מי שנולד לו נכד מברך שהחיינו? הטוב והמטיב?

שהחיינו. ברכת הטוב והמטיב בזה שמורה רק להורים.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

לידה

לג. על לידת בת מברכים ההורים 'שהחיינו', ועל לידת בן 'הטוב והמטיב', שכן מחויבות הבן להוריו גדולה ממחויבות הבת לאחר נישואיה, ולמדנו שברכת 'הטוב והמטיב' תלויה בהטבה מוחשית. והשמחים בלידת בת לא פחות מבן, ורוצים לברך 'הטוב והמיטיב' – רשאים. נולדו תאומים – בן ובת, יברכו ההורים על שניהם 'הטוב והמטיב'. כאשר יש לבן שנולד רק הורה אחד, יברך ההורה 'שהחיינו'.

לד. כאשר הבעל לא נמצא ליד אשתו היולדת, יברך בעת שישמע את הבשורה הטובה. שכחו לברך, יברכו כל עוד הם שמחים ומתרגשים. אבל אם נולד ילד חולה או בעל מום – לא יברכו, הואיל ואינם שמחים. ואם למרות זאת הם שמחים בו – יברכו.

לה. גם אנשים אחרים השמחים מאוד על הלידה, כגון הסבא והסבתא ושאר בני המשפחה וידידים קרובים, יברכו 'שהחיינו'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 13:33:01

מה מברך מי שיש לו שלשולים?

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה פרק יג:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יב. הסובל משלשול ונצרך להתפנות פעמים רבות, צריך לברך אחר כל פעם. אבל אם מיד לאחר שסיים להתפנות הוא כבר מרגיש שעוד מעט יצטרך להתפנות שוב, יברך לאחר שיתפנה בשנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 12:33:52

האם סיגריות אלקטרונית צריכה כשרות והאם חבילות זין zyn ששמים בפה לניקוטין צריכה כשרות

אם יש מוצר עם הכשר, יש לרוכשו. אם אין או שקשה להשיג ואין למוצר טעם טוב – מותר בלי הכשר.

האם מותר לעשן? לא

פניני הלכה ליקוטים ב' פרק ט:

ח – איסור עישון

שאלה: מה יחס ההלכה לעישון סיגריות או מקטרת, האם מותר לעשן או אסור?

תשובה: לפני מאות שנים, היו הרופאים סבורים שהעישון מועיל לבריאות, ולעיתים היו ממליצים לחולים מסוימים לעשן מקטרת לרפואה. כפי הנראה העישון אכן מסייע להמרצת פעילות העיכול, ואולי עוד כמה דברים חיוביים, ועל כן סברו הרופאים שהעישון מועיל לבריאות. אולם במשך הזמן התברר יותר ויותר, שבחישוב כולל – העישון מזיק מאוד לבריאות.

כבר בתקופת ה'חפץ-חיים', התפרסמה דעה של כמה רופאים, שסברו שאסור לאדם חלש להתרגל לעשן, משום שהעישון מחליש את כוחותיו, ועלול אף לגרום למיתתו. ועל פי זה קבע ה'חפץ-חיים' לפני כמאה שנה, שאסור לאדם להרגיל את עצמו לעשן.

ואף על פי כן, מאחר שלא היה ברור עד כמה העישון מזיק, רוב הרבנים סברו שאין בזה איסור גמור, אלא רק המלצה, ולכן לא מחו כנגד תלמידי הישיבות שנהגו לעשן.

אולם במשך עשרות השנים האחרונות, התברר ללא צל של ספק, על פי מחקרים יסודיים, שהעישון מסוכן מאוד לבריאות, ואם כן ברור שישנו איסור מן התורה לעשן. שכן ציוותה אותנו התורה שנשמור על חיינו, שנאמר (דברים ד, ט): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", וכן נאמר (שם, טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". וכן ציוותה התורה להיזהר מכל דבר שעלול לסכן את הנפש, וכפי שצוותה לעשות מעקה לגג. מכל זה הננו לומדים עד כמה גדולה החובה לשמור על החיים והבריאות, וממילא ברור שמן התורה אסור לעשן (עשה לך רב ח"ב א; ציץ אליעזר טו, לט).[1]

גם נרגילה אסור לעשן, שכן מחקרים שונים הוכיחו שיש בעשן הנרגילה רעלים שונים ומסוכנים שעלולים לגרום לסרטן ומחלות לב.

ט – עובדות מדעיות

נסקור מעט את העובדות המדעיות, ששימשו בסיס לפסק ההלכתי האוסר את העישון (אסיא ח"ה עמ' 222-237 במאמריהם של ד"ר מלצר וד"ר הרשקוביץ ופרופ' קטן).

שלושה סוגי מחלות עיקריים נגרמים על ידי העישון, האחד פגיעה ישירה בריאות על ידי ברונכיטיס ונפחת-הריאות. מחלות אלו פוגעות במנגנוני ההגנה שבריאות שנועדו להגן מפני חדירת גורמים מזיקים לגוף, וכן פוגעות ביכולת הריאות לקלוט את החמצן. ברוב המקרים מחלות אלו פוגעות בכושר הגופני וביכולת התפקודית, ובמקרים נדירים מחלות אלו גורמות למוות. הסוג השני הוא מחלות לב: בערך אחד מכל ארבעה אנשים שמתים מהתקף-לב, מת מחמת העישון. הסוג השלישי הוא סרטן. בסקרים מקיפים הוכח כי העישון הוא הגורם הסביבתי המרכזי להיווצרות מחלת הסרטן. הסיכון שגבר מעשן יחלה בסרטן גבוה פי שניים מאשר גבר שאינו מעשן. העישון גורם בעיקר לסרטן הריאה, עד שבקרב המעשנים הסיכוי לחלות בסרטן הריאה גבוה פי שבעה מאשר בקרב אלו שאינם מעשנים. על-פי החשבון הסטטיסטי נמצא שבכל שנה (סביב שנת תש"ן) מתים בארץ יותר מחמש מאות אנשים מסרטן הריאה מחמת העישון.

בסיכום כללי יוצא ששיעור התמותה בקרב מעשנים גבוה בהרבה לעומת אלו שאינם מעשנים. למשל, בסקר ענק של חברות הביטוח באמריקה, נמצא ששיעור התמותה אצל גברים מעשנים בני ארבעים וחמש, גבוה ב-80% משיעור התמותה אצל גברים בני גילם שאינם מעשנים. ואילו בקרב בני השישים, שיעור התמותה אצל המעשנים גבוה ב-125% מאלה שאינם מעשנים.

במחקר מעניין של אחת מחברות-הביטוח, נמצא כי גם שיעור תאונות הדרכים בקרב המעשנים גבוה מאשר בקרב אלו שאינם מעשנים. 6.59% מקרב המעשנים השתתפו בתאונות דרכים, ואילו בקרב אלו שאינם מעשנים רק 3.75% השתתפו בתאונות דרכים. הסיבה לכך היא שהעשן פוגע בהמוגלובין ועל ידי כך פוחתת כמות החמצן בדם, דבר שגורם לפגיעה ביכולת הריכוז וההערכה של הנהג.

בעקבות מחקרים אלו, חברות-ביטוח רבות העלו את מחיר הפוליסה למעשנים.

על פי כל הנתונים הנ"ל, נפסק להלכה, שישנו איסור חמור מן התורה לעשן.

י – האיסור לעשן ליד אחרים

שאלה הלכתית הנוגעת לבעיית העישון היא, האם יכול אדם לתבוע מחבירו להפסיק לעשן, משום שהעשן מפריע לו. ברור לכל, שבבית פרטי הסמכות לקבוע אם לעשן או לא נתונה בידיו של בעל-הבית. ולכן אורח אינו יכול לחייב את המארח להפסיק לעשן. וכן אורח אינו יכול לעשן בניגוד לרצונו של בעל הבית.

השאלה מה הדין במקומות ציבוריים, או במקומות ששייכים לכמה אנשים, האם יכול זה שאינו מעוניין שיעשנו לידו, לדרוש משכניו להפסיק לעשן?

בתלמוד (ב"ב כג, א) מבואר שגם ברשותו הפרטית, צריך אדם להיזהר שלא ליצור נזק לחבירו. למשל, אסור לאדם ליצור ברשותו ריח רע או עשן שיחדור לרשותו של חבירו ויזיק לו. ומכאן ראיה ברורה שהעשן מוגדר בהלכה כדבר מזיק ומפריע, ושכן יכול לתבוע מחבירו שלא ליצור עשן שיגיע לרשותו ויצער אותו. וכן הדין במקום ציבורי, אדם יכול לתבוע משכנו להפסיק לעשן. וכן שני פקידים שעובדים במשרד, יכול פקיד אחד לחייב את חבירו להפסיק לעשן בסביבתו.

ואפילו אם במשך זמן רב השכן שתק ולא מחה ביד המעשן, לא איבד את זכותו, ובכל שעה שימחה בחבירו, יהיה החבר חייב להפסיק לעשן. ואף אם המעשן יטען שכבר שנים רבות הוא מעשן כאן, ועד כה איש לא ביקש ממנו להפסיק, ולכן יש לו חזקה וזכות להמשיך במנהגו – לפי ההלכה ניתן לתבוע ממנו להפסיק לעשן. משום שידוע שהעשן מפריע מאוד לאלו שסובלים ממנו, ואין אדם יכול לטעון שיש בידו חזקה וזכות לעשות דבר שמזיק לשכניו (שו"ע חו"מ קנה, מא).

וכל זה נאמר גם בתקופה שלא ידעו שהעשן מזיק לבריאות, אלא רק ידעו שהוא גורם צער למי שמריח אותו. אבל כיום, שידוע שהעשן מזיק גם לאלו שנמצאים ליד המעשנים, האיסור הרבה יותר חמור. למשל, התברר במחקרים שכאשר אחד מבני-הזוג מעשן, סיכוייו של בן זוגו לחלות בסרטן גבוה פי שלושה מסיכוייו של אדם שבן זוגו אינו מעשן.

וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז-הרב', שלא לעשן בבית המדרש. וכפי שלמדנו, עוד לפני שנתפרסמו המחקרים הברורים על סכנות העישון, היו רבנים כמו ה'חפץ-חיים' שהתנגדו לעישון מסיבות מוסריות, ומהן: התמכרות מיותרת, הפרעה לשכנים הסובלים מהעשן, ביטול תורה ובזבוז ממון. וזו היתה עמדתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. ואכן בישיבת 'מרכז הרב' כמעט שלא היו מעשנים, ובעזרת ה' ממנה התפשט המנהג הטוב לכל שאר הישיבות ההולכות לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל.[2]

יא – האם מותר לסייע למעשן בקניית סיגריות

אחד מהרבנים הראשונים שלאור המחקרים המדעיים פרסם את ההלכה שאסור לעשן, היה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה של תל אביב.

ועלתה לפניו שאלה נוספת, האם מותר לסייע לאדם מעשן. למשל, אב שמבקש מבנו שיקנה עבורו קופסת סיגריות, האם מותר לו לקנות אותה או אסור. מצד אחד למדנו שיש איסור מן התורה לעשן סיגריות, משום שזה מזיק לבריאות, ואסור לסייע לדבר עבירה. ומאידך ישנה מצווה לכבד אב ואם.

השיב הרב חיים דוד הלוי, שהואיל ונפסק, שכיבוד הורים אינו דוחה את מצוות התורה, אסור לבן להיענות לבקשת האב ולקנות עבורו סיגריות. ואמנם אין בזה איסור מן התורה של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", מפני שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר ללא הסיוע לא היתה מתבצעת העבירה, וכאן גם ללא הבן יכול האב להשיג סיגריות. מכל מקום איסור מדברי חכמים יש כאן, הואיל ואמרו חכמים שגם כאשר אדם יכול לעבור את העבירה ללא עזרה, אסור לחבירו לסייע לו לדבר עבירה. ולכן אסור לבן לקנות עבור אביו את הסיגריות (עשה לך רב ו, נח).

כעיקרון הצדק עימו, אולם אם הדבר יגרום לסכסוך גדול, נמצא שבסופו של דבר הבן יגרום לפגיעה חמורה ביחסי האהבה והכבוד שצריכים להיות בינו לבין אביו, ושכרו יצא בהפסדו. ולכן נראה שבמקרה שההימנעות מקניית סיגריות לא תובן על ידי האב, והדבר יגרום למתח וצער במשפחה, עדיף שהבן יקנה לאביו את הסיגריות, וימנע על ידי כך מפגיעה ביחסים שבינו לבין אביו.[3]

יב – האם מותר לפרסם סיגריות בעיתון

שאלה: חברות הסיגריות משקיעות סכומים גדולים בפרסום. גם בעיתון 'בשבע' ביקשו חברות הסיגריות לפרסם את עצמן בהשקעה מרובה. האם יש היתר לפרסם סיגריות? יש להוסיף כי החוק מחייב את המפרסמים לציין שהסיגריות מזיקות לבריאות, האם תוספת זו מתירה את הפרסום?

תשובה: כיוון שלמדנו שהעישון מסוכן לבריאות, אסור להכשיל אנשים ולעודדם לעשן, שנאמר (ויקרא יט, יד): "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". שני מכשולים יש כאן: עצם העידוד להסתכן, שהוא ממש מכשול בפני עיוור. בנוסף לכך, ישנו בפרסום הכשלה לעבור על איסור תורה של סיכון הנפש.

ואין לטעון שהפרסום אינו גורם לאנשים לעשן, שכן מכך שיצרני הסיגריות מוכנים להשקיע בפרסום סכומי עתק, עולה בבירור שהפרסום מועיל להם לעודד עישון כדי למכור יותר סיגריות. והחמור מכל, שהפרסום מפתה צעירים להיכנס למעגל המעשנים. וזו אולי עיקר מגמתו, לגרום לצעירים להתמכר, ולהבטיח על ידי כך את המשך רווחיהם. וזהו ממש איסור התורה "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

גם אין לטעון שאם לא יפרסמו בעיתון 'בשבע' ימצאו להם מקומות אחרים לפרסם, מפני שכל פרסום בכלי תקשורת נוסף מגביר את השפעת הפרסום. יתר על כן, הואיל וגם כלי התקשורת האחרים הם של יהודים, ממילא גם הם עוברים באיסור תורה, ולכן אין זו טענה שאם לא נחטא אנחנו יחטאו אחרים במקומנו (כדברי המשנה למלך, החוות דעת יו"ד קס, והובא בפ"ת יו"ד קס, א). ולהיפך, חובתנו למחות כנגד זה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (כמבואר בבאו"ה תרח, א). ועל כן יש למחות בעיתונים המכונים 'חרדים' שמפרסמים סיגריות ועוברים על איסור תורה.

יג – החינוך נגד עישון

לאחר שלמדנו שישנו איסור מן התורה לעשן, משום שהעישון גורם נזק לבריאות, ומסכן את חיי המעשן וסביבתו, יש לתבוע מכל אדם שלא יתחיל לעשן סיגריות או מקטרת. כי לפני שאדם התרגל לעישון, הוא יכול להימנע מזה בקלות, אבל לאחר שהתמכר להרגל ולניקוטין – קשה מאוד להפסיק.

ואף על פי כן, גם מי שכבר רגיל לעשן סיגריות, מוטלת עליו מצווה מן התורה להפסיק לעשן. ואכן לאחר הפסקת העישון, הסיכון לחלות במחלת לב או סרטן הולך ופוחת בהדרגה, עד שכעבור עשר שנים, הסיכוי לחלות במחלות לב דומה לסיכויו של כל אדם שלא עישן. והסיכון המוגבר לחלות בסרטן, נעלם לאחר חמש עשרה שנה (אסיא ח"ה עמ' 224 ועמ' 235).

ואמנם ממבט ראשון נראה שקשה מאוד להפסיק את העישון, אבל הניסיון מלמד שעל ידי הסברה וחינוך גם מי שרגיל לעשן יכול להפסיק. למשל בשנת תש"ל, בעת שהתחילו להתפרסם מחקרים אודות הסכנה שבעישון, היו 64% מן הרופאים רגילים לעשן. וכשנשאלו האם ניתן לדעתם להפסיק את העישון, סברו שלא. אולם עשר שנים לאחר מכן, רק 16% מן הרופאים המשיכו לעשן. המסקנה מכך, שהכרה ברורה בסכנה שנשקפת מן העישון, מסייעת מאוד להפסקת העישון. ולכן מוטלת על המעשנים חובה ללמוד את הסכנות שבעישון, ולעשות הכל כדי להפסיק לעשן.

אמנם נכון שלפעמים מצבו הנפשי של האדם, או הלחצים הסביבתיים שהוא נמצא בהם, כמעט שלא מאפשרים לו להתמודד עם המשימה הקשה של ההיגמלות מעישון, ואז אולי ניתן להגדירו כאנוס. ולפעמים כדאי להציע לאדם כזה שלא לנסות להיגמל מעישון, משום שהתמודדות זו עלולה לשבש את האיזון הנפשי שלו ואולי תגרום לו לסיכון בריאותי. אבל רוב רובם של האנשים מסוגל להתמודד עם הפסקת העישון.

אגב, ראוי לציין שהעישון גם גורם לאיבוד ממון רב. אדם שמעשן במשך חמישים שנה, בכל יום שתי קופסאות של סיגריות רגילות, משלם עליהם יותר מכשבע מאות אלף ש"ח. ואם היה חוסך כסף זה ומשקיעו בתוכניות חסכון כמקובל, היו בידו בגיל שבעים קרוב למיליון וחצי ש"ח.

[1]. לדעת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, יתכן שיש גם איסור רציחה בעישון, שהרי בכל שאיפת עשן לריאות, המעשן גורם לנזק ישיר בריאותיו, ובמידה מסוימת מקרב את קיצו.

[2]. בזקנותו של מו"ר הרב צבי יהודה, בעת שכבר לא הגיע לישיבה בתדירות, סיפרו לו שיש כמה אחדים שמעשנים בספריה או בבית המדרש, וכתב בימי הסליחות של שנת תשל"ז קריאה להפסיק את העישון. ולחביבות דבריו אביא את מכתבו שמאז ועד היום תלוי בפתח בית המדרש של ישיבת 'מרכז-הרב': "אל כל אחינו ורעינו בבית המדרש ובספריה. הבקשה והדרישה המרובה והנמרצת, בעצם ימי קודש הסליחות והתשובות האלה, בחוסן שלמותם שבבין אדם למקום ושבבין אדם לחבירו, בהחלט להיגמל ולהימנע מהרגל של העישון והמיצוץ של חתיכות העשבים של הטבק בתוך הפה והשפתיים, המקודשות באושרינו לעמל תפארתה של תורה ולדבקות חברותיותה.

אשרי אשר יזדרז ויתגבר לעשות זאת, להגביר תוקף שקידתה של תורה וטהרתה, וריבוי נחת רוח לחברים וחוסן שקידתם ונעימותם. תלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם שמנעימים זה לזה בהלכות ובהליכות, נועם בדרכים ושלום בנתיבות, ומתוך כך ריבוי ההתחזקות וההצלחה ההדדית לאוקמי גירסא ולאברויי בהופעת סייעתא דמן שמייא לקידוש ה' ולזכות הרבים.

נאמנכם באהבה רבה ואהבת עולם, צבי יהודה הכהן קוק".

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת תשמ"ד, נאסר העישון באופן מוחלט גם בהיכל ישיבת פוניבז', על פי הוראתו של ראש הישיבה הרב שך זצ"ל. וכן פסק הרב פיינשטיין, שאסור לעשן בבית-מדרש או בבית-כנסת, משום שהעשן מזיק לשכנים (אסיא ה' עמ' 248).

[3]. כיוצא בזה כתב רשז"א (מנחת שלמה ח"א לה, א), שאין להימנע מלתת כיבוד למי שלא יברך עליו, מפני שאי נתינת הכיבוד תגרום לעבירה יותר חמורה של שנאה מאשר העבירה שתיגרם אם ייתן לו מאכל ולא יברך. ע"כ. ואמנם נראה שאם העישון היה גורם לסכנת נפשות קרובה, אסור היה לתת לו, וכפי שכתבו בבית לחם יהודה וברכ"י יו"ד רמ, טו. אולם כאן אין הסכנה קרובה. ונלענ"ד שהנזק הנגרם מהסיגריות שונה מאדם לאדם, ומנגד הפסקת העישון לעיתים עלולה לגרום לפגיעה נפשית שבעקיפין אף היא עלולה לגרום לסכנה. ועל כן אף שיש להתאמץ מאוד להפסיק לעשן, אין לעשות זאת ביד חזקה מדאי. ולכן גם אין לגרום סכסוך גדול עם ההורים על כך. אלא שאם אפשר לבן לומר שאינו רוצה להיות שותף לזה, ואביו יבין אותו בדוחק, מה טוב. אבל אם הדבר יגרום למתח רב, מוטב שיקנה לו את הסיגריות.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 02:37:25

ארוסתי היא ספרדייה שמקפידה על חלק והיא ראתה שעליה להמשיך להקפיד על בשר חלק למרות שאני לא מקפיד מהבית מה נכון לעשות בעניין? אני מסתכל על זה גם מנקודת מבט חינוכית מה השלכות על הילדים שלנו וכו' תודה על המענה

גם אם היא לא היתה ספרדייה היה ראוי שבביתכם החדש תעברו לבשר חלק, קל וחומר שהיא רוצה להקפיד על דבר שגם ראוי שאתה תקפיד עליו. גם לגבי עוף כדאי מאוד לקנות רק רבנות מהדרין. אמנם כאשר תתארחו אצל ההורים שלך, אם זה יעליב אותם אם תבקשו מהם להכין דווקא 'חלק' כשאתם באים, תאכל מה שהם מגישים.

דין זה מבואר בפניני הלכה כשרות. אפשר לקרוא את הדברים מתוך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (שים לב שאין זה נכון המחשבה שמדובר על אשכנזים-ספרדים):

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

דין סירכת הריאות

ו. מחלוקת גדולה נחלקו הפוסקים במקרה שנמצאה סירכא בריאות: יש אומרים שאם יסירו אותה ויבדקו שאין תחתיה נקב, בעל החיים יהיה כשר. ויש אומרים שבעל החיים טרף גם אם לא יימצא נקב. במשך הדורות נהגו בקהילות רבות להקל, כיוון שבפועל נוכחו לדעת שרוב הסירכות אינן גורמות למיתת הבהמות (מנהג תימן, פרס, מרוקו, ורבים מתוניס לוב ואשכנז). ומאידך בקהילות רבות נהגו להחמיר, שכן מה שנקבע כמטריף, מטריף גם אם יתברר שהבהמות אינן מתות ממנו (מנהג ארץ ישראל, סוריה, עירק, מצרים, אלג'יר, ג'רבה, ולכך נטו חלק מרבני אשכנז).

ז. למעשה, העיקר על פי כללי ההלכה כדעת המקילים, ולכן הרוצה להקל רשאי, ונוהגים כיום לכתוב על בשר זה 'כשר'. ולכתחילה טוב להחמיר, מפני שהידור זה הוא החשוב ביותר בהלכות כשרות, והרגיל להחמיר בו בדרך כלל ניצל מספקות רבים, שכן בכל מערכות הכשרות ההקפדה על דין זה פירושה השגחה רצינית בכל התחומים. במיוחד ראוי למי שבני עדתו או הוריו נהגו להחמיר, שימשיך במנהגם. נוהגים לכתוב על בשר זה 'חלק' או 'גלאט' (שפירושו חלק ביידיש).

הנוהג להחמיר, מתי יכול להקל

ח. מי שנהג להחמיר לאכול 'חלק', רשאי להחליט לנהוג מעתה כדעת המקילים, וטוב שיעשה התרת נדרים. והרוצה להתחיל להחמיר בלא לקבל על עצמו לנהוג כך תמיד, רשאי לאכול 'כשר' כאשר הוא מתארח. אבל אם מקבל על עצמו להקפיד לאכול 'חלק', צריך לשמור על מנהגו בכל מקום, כגון בצבא. אמנם כאשר הוא מתארח, רשאי לאכול את הבשר בלא לשאול האם הוא 'חלק' מפני אי הנעימות שבדבר.

ט. נשוי שמקפיד לאכול 'חלק' שמתארח אצל הוריו שלא מקפידים לאכול 'חלק', אם הקפדתו תגרום להם עגמת נפש גדולה, יאכל אצלם 'כשר'. ובחורי ישיבה רווקים שמגיעים לביתם אצל הוריהם באופן קבוע, יכולים יותר להקל.

י. כשרות 'חלק' של הרבנויות השונות כוללת את חומרות הרמ"א והשו"ע, כך שגם המחמירים מעדות שונות יכולים לאכול בשר זה. אבל יש כשרויות של בד"צים שנוהגים להחמיר רק לפי שיטת הרמ"א או רק לפי שיטת השו"ע, ובשעת הצורך, כגון כשמתארחים אצל אחרים, גם המקפידים לאכול 'חלק' כאחת השיטות, רשאים לסמוך על השיטה השנייה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-23 11:29:12

האם כשהגאולה תגיע כל העולם יתגייר(כולם יהיו יהודים?) ובנוסף האם כשמשיח יבוא הוא ימלוך על כל העולם ?

היום אנחנו בגאולה שעליה דיברו הנביאים, עם ישראל חזר לארצו ומקים אותה מעפר. זו גאולה. אתה בטח שואל על הגאולה השלמה שתבוא בתהליך הדרגתי שמרכזו משיח ובניין בית המקדש – מה שאנחנו יודעים על הגאולה השלמה זה שלא יהיו עוד מלחמות וכולם ידעו את ה' וידעו שעם ישראל הוא העם הנבחר ויבואו ללמוד מאיתנו. אלו פסוקים מפורשים בנביא. לא ילמדו עוד איש את רעהו… כולם ידעו אותי למקטנם ועל גדולם. ומלאה הארץ דעה את ה', לא ישא גוי אל גוי חרב,  והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים,  ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם.

כלומר בשלב הראשון יחזרו הגויים בתשובה לגבי היחס הנכון לה' והיחס הנכון לעם ישראל, ולאט לאט יגיע שלב שבו כל הגויים יתגיירו כפי שרמוז בפסוק – "ונילוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא, והיו לו לעם". וכפי שמפורש בילקוט שמעוני (צפניה ג,רמז,תקסז)- אמר ר' יוסי "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט), מלמד שכל האומות יהיו גרים גרורים לעתיד לבוא. וכ"כ הרמח"ל (אדיר במרום עמ' שנג הוצאת פרידלנדר)- "לעתיד לבוא כל האומות יהיו גרים".וכ"כ בפניני הלכה גיור פרק א על פי פסוק זה והגמרא בברכות. ועיין טללי חיים שמות עמ' מו בהערה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-21 12:55:41

שלום וברכה לכבוד הרב. אשמח לתשובה על השאלה: מתי יש מצוות תוכחה בימינו? מצד אחד כתוב שבדאורייתא לא אומרים "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים" וחובה להוכיח אפילו אם בטוח שלא ישמע לו.ומצד שני אפילו בזמן הגמ' כתוב שלא היה מי שיודע להוכיח. וגם בפועל רואים שהעולם לא נוהגים להוכיח כמעט אף פעם.השאלה גם מה לעשות במקרים של אי נעימות, לדוג' אם מרצה אומר משהו שהוא לשון הרע, האם צריך להוכיח אותו. וכן אם לא בטוח אם מה שהאדם עשה מותר או לא (לכאו' בהרבה מקרים גם אם למד את ההלכה א"א להיות בטוח שאין איזו שהיא שיטה שמתירה את הדבר). כמו כן נשאלת השאלה מה לעשות במקרה שיכול להיות שהאדם עשה את הדבר בטעות,וכן איך להוכיח תלמיד חכם בצורה מכובדת. תודה רבה

1. הלכה למעשה מצוות תוכחה נוהגת בכל מקרה שיש סיכוי סביר להצלחה. אין זה משנה אם האדם עושה זאת באופן קבוע בטעות או לא.
2. גם כאשר אין סיכוי להצלחה, אם מדובר על איסור תורה יש מצוות מחאה פעם אחת.
3. אם לא בטוח שהדבר אסור, שיברר קודם.
4. תלמיד חכם – בצורה מכובדת, אחרי התנצלות ואמירת לא נעים לי וכו'.

   https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-20 20:23:39

1.כתבתם שתנור בשרי עלול לתת ריח למאכל חלבי ורק בדיעבד מותר לאכול זאת, אם כן, אז איך התרתם לכתחילה לאכול עם חלב מאכל פרווה שנאפה בתנור בשרי? הרי הריח יתערבב עם החלב. 2.מה הדין של הכנת מאכל פרווה במיקרוגל בשרי על מנת לאוכלו עם חלבי? 3.אנחנו מקפידים על מכסים שונים במיקרוגל לבשרי וחלבי, אבל לפעמים המכסה יותר גדול מהצלחת הבשרית/חלבית ואדים יכולים לרדת לכיוון הצלחת של המיקרו, האם צריך להקפיד לחמם בצלחות גדולות שיסגרו פער זה? 4.כתבתם שטוב לשטוף את הסיר במים קרים לאחר ההגעלה ובהערה כתבם שהחומרה הזאת לא הוזכרה בתלמוד מפני שנוהגים להגעיל את הכלים כשאינם בני יומם, אז מה העניין בחומרה זאת כיום? למקרה ששכחו שהכלי כן בין יומו? אם כן אז צריך לשטוף בקרים גם את הגיגית בה הגעילו את הסיר, כדי שהיא לא תקבל את הטעם הטרף. מה שאני רוצה לאמר שלא ברור לי החומרה הזאת, אם נעשה אותה אז צריך לשטף גם את הגיגית במים קרים ואם לא עושים אותה אז אין צורך לשטוף כלום. 5. למה הצרכתם ליבון קל לחצובה של הגז של מטבח טרף אבל פסקתם שאין צורך לנקותה בין בשרי לחלבי?

1. במקרה הראשון מדובר ששינהם יחד בתוך התנור וגם בבשר וחלב ולא פרווה שלא נאמרה בו חומרת 'ריחא'.
   מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
   https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

   תנור אפייה

   כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

   כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

   כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

2. אם הימקרוגל וצלחת המיקרוגל נקיים לגמרי משאריות בשר – מותר לכתחילה לחמם בו מאכל פרווה בכלי פרווה כדי לאוכלו עם המין השני.
3. בוודאי. צריך הקפדה גמורה על צלחת מקרוגל נקייה לגמרי. המלצה שלי לכל בית לא להסתבך ולקנות שני מקרוגלים. מקרוגל זה דבר זול שמחזיק הרבה שנים, והסיבוכים שאיתו כשמשתמשים בו לבשר וחלב לא שווים את החסכון בכסף או במקום בבית.

   מתוך ספר הקיצור:

   מיקרוגל

   ל. הרוצה להשתמש באותו מיקרוגל למאכלים חלביים ובשריים, צריך להקפיד שהצלחת הקבועה של המיקרוגל תהיה נקיה לגמרי משאריות חלב או בשר, ואז יכול לחמם כל מאכל בתוך צלחת, ולכסותו בכלי ממינו (אפילו הכלי עם חורים). ניתן גם לקבוע שהמיקרוגל חלבי, ואזי רק כאשר מחממים בו מאכל בשרי או פרווה שרוצים לאוכלו עם בשר, צריך להקפיד שהצלחת הקבועה תהיה נקיה, ולהניחו בתוך צלחת מכוסה. וכך יעשה הנצרך להשתמש במיקרוגל שאינו כשר.

   לא. בדיעבד כשחימם בלא כיסוי – המאכל כשר. אבל אם הצלחת הקבועה היתה מלוכלכת משאריות שומן בשר למשל, וחימם עליה מאכל בכלי חלבי – הכלי נאסר, ואם הוא מחרס או פלסטיק ואין במאכל הרותח שבו פי שישים מהשומן הבשרי – גם המאכל נאסר (דין הכשרת מיקרוגל, להלן לג, ט).

4. בדורנו שהכלים לא בולעים וקל לנקותם היטב לפני ההגעלה, אין צורך להקפיד בזה כשאדם מגעיל כלי אחד בתוך ביתו. כשמגעילים הרבה כלים של אנשים שונים יש מקום לחשוש שלא ניקו כראוי לפני ההגעלה. לכן מכיוון שעדיין יתכנו אי אלו מצבים שיש מקום להחמיר בזה, עדיין נוהגים לכתוב זאת בלי לחלק בין המצבים השונים.
5. חומרה. נהגו להחמיר יותר כאשר יש לפנינו איסור גמור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-20 18:25:57

1. מאפה חלבי שנגע במגבת שדי נקיה ודי ברור שהיא לא פלטה טעמים, אך היא לא הייתה בכביסה לאחרונה ויכול להיות שהיא נגעה בבשר מאז, האם חייבים לשטוף(או לזרוק) את האוכל? אם לא, מה ההבדל בין זה לבין האיסור לאכול חלב מעל מפת בד בשרית שדי נקיה אך אינה מכובסת. 2.האם מותר לאכול מאכל בשרי כשיש על השולחן מאכל חלבי של אדם זר/מאכל חלבי שאינו במרחק הושטת יד? או שקולות אלה הם רק כשאדם אחר אוכל מהמאכל החלבי.

1. אין צורך לזרוק או לשטוף את האוכל על ספק כזה אלא אם כן מדובר על מקרה מאוד ספציפי של מגבת בצד הבשרי שיודע שניגב בה ידיים מלוכלכות מבשר – ישטוף את המאכל החלבי או יחתוך אותו בצד שנגע במגבת. מקרה זה השני דומה למציאות של אכילה על מפה שציינת.  כלומר הכל שאלה של סבירות, ובדיני דרבנן רק אם הסבירות גבוהה יש מקום להחמיר. ויש כמובן הבדל בין זהירות לכתחילה לבין מקרה של בדיעבד – מגבת מטבח, בדרך כלל מנקים בה ידיים לאחר שטיפתם, מפת שולחן, אוכלים עליה מאכלים ולכן יש מקום יותר להיזהר מראש.
2. אם המאכל של אדם זר – מותר, שכן החשש אינו של גניבה. אם המאכל במרחק הושטת יד או שיש היכר בינו לבין המאכל מהמין השני – עדיף להחמיר, שכן לדעת רבים דין היכר בנוי על כך שיש שני אנשים שיזכירו אחד לשני. ואם מחליט להקל – ישים דבר ניכר מאוד.

   מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
   https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

   אכילה על שולחן אחד

   ג. תיקנו חכמים שבעת שאדם אוכל מאכל חלבי, לא יהיה מונח על שולחנו מאכל בשרי מוכן לאכילה, וכן להפך, כדי שלא יטעה לאוכלם יחד. יש להחמיר גם אם המאכל השני מונח בשקית, אלא אם כן הוא מכוסה ועטוף והוצאתו כרוכה בטורח רב.

   ד. גם שני אנשים שמכירים זה את זה לא יאכלו על שולחן אחד, זה בשר וזה חלב. אבל אם יניחו ביניהם דבר שיזכיר להם לא לאכול האחד ממאכל חברו – מותר. ניתן להניח לסימן כלי או מאכל שאין רגילים להניח שם, או לפרוש מפה נפרדת לאחד מהם. ואם הם יושבים באופן שאין אחד יכול להגיע למאכל של חברו, אינם צריכים סימן. מי שסיים לאכול בשר, רשאי לשבת ליד חברו שאוכל חלב ולאכול מאכלי פרווה, למרות שעוד לא עברו עליו שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-20 18:24:29

למדתי את הלכות תלמוד תורה בספר ליקוטים א', הרב מלמד כותב שם בעניין לימוד הלכה לשם יציאת ידי חובת מצוות ידיעת התורה: "אע”פ כן יש צורך לתכנן תוכנית שעיקרה סביב המסכתות העוסקות בהלכות המעשיות, וסביב ה’שולחן-ערוך’ בתוספת ספרי הלכה שנכתבו אחריו, באופן שההלכות המעשיות ילמדו בפירוט ובעיון, ואת ההלכות הפחות מעשיות – ילמדו בקיצור." אשמח לדעת לאיזה אחרונים כיוון הרב מלמד, והאם הלימוד של שולחן ערוך ואחרונים הוא תחליף ללימוד הרא"ש או טור – בית יוסף. תודה מראש לרב המשיב!

תלוי אם מדובר על לומד שמתכוון להיות מורה הוראה בישראל או מי שמתכוון לעבוד לפרנסתו ולקבוע עיתים לתורה. בכל אופן ודאי שלימוד הבי"ו, ד"מ ומשנ"ב מרכזי מאוד בתוספת כמובן של ספר של זמנינו שמסכם את הנושא הנלמד, כמו פניני הלכה, הכל לפי זמנו של הלומד צריך לתכנן את שנות הלימוד שלפניו כראוי כך שיצא מהם עם ידע רחב ולא ילמד סוגיות לא מעשיות בעיון, פשוט חבל על הזמן. כל הסברות היפות שנאמרות על ידי הרבנים לטובת לימוד סוגיות לא מעשיות בעיון, טובות גם לסוגיות מעשיות בשבת וברכות ואיסור והיתר.

אם כבר שאלת, אביא לך את סיכום הדברים של הלכות תלמוד תורה מתוך תחילתו של ספר הקיצור של פניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

תורה

(פניני הלכה ליקוטים א')

א – תלמוד תורה

ערך לימוד התורה

א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

חובת הלימוד

ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

ידיעת יסודות התורה

ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

לימוד תורה מול מצוות אחרות

ז. מצד אחד מצוות לימוד התורה היא המצווה החשובה ביותר, ומצד שני מגמתה של התורה להדריך את חיינו ולשם כך ניתנו כל המצוות. לכן, כל מצווה שיש חיוב אישי לקיימה, כגון תפילה וסוכה – חייב כל אחד לקיימה, גם אם הדבר יבוא על חשבון זמן לימוד התורה.

אבל מצווה שאינה חיוב אישי, ואנשים שאינם לומדים תורה יכולים לקיימה, כגון עזרה לזולת – אין ראוי לאדם לבטל תורה עבורה. ואם אין אחרים שיכולים לקיימה – חובה עליו לקיימה על חשבון זמן לימוד התורה. וכן הדין לגבי מי שצריך עזרה מחברו, שמתחילה עליו לפנות למי שאינו לומד תורה באותה שעה, ורק אם לא מצא, יכול לפנות למי שלומד תורה.

ח. בחורי ישיבה שמקדישים את כל זמנם ללימוד תורה במשך כמה שנים, כדי לדעת את יסודות התורה – אם עשייתם את המצוות שאין אחרים יכולים לקיימן, תפגע בידיעתם את יסודות התורה, או שתפגע בהתקשרותם לתורה, כגון כאשר מדובר בהתנדבויות שדורשות זמן רב – מצוות הלימוד גוברת, והמצווה האחרת תידחה מפניה (מצוות הגיוס לצבא, מובאת בהלכות העם והארץ ד, ד) .

ט. גם מצוות הנישואין נדחית מפני חובת לימוד יסודות התורה. לשם כך רשאים הבחורים לדחות את נישואיהם לכל היותר עד גיל עשרים וארבע (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ה, ט).

היחס ללימודי חול

י. מלבד הצורך החשוב שיש בלימודי החול כדי להתפרנס בכבוד, יש בלימוד חכמות העולם ערך גדול, שכן בעזרתם ניתן לשפר את תנאי חייו של האדם ולהוסיף טוב בעולם, ומעבר לכך – חכמות אלו הן ענף מן החכמה האלוקית המתגלה בעולם (שבת עה, א; מהר"ל נתיב התורה, יד).

זהו שתיקנו חכמים לברך בעת שרואים חכם גדול מחכמי אומות העולם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם" (ברכות נח, א). ויותר מכך אמר הגר"א, שכפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה.

לפיכך ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמידי חכמים, להיות מצויים באופן כללי בחכמות העולם, כמתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומוזיקה (הרב קוק, עקבי הצאן עמ' קכט). לכן נכון ללמוד לימודים אלו כבר בבתי הספר ובישיבות התיכוניות, מתוך דגש על המעלות של ידיעת חכמות אלו.

לימוד תורה לנשים

יא. שלא כחובת הגברים (לעיל, א), החובה המוטלת על הנשים היא רק לדעת את הדרכתה של התורה לחיים. לכן אישה שיודעת כראוי את ההלכות המעשיות הנוגעות לחייה הפרטיים, ויודעת כראוי את יסודות האמונה והמוסר באופן מספיק כדי ליצור בנפשה את ההזדהות והמסירות לקיום התורה – אינה חייבת ללמוד עוד, אמנם מצווה שתמשיך להרחיב את ידיעותיה, כדי שתהיה כמה שיותר קשורה לדברי התורה. ואישה שרוצה להעמיק עוד בתורה לשם שמיים, רשאית אף ללמוד גמרא בעיון, תוך התעמקות בשיטות השונות ובחילופי הגרסאות.

קימה לכבוד תלמידי חכמים

יב. מצווה מן התורה לכבד תלמידי חכמים (פסחים כב, ב). תלמיד חכם הוא מי שלמד הרבה תורה והבינה כראוי, עד שיודע ללמד ולהורות על פיה בשאלות החיים. על כן, חובה לעמוד לכבוד תלמיד חכם כאשר הוא נכנס לתוך ארבע אמותיו (1.82 מטר) של היושב, ועד שיעבור ויצא מארבע אמותיו. ואם הוא רבו המובהק, עליו לקום כבר כשרואהו ממרחק שניכר שהוא קם לכבודו, וימשיך לעמוד עד שהרב יתרחק או יגיע למקומו.

יג. רבים נוהגים להסתפק בעשיית 'הידור' לתלמיד חכם שעובר על פניהם, כלומר מתרוממים מעט לכבודו. אמנם לכבוד רבו המובהק צריך התלמיד לקום מלא קומתו, וכן הדין במשך התקופה שבה תלמידים לומדים תורה מרב, או הלומדים אצל רב בשיעור קבוע, או לכבוד רב מקומי שמרביץ תורה בקהילתו.

יד. הנמצאים עם התלמיד חכם במשך זמן רב, כגון תלמידי ישיבה בשעת סדרי הלימוד בבית המדרש, נוהגים להקל ולא לקום כל פעם שהרב עובר לידם, אלא רק פעם אחת בכניסתו בבוקר לבית המדרש ופעם אחת ביציאתו בלילה, או בשעת כניסתו לתת שיעור וביציאתו, או כאשר הוא בא לדבר עימם.

טו. אין חכם אחד צריך לקום מפני חברו החכם, אלא יעשה לו 'הידור'. וטוב שגם רב יעשה 'הידור' לתלמידו החכם. ונכון לעמוד כאשר הדבר מתבקש, כגון כאשר הוא עומד לתת שיעור והכל קמים לכבודו.

טז. גם בשעה שאדם לומד תורה, הוא צריך לקום בפני תלמיד חכם. אמנם באמצע שיעור תורה, אין מצווה לקום לכבוד רב אחר שנכנס באיחור, ופעמים שאף יש בזה פגיעה בכבוד השיעור והרב שמעביר אותו.

יז. תלמיד הנפטר מרבו המובהק, כגון ששוחחו יחד ויוצא מלפניו, לא יפנה לו את גבו וילך, אלא ייפטר ממנו מספר צעדים כשפניו כלפי רבו.

יח. מצווה לקום גם לכבוד אשת תלמיד חכם, אף אם בעלה נפטר. וכן מצווה לקום לכבוד רבנית תלמידה חכמה, וכן תלמידות לכבוד מורה שמלמדת אותן תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-20 11:58:01

שלום וברכה האם מותר לאכול דברי חלב עם חביתה שטוגנה במחבת שטוגן בה חזה עוף ועורבב בתרווד מפלסטיק? מה דינו של התרווד? האם מותר להפוך איתו חביתה ולאכול אותה עם דברי חלב? ומה דינה של המחבת? תודה ויום נפלא

מאכל פרווה שבושל/טוגן בכלי בשרי, לכתחילה אין לאכול אותו יחד עם מאכל חלבי, אבל אם בדיעבד או כאשר יש צורך מיוחד, אם הכלי הבשרי היה נקי לגמרי לגמרי מכל שאריות שומן בשר, אפשר להקל.

לא הסברת מדוע על שואלת "מה דינו של התרווד ומה דינה של המחבת, למה שתהיה איתם בעיה. בכל אופן אם הכלי המחבת היה נקי וגם התרווד היה נקי, הם לא נאסרו, שהרי החביתה פרווה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-19 12:04:51

בפנ"הל תפילה יד,ה הוזכר מעלה להתפלל עמידה כאשר הש"ץ באמצע החזרה. ולרוב הפסוקים זה נחשב תפילה בציבור. האם בדיוק כמו שצריך לדלג על הדברים שעדיף לדלג עליהם על מנת להתחיל עמידה בלחש עם הציבור יש לדלג גם על מנת להגיע להתפלל עמידה כאשר הש"ץ עדיין בחזרה שלו ? או שאם לא מספיקים להתחיל תפילת עמידה בלחש עם כולם צריך לקרוא הכל וטוב אם נספיק שהעמידה ביחיד שלנו תיהיה באמצע החזרת הש"ץ ? בלשון קצר וברור השאלה היא : מעלת תחילת עמידה ביחיד באמצע חזרת הש"ץ כתפילה בציבור מתירה לדלג כמו שמדלגים על מנת להספיק להתחיל עמידה בלחש עם הציבור ?

אם הש"ץ כבר באמצע חזרת הש"ץ אין זו תפילה בציבור להתחיל את תפילת עמידה. המעלה של תפילה בציבור לרוב הפוסקים היא לא כאשר הש"ץ באמצע החזרה, אלא להתפלל יחד עם הש"ץ את כל התפילה מתחילה ועד סוף, אז זה נחשב כתפילה בציבור, לא כמו המעלה של תפילה בציבור רגילה, אבל מי שאיחר יעשה כך, וידלג על רוב פסוקי דזמרה כדי להתחיל עם הש"ץ את תפילת החזרה.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

על מה ידלג כדי להגיע לתפילה במניין

ז. המאחר לתפילה צריך לדעת על מה הוא יכול לדלג כדי להגיע לתפילת עמידה יחד עם הציבור, או לפחות יחד עם החזן בחזרת הש"ץ:

אלו הדברים שלא ניתן לדלג עליהם כדי להתפלל במניין: ברכת 'על נטילת ידיים', 'אשר יצר', 'אלוקי נשמה' וברכות התורה, להתעטף בטלית ולהניח תפילין, לומר לפחות את ברכת 'ברוך שאמר', 'אשרי' ו'ישתבח', ואת קריאת שמע וברכותיה.

אלו הדברים שיאמר אם יש לו יותר זמן לפי סדר החשיבות: כל ברכות השחר, שני המזמורים הפותחים ב"הללויה הללו", שלושת מזמורי ההללויות הנוספים, פסוקי קרבן התמיד והקטורת, 'ויברך דוד'. לגבי שאר המזמורים, הבוחר יבחר איזה מהם לומר לפי הזמן שנותר לו כדי להגיע לתפילת עמידה במניין. בשבת ויום טוב, מזמור 'נשמת' קודם בחשיבותו לחמשת מזמורי ההללויות, והמזמורים שרגילים לומר בכל יום קודמים למזמורים שמוסיפים בשבת ויום טוב.

ח. גם הנאלץ להתפלל ביחיד ולקצר בתפילתו כדי שלא יאחר לעבודתו, יקצר על פי הכללים האמורים. לאחר התפילה יש להשלים את ברכות השחר שהחסיר, וטוב להשלים גם את מזמורי פסוקי דזמרה.

ט. אישה שהגיעה לבית הכנסת ורוצה להתפלל במניין, יכולה לדלג על כל פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה, כדי להתחיל עם הציבור תפילת עמידה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-19 11:37:31

קיבלנו תנור במתנה מחילוני שהשתמש בו לפנינו. הכשרנו את התנור והתבניות .האם צריך להטביל את התבניות במקווה ? חשוב לציין התנור עבר כמה ידיים ואין לנו דרך לדעת מי קנה אותו ומתי (דירה מושכרת )

כן. ספק דאו' לחומרה. בלי ברכה כמובן.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-18 20:53:38

שלום לכבוד הרבנים, לגבי החובה לנקות שולחן או מפה שאכלו עליהם חלבי לפני שאוכלים עליהם בשרי. האם מספיק לנקות פירורים או שחובה ממש להעביר מטלית לחה? והאם כשאני אוכל אצל אדם שאיני יודע מהי מידת הקפדתו על דין זה אסור לי לאכול אפילו בשרי/חלבי מעל מפת בד(שמתנקה רק בכביסה) שלו? או שאולי ניתן במקרה כזה להקל בגלל שאדע להקפיד לא לאכול דברים שנופלים מהצלחת על מפה זו?

1. השולחן צריך להיות נקי לגמרי לפי אופי האוכלים ואופי המאכלים שאכלו עליו. כל אחד יחליט לעצמו האם מספיק לשם כך ניקוי יבש או עם מטלית לחה.

2. האוכל אצל אדם שספק לו האם מקפיד על דין זה, מותר לאכול אצלו על גבי צלחת, כך שלחם או מאכל אחר לא נוגע במקום שיכול להיות שנפל עליו מהמין השני.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-18 20:37:56

אני אדפיס שסובל מחום קיצוני האם חובה עלי לשים ציצית

החלטה שלך. ציצית אינה מצווה כמו תפילין שחייבים לקיימה בכל מקרה, אלא רק מי ששם על עצמו בגד של ארבע כנפות חייו לקשור בו ציציות, אבל מי שלא רוצה לקיים את המצווה ולא שם על עצמו בגד של ארבע כנפות – פטור מציצית. אמנם אמרו חז"ל שכדאי מאוד להשתדל לקיים מצווה זו, אבל אם אתה לא מסוגל, זה משהו אחר. ובכל זאת כדאי מאוד שתשים ציצית פעם ביום לכמה זמן שאתה יכול, אם אתה יכול להיות בזמן התפילה עם ציצית, זה הכי טוב. ואם לא, אז תשים בזמן שהכי נוח לך לעשר דקות ותוריד.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-18 12:19:30

כשאני אני מתפלל שחרית יחיד , מה אני צריך לאמר?(אשמח לפירוט) ובנוסף, אדם שנוהג להאריך בתפילה ולאמרה בכוונה ובטעמים האם זה נורמלי שהוא יתפלל שחרית יחיד שעה ? , האם בכלל מותר לאדם להתפלל שחרית יחיד שעה ? תוד. מראש .

כמו בציבור רק בלי חזרת הש"ץ ובלי הקדישים ובלי תחנון ('אשמנו בגדנו…') אלא רק נפילת אפיים

אם הוא אומר גם קורבנות זה בהחלט נורמלי, ובלבד שאומר את קריאת שמע בזמן (8:40) וכן את תפילת עמידה (9:30)

יש לציין שעדיף להתפלל במניין גם אם קשה יותר לכוון, שכן מלבד זה שתפילת במניין זה חובה, תפילה במניין נשמעת תמיד כפי שאמרו חכמים.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 14:37:12

שלום לכבוד הרבנים אני רוצה לתת מעשר ראשון ע״י נתינת הלוואה ללוי וכל פעם המעשר שאפריש ירד ממנה, זה ההודעה שברצוני לשלוח ללוי: ״אתה תקבל ממני את המעשר ראשון שאפריש עד סוף שנת השמיטה הקרובה בלי נדר. מעביר לך 200 שקל בפייבוקס ששלחת לי שיהיו הלוואה כספית כנגד המעשרות שאפריש בשנים אלה. במידת הצורך אאעביר כסף נוסף״ האם ניסוח זה מספיק בשביל להחשיבו כמכר לוויה? איך לחשב שווי של כמות קטנה של פירות? אפשר לחשב בערך? איך לתת רשות גם למשפחה שלי להשתמש בזה?

1. כן
2. להשתדל כמה שיותר לדייק
3. פשוט לתת רשות, רק הם צריכים להודיע לך כל פעם כדי שתרשום זאת.
4. שווי הפירות להלן

דין זה מבואר בפניני הלכה כשרות פרק ט העוסק במצוות תרומות ומעשרות. אפשר לקרוא מספר דרך האתר.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

י. אסור לפחות מאחוז אחד שמיועד לתרומת מעשר ועוד משהו שמיועד לתרומה גדולה, ואם טעה בזה, עליו להפריש שוב תרו"מ כסדר. לגבי מעשר ראשון ומעשר עני, צריך להשתדל לדייק, ולכן ימדוד פירות שרגילים למדוד את נפחם, ויספור פירות שרגילים לספור, והטוב ביותר לחשב לפי משקל, שהוא המדויק ביותר. אמנם בדיעבד, כשאין אפשרות לשקול או למדוד או לספור את הפירות, יפריש את המעשרות באומד. ואפילו אם יטעה הרבה, כל זמן שהתכוון להפריש כשיעור המדויק וטעה כדרך שאנשים לפעמים טועים – קיים מצוותו (ועי' להלן, כד).

כו. אפשרות נוספת היא שבעל הפירות ייתן ללוי ולעני הלוואה כספית כנגד המעשרות שהוא עתיד להפריש בשנה הקרובה, וכך מיד לאחר הפרשת המעשרות, הפירות עוברים לרשותם בלא צורך בפעולת קניין. ובכל עת שבעל הפירות יפריש מעשר, יחשב את שוויו, ויפחית אותו מן ההלוואה שהלוי והעני חייבים לו, ובכך פירות המעשר יחזרו לרשותו. אפשר לתת את ההלוואה לישיבה שמעניקה מלגות לאברכים שהם לוויים או עניים, או מעסיקה רבנים לוויים.

כז. בדיעבד, כאשר לא ניתן לעשות קניין או לסכם זאת מראש, ימיר בעל הפירות את פירות המעשר בכסף, וייתן אותו ללוי ולעני.

כח. מחשבים את שווי הפירות בשדה בגמר האיסוף, בלא שום טיפול נוסף ובלא חישוב ההוצאות עבור עבודת גידולם. כמו כן, החישוב תמיד לפי השווי הנמוך ביותר במשך כל העונה (עי' בפניני הלכה, 13).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 08:43:42

שלום האם יש לברך על ברק ורעם רק בעת שהמראה מרשים ומעורר התפעלות או מפחיד או גם אם קול הרעם אינו מבהיל או אם הברק אינו נראה בפני עצמו אלא רק נראה אור כללי בשמיים או אם רואים ברקים קטנים ?

גם אם קול הרעם אינו מבהיל מברכים, וגם אם רואים ברקים קטנים.

גם על האור שעושה הברק מברכים (מנחת שלמה ח"ב, ד, לד, אז נדברו ח"ו כג, ציץ אליעזר חלק יב סי' כא)

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 06:20:50

שלום רציתי לשאול: 1. אם מאכל נפל לי על האינדוקציה האם הוא נהיה טרף? כלומר לדגומא הכנתי חביתה והיא נפלה על האינדוקציה האם היא נטרפה? 2. הבנתי שמדעית כלי מתכת טפלון ועוד כלא בולעים היום רציתי לשאול אם ההלכה רואה עקב כך שינוי מסויים? כלומר אם אנו ממש רואים שאין בליעה בכלי למה בכל זאת טוענים שיש? הבנתי שיש רבנים שאולי נטו להקל עקב כך? אך אם זה כבר לא נכון לכלים של ימינו למה אנו ממשיכים בכך? 3. האם עקב כך שרוב אם לא כל הכלים היום לא באמת בולעים האם זה מתיר לי להשתמש בכלים וסירים בחו"ל ללא חשש של טרף וכדומה? כי הם לא בולעים?

אכן כדבריך, כפי שמבואר בפניני הלכה כשרות בפרק העוסק בבליעת כלים מבואר שמשום שכלי מתכת וכלי זכוכית לא בולעים, אם היו נקיים לגמרי, המאכל שהונח בהם כשר בדיעבד. אין לסמוך על כך לכתחילה, אבל בדיעבד אין לאסור את המאכל. לכן דיני הכשרת כלים שייכים ואין להשתמש לכתחילה בכלי אסור, אבל בדיעבד החביתה כשרה אם המשטח נקי. אם המשטח מלוכלך מבשר המאכל בשרי. אם המשטח מלוכלך מחלב המאכל חלבי. אם המשטח מלוכלך מבשר וחלב המאכל טרף.

אפשר לקרוא על העניין בפניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

טעויות במטבח

יז. כלי זכוכית ומתכת המיוצרים כיום אינם בולעים טעמים, אבל פעמים שצריכים הכשרה כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג). לכן אם ערבב בטעות תבשיל פרווה שמתבשל בסיר בשרי בעזרת כף חלבית, אם הסיר והכף ממתכת, והיו נקיים משאריות חלב ובשר – התבשיל כשר גם אם אין בו פי שישים מהכף, והכלים אינם צריכים הכשרה. ואם ערבב בטעות תבשיל בשרי בכף מתכת חלבית נקייה או להפך, התבשיל כשר, אבל הכף צריכה הכשרה בהגעלה.

ניתז תבשיל בשרי על דופן של סיר מתכת חלבי רותח – התבשיל שבסיר החלבי מותר, והסיר צריך הכשרה בהגעלה. ואם ניתז רוטב בשרי רותח על דופן של סיר מתכת חלבי קר – לא צריך להגעיל את כל הסיר, אלא די לערות מים רותחים על המקום שעליו הרוטב ניתז. וכן הדין אם הכלי שניתז עליו עשוי זכוכית או שהניתז היה תבשיל טרף.

חתך בשר רותח בסכין מתכת חלבית נקייה – הבשר כשר, והסכין צריכה הכשרה בהגעלה. ואם הבשר היה קר, הסכין צריכה ניקוי טוב בלבד (דיני הכשרת כלים, להלן פרקים לב-לג).

כלי מתכת המצופה בשכבת טפלון דקה, בולע טעמים בשכבה זו, ולכן דינו כדין המובא בסעיף הבא. כלי אמייל דינם ככלי מתכת רגילים, שכן שכבת האמייל המצפה את המתכת אטומה כזכוכית. גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד אם אין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (להלן לב, סעיפים ו, י).

יח. שאר הכלים בולעים ופולטים טעמים. לכן אם הרתיח או בישל מאכל פרווה בכלי בשרי בן יומו (כלומר שהרתיח בו מאכל בשרי ב-24 השעות האחרונות) העשוי מחרס, וערבב אותו עם כף חלבית בת יומא מפלסטיק או עץ: אם לא היה בתבשיל פי שישים כנגד מה שנכנס מהכף לתוכו – התבשיל אסור, והכלים צריכים הגעלה. ואם היה בתבשיל פי שישים מהכף – המאכל והסיר מותרים, והכף צריכה הגעלה, משום שטעם בשרי מהכלי נכנס בה. ואם הכלי או הכף לא היו בני יומם – התבשיל כשר גם אם לא היה בו פי שישים כנגד הכף.

ערבב תבשיל בשרי רותח בכף עץ או פלסטיק חלבית בת יומה: אם אין בתבשיל פי שישים מחלק הכף שנכנס לכלי – התבשיל אסור והכלים צריכים הגעלה. ואם יש בתבשיל פי שישים או שהכף אינה בת יומה – התבשיל כשר והכף צריכה הגעלה.

ניתז רוטב בשרי רותח על דופן של כלי חלבי קר, יש להכשיר את הכלי על ידי עירוי מים רותחים על אותו מקום. אבל אם ניתז חלב על כלי חם שיש בו תבשיל בשרי רותח שאינו ממתכת או זכוכית, הכלי צריך הגעלה, ולגבי התבשיל הדין הוא כך: אם הכלי היה מכוסה או שהחלב ניתז כנגד התבשיל – אם יש בתבשיל פי שישים מהחלב, הוא מותר. ואם הכלי לא היה מכוסה והחלב ניתז מעל גובה התבשיל, המנהג לאסור את התבשיל, ובשעת הדחק ניתן להתירו כשיש בו פי שישים מהחלב.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-17 02:17:31

מה הייחס לטבילת כלים במסעדות ובתי מלון? שמעתי שיש על כך מחלוקת. האם צריך לשאול את המשגיח על כך? אני רגיל לאכול כשרות רגילה.

הלכה זו מבוארת בפניני הלכה כשרות פרק לא סעיף ח.

אביא לך את הדברים בקצרה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יז. כלי אכילה שנקנו על ידי צה"ל או משטרת ישראל ושאר גופים השייכים למדינת ישראל, חייבים בטבילה בברכה. וכן דין בעל מסעדה או מלון שרגיל לארח ישראלים לאכול בכליו. לכן המגיע למסעדה או מלון שיש חשש שלא הטבילו את כליהם, חייב לשאול על כך, ואם לא הטבילום, אסור לאכול בהם אלא אם כן מדובר על שעת הדחק, כאשר ההיעדרות מהסעודה תגרום למזמין צער ועלבון.

לכן:

מי שאוכל במסעדות עם כשרות מהדרין, לא צריך לשאול כי ודאי הטבילו את הכלים.

ומי שאוכל במסעדות עם כשרות רגילה, אף שהמנהג הפשוט הוא לא לחייב לשאול, כי בזה שהוא אוכל בכשרות רגילה הוא מגלה בדעתו שהוא סומך על דעות המקלים. אמנם על פי הנ"ל אם לא מדובר על שעת הדחק, ישאל את המשגיח. ואם יאמר שלא הוטבלו, יאכל שם בצלחת וכוס חרסינה וסכו"ם חד פעמי.

יש לציין שתמיד טוב להתקשר למשגיח לפני שבאים לאכול איפשהו ולשאול על רמת הכשרות של החסה, הכלים, הבשר ועוד. זאת משתי סיבות:

א. כדי להראות לבעל המקום שהמשגיח חשוב לאנשים שרוצים לאכול שם. סוף סוף משגיח זה דבר יקר לבעל הבית.

ב. כדי להראות למשגיח שעבודתו חשובה. לא קל להיות משגיח ירא שמיים שבודק כראוי את הדברים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-16 23:56:17

רופא המשפחה שלי פרש לגמלאות והוחלף על ידי רופאה. מפאת הצניעות הייתי מעדיף רופא, אבל מתקשה למצוא. האם הרב חושב שצריך להמשיך לחפש או שאפשר ללכת לרופאה?

אפשר ללכת לרופאה. רואים רופא משפחה מעט, וגם במעט הזה אין כלל קירבה. אם תראה משום מה שהדבר לא שייך מבחינתך, תחפש רופא.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-16 18:07:11