Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

מסורת אכילת החגבים בתפוצות ישראל

תקציר

ראשית סקר פרופ' עמר את מכת הארבה לאורך השנים ואת עצמת ההרס שהיא עשויה להמיט על ראשם של הנפגעים ממנה. נחילי הארבה עשויים לכלול מליונים רבועים – בק"מ צפוף יש כ-50 מליון לפעמים יש עד מליארד פריטים שכל אחד מהם אוכל ביום כמשקל גופו 1-1.5 גרם לפרט ו3 גרם לנקבה עם ביצים. נזק של עד כ-2,000 טון ליום!

הארבה עליו יש מסורת - במט על
הארבה עליו יש מסורת – מבט על

הם מתלהקים במפתיע באפריקה ונודדים עם הרוחות במהירות של עד 100 קילומטר ביום. כיום בודקים היווצרות ארבה ומרססים אותם בטרם יגיעו לארץ.

אחרי להקת ארבה משמעותית שבאה עם משטר הרוחות יש סכנת רעב ממשית ואכילת הארבה היא המענה לסכנת המוות ברעב שהארבה עלול להביא.
בעוד שכל השרצים אסורים לאכילה ויש על אכילתם איסורי תורה רבים הארבה מותר לאכילה. כדי לאכול את הארבה המותר חייבת להיות ודאות גמורה שזה אכן הארבה המותר, את הודאות הזו משיגים בזכות המסורת.

הארבה עליו יש מסורות הוא 'ארבה המדבר' עליו יש מסורת של כשרות בתימן וצפון אפריקה.

מקורות השיעור:

הארבה עליו יש מסורת - מבט מהצד
הארבה עליו יש מסורת – מבט מהצד

1) בשנת 770/1369 הופיע באלשאם ארבה עצום שלא נשמע כמותו ונמשך ממכה ועד אלשאם והיה עצום בחוראן עד כי אכל את העצים והעצה ודלתות הבתים ואת כל מה שהגיע אליו; צבעים ובדים. וסתמו (האנשים) את מקורות המים מחשש פן ישחיתום. ובעג'לון הגיעו הדברים עד כדי כך שהתמלאה ממנו העיר וננעלו השווקים וכוסו דלתות החנויות והחלונות. ובאו לתפילת יום השישי והיה המסגד מלא מהם ונזרקו <נפלו> על הדרשן מעל המנבר עד כי הסיחו את דעתו מהדרשה וכן בלבל את הציבור, עד שיצאו מן המסגד כשהם מנערים אותו מהם לעבר הברכיים. והבאישו בשל המספר הרב שהרגו מהם עד כי החלו אנשי הארץ להריח את ה"קטראן" על מנת להפיג את ריחו <של הארבה>  (קלקשנדי, א, עמ' 524).

2) ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל אשר השאיר הברד; ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה; ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן; ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים; וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם; ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה; ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה'; ויהפך ה' רוח-ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים (שמות י יב-יט).

3) "כלהבת אש אחז הארבה בתבואת הארץ, פגע בכל עץ ושיח. לראשונה נתקלתי בו בואדי ליד בית-גן. היינו רכובים על הסוסות, צבי נדב ואני, בשובנו מפגישה עם חברינו ביבניאל ובבית-גן. לפתע חשכו עינינו למראה השטף הבוקע ועולה מן הואדי ומתפשט במכוון, כאילו היה מצביא בראשו. הזחל נהר במעלה הרמה כטור צבא אדיר. בזרם שחור רחשו החגבים הזעירים, שחרחרים-ירקרקים, אשר טרם צמחו להם כנפים. עולים הם כאימה שחורה, מן הגליל ישר אל העמק. תחילה סבורים היינו: הנה יתפזר הזחל על-פני השדות, יפנה ימינה ושמאלה, אך הזרם הרוחש הפך ממש לנגד עינינו לנחל סמיך של זפת בוערת. תחילה היתה בנו סתם סקרנות למראה המדהים, שכמוהו לא ראינו מעולם. הוספנו לרכוב לאטנו, ולהתבונן במחזה, עד שמצאנו עצמנו לפתע בתוך הזרם ואימה ניעורה בלב. האצנו בסוסות ועברנו בדהרה, והזרם מדביק אותנו. הוספנו לדהור כנמלטים מפני אויב העולה עלינו לבלענו. אכן זה היה המראה לנגד עיני הנביא כאשר פרץ בזעקה…מי שלא ראה במו עיניו את השטף הרחב של הזחל, לא יבין לדבריו של הנביא יואל, ולא יאמין לרחשי לבנו…" (רחל ינאית בן-צבי, אנו עולים, תל-אביב 1969, עמ' (371-370.

הארבה עליו יש מסורת - מבט מלמטה
הארבה עליו יש מסורת – מבט מלמטה

4) על אלו מתריעין בכל מקום ? על השדפון, ועל הירקון, ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב – מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכה מהלכת (משנה, תענית ג, ב) רבי עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון – בכל שהוא. ארבה וחסיל – אפילו לא נראה בארץ ישראל, אלא כנף אחד מתריעין עליהן. (בבלי, תענית כב ע"א).

5) ויאמר ה' אל משה נטה את ידך – ארבה למה הביא עליהן? מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו ישראל להם… ויהפך ה' רוח ים – מהו לא נשאר ארבה אחד? א"ר יוחנן: כיון שבא ארבה שמחו המצריים, אמרו נקבוץ (ונשלק*) ונמלא מהם חביות. אמר הקב"ה: רשעים ! במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים ? מיד ויהפך ה' רוח ים חזק מאד – זה רוח מערבית. וישא את הארבה וגו'. מהו לא נשאר ארבה אחד ? אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם. (שמות רבה יב, ו: *תוספת של מדרש תנחומא לפרשת וארא, יד).

6) ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל (שמות יח, ט): ר' יהושע אומר בטובת המן הגיד לו: מן שנתן לנו המקום אנו טועמים בו: טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגביםטעם כל מטעמים שבעולם" (מכילתא רשב"י יח ט).

7)  על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו…ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכים עליו (משנה, ברכות ו, ג)

8) כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם; אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא (=קרי לו) כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ; ואת אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו (ויקרא יא כ-כב).

9) ובחגבים: כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסלים וכנפיו חופין את רבו. רבי יוסי אומר: ושמו חגב. (משנה חולין ג, ז)

10) ת"ר את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו' ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול חגב זה גידאן. מה ת"ל למינו למינהו ? למינהו ד' פעמים להביא ציפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית… (בבלי, חולין סה ע"א).

11) חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים – לא פסלו את צירם, העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור (משנה, תרומות י, ט).

מסורת אכילת חגבים בקהילות ישראל

12) ממעל לרגליו – סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ארבע רגליו, וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח, ויש הרבה מהן במקומנו בינותינו כאותן שקורין לנגושט"א, אבל אין אנו בקיאין בה… ובזה אין אנו יודעין להבדיל ביניהן (רש"י לויקרא יא כא).

13) ועכשיו אנו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בכל הסימנים ואפילו ידוע ששמו חגב. ומימינו לא שמענו שיהא מקום שאוכלין בו חגבים (הרב יחיאל אפשטיין, ערוך השולחן, יו"ד, סימן פ"ה)

14שאלת חגבים שאספו אותם הגוים במדבר במקום שאין שם יהודי כלל ויבשלו אותם ויביאו אותם מלוחים ומוכרין אותם בשוק. אשאלך אדוני והודיעני אם היו אסורים משום אסיפת גוים ובישולם ואין צ"ל על אותם חגבים שיבשלו אותם הגוים בקדירות שלהם משום גיעולן.

ובימי קדמונינו וזקננו היה מעט מזער מהקהל אוכלין אותם עד שבא מי שהתיר ואפי' המבושלים בקדירות ולא פשטה הוראתו עד הזמן הזה רוב העם אוכלין אותם בפרסייא וסמכו על המתיר; אדוני תשיבני אם הם אסורים או מותרים.

תשובה: …… והרשב"א ז"ל כתב הרבה מקומות יש בספרד שנאכלין במסורת ע"כ. לכן אני אומר אתם גם אתם אם נהגתם בארצכם לאוכלם במסורת ממי שהוא בקי בהן ובשמותיהן אין חשש איסור בדבר, מאחר שהוא במסורת בידכם. (ר' צמח דוראן, יכין ובעז, א, סימן סד)

15) אשר לו כרעים – כבר הארכתי בחיבורי על טוי"ד שהעיקר כפירש"י בזה שצריך שיהיו לו כרעים הארוכים סמוך לצוארו. והטועים להתיר כי אין מין זה בנמצא… ומעתה אין ראיה ממה שאין מצוי מין זה לומר שאיננו בעולם, שהרי יש מינים הרבה ודאי ואינם מצויים כל עיקר

אצלנו, לכן כל ירא וחרד ירא ויפחד לבל יושיט ידו לשקץ זה וימחה בשולחי יד. והנה מיום שנשמעו דברי במערב ופירשו מהם רבים לא נגע ה' עוד במכה זו ולא נראו זה יותר מי"ב שנה, כי תורה ומעשים טובים כתרים בפני הפורענות. (פירוש ר' חיים בן עטר לתורה, ויקרא יא כא)

16) הרב אברהם בן מרדכי אנקאווה (נולד ב1810-):

"אבל במקומות המערב קבלה ומסורת בידם, איש מפי איש בחגב המצוי לפרקים שהם שני מינים אחד כרסו ירוק הנקרא בערבי (ספר) <=כלומר צהוב) ואומרים שהוא זכר ואחד כמוהו וכרסו נוטה להיות שחור קצת ונקרא בערבי (זביבי) ואומרים שהוא נקבה. ועל הירוק אומרים דקבלה בידם שהוא אסור, והאחר השחור אוכלים אותו בפומבי בכמה קהילות ועולה על שלחן מלכים. והגם כי מעולם לא מלאני לבי לאוכלם הגם שאני רואה כמה רבנים מפורסמים עולה על שולחנם, אוכלים ושמחים בו ומקהים שן מי שאינו רוצה לאכלם. וע"כ אם יש איזה קהילות שאינם רוצים לאכלם לא משום שמכחישים הקבלה, אלא הטעם הוא כיון שהאיסור שלהם היה להם למאוס וע"כ גם דלת העם נמשכו אחריהם שלא לאכול גם הם… וע"כ יראה לי שאלו הרוצים לאסור אפילו אחר המסורת שבידם כנזכר חסיד שוטה יקרא ואין להביא ראיה ממנו לאסור לאדם אחר השואל אם מותרים הם או אסורים…"

17 תשובה לרב קוק: שאלה יז – האם אתם נוהגין לאכול חגבים טהורים על פי סימנים או מסורת או באיזה אופן היא המסורת ?

תשובת בי"ד דלעה ובי"ד ג'חאף: פסק מרן דכל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים שחופות רוב היקף גופן ויש לו ב' כרעים לנתר בהן על הארץ הרי זה מיו  טהור, ונוהגין לאכלו בכל נפוצות ישראל ובערי תימן. וכן אישרו את התשובה בבית הדין של אל-חביל, קאהרה, מלחה, קעטבה, כיאריא, דוראן וחדיף.

תשובת בי"ד צנעא: חגבים נאכלים במסורת מאבותינו שהם טהורים ידועים הם אצלנו, ויש מינים שיש בהם כל סימני טהרה ואנו נוהגים בהם איסור (שמואל יבניאלי, תרע"א, 185-200)

18הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים תשנ"ג, עמ' צד:

מסורת וקבלה בכל נפות תימן מדורות קדומים, שהארבה המפורסם העולה בריבוי עצום הנק' בערבי "ג'ראד", שמין חגב הוא וטהור. וכשיראה כנף ממנו ישמחו לקראתו, אף שהם מצרים על נזקו שאוכל את תבואת הארץ, חביבה עליהם הנאת שעתם. לעת ערב, מביטים מעל הגגות לידע מקום חנייתו, אפילו יהיה רחוק מהלך שעה או יותר, משכימים קודם עלות השחר, בעת שהוא קפוא מהקור, ויוצאים מהעיר, אנשים ונשים וטף, וכל אחד כיסו בידו, אוסף ממנו כל מה שיכול לישא. ומי שיש לו חמור, ממלא שקים וטוען על חמורו, ונכנסים אל המדינה ששים ושמחים כמוצא שלל רב.

בכל בית, נמצאים שנים שלשה תנורים שפיהם למעלה, מסיקים אותם עד שהקש נשרף בהם, גורפים האש ומריקים הכיסים לתוכם, וסותמים פי התנור עד שיצלה הארבה יפה. ואז מוציאים אותם ומזלפים עליהם מי מלח, ומכניסים אותם לאוצר ועדיין הם בכנפיהם וקרסוליהם ומסתפקים מהם. העשירים, אוכלים מהם בכל יום לקינוח הסעודה, והבינונים משלימים בהם החלק הגדול מסעודתם, והעניים קובעים עליהם כל סעודתם. ובשנות רעבון, הכל נזונים ממנו, ומי שצריך לשבור רעבונו, תיכף צידתו מבשל במים ואוכל.

19) "התימנים ברכו את בוא הארבה ויקבלוהו בשמחה, כקבל אבותינו הקדמונים את השלו במדבר, ויפנו לכרמי השקדים ובידיהם שקים גדולים, אשר מלאו בשלל הטעים בפיהם, כממתקים לחך ילד" (אהרוני עמ' 41)

20) יהודי תימן נוהגים עד היום, כל אימת שמתקפת חגבים פוקדת את מקומותיהם, לצאת בלילות בכלי רכב למקומות נחיתתם. בהגיעם ליעוד מפסיקים את פעולת המנוע, אך מותירים את אורות הרכב. כל שנותר הוא לנענע את העצים הסמוכים ולאסוף את החגבים הנושרים ארצה כאסוף ביצים עזובות. בבית משרים את החגבים בקדירת מים רותחים, מתבלים ומצננים, והרי לך מזון טעים שמשתמשים בו לפחות חצי שנה" (אבישר, תשנ"ד, עמ' 52).

להרחבה

זהר עמר, הארבה במסורת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ד

ארבה בקיבוץ סעד 1955
ארבה בקיבוץ סעד 1955

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן