לעורר את הילדים לתשובה

מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו • לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה • כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות • חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס • כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

בכל השנה, ובמיוחד לקראת יום הכיפורים, ההורים רוצים לעורר את ילדיהם לתשובה, וכן המורים והרבנים את תלמידיהם. מספרים שבעבר הייתה להורים ולמורים סמכות רבה יותר, והילדים צייתו להוריהם והתלמידים שמעו למוריהם. ואז היה הכול יותר פשוט וטוב ולכן "כולם היו צדיקים". אולם כבר הזהיר שלמה במשלי: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחוכמה שאלת על זה" (משלי ז, י). אכן בפועל לא כולם היו צדיקים. בית המקדש הראשון חרב מפני שרבים חטאו בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובית המקדש השני נחרב כי רבים חטאו בשנאת חינם ובכל העבירות החמורות והרבות שנובעות ממנה (יומא ט, ב). גם לאחר מכן, לא הכול היה מושלם. לדוגמה, בימי הראשונים, במשך דורות רבים לא הניחו תפילין, עד שרבי משה מקוצי, בעל הסמ"ג, ערך מסע גדול בקהילות ספרד כדי לעוררם לעשות תפילין ולהניחן.

כפי הנראה, אכן הילדים צייתו יותר להוריהם, אולם הורים רבים לא למדו כמעט תורה ולא קיימו כראוי את מצוותיה, ונלאו הרבנים לעוררם על כך. לעומת זאת, בדורות האחרונים רבתה החוכמה, ומבוגרים רבים חפצים ללמוד תורה מרבנים, אולם דווקא עכשיו כשהמבוגרים כבר יותר מלומדים, וראוי לילדים שישמעו בקולם, הילדים יותר עצמאיים ואינם מוכנים לציית להורים ולמורים. ואולי הדברים קשורים זה בזה, ככל שרבתה החוכמה, צריך להסביר את דברי התורה כך שהילדים והתלמידים ירצו ללמוד תורה ולקיים את המצוות.

ואחרי הכול, השאלה שמטרידה את כולנו היא כיצד ניתן לעורר את הילדים והתלמידים לתשובה.

קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים

ההדרכה הראשונה במעלה היא "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". הרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו, ויתחזק בתפילה ובלימוד, ומתוך כך יוכל לעורר את ילדיו ותלמידיו.

וכן מסופר (בבר בתרא ס, א-ב) על רבי ינאי שהיה לו אילן שנטה לרשות הרבים. יום אחד הגיע אליו לדין מקרה של אדם שהאילן שלו נטה לרשות הרבים, ונציגי הציבור דרשו ממנו לקצוץ את האילן שמפריע לציבור. אמר להם: בבקשה מכם, בואו אליי מחר ואפסוק את דינכם. בלילה שלח פועלים שיקצצו את אילנו. למחרת, כשבאו אליו, פסק שבעל האילן צריך לקצוץ את אילנו. טען בעל האילן: הרי גם לכבודו יש אילן שנוטה לרשות הרבים. השיב רבי ינאי: "לך וראה, אם האילן שלי נקצץ – תקצוץ גם אתה, ואם לא נקצץ – גם אתה לא תקצוץ". שאלו בגמרא: מדוע לא הורה להם רבי ינאי מיד את הדין? השיבו מפני מה שלמד ריש לקיש ממה שנאמר: "התקוששו וקושו" (צפניה ב, א) – "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" .

ביארה הגמרא שבתחילה חשב רבי ינאי שהאילן שלו מועיל להולכים ברשות הרבים, שעושה להם צל. אך כשראה שטוענים נגד אותו אדם שהאילן שלו מפריע להליכה, הבין שיש מאילן שכזה נזק, ורק מפני כבודו אין מעירים לו, ולכן הורה מיד לקוצצו.

וידוי הכהן הגדול ביום הכיפורים

וכן ביאר הלבוש (אורח חיים תרכא, ה) שהיה הכהן הגדול מתוודה שלושה וידויים ביום הכיפורים, בתחילה על עצמו ועל ביתו, ואחר כך על אחיו הכהנים, ואחר כך על כל ישראל, משום קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

הלימוד משמואל הנביא

וכן למדנו שבתקופת השופטים, פעמים רבות עזבו את ה' והלכו אחר האלילים. למד רבי יוחנן (בבא בתרא טו, ב) ממה שנאמר: "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א, א) – "דור ששופט את שופטיו, אומר לו (השופט שבאו להוכיחו): טול קיסם מבין שיניך, אומר לו: טול קורה מבין עיניך; אמר לו: כספך היה לסיגים, אמר לו: סבאך מהול במים".

מי שהצליח לסיים את תקופת השופטים ולעורר את ישראל לתשובה הוא שמואל הנביא, שהיה דוגמה ומופת ולא היה כמותו לדבקות בה', מסירות נפש ונקיות כפיים. שנאמר: "וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" (שמואל א' ז, טו-יז). אמרו חכמים ששמואל, "כל מקום שהלך – שם ביתו" (ברכות י, ב).

היינו שהיה נושא על חמורו את כליו ואוהלו, ולא הסכים ליהנות משום אדם ולהתארח אצלו. עד שהפך להיות דוגמה לאדם שאינו מוכן ליהנות משל אחרים, שאמרו: "שאינו רוצה ליהנות – אל ייהנה כשמואל הרמתי" (שם). וכך שמואל יכול היה לומר: "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיניי בו ואשיב לכם". וכל ישראל השיבו: "ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה" (שמואל א' יב, ג-ד). לכן הצליח לחולל מהפכה רוחנית עצומה בישראל, עד שמכוחו הוקמה המלכות ונבנה בית המקדש.

לימוד תורה

לפיכך, אם ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם שאינם לומדים מספיק תורה, עליהם לבחון את עצמם תחילה. האם הם קובעים עיתים לתורה כפי שהיה ראוי? האם הם משקיעים בלימוד, האם הולכים לשמוע את השיעורים החשובים, או שמא הנושאים החשובים יותר נעשו להם קצת משעממים, והם מעדיפים ללמוד דברים קלילים יותר? עוד עליהם לשאול את עצמם, האם הם זוכים ללמוד בשמחה, ואם לא, מה אפשר לעשות כדי ללמוד בשמחה. עוד עליהם לשאול, האם הילדים רואים את הברכה שצומחת להורים מהלימוד. ואם אינם רואים, כיצד נכון לספר לילדים על הברכה שההורים מקבלים מלימוד התורה.

לאחר בירורים פנימיים יוכלו לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה. אם בפועל הם מתקשים לשקוד כראוי, יוכלו לומר לילדים: נכון שאנחנו לא לומדים כפי שהיינו רוצים, ואנחנו רוצים מאוד להשתפר. אבל במשך כמה שנים טובות זכינו ללמוד ברצינות, ובזכות זה בנינו את עצמנו, ולכן כדאי וראוי מאוד שתשתדלו ללמוד יותר תורה.

תפילה

כיוצא בזה לגבי תפילה. כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות. האם האב מגיע בזמן לתפילה? האם הוא מתענג על התפילה, שבה הוא נותן ביטוי לעומק שאיפותיו וזוכה לעמוד לפני ה' בוראו ולהתקשר אליו? האם האמא קבעה לעצמה מקום שקט בביתה שבו תתפלל בכל יום בכוונה? ואם מפני טרדותיה בטיפול בילדים היא פטורה מתפילה, האם היא לפחות מברכת את הברכות בכוונה ובשמחה? אחר שישפרו את עצמם, יוכלו לדבר עם ילדיהם ולהועיל להם.

תיקון הכעס והקפידה

עוד חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס. שכן גם כאשר הנזיפות והכעסים הם על דברים מוצדקים, הרי בכך שההורים מרבים בהם הם בעצם אומרים לילדים: נכשלנו. חשבנו שהאמונה תעצים את חיינו, שהדרכת התורה תאיר את דרכנו, ונזכה לחיים טובים ולמשפחה מבורכת. אולם בפועל נכשלנו, וחיינו מלאי כעס ותסכול. אולי כדאי לכם לבחור בדרך אחרת…

שכן אף שההורים דורשים מהילד ללכת בדרך התורה, בכך שהם כועסים הם נותנים לו דוגמה של אנשים שאינם מאמינים בה', ולכן אינם רואים את כל הטוב שבילדיהם ואין להם נחת ושמחה בחייהם. אין הכוונה להתעלם מהבעיות, אלא להעצים את הטוב פי כמה, כי כך האמת, שהטוב נצחי והרע חולף. בדרך כלל, כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה.

חתונה וילדים

הורים שרוצים לעודד את ילדיהם להתחתן ולהקים משפחות מבורכות, צריכים לקשוט עצמם תחילה ולהמשיך לעורר ולחדש את אהבתם ושמחתם בנישואיהם, ומתוך כך יוכלו לעודד את ילדיהם להינשא.

סיפורים יפים

סיפר לי אדם יקר ונכבד מאוד, שכאשר היה צעיר מצץ את אצבעו עד גיל מאוחר. כשהגיע הזמן שיעלה לכיתה ט', אמר לו אביו: הנה אתה הולך לישיבה של גדולים, הגיע הזמן שתפסיק למצוץ את אצבעך. השיב הבן לאביו: זה קשה מאוד, הנה גם אתה מעשן למרות שאתה יודע שזה מזיק. שמע האב ושתק ומאותו רגע הפסיק לעשן, ולאחר מכן גם בנו הפסיק למצוץ את אצבעו.

סיפור נוסף שמעתי מתלמיד חכם, שבעת שלמד בישיבה תיכונית אביו נזף בו כמה פעמים שאינו שוקד מספיק על תורתו. באחת הפעמים אמר הבן לאימו: מדוע אבא נוזף בי על שאינני לומד, הרי גם הוא מרבה להתבטל? סיפרה זאת האם לבעלה, והדברים נכנסו לליבו, ומאז ועד זקנותו קבע עיתים לתורה בשקידה רבה.