחר מכן את מנהיגיו – לומר – כפי ערך הדור כך הם מנהיגיו…בתחילה נראה שר' נפתלי מבקר קשות את מנהיגי הדור. שכן מי הם לעומת ענקי עולם ואבות האומה? אך בהומור החריף שלו מבקר ר' נפתלי לא רק את מוסד הרבנות, אלא גם את החייט והסנדלר וכל שאר בעלי המלאכה. אם ייראה משה רבנו את פני הדור, יבין היטב מדוע מנהיגיו עוסקים בדברים פעוטים ומטפלים וטרודים בעניינים קלי-ערך ולא מתפנים לעסוק בחזון היהודי הגדול.
במסגרת מצומצמת זו, לא נוכל להביא את עשרות הלצותיו וחידודיו, ונאלץ להסתפק רק בכמה מועטים:
כתוב: "לא תונו איש את עמיתו" – זה מצד הדין, אמר ר' נפתלי, אבל מצד החסידות, צריך להחמיר ולהזהר שלא ירמה גם את עצמו.
פעם אחת היה ר' נפתלי בלבוב וביקר אצל ר' יעקב בורנשטיין, שהיה מתנגד לחסידות.
שאל ר' יעקב: איך אתם החסידים עוברים על זמן קריאת שמע בכל יום?
אמת, אמר הרופשיצר, הרבנים שלנו עוברים על זמן קריאת שמע, אבל לעומת זאת, הם שומרים על מה שכתוב בקריאת שמע – "ואהבת" וכו'. המתנגדים, לעומת זאת, אמנם שומרים על זמן ק"ש אבל לא כל כך מקפידים על מה שכתוב בה…
