כל זה המצב המענג, המעדן והמחיה, יוכל לבוא רק מהמחשבה המבוכרת, מלשון בכור,[167] מבושל, מחשבה שהבשילה, שנובעת מתוך בגרות נפשית – שכבר הורגלה להתייחס אל החזיון מצד תאריו היחוּשִׂיים לה. כל ההשפעה הברוכה של המושג האלוהי על הנפש, יכולה להתקיים רק כאשר לא מצפים להכיר את החזיון מצד עצמו – ציפייה שלא תביא לאף תוצאה – אלא להכיר מה שנוגע בנו ומפתח אותנו, כיצד אנו מגיבים לחזיון. זו מחשבה בשלה ונכונה כי יש לה ביקורת עצמית. היא מכירה בגבולות היכולת שלה. שאז נעתק מאור הנפש, מן ההכרה, המאפל של הזרוּת הבא עם כל עצם שחוצה לה. "שרגא בטיהרא מאי אהני?" (חולין ס, ב), אור הנר בצהריים אינו מועיל. במחשבה בוסרית, שמתיימרת להכיר את עצמות האלוהים, אין מקום להארה של הנפש, לתפיסת המציאות שיש לאדם – שכן היא בטלה אל מול עוצמת ההארה של עצמות האלוהים, כפי שתופסים אותו. נפשו של האדם מואפלת מן העצם הנפרד ממנה, הגדול והנשגב. כל נטיותיו הטבעיות, המוסר האוטונומי שלו, שנובע מעצמו, מן ההיגיון הבריא – בטלים אל מול מה שהוא תופס כדבר אלוהים, המנותק ונעלה ממנו. רק אם מכירים בכך שאין לנו אלא מה שאנו תופסים, וזה אינו נפרד מאיתנו, אלא חלק מעולמנו – יכולים להיות הזדהות ועונג ביחס לאלוהים, כאשר הוא חלק מן ההכרה הסובייקטיבית שלנו. ואז גם אפשר להכיר בכך שנטיותינו הטבעיות גם הן גילוי רצון האלוהים, שלמוסר הטבעי ולרצון האנושי יש חשיבות רבה, יש להם זיקה למקור האלוהי.[168]
וכל זה דווקא במחשבה הבשלה והבוגרת, שמבקרת את עצמה, מה־שאין־כן אם המחשבה הילדותית לא תזוז ממקומה, וכל שיחה ושיגה יהיה רק עם העצם – החזיון שהוא מרום ונשגב, אז תתע במסילות זרות לרוחה. האלילוּת זו הדוּגמה הבוטה ביותר לכך: ילדים קטנים אוהבים לשחק בבובות, וזה לכאורה מוזר; הרי יש סביבם אנשים חיים, שבאמת חושבים ומדברים ומרגישים, ובכל זאת הילדים מעדיפים להתייחס דווקא אל הבובות, לעשות להן האנשה ולדבר אליהן ברצינות רבה. התנהגותם של היהודים שעבדו אלילים היא מאוד דומה. גם היא נובעת מתוך מחשבה ילדותית, תפיסה בוסרית של המציאות. לאחר שזכינו למעמד הר־סיני, להתגלות אלוהית שנמשכה לאחר מכן בנביאים שלימדו אותנו דעת ומוסר, מאוד מוזר וילדותי שנעדיף בכל זאת בובות מסוגים שונים. ומתוך ילדותיות זו שבעבודת אלילים מתפתחת גם רשעות נוראית כמו שריפת הילדים למולך – בדומה לילד שמאוד אוהב את הבובה שלו, עד כדי כך שיעדיף אותה על פני אחיו. זו הרמה הראשונה, הבוטה והמגושמת ביותר.
יש גם רמות נוספות יותר מפותחות: אמנם תתבטל לפעמים, מגודל ועוצם של החיזיון, גם לפעמים תכנס בה איזה חמדה שירית רפויה – הרב קוק מתאר את תחושת הקִרבה והתקוות שהאדם תולה באלילות, לצד האכזבה והשבר הגדול שהיא גורמת. ישנן יצירות ספרותיות המתארות את האלילים הגדולים ואת קורותיהם, ויש בהן עוצמה רבה. כאשר אדם עומד מול היופי והנשגבוּת שבאלילות, הוא רוצה להתבטל אליה, לעיתים הוא אף פוגע בעצמו כדי לחוש יותר ברוממותהּ. הוא נמלא בהשראה מתוך הקסם שבה, בחמדה שירית, זוהי השראה גם ליצירות אומנות, אבל גם חמדה שירית זו היא רפויה, חלשה, כי היא זמנית: לא תוכל להחזיק מעמד בחיים, משום שהיא אינה אמת. כך לא ניתן לבנות חיים באופן מתוקן. ואם רוממות החזיון יתגבר הרבה בשרעפיה, תהיה מוכרחת להסב פניה ממנו. בשלב מסוים השכל הישר לא מאפשר לאדם להישאר בתפיסה המגושמת שהוא נתון בה. המחשבה האלילית התעדנה עם השנים, עד שכמעט נעלמה. בתחילה הייתה פרשנות אלגורית, שניסתה להסביר את הפולחן האלילי כסמל וביטוי לרעיונות תאולוגיים שונים, אך בסופו של דבר הייתה התרחקות ורתיעה מן האלילות. משבר החילון הוא מובנה בתהליך שכלול מושגי האמונה של האנושות. בעולם הנוצרי כיום, שריד מסוים מן העולם האלילי, יש שלב בהתבגרות שבו הילדים כבר אינם מאמינים שסנטה קלאוס באמת מגיע. הילד אט־אט מפתח חשיבה ביקורתית עד שאינו מאמין בקיומה של אותה דמות אגדית. זהו שלב הכרחי בהתפתחות האישיות. המחשבה מוכרחת להסב פניה מרעיונות כה מגשימים ומגוחכים, וכך השאיפה אל הכרת הדבר כשלעצמו, שמביאה לאכזבה, מביאה בסופו של דבר לכפירה. וכעוצמת האכזבה כך עוצמת הכפירה. זהו מעגל סגור שצריך לפרוץ אותו.
ואם לא תוכל על נקלה לעשות זאת, מפני גודל האורה והחשיבות שכבר הסכינה, התרגלה, בהם מעט, בכל זאת, למרות חוסר ההיגיון שבמחשבה האלילית, היא נותנת לאדם הרבה – לרגלי ההזרחות הראשונות שהיו עדיין בלתי נעתרות, הארות החיים שניתנו לה בזכות המחשבה הילדותית והמגשימה, החוויות שאמנם יצרו בה רוממות וחמדה נעימות – אך הן לא היו מקובלות באופן מלא, לא חדרו למסלול האישיות של האדם כך שהוא יוכל לבסס אותן ולבנות מהן חיים. בקשת האלוהים שלו, עם כל החוויות הגדולות שהיו בה, נותרת עקרה ומאכזבת. על כן מחשבתו תחל אז לבקש דרכים איך לסקל לפניה מסילת הבריחה, והם מתפרדים לדרכים שונים: או להסב עין לחזיון אחר שאיננו כל־כך מאיר וחודר, כמו עיסוק באידאלים שונים אחרים, שבהכרח הם פחות נוגעים לכלל חיי האדם כמו המושג האלוהי, או למעט על־ידי חינוכים ותרבויות שונות את נטייתה העתיקה לנשגב ומרום, לפתח תפיסות מטריאליסטיות, הגורסות שאין עולם רוחני אלא רק החומר הוא הקיים ומשפיע, או הומניזם מסוגים שונים, ששם את האדם במרכז ואת היחס לאלוהות בשוליים, או זיהוי האלוהות עם הטבע, עד שתוכל גם־כן למצוא מחשכים לעמוד שם במעמד של הסתפקות בעצם מציאות החזיון הזר ההוא. זוהי האַגְנוֹסְטיוּת, בה האדם מוטל בספק ביחס למציאות אלוהים; הוא לא רוצה לשלול באופן ודאי את האלוהות, אך גם לא מוכן להודות שהוא מאמין בה. המושג האלוהי, כאשר אינו מעובד, הוא כמו שמש חזקה שמסנוורת ושורפת. אל מול קרני השמש העזות כולם מחפשים מחשכים, מקומות מוצלים וחשוכים, שיוכלו להסתתר בהם – וכך גם האדם, כאשר הוא תופס באופן מפחיד ומרתיע את המושג האלוהי, שמאיים על מציאותו ומבטל אותה, הוא ממהר להסתתר מפניו, להרחיק אותו ולהדחיק אותו בדרכים שונות כדי לחזור ולחוש שיש לו ערך וקיום בטוח במציאות. מתוך הרצון המכזיב להכיר את האלוהות מצד עצמה, האדם מגדיל אותה יותר ויותר, עד כדי כך שהוא לא מוצא מקום לעצמו. ומזה, מתוך הספק על המציאות האלוהית, עוד צעד לידי הכחשה וכפירה, שכל אלה לא היו צריכים, ולא יכולים לבוא על־ידי הסדר של המחשבה הברורה, העסוקה עם התארים המתייחשׂים לה, שאז נאגדת היא לא עם דבר זר כי־אם עם עצם חייה.
במורשת היהודית ישנם ביטויים שעלולים להתפרש כך, באופן שמבטל את מציאותו של האדם אל מול המציאות האלוהית האינסופית. יש לתת על כך את הדעת, כדי שלא להגיע לאותם מחוזות לא טובים שמפניהם מזהיר כאן הרב קוק. כך, למשל, ביטוי נפוץ שמקורו בספר הזהר: "לית אתר פנוי מִנֵיה" (תיקוני זהר ע' ועוד), אין מקום שפנוי מהאלוהות. ביטוי כזה יכול לעורר תמיהה אצל האדם, אם אין מקום פנוי מהאלוהות, אז מהו ההבדל ביני לבין מה שאינו אני, מהו ההבדל בין טוב לרע, בין מציאות לחוסר מציאות? ביטוי זה ואחרים הם נכונים וגדולים במשמעותם, רק שללא העמקה מספיקה והבנה רחבה, הם עלולים ליצור תחושות קשות בנפש ולהזיק לתפיסת המציאות של האדם.[169] המחשבה המבוכרת מבקרת את המחשבה הראשונית והשטחית בקשר לביטויים שמשמעותם יכולה להזיק, ומוסיפה את הרובד המוסרי והתפיסה הכללית, כך שהמחשבה מקבלת את מקומה הנכון, מרוממת את האדם אך לא מבטלת את ערכו ופוגעת בו. את הביטוי "לית אתר פנוי מניה", בהקשר זה, צריך להסביר שכל מעשיו של האדם, רגשותיו ומחשבותיו – הם גם אלוהיים, ולא מבוטלים וחסרי כל ערך. כמובן, צריך תמיד לדעת כיצד לגשת בזהירות ומתוך ביקורת עצמית לכל תפיסה ורגש.
