כמו כן מצד חיי החברה של העמים, אין לנו שום קיבוץ חברתי חשוב ומתוקן אפילו במקצת, שלא יפעל בקרבו התוכן האמוני והדתי פעולות ניכרות ורבות ערך. זוהי עובדה: אנתרופולוגים לא מצאו אף חברה אנושית, גם השבטים הפראיים המבודדים ביותר – שאין בה פולחן דתי. ותמיד הוא מרכזי בחיי החברה, קובע את הערכים ואת הנורמות ובו תלויים גורלות שונים. פילוסוף יהודי צרפתי בשם אַנְרִי ברגסון, כתב כי מה שמאפיין את האדם ומבדיל אותו מבעלי־החיים, שחלקם כמו האדם – מתאספים בלהקות ויש להם תפקודים דומים לתפקוד האנושי – הוא הצורך באמונה דתית, והניסיון לארגן אותה במעשים ובאורחות חיים.[315]

ההתפתחות התרבותית שהביאה איתה את מושג החילון שללה בעיקר את הדימוי הרווח של מושג האלוהות הקדום, ובמקומו העניקה תכונות דומות למושגים אחרים: ההכרח הטבעי או ההיסטוריה, שהם מעל לאדם, קיבלו תוקף אלוהי – האדם לא יכול שלא להיכנע להכרחים אלו, שהם הבסיס לכל מסגרות חייו. כך שלאמיתו של דבר מושגי האמונה והדת קיימים גם אצל מי שמגדירים עצמם חילונים, אך בלבושים אחרים. בהתפתחותם של סוגי חברה אחרים, כמו מדענים, רופאים או אנשי אקדמיה, נוצר מעין פולחן – יש בגדים מיוחדים, טקסים וכיוצא באלו, שנועדו להבדיל ולייחד את הסקטור המסוים. כמו הכוהנים של המקדשים השונים.

דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות בברית־המועצות בתחילת דרכה, כשחרטה על דגלה את האתאיזם, ויזמה חילון אקטיבי: אחד האנשים המרכזיים במהפכה שכוננה את המפלגה המובילה אז, היה ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב – שאימץ לעצמו את הכינוי 'לֶנין', המוכר. לנין מת משבץ מוחי בשנת ה'תרפ"ד (1924) – שנים לא רבות אחרי ניצחון המהפכה בשנת ה'תרע"ח (1917). ישנם פרוטוקולים מישיבות הלשכה המדינית של המפלגה הקומוניסטית, שבהם נידונו סדרי הקבורה של לנין. סטלין, מי שעתיד היה לרשת את לנין בשלטון, הציע להקים מוזוליאום – מבנה מפואר במקום קבר, עבור גופתו של לנין. חלק ממשתתפי הישיבות התקוממו נגד ההצעה הנראית כמעשה דתי; אך עמדתו של סטלין התקבלה. ולא זו בלבד שנבנה מוזוליאום, סטלין גם יזם חניטה לגופתו של לנין, כך שיוצג לראווה בציבור – ממש לפי המסורת הנוצרית הפרבוסלבית, שבה נחנטו גופותיהם של כמרים ונזירים שנחשבו כמחוללי ניסים, ונחשבו כסגולה לישועה והצלחה. וכפי שבבתים של הרוסים הפרבוסלבים, באחת מפינות הבית תמיד הייתה איקונה של קדוש נוצרי, או נר או צלב או עותק של "הברית החדשה", וזו הייתה 'הפינה הקדושה' של הבית – כך הנהיגו גם הקומוניסטים, שאחת מפינות הבית, שתיקרא 'הפינה האדומה', יונח שולחן קטן עם מפה אדומה ועליו תמונה של לנין, ספרים של מרקס ואנגלס או דגלון אדום. גם כאן ניתן לראות כיצד מתבטאת תבנית החשיבה הדתית אף במקום שבו מנסים להתנתק מן הדת; אף אם היא צינית ונועדה להשפיע על העם הרוסי שהתרגל להתנהגות פולחנית מסוג מסוים.

הצורך האנושי בפולחן, סגידה לדבר שהוא מעל ומעבר לאדם, נוצר על־ידי זרם השאיפה לקרבת אלוהים הזורם בקרבם, אף שהוא בצורה מסותרת ועלומה, כפי שיש באלילות, ברעיונות דתיים בוסריים ומגושמים; בתוכם חבוי זרם נפשי פנימי שמעורר באדם שאיפה לקרבת־אלוהים. האדם, מטבעו היסודי, תמיד שואף ליותר, למה שמעבר לו, ואינו מסתפק בגלוי ובקיים כבר. אם מחשבתו מאוד מפותחת ומדויקת, היא יכולה להגיע להמשגה פילוסופית ותאולוגית גבוהה; אם היא אינה מפותחת יהיו לו דימויים פשוטים יותר – כמו בעלי־חיים מרשימים, תופעות טבע עוצמתיות וכיוצא בזה.

ובחיי האנושיות בכללה, אם אנו סוקרים את האנושיות בכללה, לגלות מה מוביל אותה בדרכה ההיסטורית בכללותה, לא רק אצל יחידים או שבטים מסוימים בתוכה – הלא ההתגלות וההבעה, הדרך ואופן השאיפה לקרבת־אלוהים, באיזו צורה שתהיה, הוא החוט הפנימי המאחד וחורז בכללותו את כל האמונות והדתות כולן. השאיפה לקרבת־אלוהים בצורות רבות ושונות, באלילויות ובמיתוסים, זהו חוט השני הפנימי המאחד וחורז את כל האמונות והדתות, שהן הינן המקיפות את כל האנושיות בעלת הערך ההיסטורי, כל התרבויות שתרמו לעיצוב התרבות האנושית הכללית, למערכות ערכים גדולות ולמפעלים אנושיים גדולים. גם אם התרבויות הן שונות, יש בהן תשתית משותפת.

השאיפה לקרבת־אלוהים היא הניסיון לשנות את מצבו הקיומי של האדם על־ידי התקרבות לאותו מושג עליון, שיש בו פן של נצחיות ופן של עוצמה אדירה, ובחלק מן הדתות – גם עליונוּת של מוסריות מוחלטת. האדם מעצב את חייו כך שלפחות בחלק משמעותי בהם, מלבד העיסוק בהשגת הצרכים הקיומיים הבסיסיים, הוא יתקרב אל אותו המושג הגדול. משום כך הדת, שהיא המיסוד הטקסי של האמונה, תופסת מעמד כה מרכזי בעיצובה של כל תרבות. זהו כוח עמוק בזהות האנושית, והניסיון להתעלם מן הכוח הזה לא הצליח. הוגים נאו־מרקסיסטים בשנות השלושים של המאה העשרים ('אסכולת פרנקפורט'), טענו כי האמונה באלוהים והשאיפה לקרבתו היא תודעה כוזבת שצריך להוציא מן הזהות התרבותית. אך טענתם אינה עומדת במבחן המציאות ההיסטורית והתרבותית. אנו רואים כיום כיצד התרבות שעברה את תהליך החילון כה מאותגרת, ומנסה לחזור אל היסודות הזהותיים האלה. העולם המערבי מאותגר על־ידי האסלאם הלוחמני, שהוא בעל זהות מאוד חזקה, עד כדי כך שהיא מאחדת עמים רבים ושונים מאוד. הזהות המרוקנת מתוכֶן אמוני ודתי באירופה ובאמריקה מנסה למצוא מרכיבים אלה, שכמותם יש באסלאם הפונדמנטליסטי, כדי למצוא את עצמה ולהביע עמדה ברורה ביחס לתביעות הדתיות שמביאים איתם המהגרים המוסלמים.