שלום, אני נוהגת כמנהג האשכנזים. אם ראיתי באחד הימים ( לא בימי הפסק טהרה) הפרשה קטנה של ריר עם מעט דם ) גדול מגריס בניגוב ( אחרי המתנה של 15 שניות) ולאחר ניגוב נוסף עוד מעט הפרשה מסוג זה. אומנם היה גדול מגריס אבל היא היתה מעורבת לא יודעת לאמוד בדיוק את הגודל המדויק. לאחר מכן לא היה יותר כלום וגם בבדיקה פנימית כמה שעות מאוחר יותר. האם אני אסורה? תודה

את לא אסורה. נייר טואלט אינו מקבל טומאה, ולכן כל ראיה עליו אחרי עשיית שירותים, גם אם לא חיכית 15 שניות, אינה אוסרת. כמו כן, במקרה כזה, לא עושים בדיקה פנימית באותו יום כדי לא להאסר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-12 17:41:47

שלום וברכה לכבוד הרב. א.בפניני הלכה שבת כג, ז, נכתב: "דוגמאות נוספות לכלים שמלאכתם לאיסור: … נר, …" אולי כדאי להוסיף שהכוונה רק לנר כבוי, כי נר דולק הוא מוקצה גמור כמו שפסק השו"ע בסימן רע"ט. תודה רבה.

יישר כח. גם נר שהיה דלוק כל בה"ש ונכבה, לא ניתן לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-12 17:37:15

שלום! 1. מה מברכים (ראשונה ואחרונה) על חטיפי 'אנרג'י' לסוגיהן?(ראיתי י"א אדמה/מזונות) 2. האם מה שכתב הרב לגבי גלידה בגביע (במקרה שמברך על הגביע) שראוי להקדימו ואם לא נוח יברך על הגלידה תחילה הוא הדין בקרמבו שראוי לברך תחילה על העוגיה וכ'ו?

1. על פי פניני הלכה הברכה על גרנולה מזונות ועל המחיה.
2. לא.

   https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-12 09:23:08

שלום הרב אשמח להבין לעומק את סוגיית כיסוי ראש אצל אישה- האם יש בעייה שיהיה יפה? האם יש בעיה שיהיה משיער אמיתי או סינטטי שנראה אמיתי? או מהשיער של עצמה? רווקה- האם זה חומרה לאסוף את השיער? אשמח לדעת מנעד רחב של פסיקות של מגזרים ורבנים שונים ומה לכתחילה ובדיעבד. תודה רבה!

א. כדאי שיהיה יפה

ב. מחלוקת הפוסקים האם מותר לשים פאה. לכן לכתחילה עדיף כיסוי ראש, אך מעיקר הדין מותר פאה משיער של אישה אחרת.

ג. אכן זו חומרה יפה לרווקה לאסוף שיער, אך אין זה חובה.

לפירוט הדברים אפשר לפתוח את האתר של פניני הלכה, ללחוץ על ליקוטים משפחה בפרק העוסק בהלכות צניעות ולקרוא הכל משם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-12 08:45:42

שלום לרב. שעון יד דיגיטלי פשוט,שעבד לפני כניסת שבת. יש לציין שמטרת השעון מבחינתנו רק לדעת מה השעה, ואנחנו לא שמים אותו על היד. בשבת, הילדים שלי שיחקו בו והשעון הראה צג עם שעה לא נכונה כגון 00:00. האם השעון עדיין מוגדר ככלי שמלאכתו להיתר, למרות שמראה שעה לא נכונה, או שכעת השעון נחשב למוקצה שהרי אין בו שום שימוש? ראיתי בילקוט יוסף סימן שח' סעיף קפג': שעון יד שהתקלקל אין לעונדו ולטלטלו בשבת שיש לו דין מוקצה. אמנם בנדון שלנו, הוא לא התקלקל אלא לחצו עליו וכתוצאה מכך הראה צג לא נכון. אשמח לתשובה לפי דעת מרן הש"ע.

כלי שיצא מכלל שימוש באמצע השבת, הרי הוא מוקצה. ולכן רק אם אתה יודע לחשב את השעה לפי מצב השעון כעת, ולכן רוצה להמשיך להשתמש בו – השעון לא התקלקל לגמרי ואינו מוקצה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-11 20:47:37

שלום וברכה כיצד מחללים מטבע בהפרשת תרומות ומעשרות? ומה עושים לאחר מכן עם כל המטבעות לאחרמספר הפרשות? תודה ושבוע נפלא בע"ה

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מעשר שני ופדיונו

לא. עד שנזכה לבנות את בית המקדש ולאכול את פירות המעשר השני בטהרה בירושלים, יש להעביר את הקדושה שחלה על הפירות ולפדותם על פרוטה, שכן כיום כך הוא שוויים של פירות אלו, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם.

שווי פרוטה הוא כשוויו של 1/45 גרם כסף, וכיוון שמחיר מתכת הכסף נתון לתנודות, שווי הפרוטה עולה ויורד (בשנים האחרונות הוא נע בין חמש לעשר אגורות. שנת תשפ"ב).

וכך עושים: לוקחים מטבע של שקל למשל, עליו ניתן לפדות כיום עשרים פעמים. מסמנים את המטבע כדי שלא יבואו להשתמש בו בטעות, ומניחים אותו בשקית יחד עם פתק שבו מסמנים כל פעם שפודים מעשר שני (סדר הפדיון להלן י, ד). כשייפדו עליו עשרים פעמים, יעבירו את הקדושה שחלה על המטבע לפרוטה אחת שבמטבע אחר, וכך המטבע הישן הופך להיות חולין וניתן להשתמש בו כרגיל.

לב. יכול אדם להרשות למכריו לפדות את פירותיהם על המטבע שלו, וכדי שידע מתי נגמר בו המקום, יודיעו לו כל פעם שפודים, או שלעיתים יחלל את כל הפרוטות שבמטבע זה על פרוטה אחת שבמטבע אחר.

לג. לכתחילה יש לפדות את הפירות על מטבע כסף שרגילים לסחור בו במקום שבו מפרישים, ובשעת הצורך אפשר לפדותם על מאכל ששווה פרוטה, ואז לעוטפו ולהניחו בפח.

לד. אם שוויים של פירות המעשר השני פחות מפרוטה, אין בהם חשיבות וממילא אין אפשרות לפדותם, אלא יש לעוטפם ולהניחם בפח. והרוצה להקל, יכול להחליט בדעתו שמבחינתו הם שווים פרוטה ולפדותם (אבל אין להשתמש בפתרון 'פרוטה חמורה').

לה. כשיגיע זמן 'ביעור מעשרות' (לעיל ז, ג-ו), יחלל את כל הפרוטות שבמטבע על מאכל או משקה בשווי של פרוטה ויניח אותו עטוף בפח, או שישפוך אותו בכיור, אבל לא באסלה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-11 18:25:26

הבן שלי נמצא בשליחות מהצבא יש נוצרי אוהב ישראל שנמצא איתו בקשר לפני שהבן נסע . הוא ביקש שהבן יביא לו שופר. הבן הזמין אותו לארוחה ונתן לו את השופר. הנוצרי ביקש מהבן לבוא לכנסיה ולספר לקהילה הנוצרית על השופר ולתקוע בשופר בכנסיה. האם מותר מבחינה הלכתית להכנס לכנסיה ולעשות זאת?

לא. אסור ליהודי להכנס לכניסה ולכל מקום של דת זרה.

דין זה מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יב – בתי פולחן וסמלים

איסור כניסה והתקרבות לבתי עבודה זרה

א. מלבד מצוות התורה לאבד עבודה זרה (לעיל ג, ו-ז), ומלבד האיסור להנות ממנה (לעיל י, יא), יש איסור על הכניסה לבתי עבודה זרה… לפיכך אסור לישראל להיכנס לכנסייה נוצרית, גם למסגד אסור להיכנס בימינו למרות שאין באסלאם אלילות, זאת משום שרוב המוסלמים כיום בחרו לשנוא את ישראל… אמנם למסגדים שיש להם מנהיגים טובים שמצהירים בגלוי שהם מכבדים את ישראל ואת היהדות, מותר להיכנס…

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-11 16:17:14

שלום לכבוד הרב שאלה בנושא סעיף 46 ו צדקה ומעשר כספים. התורם כסף של מעשר כספים לצדקה למוסדות ואחר כך הוא מקבל החזר מס של 35% על התרומות מראשות המסים לפי סעיף 46. האם אפשר להגיד לכאורה ש הכספים שקיבל בהחזר מס מקטינים את הסכום שנתן לצדקה ויוצא שהוא נתן סכום פחות ממעשר?

האם ההחזר היה מאותה קופה שאליה נתתה את הצדקה, זה היה נכון, אבל זה לא כך. המעשר הלך כולו לצדקה, והמדינה מכירה בכך שסכום זה לא נועד לעסקים ולכן נותנת החזר. מכיוון שאפשר לעשות עם ההחזר מה שרוצים, דינו כדין כל הכנסה שצריך לתת ממנה מעשר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-11 09:15:46

האם יש צורך במיטות נפרדות אחרי שכבר נגמר גיל המעבר ואין יותר וסתות כלל או שמותר למבוגרים מיטה אחת?

מותר מיטה אחת

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-10 20:43:32

האם אני יוצא ידי חובה במצוות הנחת תפילין אם אני עם טלית ותפילין מונחים כמו שצריך ואומר קריאת שמע ובירכותיה או שחייבים ליקרוא גם "פטר כל רחם"?

אין חובה לקרוא פטר כל רחם. מצד ההלכה, אדם יוצא ידי חובת מצוות תפילין גם אם רק הניחם לשם מצווה בלי לקרוא כלום. בפועל, מכיוון שמניחים תפילין בשעת התפילה, יוצא שאדם גם אמר איתם קריאת שמע וגם עמד איתם לפני בורא עולם בתפילת עמידה, כך שעשה בדיוק כפי הדרכת חכמים.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-09 09:05:33

מה הוא הפוסקים זמנינו הסוברים במבושל כל צרכו איסור מגי אינו אלא מדרבנן אפילו לדעת הכל בו

הלכה זו מבוארת בפניני הלכה שבת בפרק העוסק בהלכות בישול. אפשר לקרוא מהספרים דרך האתר.

אביא לך את מסקנת ההלכה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מגיס – ערבוב התבשיל

טז. תבשיל שאינו מוכן לאכילה, כל התעסקות עמו משפרת את איכות הבישול, לכן אסור לערבבו ואף להוציא ממנו מאכל. ורק כאשר ירד מחום של 45 מעלות, מותר להוציא ממנו את המאכלים הרצויים.

יז. תבשיל שמוכן לאכילה ואינו מונח על מקור החום, מותר לערבבו, אבל אם הוא מונח על מקור החום, אסור לערבבו, מפני שנראה כמבשל. למנהג רבים מיוצאי ספרד, אף שאסור לערבבו, מותר להוציא ממנו מאכלים (שו"ע). ולמנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, כל עוד הוא מונח על מקור החום, אין להוציא ממנו מאכלים, אלא אם כן לא ניתן להורידו, או שאם יורידו לא יוכל להחזירו (בא"ח, אול"צ. ועי' להלן, כב), אבל מים מותר לקחת מתוך סיר שעל מקור החום.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-08 17:13:05

שלום וברכה מה הליך הפרשת תרומות ומעשרות? האם צריך לתת מטבע לצדקה?

אין צורך לתת מטבע לצדקה. ההליך הוא כך:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-08 13:01:08

היי אני שלחתי שאלה בעניין סימן שכח סעיף לא בשו״ע וקיבלתי מענה מהרב אורן אך המייל לא מציג את התשובה כמו שצריך. ככה זה נראה – в▒в■ в╒в▒в∙в╗в в▒в·в╒в╗в⌡в╙ 'в╘в░в° в░в╙ в■в╗в▒'. в■в╘в░в°в■: в╘в°в∙в² в╗в▒, в°в╒в═в≥в≥в÷ в■в°в⌡в■ в▒в╘в▒в╙ в╕в⌠: в╕в≥в╓в∙в╗в÷ в∙в╕в≥в╕в≥в÷ в╘в╓в╗в╘в∙ в╗в∙в▒в÷ в╘в·в╕в╒в╗в∙в╙ в░в

אביא לך את מה שכתב הרב בספר ההרחבות לפניני הלכה על סוגיה זו (אפשר לקרוא את הדברים מהמקור דרך האתר של פניני הלכה):

ב, א – ציפורן וציצין שפירשו רובם

שבת צד, ב: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין שפרשו רובן, ביד – מותר, בכלי – חייב חטאת. מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת, וביד מותר לכתחלה? – הכי קאמר: פירשו רובן, ביד – מותר, בכלי – פטור אבל אסור. לא פירשו רובן, ביד – פטור אבל אסור, בכלי – חייב חטאת. אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה, ומצערות אותו".

לגבי ציפורנים ההיתר ברור. וכ"כ ח"א כא, ד, וקצשו"ע פ, נה. ובא"א בוטשאטש הוסיף, שגם כאשר הציפורן עלולה לצערו, מותר לנתקה.

אבל לגבי ציצין, שהם "כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן" (רש"י), התעורר ספק מה הכוונה "והוא שפרשו כלפי מעלה". לרש"י: "לצד הצפורן התחילו לפרוש, דקא מצערו ליה טפי".

והתוספות כתב: "והוא שפירשו כלפי מעלה – פירש בקונטרס כנגד ראשי אצבעותיו שהן למעלה כשמגביה ידיו. ור"ת מפרש שכלפי גוף קרי כלפי מעלה כדאשכחן בפ"ב דנדה (דף יג:) דקאמר מן העטרה ולמעלה והתם היינו לצד הגוף".

והביא הריטב"א שם דברי התוס', וסיים: "ואין לנו הכרע בדבר זה". וכתב הטור שכח, לא: "וצריך לחוש לשני הפירושים". וכ"כ בשו"ע שכח, לא: "צפורן שפרשה וציצין, שהן כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הצפורן, אם פרשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו, להסירן ביד – מותר; בכלי – פטור אבל אסור. לא פרשו רובן, ביד – פטור אבל אסור; בכלי – חייב חטאת. ופירש"י: כלפי מעלה, כלפי ראשי אצבעותיו; ור"ת פירש דהיינו כלפי הגוף; וצריך לחוש לשני הפרושים".

וצריך עיון גדול על מה שהחמירו בציצין, שאילולא שהתוס' העמידו את דברי ר"ת כחולקים על רש"י, היה אפשר לומר ששניהם מסכימים, וכפי שאנו מכירים שהציצין שליד הציפורן מתחילים לפרוש מהצד הקרוב לקצה האצבע לכיוון כף היד. ורש"י התכוון לתחילת פרישתם שהוא לצד קצה האצבע ותוס' דיבר על כיוון פרישתם שהוא לכיוון כף היד.

ובפרישה שכח, יא, כתב שלרש"י ההיתר כשהתחילו לפרוש מכיוון מעלה ומחוברים למטה, ואילו לתוס' התחילו לפרוש מלמטה ומחוברים למעלה. ואין בזה תוספת הסבר, כי גם למעלה ומטה תלויים במצב היד, כשהיא כלפי מטה קצות האצבעות למטה, וכשהיד מורמת, קצות האצבעות למעלה. ונראה שכל מה שאמרו בגמרא "והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו", הכוונה אחת, שאם פרשו כלפי מעלה, אז יתכן שיצערו אותו, ולכן מותר. לפיכך גם אם איננו יודעים להגדיר מהו למעלה, כל שהוא מצערו מותר לתולשו בשינוי.

ולכאורה גם כאשר יש ספק, כיוון שהדין דרבנן, היה ראוי להקל בשני המצבים, שכן ספיקא דרבנן לקולא, ולכן כל שהוא מצערו, מותר. ואמנם אפשר להשיב שכאשר הספק הוא על עצם הדין אין להקל (כדוגמת ספק כמה חלב הכלי בולע). ובספר ברכת יצחק (שכח, לא) כתב כיוצא בזה, שאם נקל בזה יעקר דין הגמרא לגמרי, ובאופן זה לא אומרים ספק דרבנן לקולא. (ומ"מ כתב שבקטן יתכן שלעולם אפשר להקל כאחת השיטות).

ורבנו ירוחם (נתיב יב, חלק יד, דף פו עמודה רביעית) כתב רק "נכון להחמיר" כשני הפירושים. וכ"כ הסמ"ק (רפב 'הגוזז'): "ונחלקו רשב"ם ור"ת בפירוש כלפי מעלה, אם לצד הגוף אם לצד חוץ, ולכך טוב להחמיר בשניהם". ומשמע מהם שמעיקר הדין ההלכה להקל. ובפירוש הרב קאפח לרמב"ם פרק ט הערה כט, ציטט את דברי ר' דוד עראמה שכתב: "יש מפרשים שכלפי מעלה נקרא כלפי הציפורן, ויש מפרשים להיפך. לפיכך, י"א שבכל ענין שציערו אותו מותר, וי"א שאסור מספק".

ונראה שההיתר אינו יחודי דווקא לציצין שפירשו כלפי מעלה, אלא יסוד ההיתר הוא שכאשר יש צער, אפשר להקל בשני דרבנן: א) שפירשו רובן, ב) שתולשם בשינוי. ואין שום יסוד לחלק בין אם הפרישה למעלה או למטה, כל שמצערו מותר בשני דרבנן. שכך הוא הכלל לרוה"פ שהקילו חכמים בשבות דשבות לצורך מצווה או במקום חולי קצת או במקום צער (שו"ע שז, ה). ואמנם בשו"ע מדובר שאחד מהדרבנן הוא באמירה לגוי, אולם בפמ"ג (שז, א"א, ח; שכה, משב"ז, א) התיר שבות דשבות במקום מצווה אף ע"י ישראל. וכתב (בסימן שז, שם) שכן משמע מהאליה רבה (שז, יב ויד), וכ"כ בהגהות חכמת שלמה (שח, מא) על השו"ע, ומטעם זה התיר לישא קטן שאינו יכול ללכת ברגליו לומר קדיש בשבת במקום שאין עירוב משום שהוצאה זו לומר קדיש היא משאצל"ג, ובכרמלית הוי שבות דשבות והותר במקום מצוה. וכיוצא בזה התיר בבאו"ה שטז, יב, 'לצוד', עפ"י שו"ת משאת בנימין, שבות דשבות למנוע הפסד. וכן הלכה כמבואר לעיל ט, יא. ובהרחבות ט, יא, ג.

ונראה למעשה שבמקום צער גדול אפשר להקל, אבל בצער רגיל, אף שמעיקר הדין נראה להתיר, הואיל וכל הפוסקים כמעט סתמו להחמיר לחוש לשני הפירושים, נכון להחמיר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-07 06:13:16

שלום, אשתי עברה הפלה נדחית בשבוע ה-16 להריונה. לאחר שבוע פסקה בטהרה והחלה למנות שבעה נקיים. אחרי 3 ימים דיממה שוב. האם היא צריכה כעת להמתין 4 ימים להפסק טהרה? בברכה

קודם אפתח בשאלה שלא שאלת (אולי כי אתה יודע את התשובה ואולי כי לא חשבת עליה), והיא מתי אישה יכולה להיטהר לאחר הפלה?

תשובה: אישה שהפילה בתוך ארבעים יום מעת ההפריה, היינו חיבור הזרע לביצית (הביצית מוכנה להפריית הזרע 14 יום לפני הווסת הבא, וממילא פעמים רבות ההפריה סמוכה לליל הטבילה), אינה נטמאת בטומאת לידה אלא רק בטומאת נידה. לפיכך, כשיפסיק הדימום יכולה לפסוק בטהרה ולספור שבעה נקיים ולטבול (לגבי ימי ההמתנה שלפני הפסק הטהרה, עי' לעיל ד, ט-י). אבל אם ההפלה התרחשה לאחר שהעובר הגיע למצב התפתחות של ארבעים יום מעת ההפריה, ההפלה מטמאת אותה בטומאת לידה – שבוע לזכר ושבועיים לנקבה, וכשיש ספק לגבי מין העובר, טומאת הלידה נמשכת שבועיים. לכן אם סיימה לספור שבעה נקיים בתוך 14 יום להפלת נקבה או ספק נקבה, תמתין מלטבול לאחר 14 יום (דין ארבעים יום משמעותי גם לפדיון בכורות, עי' בפניני הלכה הערה 8).

וכעת תשובה לשאלתך: אישה שנטמאה באמצע שבעה נקיים אינה צריכה המתנה, אלא מיד ביום שיכולה עושה הפסק טהרה ומתחילה שוב למנות שבעה נקיים מהלילה, שכן כל סיבת ההמתנה של ארבע או חמישה ימים היא בגלל הזרע שבגוף האישה, אבל אם האישה היתה טמאה אין זרע בגופה.

עניין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:

מתי אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים

ט. מנהג חלק מיוצאי ספרד (שו"ע): זרע הבעל שנמצא בתוך הנרתיק נפלט מגוף האישה במשך שלוש יממות (72 שעות) לתשמיש, ולכן במשך זמן זה אין האישה רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים גם אם פסק הדימום. לכן, אם לדוגמה התשמיש היה בליל יום ראשון או ביומו לפני השקיעה, ולאחר מכן נטמאה – גם אם פסק הדימום, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל יום חמישי (ארבעה ימים רגילים מהיום שבו נאסרה).

אמנם אם תוציא האישה את כל הזרע שנותר בגופה על ידי ניקוי טוב של הנרתיק בעזרת בד, או על ידי רחיצה באמבטיה של מים חמימים שייכנסו לנרתיק – תוכל לפסוק בטהרה מיד כשפסק הדימום, ולהתחיל בלילה את שבעת הימים הנקיים.

י. מנהג יוצאי אשכנז ורבים מיוצאי ספרד (חיד"א, בא"ח): מפני חששות שונים יכולה האישה להתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר חמישה ימים מהיום שבו נאסרה, גם אם לא שימשה עם בעלה וגם אם ניקתה את הנרתיק. לכן אם לדוגמא נטמאה ביום ראשון, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל שישי. היו שנהגו אף להמתין שישה או שבעה ימים לפני שבעת הנקיים, אולם כיום מוסכם שאין להחמיר יותר מחמישה ימים.

מקרים בהם גם למנהג המחמירים אפשר להקל

יא. ראתה האישה מראה ופרשו עד שיראוהו לחכם, וראתה בינתיים מראה שאוסר אותה – מונה חמישה ימים משעת הפרישה, גם אם התברר שהמראה הראשון היה טהור. כמו כן, אפשר למנות ארבעה ימים ולא חמישה במקום צורך גדול או דבר מצווה. וכאשר נאסרה רק מחמת דם בתולים, יכולה לפסוק בטהרה לאחר ניקוי הנרתיק משיירי הזרע (להלן ח, כא).

יב. אישה שטבלה וראתה דם לפני התשמיש, יכולה באותו יום לעשות הפסק טהרה ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים, כמו אישה שנאסרה באמצע השבעה נקיים.

יג. במקום צורך גדול במיוחד, כמו חיילים שרוב הזמן אינם בביתם, יש לנהוג לגמרי כמנהג המקילים (ועי' להלן טו). וכן אישה שנאסרה מחמת כתם, יכולה על ידי ניקוי הנרתיק משאריות הזרע, לעשות באותו יום הפסק טהרה, ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים (לפי זה המנהג המחמיר משמעותי רק לאישה שרואה דם וסת פחות מחמישה ימים).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-06 09:22:01

שלום, האם מותר לבשל דג בסיר שמבשלים בו דברי חלב (לא ביחד) וכן האם אפשר להמשיך ולבשל בו דברי חלב לאחר מכן? (ספרדים שנוהגים לא לאכול דג וחלב יחד)

מותר גם למנהג המחמירים.

אם כבר שאלת, אביא לך את הדברים כפי שהם מבוארים בפניני הלכה כשרות:

ה – דגים בחלב

מותר לבשל דגים עם חלב וכן מותר לאכול דגים עם חלב. שלא גזרו חכמים על דגים להחשיבם כבשר, הואיל והמראה שלהם שונה מאוד, וגם דינם שונה, שאינם צריכים שחיטה ודמם מותר באכילה. וכן מבואר במשנה (חולין קג, ב), שמותר לבשל ולאכול דגים עם חלב, וכן מבואר בתלמוד (שם קיא, ב), שהיו נוהגים לטבול דגים ברוטב חלבי.

אמנם כתב רבי יוסף קארו (בית יוסף יו"ד פז, ג), שאין לאכול דגים עם חלב מפני חשש סכנה, ובעקבות דבריו, בארצות המזרח וצפון אפריקה, רבים נהגו להיזהר מכך. והיו שאמרו שרק מאכילת דגים עם חלב צריך להיזהר, אבל לא מאכילתם עם חמאה (זבחי צדק). מנגד, גם מבין פוסקי הספרדים היו שהתירו לאכול דגים עם חלב (פר"ח, חיד"א, שלחן גבוה).

למעשה, מותר כיום לבני כל העדות לאכול דגים עם חלב, הואיל ומבואר בתלמוד ובראשונים שאכילתם יחד מותרת לכתחילה. ואף אלו שנהגו להחמיר, החמירו מסיבה רפואית בלבד, וכיוון שהרופאים בימינו מסכימים שאין בכך סכנה, בטל האיסור. ויתכן שבעבר, באזורים מסוימים היו מצויים בחלב חיידקים שבפגישתם עם דגים התעוררו לגרום מחלות, ומתוך הניסיון, הורו הרופאים שבאותם המקומות להימנע מאכילת דגים עם חלב. וכיוון שמצווה להיזהר מסכנות, הורו הרבנים שבאותם המקומות לשמוע בקולם. אבל כיום שנוהגים לפסטר את החלב, כבר אין לחשוש לאותן מחלות, וגם אלה שהיו מחמירים בזה בעבר, רשאים לאכול דגים עם חלב.[1]

[1]. במשנה חולין קג, ב: "כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים". ובגמרא קיא, ב, מבואר שמותר לאכול דגים עם כותח (רוטב חלבי). וכן מבואר בראשונים, שאוכלים דגים עם חלב, ומהם: רמב"ם (מאכ"א ט, ה), רשב"א, רא"ה, ר"ן, ריטב"א, מאירי וטור. אולם בב"י פז, ג, כתב להימנע מכך מחשש סכנה, ובשו"ע לא הזכיר זאת. יש סוברים שטעות סופר ישנה בבית יוסף, ובאמת התכוון לכתוב שאין לאכול דגים עם בשר, אבל דגים עם חלב מותר (ט"ז פז, ג; פר"ח). אולם רבים מהאחרונים הבינו שדעתו לאסור אכילת דגים עם חלב. וכך כתבו: לבוש, בית לחם יהודה, פמ"ג, בא"ח (ש"ש בהעלותך טו), ועוד רבים מפוסקי הספרדים, וכ"כ ביחו"ד ו, מח. מנגד, גם מבין פוסקי הספרדים, היו שהתירו לאכול דגים עם חלב. כ"כ פר"ח (פז, ו), חיד"א (מחזיק ברכה ד), שולחן גבוה (יא); הרב משאש (שמש ומגן ד, יו"ד יב), וכן הוראת כל פוסקי אשכנז.

למעשה, גם לבני משפחות שנהגו בעבר להימנע מכך מותר כיום לאכול דגים עם חלב, כיוון שמצד ההלכה אין בזה שום איסור, ורק מצד הסכנה אסרו זאת, ועמדת הרופאים בדורות האחרונים שאין בזה שום סכנה. ואין בזה פקפוק על מנהג הדורות הקודמים שהחמירו בזה, כי אולי בעבר היתה בזה סכנה כמבואר למעלה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-05 11:52:51

שלום רב, לעניין הלכה בשבת צד: ציפורן וציצין שפרשו רובן שמצערות את האדם ניתן ליטלן בשבת ביד ומחלוקת רש״י ר״ת אם לצד הציפורן או לצד הגוף שו״ע סימן שכח סעיף לא ראיתי לרוב הפוסקים שאוסרים מחמת סתימות פירוש המקרה מרדכי משנ״ב פסקי תשובה כף החיים ערוך השולחן ריטב״א אך לא מחוור בעיני מכיוון שמלשון השו״ע שיש לחוש לשתי הדעות נראה שיהיה מותר בשתי המקרים בשעת צער וכל אדם ששאלתי בנושא זה אמר שדעת השו״ע להחמיר כמו שהסביר אותו המשנ״ב. אך ראיתי במנחות יא. תוספות שסותרים את ר״ת בשבת ומגיעה עוד הוכחה לשיטת רש״י כמו הר״ן בשבת צד: והחיי אדם כלל סט סעיף כ והכף החיים הביא שאם העור הוא בשני המקומות כמו שתי הדעות ותלושין הרוב בצער ניתן ליטול ביד אך לא ראיתי לי דבר כזה למציאות. ראיתי שהרב מלמד שליט״א הביא בפניני הלכה שלהלכה בצער רגיל יהיה אסור ובצער מרובה יהיה מותר, אשמח לשאול מאיזה טעם אסור בצער רגיל, האם כי הפוסקים לא ברורים ומאיזה טעם מותר, לכאורה שרוב הפוסקים מחמירים עקב המחלוקת בדעות. והאם הגמרא במנחות מאירה אור חדש על הסוגיה. אשמח לתשובה , תודה רבה !

אביא לך את מה שכתב הרב בספר ההרחבות לפניני הלכה על סוגיה זו (אפשר לקרוא את הדברים מהמקור דרך האתר של פניני הלכה):

ב, א – ציפורן וציצין שפירשו רובם

שבת צד, ב: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין שפרשו רובן, ביד – מותר, בכלי – חייב חטאת. מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת, וביד מותר לכתחלה? – הכי קאמר: פירשו רובן, ביד – מותר, בכלי – פטור אבל אסור. לא פירשו רובן, ביד – פטור אבל אסור, בכלי – חייב חטאת. אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה, ומצערות אותו".

לגבי ציפורנים ההיתר ברור. וכ"כ ח"א כא, ד, וקצשו"ע פ, נה. ובא"א בוטשאטש הוסיף, שגם כאשר הציפורן עלולה לצערו, מותר לנתקה.

אבל לגבי ציצין, שהם "כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן" (רש"י), התעורר ספק מה הכוונה "והוא שפרשו כלפי מעלה". לרש"י: "לצד הצפורן התחילו לפרוש, דקא מצערו ליה טפי".

והתוספות כתב: "והוא שפירשו כלפי מעלה – פירש בקונטרס כנגד ראשי אצבעותיו שהן למעלה כשמגביה ידיו. ור"ת מפרש שכלפי גוף קרי כלפי מעלה כדאשכחן בפ"ב דנדה (דף יג:) דקאמר מן העטרה ולמעלה והתם היינו לצד הגוף".

והביא הריטב"א שם דברי התוס', וסיים: "ואין לנו הכרע בדבר זה". וכתב הטור שכח, לא: "וצריך לחוש לשני הפירושים". וכ"כ בשו"ע שכח, לא: "צפורן שפרשה וציצין, שהן כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הצפורן, אם פרשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו, להסירן ביד – מותר; בכלי – פטור אבל אסור. לא פרשו רובן, ביד – פטור אבל אסור; בכלי – חייב חטאת. ופירש"י: כלפי מעלה, כלפי ראשי אצבעותיו; ור"ת פירש דהיינו כלפי הגוף; וצריך לחוש לשני הפרושים".

וצריך עיון גדול על מה שהחמירו בציצין, שאילולא שהתוס' העמידו את דברי ר"ת כחולקים על רש"י, היה אפשר לומר ששניהם מסכימים, וכפי שאנו מכירים שהציצין שליד הציפורן מתחילים לפרוש מהצד הקרוב לקצה האצבע לכיוון כף היד. ורש"י התכוון לתחילת פרישתם שהוא לצד קצה האצבע ותוס' דיבר על כיוון פרישתם שהוא לכיוון כף היד.

ובפרישה שכח, יא, כתב שלרש"י ההיתר כשהתחילו לפרוש מכיוון מעלה ומחוברים למטה, ואילו לתוס' התחילו לפרוש מלמטה ומחוברים למעלה. ואין בזה תוספת הסבר, כי גם למעלה ומטה תלויים במצב היד, כשהיא כלפי מטה קצות האצבעות למטה, וכשהיד מורמת, קצות האצבעות למעלה. ונראה שכל מה שאמרו בגמרא "והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו", הכוונה אחת, שאם פרשו כלפי מעלה, אז יתכן שיצערו אותו, ולכן מותר. לפיכך גם אם איננו יודעים להגדיר מהו למעלה, כל שהוא מצערו מותר לתולשו בשינוי.

ולכאורה גם כאשר יש ספק, כיוון שהדין דרבנן, היה ראוי להקל בשני המצבים, שכן ספיקא דרבנן לקולא, ולכן כל שהוא מצערו, מותר. ואמנם אפשר להשיב שכאשר הספק הוא על עצם הדין אין להקל (כדוגמת ספק כמה חלב הכלי בולע). ובספר ברכת יצחק (שכח, לא) כתב כיוצא בזה, שאם נקל בזה יעקר דין הגמרא לגמרי, ובאופן זה לא אומרים ספק דרבנן לקולא. (ומ"מ כתב שבקטן יתכן שלעולם אפשר להקל כאחת השיטות).

ורבנו ירוחם (נתיב יב, חלק יד, דף פו עמודה רביעית) כתב רק "נכון להחמיר" כשני הפירושים. וכ"כ הסמ"ק (רפב 'הגוזז'): "ונחלקו רשב"ם ור"ת בפירוש כלפי מעלה, אם לצד הגוף אם לצד חוץ, ולכך טוב להחמיר בשניהם". ומשמע מהם שמעיקר הדין ההלכה להקל. ובפירוש הרב קאפח לרמב"ם פרק ט הערה כט, ציטט את דברי ר' דוד עראמה שכתב: "יש מפרשים שכלפי מעלה נקרא כלפי הציפורן, ויש מפרשים להיפך. לפיכך, י"א שבכל ענין שציערו אותו מותר, וי"א שאסור מספק".

ונראה שההיתר אינו יחודי דווקא לציצין שפירשו כלפי מעלה, אלא יסוד ההיתר הוא שכאשר יש צער, אפשר להקל בשני דרבנן: א) שפירשו רובן, ב) שתולשם בשינוי. ואין שום יסוד לחלק בין אם הפרישה למעלה או למטה, כל שמצערו מותר בשני דרבנן. שכך הוא הכלל לרוה"פ שהקילו חכמים בשבות דשבות לצורך מצווה או במקום חולי קצת או במקום צער (שו"ע שז, ה). ואמנם בשו"ע מדובר שאחד מהדרבנן הוא באמירה לגוי, אולם בפמ"ג (שז, א"א, ח; שכה, משב"ז, א) התיר שבות דשבות במקום מצווה אף ע"י ישראל. וכתב (בסימן שז, שם) שכן משמע מהאליה רבה (שז, יב ויד), וכ"כ בהגהות חכמת שלמה (שח, מא) על השו"ע, ומטעם זה התיר לישא קטן שאינו יכול ללכת ברגליו לומר קדיש בשבת במקום שאין עירוב משום שהוצאה זו לומר קדיש היא משאצל"ג, ובכרמלית הוי שבות דשבות והותר במקום מצוה. וכיוצא בזה התיר בבאו"ה שטז, יב, 'לצוד', עפ"י שו"ת משאת בנימין, שבות דשבות למנוע הפסד. וכן הלכה כמבואר לעיל ט, יא. ובהרחבות ט, יא, ג.

ונראה למעשה שבמקום צער גדול אפשר להקל, אבל בצער רגיל, אף שמעיקר הדין נראה להתיר, הואיל וכל הפוסקים כמעט סתמו להחמיר לחוש לשני הפירושים, נכון להחמיר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-05 10:52:49

שלום הרב, אשתי ואני חלוקים בעניין מתי הזמן הנכון לומר את ברכות על נטילת ידיים, אשר יצר ואלוקי נשמה בהתארגנות של הבוקר. כל אחד זוכר שלמד זמן שונה. דעה 1: קמים (מודה אני), נוטלים ידיים ללא ברכה, שירותים, שטיפת פנים, צחצוח שיניים, לבישת בגדים, נעליים ורק אז נטילת ידיים חוזרת כהכנה לתפילה ואומרים את שלוש הברכות. דעה 2: אחרי שירותים, שטיפת פנים וצחצוח שיניים – נטילת ידיים עם שלוש הברכות, לפני לבישת בגדים ונעליים. נודה אם הרב יוכל לומר לנו איזו דעה נכונה או עדיפה, על מנת שנוכל להחליט כיצד לחנך את הילדים.

אשריכם ישראל שאתם מדקדקים במצוות עד כדי כך.

אני חושב שהמדוקדק ביותר כך:

נטילה – שירותים – נטילה בברכה – פנים שיניים והתארגנות – אשר יצר, אלוקי נשמה ושאר ברכות השחר.

הסבר:

לגבי דעה 1: אם אכן מתפללים או לפחות אומרים את כל ברכות השחר בהן נשים שמטופלות בילדים יוצאות ידי חובת תפילה, יש מקום לסברת הרחקת הנטילה כדי להסמיכה לתפילה, אבל אם רק אומרים אשר יצר ואלוקי נשמה, אין זו 'תפילה'.

לגבי דעה 2: הנטילה נועדה גם עבור עשיית הצרכים, כך שנכון יותר להסמיכה אליהם לפני שטיפת הפנים וצחצוח.

יש לציין שאם מחנכים את הילדים לברך בבית, וכפי שאכן צריך לעשות, צריך לומר להם לא לברך שוב בגן/בבית הספר ברכות אלו, שכן פעמים רבות הגננת/המורה מברכת איתם כל הברכות על הסדר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-04 20:37:57

שלום רב, אני צליאקית ומחפשת אפשרויות ללחם שאוכל לברך עליו המוציא. אסור לי לאכול עמילן חיטה ללא גלוטן אז בעיקר יכולה להשתמש עם שיבולת שועל ללא גלוטן. אשמח לדעת האם פיתות שמורכבות מ1 כוס שיבולת שועל, כוס וחצי מים וקצת עשבי תיבול ושדרך הכנתם הינה במחבת ללא שמן- האם ניתן לברך עליהן ברכת 'המוציא' וכן ברכת המזון בסיום? תודה רבה מראש

כן, פיתה שעשויה מקמח שיבולת שועל כפי שציינת, המרקם שלה דומה למרקם של פיתה או לפה רגילה מקמח חיטה, ומכיוון שאינה מתוקה ועשויה לאותה מטרה שלשמה עושים פיתה – דינה כדין לחם.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-04 07:00:39

מה הייתה כוונת הרב שכתב בספר "תפילת נשים" שנשים רגשניות ופסיביות וגברים שכליים ואקטיבים? שהבנות פחות חכמות?

פחות חכמות? ממש לא. סוג אחר של חכמה כפי שמוסבר שם. עוד על ההבדל שבין איש לאישה באופן יותר מעמיק בפרק האחרון שבפניני הלכה שמחת הבית וברכתו. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-04 00:02:56

האם האבא חייב לחנך את ביתו כמו שחייב לחנך את בניו? והאם גם האמא חייבת בחינוך ילדים?

עניין זה מבואר בפניני הלכה שבת פרק כד:

ג – על מי חובת החינוך והמחאה

יש אומרים שחובת החינוך מוטלת על האב ועל האם בשווה (תרוה"ד). אולם לרוב הפוסקים רק על האב מוטלת החובה לחנך את ילדיו למצוות, היינו למחות בהם בכל עת שהם עוברים על איסור, ולדרוש מהם לקיים את המצוות. חובה זו מסתעפת מהחובה ללמדם תורה, שאף היא מוטלת על האב. אמנם ברור שגם לאם יש מצווה כללית לחנך את ילדיה לתורה ומצוות, שמצוות האהבה ודרישת האמת מחייבת כל אם לחנך את ילדיה לדבוק בתורה הקדושה ולשמור את מצוותיה, אלא שהאחריות לחינוך הדקדקני לתורה ומצוות מוטלת על האב (ר"י, מהר"ם, הגמ"י). וכשאין שם אב שיכול לחנך, כגון שהוא נפטר או עזב את הבית, חובה על האם לחנך את ילדיה באופן דקדקני לשמירת תורה ומצוות (א"ר תרמ, ד; כה"ח שמג, ט).

לפיכך, אם הילד שהגיע לגיל חינוך, כבן שש-שבע, שקוע במשחק ואינו רוצה לבוא לשמוע קידוש או הבדלה או לברך ברכת המזון, חובה על האב להקפיד עליו כדי לחנכו לכך. אבל האם רשאית להתעלם לפעמים, כדי לשמור על האווירה הנעימה בבית. ואם האב נפטר או עזב את הבית, האם צריכה למלא את מקומו ולהקפיד על ילדיה שיתרגלו במצוות.[1]

[1]. הכל מסכימים שגם האם צריכה לחנך את ילדיה לתורה ומצוות, והרי זה בכלל מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שיזכה גם הילד לדבוק בתורה ומצוות, והקרוב יותר מחויב יותר במצווה זו. והאם מחויבת בכך גם מצד מצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (שם יז), שאמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל מי שאפשר למחות על אנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו". אלא שאת החובה ללמד את הילדים תורה הטילה התורה על האב, ואם אינו רוצה, בית הדין כופה אותו לשלם עבור לימוד בניו (שו"ע יו"ד רמה, ד). ואם אין לו כסף, חובה עליו למכור את כסותו או לקבץ נדבות כדי ללמדם תורה, והאם אינה חייבת בכך. וכיוון שחובה על האב ללמדם תורה, חובה עליו גם לדאוג לקיום הפרטני והדקדקני של המצוות. כך יוצא שלאבא יש תפקיד יותר קפדני בחינוך לשמירת מצוות בדקדקנות, ולאמא תפקיד כללי לבסס את היחס החיובי לתורה ומצוות. ולזה מכוון הפסוק (משלי א, ח): "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". כיוצא בזה כתב הגר"א (שם, כ): "הבן – אביו מלמדו תורה, ואמו היא המדרכת אותו לעשות מצוות וללכת בדרך ישרה" (ועי' ברכות יז, א). אבל כאשר האב אינו נמצא, האם חייבת למלא את מקומו מדין "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וצדקה ו"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (עי' א"ר תרמ, ד; כה"ח שמג, ט). וכן ישנן משפחות שבהן קל יותר לאם למלא את התפקיד הדקדקני ולאב הדבר קשה, ואזי מצווה על האם למלא גם את התפקיד החינוכי הקפדני.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-03 23:49:57