האם מותר לזרוק נרתיק מפלסטיק לטלית שעוטף את נרתיק הבד?

תשמישי קדושה כמו טלית אינם צריכים גניזה, קל וחומר שהנרתיק שלה אינו צריך גניזה, קל וחומר שהנרתיק של הנרתיק אינו צריך גניזה ומותר לזורקו.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-09-01 13:40:52

מתפלל אשכנזי שמזדמן לו לא מעט פעמים בסוף תפילת העמידה שהוא באמצע בקשות אישיות, ואז השליח ציבור מתחיל חזרה ומתקרב ל לקדושה , והמתפלל לא יספיק לסיים את הבקשות האישיות שלו עד שהשליח ציבור יגיע לקדושה. מה עדיף לכתחילה, שימהר ויפסיק באמצע בקשות אישיות ויסיים את תפילת העמידה כדי לענות קדושה יחד עם הציבור גם את הפסוק הראשון של נקדישך ונעריצך, ואז יפסיד את המשך הבקשות האישיות, או שימשיך עם הבקשות האישיות ויפסיק לענות עם הציבור רק את הפסוקים קדוש ברוך וימלוך ואח"כ ימשיך את הבקשות האישיות ויסיים תפילתו, ואז הוא יפסיד לומר את נקדישך הפסוק הראשון של הקדושה שהוא לא יכול לומר באמצע הבקשות כדין ברכות קריאת שמע.

לשיקולך. כשזה קורא לי אני ממשיך בבקשות האשיות, שכן מה שחשוב זה עיקר הקדושה, והמשפט הראשון הוא הקדמה לקדושה עצמה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-09-01 08:21:16

שלום אני הבנתי מהפניני הלכה שאם יש בדרך אורך של 3.6 ק"מ לערך מברכים בשם ומלכות תפילת הדרך. לא מזמן ראיתי שאחד מגדולי הפוסקים כתב שלפי המ"ב (קי,ל כמדומני) שרק אם יש 3.6 קמ ללא מקום יישוב. ובארץ יוצא שהרבה מהמקומות יש יישוב בדרך ולכן אומרים ללא שם ומלכות. מה דעת הרב בעניין? לכאורה באמת משמע כך מהמ"ב

כפי שבאר הרב בספר כיום המצב בכבישים יותר בעייתי, ולכן היה מקום לברך אפילו בתוך העיר, ולכן היוצא מחוץ לעיר יברך בכל מקרה, ויותר מכך – יברך כבר כשנכנס לרכב בתוך העיר.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות המחבלים הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתיקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. מכיוון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-31 16:57:52

שלום בפנה"ל שבת ו,ז כתוב:"אלא שלכתחילה צריך לשים לב שלא למזוג מכוס היין ששתה בה המקדש לשאר הכוסיות, מפני שכבר למדנו (לעיל ו) שיין ששתו ממנו נקרא פגום ואינו ראוי לכוס של ברכה.." לכאורה כל הקפיקא של יין פגום זה לברכה. אחרי שבירך על יין לא פגום מה הבעיה למזוג יין פגום לכוס אחרת ולשתות?

'כוס של ברכה' אינה רק לגבי הברכה אלא גם לגבי שתיית היין שבכוס.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-31 14:48:29

האם חיילים דרוזים שנהרגו במלחמה יקומו בתחית המתים או יש להם חלק לעולם הבא? תודה ויום טוב

כן. יש לגויים צדיקים גם עולם הבא וגם תחיית המתים. נאמר בדניאל כי רבים מישני האדמת עפר יקיצו, ובספר תנא דבי אליהו מפורש כי הכונה גם לגויים. וכ"כ היפה תואר על בראשית רבה (פרשה יג פסקה ו), שחסידי אומות העולם יקומו בתחיית המתים. הרמב"ם בהלכות מלכים ח, יד כותב כך לגבי עולם הבא.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-31 12:19:21

ראיתי כל מה שיש בענין בעילת גויה, אם אפשר לסכם האם יש איסור כרת בבעילת גויה תודה מראש

פניני הלכה אמונה ומצוותיה פרק ד הערה 17

האיסור ליהודי לקיים יחסי אישות עם גויה דרך זנות מדברי חכמים (בית דינם של חשמונאים) ועונשו כרת מדברי קבלה. מאידך, העושה זאת בפרהסיה, בפני עשרה מישראל, הלכה למשה מסיני ש"קנאים פוגעים בו" (ע"ז לו, ב; רמב"ם איסו"ב יב, א-ד). לפיכך, אם כופים יהודי על כך בפרהסיה – ייהרג ואל יעבור (רמב"ן, ר"ן, רמ"א אה"ע טז, ב). ובצנעה, כיוון שאין רשות לקנאים לפגוע בו, יעבור ולא ייהרג, ואף אם היא נשואה (אורחות חיים, ריב"ש קעא, נו"ב תנינא אה"ע קנ, ועוד. אמנם לנמוק"י בנשואה ייהרג ואל יעבור).

האיסור לפנויה לקיים יחסי אישות עם גוי הוא מדרבנן (בית מדרשו של שם), וחתנות שלה עם גוי אסורה מהתורה (ע"ז לו, ב; שו"ע אה"ע טז, א). אמנם לא תיהרג על כך, הואיל והוא לאו שאין בו מיתה. ואם היא נשואה, יש אומרים שאם מצווים עליה לעבור בידיים על ידי הבאת ערוותו לתוכה, תיהרג ולא תעבור (ריב"ם, ט"ז וש"ך קנז, יד). ויש אומרים שתעבור ולא תיהרג, הואיל ואין בעילת גוי חשובה וחמורה כגילוי עריות גמור, שאין על כך עונש מיתה או כרת (ר"ת, רז"ה ורמב"ן).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-29 13:49:29

אני אשכנזי ומאוד מתחבר לסליחות של הספרדים. (לדוגמא היום הייתי בסליחות למרות שאשכנזים עדיין לא נוהגים ) וממש הרגשתי הרגשה טובה של התעוררות, הסליחות כל כך מובנות וכל כך מעוררות. האם יש בעיה ללכת לסליחות שלהם במקום הסליחות שלנו בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה? תודה רבה

מותר לכתחילה

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-29 04:47:29

אנחנו מארגנים ארוחת שבת עם אנשים מסורתיים. קראתי בפניני הלכה את חמשת הדברים שצריך לשים לב אליהם. לא ראיתי התייחסות למאפים שבושלו בתנור. מה צריך לבדוק? האם צריך לבדוק אם הכלים שבושלו בהם המאכלים הוטבלו? אם לא נעים לשאול, מה עושים? ושאלה נוספת על כלאיים: שתלתי צמח לתה ולידו ממש צמח מעצמו צמח בר שראוי לאכילה. האם צריך לעקור אותו? אם כן, האם אפשר לאכול אותו?

כתוב בפרוש שם בהגדרת מסורתי שהוא אדם ששומר על הפרדה בין כלי הבשר והחלב, כך שברור שצריך לדעת שאינו מכין באותה תבנית שבתנור גם בשר וגם חלב, גם אם בהפרדה. הרבה מסורתיים משתמשים בתנור אחד לבשרי וחלבי רק לא ביחד. יש שמקפידים על תבנית בשרית וחלבית ויש שלא. ואמנם אם הם שמים במדיח את התבנית אחרי השימוש הבשרי, בדיעבד האוכל שנאפה בה כשר כי היא נקיה לגמרי. לגבי טבילת הכלים, צריך לשאול רק על הכלים שאוכלים בהם, אבל לגבי כלי הבישול לא צריך לשאול, כי אף שצריך להטבילם, זה עניין של המבשל, אבל האוכל עצמו לא נאסר בדיעבד.

את מבינה לבד לפי מה שכתבתי, שהטוב ביותר בארוחה כזו שמארגנים, שהמסורתיים לא יכינו דבר, שכן אין זה לכתחילה לסמוך עליהם, לכן כתוב בפניני הלכה שמדובר על מקום הצורך. וכפי שכתבת בעצמך בצדק שלא נעים לשאול. לכן אם אין ברירה ולא תהיה ארוחה בלי שגם הם יכינו, תקפידו על הנ"ל, אבל אם אפשר שהם ישתתפו רק בדברים קנויים ולא בדברים שמכינים במטבח, כדאי מאוד לא להסתבך.

לגבי כלאיים: כן צריך לעקור ואפשר לאכול מה שעוקרים.

אביא לך את שני הדינים ששאלת עליהם הלכה למעשה בקצרה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

"המתארח אצל מסורתי שאינו מקפיד על כל ההלכות, אבל מקפיד לאכול כשר ושומר על הפרדה בין כלי הבשר והחלב, במקום הצורך יכול לאכול אצלו לאחר שיברר בעת ההזמנה חמישה דברים: א – שלבשר יש כשרות אמינה. ב – שהפירות והירקות נקנו במקום שמוכרים בו גידולים מעושרים. ג – שירקות העלים נשטפו היטב. ד – שכלי המתכת והזכוכית שאוכלים בהם טבולים. ה – שהופרשה חלה מהמאפים הביתיים. בשעת הדחק, כגון שכבר נמצא בסעודה והשאלות יגרמו עלבון גדול מאוד, אפשר לוותר עליהן, ואם חושש שהוכנה עיסה בכמות שמצריכה הפרשת חלה, יפריש לבדו פירור אחד (ועי' לעיל לא, כב)."

"אדם שיש בשדהו כלאיים – חייב לעקור מין אחד או לרססו בקוטל עשבים. עבר וגידלם – מותרים באכילה."

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-27 15:51:20

שלום וברכה א. הרב כותב בפניני הלכה שפרי רקוב, במקום החיבור של הרקבון עם הפרי יש ברירה, וצריך לחתוך את הרקבון יחד עם קצת מן הפרי. לא הבנתי מאי שנא Nקליפה שלא צריך לקלף יחד עם מקצת מהפרי ב. בעניין בישול (שאלתי שאלה זו כבר פעם בצורה אחרת, ולא הבנתי את התשובה, לכן אשאל עוד הפעם באופן אחר): הרב כותב לעניין קלי הבישול שאין דרך לבשל בכלי שלישי ולכן הוא יותר קל מכלי שני שדרך לבשל בו, לא הבנתי, נכון אין דרך לבשל אוכל רגיל בכלי שלישי, אבל תבלינים כן דרך לבשל בכלי שלישי, כגון שחסר לי תבלין במרק שהוא כלי שלישי, ואני שם בו תבלינים ורוצה שהם התבשלו במרק כדי לתת טעם טוב תודה

א. קליפה שנאכלת אין בה ברירה כי היא אותו מין של הפרי, לעומת זאת רקבון הוא פסולת והפרי הוא אוכל. לגבי קליפה שאינה נאכל, יש בה איסור ברירה ולכן צריך להסירה סמוך לאכילה ולא להשתמש בקולפן שהוא כלי שמיוחד לברירה.

ב. בישול הכוונה לקחת מאכל חי ולבשל אותו ובכך להכינו לאכילה. דרך בישול הרגילה היא רק בכלי ראשון. אין הדרך לבשל בכלי שני, אבל החמירו בו בגלל שיש מאכלים שכן הדרך לבשלם בכלי שני. עירוי מכלי שני כבר אינו דרך בישול כלל ולכן רק אם יודע על המאכל שהוא מקלי הבישול יחמיר. כלי שלישי אינו דרך בישול כלל וכלל ולכן לא החמירו בו אפילו בקלי הבישול. לכן מותר לשים במרק שבצלחת אם אכן הוא נחשב כלי שלישי, כלומר שלא השהה את המצקת במרק באופן שהיא נחשב כללי ראשון (וגם בכה"ג מותר לשים מלח במרק שבצלחת).

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-27 07:57:54

שלום לרב, האם בשעת הצורך אפשר לברך ברכת המזון בחדר אחר בבית למרות שלא התכוונתי לברך שם וגם אני לא אוכל שם עוד לחם?

פניני הלכה ברכות ד, יג – מפני חשיבותה של ברכת המזון קבעו חכמים לאומרה במקום הסעודה. לכתחילה יברך במקום שבו ישב בעת אכילתו, ובשעת הצורך, כל עוד הוא באותו החדר הוא נחשב כמברך במקום אכילתו.[1] לכתחילה אסור לאדם לצאת ממקום סעודתו, אפילו אם הוא מתכוון לחזור, לפני שיברך ברכת המזון.

[1]. שועה"ר קעח, ד, וראו לעיל ג, יא, אימתי מותר לכתחילה להמשיך את הסעודה במקום אחר. ולעניין גדר מקום האכילה, רבים כתבו שכל שהוא באותו חדר יכול לברך לכתחילה (שועה"ר קפד סו"ס א, מ"ב א, שעה"צ ה, ערוה"ש א). אולם מח"א מז, ה-ו, משמע שזה רק כשיש צורך מסוים, וכ"כ כה"ח א, שאין לשנות המקום בלא סיבה. ולכל הדעות, בשעת הצורך אפשר לברך בחדר אחר שבאותו בית אם הוא רואה את מקום אכילתו או כשחשב מתחילה לברך בחדר אחר אף שאינו רואה את מקום אכילתו.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-27 07:30:16

האם מותר לאשתי להביא לי תינוק מיד ליד שבוע אחרי לידה?

אם יש צורך להעבירו ואין דרך פשוטה להניחו על המיטה וכד' – מותר.

הלכות נידה מבוארות בפניני הלכה טהרת המשפחה. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור של פניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:

"תינוק שיודע להושיט את ידיו כדי לצאת מחיק אימו אל אביו או להיפך, מותר לסייע בידו לעבור תוך זהירות מנגיעה. ובשעת הצורך, גם כאשר התינוק קטן ואין דרך קלה להעבירו תוך הנחתו בעגלה או במקום אחר, מותר להעבירו מיד ליד תוך זהירות מנגיעה. כך יעשו זוג שביקשו מהם להעביר את התינוק לקראת ברית המילה ('קוואטר') ואינם מעוניינים לסרב. נכון שלא לנשק תינוק כשהוא בחיק השני.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-27 05:31:28

שלום כבוד הרב, האם מותר לספרדי להתחיל לומר סליחות עם האשכנזים (גם בזמן וגם בנוסח) ?

כן. סליחות זה מנהג שאינו חובה. אמנם לכתחילה נכון להשתדל לעשות כפי מנהג אבות, אבל אם הדבר קשה, אפשר להקל.

עניין זה מבואר בפניני הלכה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

סליחות

ב. אף שלא תקנו לומר סליחות כחובה, רבים נוהגים בכך. מנהג יוצאי ספרד לומר סליחות מ-ב' אלול עד יום כיפור, ומנהג יוצאי אשכנז להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה ועד יום כיפור. למנהג זה, אם ראש השנה חל ביום חמישי או שבת, מתחילים לומר סליחות במוצאי השבת הסמוכה לראש השנה, ואם ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים לומר סליחות במוצאי השבת של השבוע הקודם.

ג. משעת חצות הלילה מתחיל הזמן הראוי לאמירת הסליחות. הזמן הטוב ביותר הוא לקראת סוף הלילה באשמורת הבוקר, שאז היא שעת רחמים ורצון. ורבים נוהגים לאומרן לפני תפילת שחרית. לא אמרן לפני התפילה, יכול לאומרן כל היום, ועדיף להקדימן לתפילת מנחה (דין המתקשה לאומרן, להלן ט).

ד. אומרים סליחות במניין כדי לומר י"ג מידות רחמים, שהם שיאה של תפילת הסליחות. ואם בזמן שנקבע עוד לא התאסף מניין, יתחילו באמירתן בלא קדיש וידלגו על י"ג מידות וההקדמה שלפניהן. וכשיתקבץ מניין יאמרו שלושה פסוקים, חצי קדיש, וימשיכו כסדר תוך אמירת י"ג מידות בין התפילות והפיוטים שנשאר לאומרן.

ה. האומר את הסליחות ביחיד, ידלג על י"ג מידות או שיקראן בניגון טעמים. ויש נוהגים שהיחיד מדלג גם על התפילות שבלשון ארמית.

ו. לכתחילה עדיף שחתן או בעל ברית לא ישתתפו באמירת הסליחות בציבור. אמנם גם אם הם נמצאים, אומרים וידוי ונפילת אפיים.

ז. המתקשה לעמוד בסליחות במקומות שנוהגים לעמוד, רשאי לשבת, ויתאמץ לעמוד באמירת וידוי וי"ג מידות וכשפותחים את הארון. ומי שגם זה קשה לו, רשאי לשבת במשך כל הסליחות.

סדרי עדיפויות באמירת הסליחות

ח. כאשר זמנם של המתפללים קצר, יאמרו את עיקר הסליחות, ויוסיפו מהפיוטים לפי הזמן הנותר. עיקר הסליחות הם: 'אשרי', חצי קדיש, "לך ה' הצדקה", "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו", י"ג מידות רחמים, וידוי, "אשמנו מכל עם", "עננו אבינו עננו", "ה' עשה למען שמך", נפילת אפיים, קדיש תתקבל.

ט. מי שמתקשה לומר סליחות, נכון שיתאמץ יותר לאומרן בעשרת ימי תשובה. ומי שאמירתן מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר תגרום לו עייפות שבגללה לא יוכל למלא את חובותיו בעבודתו, גם בעשרת ימי תשובה עדיף שלא יאמר סליחות.

י. גם אם אמירת הסליחות היא על חשבון זמן לימוד התורה, ראוי לאומרן. אבל מי שאמירתן תגרום לו לאבד זמן לימוד ארוך יותר מאשר משך הזמן המוקדש לסליחות, מפני ששינוי הסדרים יגרום לו אחר כך לחוסר ריכוז, מוטב שלא יאמר סליחות או שיאמר אותן במשך היום ביחיד.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-26 06:38:55

נתבקשתי לשאול: אם מישהו תרם כליה, ע"פ הנחיות הרופאים מומלץ לא לצום שנה. בין כך ובין כך, אסור לו להתיבש. מה הדין בצומות הקלים, ומה הדין בתשעה באב (יש הבדל בין נדחה לרגיל), ומה הדין ביום הכפורים, לענין שתיה (ואף אכילה)?

כדי לא לצום ביום כיפור צריך להיות מדובר על ספק פיקוח נפש, כלומר שאם לא יצום יש חשש שימות. מקרה של כליה – יש חשש שהגוף לא יעמוד בעומס של צום 24 שעות ויקרוס או שהכליה תקרוס ובעקבות כך אדם יבוא לידי סכנה. כדי להתיר דבר כזה לא מספיק שתהיה המלצה רפואית כללית, אלא צריך לשאול רופא ירא שמים האם אכן יש חשש כזה במקרה הנכחי ולאחר שהאדם כמובן יכין עצמו יפה יפה על שתייה מרובה שלושה ימים קודם הצום.

כדי לא לצום בתשעה באב הדין יותר קל, שכן כל חולה פטור מהצום גם אם אין חשש סכנה, וק"ו בשאר הצומות. גם בזה צריך לשאול רופא ירא שמיים האם אכן יש חשש לצום (במקרה הקרוב מדובר על צום גדליה שהוא צום קצר יותר).

מי שאין לו רופא ירא שמיים כדי לשאול אותו מה מצבו לפי בדיקות דם עדכניות, אני יכול לתת לו מספר טלפון של רופא כזה.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה, אביא לך אותם הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ז – דיני הצומות הקלים

חולים

ו.  חולה שסובל עד שנחלש מאוד ונצרך למנוחה משמעותית מחמת מחלתו, פטור מהצום. אבל מי שאינו חולה, אף שהצום גורם לו לחולשה כזו שנצרך לשכב על מיטתו, צריך לצום, שהרי תחושה זו תחלוף תוך שעות ספורות לאחר הצום. ורק מי שנחלש כל כך מחמת הצום, עד שהתחיל להיות ממש חולה, פטור מהצום.

ז. אדם חלש שיודע שיש חשש סביר שהצום יגרום לו לחלות, פטור מהצום. לכן הסובל מאולקוס פעיל או מיגרנה חזקה, והצום עלול לעורר את מחלתו, ואין תרופה שתוכל למנוע זאת, פטור מהצום. וכן דין חולה סוכרת שנאלץ לקחת אינסולין, או הסובל מאבנים בכליות שצריך לשתות הרבה מים. אמנם מי שסובל מלחץ דם, אינו נחשב חולה ויכול להתענות אם לא קיבל הוראה רפואית אחרת. ובכל מקרה של ספק, יש לשאול רופא ירא שמיים.

ח. הפטור מהצום יכול לאכול ולשתות כהרגלו, אבל לא יתענג במאכלי מותרות.

ט. הנצרך ליטול תרופה, מותר לקחתה בצום. וכן מי שהצום עלול לגרום לו צער, מותר לבלוע גלולות שאין להן טעם טוב, כדי להקל מצערו. אם יכול, יבלע או ילעס את הגלולה בלא מים, ואם לא יכול, יערב במעט מים טיפת סבון שיפגום מאוד את טעמם עד שלא יהיו ראויים לשתייה, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

ח – אכילה ושתייה ביום הכיפורים

איסור אכילה ושתייה

א. כל האוכל או שותה אפילו כלשהו ביום הכיפורים עובר באיסור תורה, ואם אכל במזיד כשיעור תמר גדול (כותבת הגסה), או שתה 'כמלא לוגמיו' (להלן, ח), חייב כרת, ובשגגה חייב קרבן חטאת. כיוון שכך, גם חולה שסובל מאוד, כל זמן שלא נשקפת סכנה לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. ואף דרך זונדה או עירוי אסור לקבל מאכל ומשקה, גם אם בשל כך יצטרך לשכב במיטתו כל היום. וישתדל להתפלל כפי יכולתו, ויקפיד לומר לפחות וידוי אחד (לעיל ז, ה; ח).

נטילת תרופות

ב. הנצרך לקחת גלולות מספר ימים ברצף, או החש בצער משמעותי שלא מחמת הצום, או החש בצער גדול מחמת הצום – מותר לבלוע גלולות לרפואתו או להקלת צערו, ובתנאי שאין בהן טעם טוב ושיבלע אותן בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בשלמותן, ילעס את הגלולה ויבלע, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

ג. מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבי ראש חזקים. ובמקרה של חשש סכנת נפשות, פטורים מהצום (עי' פניני הלכה, 3).

ד. מותר ליטול לפני הצום גלולות שמקילות על הצום, אך לא גלולות שיוצרות הרגשה טובה במיוחד כדוגמת כדורים חזקים לשיכוך כאבים שיש בהם סם. אבל מי שצריך ליטלם מסיבה רפואית כדי למנוע כאבים עזים, רשאי ליטלם אף במשך הצום.

חולה שיש בו סכנה

ה. חולה שהצום עלול לגרום למותו או להחליש את התמודדותו עם מחלה מסוכנת, חייב לאכול ולשתות בצום כדי צורכו. וגם אם ברור שלא נותרו לחולה ימים רבים לחיות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו, יאכל וישתה כפי צורכו. והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לאכול ולשתות – חוטא. אבל אם חשש הסכנה רחוק ולא סביר, אסור לאכול ולשתות.

ו. על החולה לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו שאינו חששן מדי ואינו מזלזל בחובת הצום. ואם חטא ולא התייעץ לפני יום הכיפורים עם רופא ירא שמיים, בלית ברירה יאכל וישתה על פי הוראת הרופא ששאל.

ז. חולה שמרגיש שהוא נמצא בספק סכנה וכדי להינצל עליו לאכול ולשתות בצום; גם אם הרופאים סוברים שאין במצבו סכנה, עליו לשתות ולאכול, ובתנאי שיש הגיון בדבריו, כגון שאין זו מחלה ידועה ואינו מוכר כחששן גדול. וכן הדין לגבי בריא שנחלש מאוד ביום הכיפורים ומרגיש שהוא עומד לאבד את הכרתו ולמות. אלא שהואיל ולעיתים הצורך הוא פסיכולוגי בלבד, יטעם בתחילה מעט, ורק אם לא התאושש ימשיך לאכול ולשתות לשיעורים (כמבואר בהלכה הבאה). ואם גם בזה דעתו אינה מתיישבת, יאכל וישתה עד שדעתו תתיישב ויצא מכלל סכנה.

אכילה ושתיה לשיעורים

ח. אף שכל אכילה ושתייה אסורה מהתורה ביום הכיפורים, כאשר החולה המסוכן אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, עדיף שישתה ויאכל בהפסקות פחות משיעור האכילה והשתייה שמתחייבים עליו כרת, כדי למעט באיסור. כלומר, יאכל כל פעם פחות מגודל של תמר גדול (שגודלו קצת יותר מחצי ביצה), וישתה כל פעם פחות מכמות המשקה שנכנסת לחלל פיו כשלחי אחת מלאה (לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום).

לכתחילה יאכל וישתה כמות מעטה זו כל תשע דקות, ואם צריך לאכול ולשתות יותר, יפסיק שבע דקות, ואם צריך יותר, יפסיק ארבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, יסתפק בהפסקה של דקה.

ט. כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים תגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. לכן כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות, ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צורכה לשיעורים.

גם חולי סכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד, ואם יש חשש שבעקבות האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם, יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות יותר מ'כשיעור', מאשר יהדרו באכילה לשיעורים ולא יבואו לבית הכנסת. גם ילדים שלא צמים, יאכלו וישתו כרגיל.

דיני אכילת חולים מסוכנים וילדים

י. המותרים לאכול ולשתות ביום הכיפורים, יאכלו וישתו דברים ערבים ומזינים, שהוא כיום טוב, אמנם לא יאכלו וישתו יותר מכדי הצורך לחיזוק גופם, ומי שיכול להסתפק בשתייה, לא יאכל.

יא. לא עושים קידוש ולא בוצעים על לחם משנה גם כשיום הכיפורים חל בשבת. הנוטל ידיו ללחם, ייטול רק את אצבעותיו. והרגיל במים אחרונים, רשאי ליטול גם ביום הכיפורים.

יב. השותה לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה, כיוון שבכל פעם שתה פחות מרביעית. והאוכל לשיעורים, רק אם אכל כמות של חצי ביצה תוך פחות משבע דקות, יברך ברכה אחרונה.

יג. המברך 'מעין שלוש' צריך להזכיר את יום הכיפורים, והמברך ברכת המזון צריך לומר 'יעלה ויבוא' ולהזכיר את יום הכיפורים, ואם חל בשבת יאמר גם 'רצה'. שכח ולא הזכירם, אינו חוזר.

יד. מותר להעלות לתורה בשחרית חולה מסוכן שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, אבל בקריאה של תפילת מנחה עדיף שלא להעלותו, אלא אם כן אכל ושתה לשיעורים. כמו כן, חזן קבוע שנאלץ לאכול ולשתות לשיעורים, רשאי להמשיך להיות שליח ציבור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-25 11:21:50

שלום כבוד הרב, אני תוהה לגבי אורך ורוחב ציצית. בעבר לבשתי מידה מסוימת (כיום היא 51 ס"מ רוחב 125 אורך) וזכור לי שהמידה הזו הייתה קטנה עלי באורכה. ישנה מידה מעליה שהיא קצת מסורבלת בשבילי.. השאלה: מה המינימום אורך ורוחב שצריכה להיות ציצית? האם זה באמת משנה אם היא לא תכסה את כל הגוף שלי עד למטה ממש? תודה רבה.

מעיקר הדין בגד הציצית צריך לכסות את רוב החלק העליון של הגוף, כלומר להגיע עד הטבור. ילד בגיל תשע בערך – 22.8 רוחב 45.6 אורך, ילד שעבר בר מצווה – לכתחילה עדיף רוחב 34.2 (שלושת רבעי אמה) ואורך 68.4. וילד יותר גדול בגופו – המהודר רוחב 45.6 (אמה) ואורך 90.2.

מקורות כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/137278

ספר קיצור הלכה כאן – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-25 08:04:15

שלום לעונה התשובות באתר – הרב אורן מצא שליט"א. לא ברור לי לגמרי לשיטת הרב מלמד שליט"א אם מותר לספרדי לאכול במסעדה עם תעודת כשרות רגילה (ולא מהדרין) שבישולי הגויים שם רק לשיטת הרמ"א לכאורה זה מחלוקת מפורשת בשוע שאוסר זאת אך בכל זאת כותב הרב "שבדיעבד יש להורות לבני כל העדות כדעת המתירים" (כשרות ב, כח, י) אשמח להסבר של הדברים בבקשה גדולה (מהו גדר של בדיעבד וכו') תודה רבה רבה לרבנים על כל העזרה!!

לגבי מסעדה, התשובה כתובה במפורש באותה פסקה עליה אתה שואל (פניני הלכה כשרות ב כח, ח), שם מבואר שההיתר מבוסס על כך שגם לדעת הנוהגים כשו"ע, י"א שכאשר הגוי מבשל לרבים ואין לו קשר לסועדים, בשעת הצורך אפשר להקל (יבי"א ח"ט יו"ד ו). "

"כיוון שכיום בני כל העדות חיים יחד, ובני עדות המזרח וצפון אפריקה נהגו להחמיר, למרות שהדין מדרבנן, לכתחילה יש להורות לבני כל העדות כדעת המחמירים. ובדיעבד, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש להורות לבני כל העדות כדעת המתירים. ובמקומות שבהם אין קִרבה אישית בין המבשל לסועדים, כגון במטבח ציבורי או במסעדה שהטבח אינו יוצא בה אל הסועדים, אפשר מלכתחילה להעניק כשרות רגילה כדעת המקילים, אבל 'כשרות מהדרין' אפשר להעניק רק לנוהגים כדעת המחמירים."

לגבי שאלתך באופן כללי האם הנוהגים כשו"ע יכולים להקל כרמ"א בדיעבד – כאן יש הוראה חשובה מאוד, וכפי שפתח הרב את הפסקה הנ"ל היא נובע מכך שאנחנו חיים ביחד, וממילא לא שייך בדיעבד לא לאכול ממאכלי האחים שלנו כאשר בסופו של דבר הם עשו לפי מחצית מגדולי ישראל שבתקופת הראשונים והאחרונים והדין דרבנן.

מה זה דיעבד? אחד משניים: או שהדבר כבר נעשה, או שנקלענו לסיטואציה מביכה שבה הכלל של דרך ארץ ובין אדם לחברו שהוא דאו' גובר על דקדוק השנוי במחלוקת בדין דרבנן.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-23 18:49:25

שלום רב. האם דופן סוכה העשויה מקנים עומדים וצפופים (עם רווחים קלים הנובעים מעקמומיות הקנים) יש שם של לבוד או דופן מלאה?

דופן מלאה. בלבוד יש רוב אוויר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-21 16:32:12

שלום. מבקש לברר מה מברכים על כנאפה? תודה ויום טוב

מזונות

ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

עיקר וטפל כשיש בתערובת מיני דגן

ז. תערובת שנחשבת כמאכל אחד ויש בה מין דגן, הוא העיקרי וברכת המאכל 'מזונות', כגון עוגה שמיעוטה קמח ורובה שמן, ביצים, סוכר ושוקולד. וכגון פשטידת ירקות שעירבו בה מעט קמח כדי להשביח את טעמה או לשביעה (דין ברכה אחרונה לעיל י, טז-יח).

ח. כאשר מין הדגן ניתן במאכל רק כדי להדביק את מרכיביו, או לתת לו נפח ומרקם מסוים, ולא כדי לתת בו טעם או להשביע, הדגן טפל וברכת המאכל נקבעת לפי המינים האחרים. לכן פשטידת ירקות שעירבו בה קמח רק כדי להדביק את הירקות, ברכתה 'האדמה', וקציצת דג או בשר שעירבו בה פירורי לחם כדי להגדיל את נפחה ולעשותה רכה, ברכתה 'שהכל'.

ט. כאשר חתיכות התערובת ניכרות כל אחת לעצמה אך אינן גדולות, ובדרך כלל עולים בכף משני המאכלים, יש ספק האם תערובת זו נחשבת כמאכל אחד (לעיל, ה). לכן האוכל חמין (טשולנט) שיש בו גריסים יחד עם חתיכות תפוחי אדמה ובשר, צריך לקחת מעט מכל מאכל ולברך עליו ברכה ראשונה. אם אכל 'כזית' מהגריסים יברך 'על המחיה', ועל שאר המינים יברך 'בורא נפשות' רק אם אכל מהם 'כזית' בפני עצמם או שלא אכל 'כזית' מהדגן (דין מרק, להלן יז).

מאכלים שונים

י. על שניצל עוף או דג מברכים 'שהכל', כיוון שציפוי הדגן מבחוץ ומועט. וכן על חצילים מטוגנים שמצופים בקמח או פירורי לחם, מברכים 'האדמה'. אבל על קובה, שהיא קציצה שיש לה מעטה עבה של בצק ובתוכה בשר, כיוון שיש לבצק חשיבות עצמית, ברכתה 'מזונות'. וכן דין שטרודל שמילאו אותו בבשר, ובלינצ'ס שמילאו אותו בגבינה או ירקות מרוסקים, ובוטנים אמריקאים המצופים בשכבה עבה של קמח. ובסוף יברך 'על המחיה' אם אכל מהבצק 'כזית', ואם לא היה בו 'כזית', אבל ביחד עם הבשר או הגבינה והירקות אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות' (כמבואר לעיל פרק י, כג).

יא. חטיף המורכב מוופל שסביבו שכבת שוקולד, כגון 'כיף כף' ו'פסק זמן', ברכתו 'מזונות'. ואם עבורו השוקולד עיקר והוופל רק נועד להעמידו וליצור לו מרקם מיוחד ונכסס, יברך 'שהכל'.

יב. על בוטנים מסוכרים מברכים 'האדמה', ועל שקדים מצופים בשוקולד מברכים 'העץ', כיוון שהשכבה דקה ובטלה לפרי. אבל על סוכריה שיש בתוכה שקד מברכים 'שהכל', כיוון שהציפוי עבה ועיקרי. וכאשר מסופק האם הפרי עיקר או הציפוי, יברך 'שהכל' (כמבואר לעיל, ו).

יג. מוסקה הוא מאכל העשוי מפרוסות חצילים ממולאות בקציצת בשר, וכיוון שקשה לקבוע איזה מהם חשוב יותר, יברך תחילה על החצילים לבד ועל הבשר לבד, ואחר כך יאכלם יחד. על פלפל ממולא באורז ומעט בשר יברך 'מזונות', מפני שהאורז עיקר. ואם הפריד את המילוי מהפלפל כדי לאכול כל אחד מהם בנפרד, יברך על המילוי 'מזונות' ועל הפלפל 'האדמה'.

יד. מעט אגוזים המונחים על גלידה כדי להטעימה, בטלים לגלידה. אבל אם לפני שאוכל את הגלידה רוצה לאכול מהם לבדם, יברך עליהם 'העץ'.

קרקר ומה שעליו

טו. המורח גבינה או חומוס על קרקר, גם אם מרח שכבה עבה, כל זמן שהממרח נועד להטעימו, הוא טפל לקרקר. וכן הדין אם הניח על הקרקר נקניק כדי להטעים את הקרקר. ואם לא אכל מהקרקר 'כזית', אבל יחד עם הנקניק אכל 'כזית', כיוון שהם מאכל אחד יברך 'בורא נפשות' (כמבואר בפרק י, יח).

הרוצה לאכול את הנקניק מצד עצמו, ומניחו על הקרקר כי כך טעים לו יותר לאכול את שניהם יחד – אין אחד מהם טפל לחברו, ויברך עליהם לחוד ברכה ראשונה וברכה אחרונה (אם אכל מכל אחד 'כזית'). וכן הדין אם אוכל את הקרקר עם חתיכת דג או עם הרבה גבינה או עם הרבה ירקות.

המסופק האם המאכל טפל לקרקר, יברך תחילה על מעט משניהם בנפרד (ולגבי ברכה אחרונה עי' לעיל, ה).

מאכל המורכב מבצק שעליו גבינה או גלידה

טז. עוגה שתחתיתה בצק ועליה דברי מתיקה כפירות או גבינה, כיוון שהכל נאפה יחד, הרי זה מאכל אחד וברכתו 'מזונות'. אם אכל מהבצק שיעור 'כזית', יברך 'על המחיה', ואם לא אכל ממנו 'כזית', אבל ביחד עם המילוי אכל שיעור כ'זית', כיוון שהם מאכל אחד יברך 'בורא נפשות' (כמבואר בפרק י, יח).

אבל אם אפו תחילה בסיס מבצק ואחר כך הניחו עליו קצפת או גלידה או גבינה או ג'לי, כגון קרמבו וגלידה בגביע, צריך לברך על כל אחד את ברכתו בתחילה ובסוף (כמבואר לעיל, ה). אמנם אם הבצק עוטף את כל הגלידה, כמו בגליליות, אף שלא נאפו יחד נחשבים מאכל אחד שברכתו 'מזונות'. ועל קסטה, שהיא גלידה בתוך שני ביסקוויטים, יש ספק, לפיכך יברך על כל מאכל בנפרד ויטעם ממנו מעט (ברכה אחרונה על גלילית וקסטה, כדין עוגה לעיל).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-21 10:13:21

אני חצי אשכנזי וחצי ספרדי זוכר את תפילת שמונה עשרה בעירבוב נוסחים האם עדיף שאתפלל מתוך סידור בנוסח אחיד או בעצימת עיניים

אין להתפלל תפילת שמונה עשרה בנוסח מעורבב שאתה המצאת. לכתחילה, כמו בכל המנהגים גם בנוסח התפילה, נוהגים כמנהג האבא כמבואר בפניני הלכה תפילה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-21 10:11:39

האם בשעה שכל החנויות כבר סגורות , ניתן לקנות מצרך נדרש -בחנות שפתוחה גם בשבת ?

מותר. שכן שמצד הדין מותר לקנות בחנות שפתוחה בשבת, מפני שרק אם ציבור שלם של הקונים שם יתאגדו יחד ולא יקנו, היא לא תפתח בשבת, אבל בדרך כלל לא ניתן לאגד ציבור לכך, וממילא נמצא שהקנייה שלך לא נחשבת למסייע לדבר עבירה. אלא שלמרות זאת לכתחילה עדיף שלא לקנות בחנות שפתוחה בשבת, כי נראה הדבר שלדתיים זה לא אכפת, וכפי שמוכרים אומרים בפועל: "קונים אצלי הרבה דתיים". ועוד, שבכל קנייה בחנות כזו, יש בכדי חיזוקה שלה החנות, וממילא החלשתה של חנויות אחרות.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-20 21:10:16

כתבתם שהרמא כתה שמי שמוזמן לסעודת הברית ולא מגיע מנודה, אבל האמת שכתוב שאם הוא לא 'אוכל' בברית הוא מנודה. משמע שיכול להגיע ולא לאכול ואעפ"כ יחשב מנודה חס ושלום

יישר כח על הדיוק. אמנם נראה שאם יש לו תירוץ טוב לא לאכול, דינו כמי שיש לו תירוץ טוב לא להגיע לסעודה, שאינו נחשב מנודה. ממילא דיוק זה יוצא לא מעשי.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-08-20 20:38:04