חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע • גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות • הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו • ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם • ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
מצווה על ההורים ללמד את ילדיהם אומנות
שאלה: כתבת בטורים הקודמים על ערך העבודה, ומשמע מדבריך שלכן עדיף לשלוח את הילדים לבתי ספר וישיבות תיכוניות, והרי אמר רבי נהוראי: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה" (קידושין פב, א). משמע שהטוב ביותר שאדם ילמד רק תורה כל ימיו.
תשובה: אף שלא כתבתי על כך, הבנת נכון. וכן אמרו חכמים במשנה (קידושין כט, א) שחובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע. הוסיף רבי יהודה שכל שאינו מלמד את בנו אומנות, "כאילו מלמדו ליסטות", שהואיל ואין לו הכלים הדרושים להשגת פרנסה, כשיגדל ויהיה עצמאי ייאלץ ללסטם את הבריות כדי להתקיים (רש"י שם).
כיוון שזו מצווה, התירו חכמים לדבר על כך בשבת, שאם הזדמן בשבת לאב לפגוש אדם שיכול ללמד את ילדיו מקצוע מפרנס, יוכל לסכם איתו בשבת על תנאי עבודתו ועל התשלום תמורתה. וכן אם הזדמן בשבת למנהל בית ספר לפגוש מורה שיוכל ללמד את התלמידים מקצוע שיסייע להם בפרנסתם, לדוגמה מתמטיקה או אנגלית, מותר לו לסכם עם המורה בשבת על עבודתו ומשכורתו, כדרך שמותר לסכם עם מורה לתורה (שבת קנ, א; שולחן ערוך אורח חיים שו, ו). ראוי להוסיף שמצווה זו מן התורה (מכילתא דר' ישמעאל בא, מסכתא דפסחא יח).
התשובה על רבי נהוראי
על מה שאמר רבי נהוראי, "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", יש אומרים שרבי נהוראי הבין שבנו יכול להתפרנס ממקצוע ההוראה, והעדיף ללמד את בנו הוראה הואיל והוא המקצוע המקודש ביותר. כך כתב רבי יעקב ריישר, בעל 'שבות יעקב', בפירושו 'עיון יעקב' שם (ועי' פסקי הרא"ש קידושין ד, כח; מאירי קידושין ל, ב). וכן מומלץ גם לימינו, שרבים מתפרנסים מהוראה (אגרות משה יורה דעה ד, לו).
יש אומרים שאכן רבי נהוראי חולק על חכמים, ולדעתו אין חובה ללמד את הבן מקצוע, אך אין הלכה כמותו (לב העברי ח"ב עמ' פה). ולכן גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות, כי אין סומכים על הנס, שימצא מי שיסייע לו בפרנסתו (מהרש"א קידושין ל, ב).
הברכה מגיעה על ידי עבודה
שאלה: שמעתי שיעור שבו הרב הסביר שהפרנסה כולה מאת ה', ולכן כל האנשים שעוסקים בעבודתם בחריצות מבזבזים את זמנם, כי אם ירצה ה' גם בעבודה קלה יתפרנסו בכבוד ויתעשרו.
תשובה: או שלא הבנת את דברי הרב, או שמעביר השיעור מרוב שרצה להגדיל את מעלת התורה, טעה בדברי תורה והתעלם מערכה העצום של העבודה בחריצות. הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו, שנאמר: "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" (דברים טו, יח), אמרו חכמים: יכול תבוא הברכה כשהוא בטל? "תלמוד לומר: בכל אשר תעשה" (ספרי).
וכן למדנו מיצחק אבינו, שעבד בחריצות רבה מאוד בחפירת בארות מים ובטיפול במקנה, שנאמר: "ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה" (בראשית כו, יד), וכל כך הצליח, עד שקינאו בו הפלישתים ורבו עימו, ואמרו לו: "לך מעימנו כי עצמת ממנו מאוד" (שם טז). בעקבות זאת הבטיח לו ה': "ובירכתיך והרביתי את זרעך" (בראשית כו, כד). הבין יצחק אבינו שהברכה שה' הבטיח לו תתקיים על ידי עבודתו, ובשל כך התחזק לעבוד עוד יותר בחריצות, כמו שאמרו חכמים: "דרש יצחק ואמר, הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע" (תוספתא ברכות ו, ח). אכן, בעקבות התחזקותו בעבודה בחריצות, זכה לברכה כפולה ומכופלת.
מקרים יוצאי דופן
שאלה: האין מקרים שבהם אדם עובד ומתקשה בפרנסתו, ומקרים שבהם אדם לא עובד כמעט וזוכה להתעשר?
תשובה: ישנם מקרים יוצאי דופן, שבהם אדם טורח בעבודתו ולמרות זאת מצבו דחוק, ואזי עליו להתבונן יותר לעומק כדי להבין את מצבו. אולי יש פגם מסוים שמעכב את הברכה, או שעל פי שורש מזלו תיקונו לעבוד ולהתפרנס בדוחק, ואולי הברכה תבוא לו בדור הבא על ידי ילדיו המוצלחים מאוד.
כמו כן ישנם מקרים הפוכים, של אנשים שלא עבדו בחריצות והתעשרו, ואף הם צריכים להתבונן במצבם, שכן ברכת חינם כזו עלולה להתהפך לרעתם, וכדרך שעושרו של קורח גרם לאובדנו. וכפי שמצינו פעמים רבות שאנשים שהתעשרו בקלות נעשו מקולקלים במידותיהם ולא ראו ברכה בילדיהם ונכדיהם.
עבודה במקומות לא צנועים
שאלה: הרב כתב על סמך מקורות רבים שאדם צריך להתפרנס מיגיע כפיו גם אם עקב כך יעסוק פחות בתורה. אבל בדורנו, העולם שמחוץ לבית המדרש לעיתים מלא בדברים קשים ומזיקים, במיוחד בעניינים של קדושה וצניעות (אני באופן אישי עובד ככלכלן, ולצערי הרב רואה ושומע בעל כורחי דברים שאסור לראות ולשמוע). האם גם במצב כזה, כבוד תורתו סובר שיש להעדיף את העבודה עם קביעת עיתים לתורה על פני הלימוד בכולל?
תשובה: כיוון שההתבטלות מעבודה חמורה בהרבה מבעיות הצניעות שהזכרת, גם באופן זה יש להעדיף את העיסוק בפרנסה על פני הישיבה בכולל. כלומר, ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה וחילול השם, ואילו בעיות הצניעות שהזכרת קשורות בדרך כלל לחשש איסור דרבנן (לא כאן המקום לפרט, רק נזכיר שאף איסור הוצאת זרע לבטלה – ישנה מחלוקת שקולה אם הוא אסור מהתורה או מדרבנן).
אומנם לכתחילה גם מחשש דרבנן צריך להתרחק, ולכן כאשר יש בפני אדם שתי אפשרויות, האחת, לעבוד במקום צנוע, והשנייה, במקום פחות צנוע, נכון שיבחר את המקום הצנוע יותר. וכדרך שאמרו חכמים (בבא בתרא נז, ב), שאם יש בפני אדם שתי דרכים שוות, האחת צנועה, והשנייה עוברת ליד נהר שנשים מתרחצות בו בלא בגדים, והוא בוחר ללכת דרך הנהר, הוא נחשב רשע. אבל אם הדרך שליד הנהר קצרה יותר, מותר לו ללכת בה. כיוצא בזה, אם מקום העבודה הפחות צנוע מתאים יותר לעובד, או שירוויח בו יותר באופן משמעותי, יכול לעבוד בו (על פי הגמרא בבא בתרא נז, ב. ועיין אגרות משה אבן העזר א, נו; ב, יד).
חומרת ההתבטלות מעבודה
ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, טו), והיא מביאה את האדם לידי עבירה, וכפי שאמרו חכמים: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עימה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב, ב). ביארו המפרשים שהעבירות שהאדם עלול לעבור מכך שיעסוק בתורה בלא מלאכה, שיהיה מפונק וייגרר אחר התאווה. ועוד, שכדי לקבל את מזונותיו, יצטרך להחניף לבעלי שררה וממון ולאהוב מתנות. ועוד, שפעמים יהיה נזקק למזונותיו ויתפתה לשקר ולגנוב ולהמר ולשלוח יד בממונם של אחרים (מאירי, תשב"ץ במגן אבות, ברטנורא שם). וכדברי רבנו יונה: "ולא ינוח ולא ישקוט עד יעבור על כל המצוות האמורות בתורה" (שם).
מדוע הנהנה מיגיע כפיו זוכה לעולם הבא
שאלה: מדוע אמרו חכמים: "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמיים" (ברכות ח, א), שהנהנה מיגיעו זוכה לעולם הזה ולעולם הבא, ואילו על ירא שמיים שאינו עובד אלא אחרים מפרנסים אותו, נאמר רק שאשריו בעולם הזה? לכאורה היה צריך להיות הפוך, שירא שמיים שרק לומד ואינו עובד יזכה לעולם הבא בלבד, ואילו זה שנהנה מיגיע כפיו יזכה בנוסף לכך גם לעולם הבא. ומדוע הירא שמיים אינו זוכה לעולם הבא?
תשובה: אכן שאלה טובה. כדי להשיב עליה צריך להגדיר תחילה מהו 'עולם הבא'. לדעת רבים עיקר עולם הבא הוא לאחר תחיית המתים, עולם מלא שיש בו שילוב רוחניות וגשמיות, שלא כמו עולם הנשמות שבו גן עדן וגיהינום, שהנשמות נמצאות בו עד עת התיקון. כך היא דעת רמב"ן (שער הגמול), של"ה (תולדות אדם בית דוד), רמח"ל (דרך ה' א, ג; דעת תבונות סו-עד), ועוד רבים. לדבריהם, כיוון שהנהנה מיגיע כפיו תיקן את נשמתו וגופו הוא זוכה לעולם הבא, היינו העולם השלם שבו הנשמה והגוף מופיעים בהרמוניה. אבל מי שרק למד זוכה רק לבחינת הנשמה, היינו לסיפוק הרוחני בעולם הזה ובעולם הנשמות ובעולם הבא, אבל לא מהשילוב המלא של גוף ונשמה.
לדברי הרמב"ם, 'עולם הבא' הוא עולם הנשמות (הל' תשובה ח, ב), ואזי לפי דעתו ירא שמיים נחשב במעמד של 'לומד שלא לשמה', שכן למד על מנת לקבל מלגה ולא לשם שמיים. ועל מי שלומד שלא לשמה אמרו חכמים (שבת סג, א) שהוא זוכה לעושר וכבוד בעולם הזה, אבל לא בעולם האמת.
בנוסף לכך, כיוון שנהנה מהתורה בעולם הזה מיעט את שכרו לעולם הבא, וכפי שמסופר (תענית כה, א) על רבי חנינא בן דוסא ואשתו, שלא רצו לקבל מתנה שלא הגיעה אליהם בזכות עמל כפיהם, ואפילו שהייתה זו רגל של זהב שירדה אליהם מן השמיים, מפני שלמדו בחלומם שמתנה זו פוגמת את מעלתם ומפחיתה משכרם בעולם הבא (תענית כה, א; מהרש"א וחפץ ה' ברכות ח, א).
