חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

פרשת אחרי מות – ארץ ישראל דורשת מאיתנו להיות עבדי ה'!

אנו נמצאים בין יום העצמאות ליום ירושלים, בחודש התחייה הלאומית שלנו, בחודש שהמאורעות האדירים שהתרחשו בו, שינו ומשנים את כל חיינו ואת כל עבודת ה' שלנו, חודש שבו יצאנו מגלות לגאולה, בפרשתנו מתגלה אחד היסודות החשובים ביותר בהבנת הקשר בין העם והארץ, בהבנת יעודנו ותפקידנו.

התורה בפרשת עריות כותבת אזהרה:

…אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם, ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם, כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ, ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם…

פעמיים חוזרת התורה על כך שהארץ נטמאת בעוונות היושבים בה, ושלוש פעמיים חוזרת התורה על כך שהארץ מקיאה את מי שמטמא אותה.

יש כאן חידוש אדיר, ארץ ישראל איננה סתם אדמה, ארץ ישראל היא ארץ חיה, יש לה אמירה ורצון, היא מושפעת ממה שנעשה בה, היא קוראת ליושבים בה להתקדש, ואם הם אינם נענים לקריאה זו, הארץ מוציאה אותם מתוכה.

השיבה לארץ, איננה רק הקמת הגוף הישראלי, שעתיד להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, השיבה לארץ, היא שיבה למקום שהמקום בעצמו, הארץ עצמה, המציאות כולה, קוראת לנו להיות מחוברים לקב"ה, להיות קדושים, לחיות את הערכים ואידאלים האלוקיים.

מי שמבאר את הדברים באופן נפלא מאד זהו הרמב"ן, ולאור יסודיות וחשיבות דבריו אביא את דבריו ואבאר אותם מעט:

"ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ" – החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ, שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה, העריות חובת הגוף, ואינן תלויות בארץ!

שואל הרמב"ן הרי עריות אינם מצוות התלויות בארץ, ומדוע התורה אומרת שיש חומרה יותר גדולה באיסורי עריות בארץ?

אבל סוד הדבר בכתוב שאמר: "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם – יצב גבולות עמים.. כי חלק ה' עמו". והענין, כי השם הנכבד ברא הכול, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות…
והנה, השם הנכבד הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב: "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים", לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל.

ארץ ישראל, היא ארץ שבה מופיע הגילוי האלוקי בצורה העליונה ביותר.

והנה, קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו… וכתיב: "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים בתתו לנו את הארץ, שיהיה הוא יתברך לנו לאלוקים ונהיה מיוחדים לשמו.

כיוון שארץ ישראל היא ההופעה העליונה ביותר של הקב"ה בעולם, לכן מי שנמצא בארץ צריך להתאים לגילוי האלוקי העליון, מי שנמצא בארץ, הוא בשליחות להאיר אור ה' בעולם, הארץ מאפשרת להתאים את כל החיים לגילוי האלוקי העליון המופיע בה.

והנה, הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות… ולכך אמר, כי מפני שהם מיוחדים לשמו, בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר: "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים".

והנה, בחוצה לארץ, אע"פ שהכול לשם הנכבד, אין הטהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם…

בחוץ לארץ, התגלות ה' היא עקיפה וממילא יש מקום לעוד כוחות להופיע, כוחות שלא מחוברים לקב"ה באופן ישיר, לא מופיעים את הערכים והאידאליים אלוקים באופן מלא, בכל תחומי החיים!

וממילא מה שלא מתאים לערכים האלוקיים, לא יוכל להתקיים בארץ, הארץ לא מאפשרת, כי הארץ עצמה היא ארץ ה', נחלת ה', ולא מתקיימים כאן מי שלא מתאים.

והנה, השם הנכבד יתברך אלוקי האלוהים בחוץ לארץ ואלוקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם: "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר: "לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלוקי הארץ". והנה, הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם.

וכן שנו בספרא: "ולא תקיא הארץ אתכם וגו' ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה", ובספרי: "ואין עמו אל נכר" – שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם… והוא מאמרם "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים ואומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים".

ואמרו בתוספתא דע"ז: "הרי הוא אומר: ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים ואומר לתת לכם את ארץ כנען, כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלוקים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלוקים…

הקב"ה מתגלה בכל חיינו, רק בא"י, אין גילוי ה' שלם, ואי אפשר לקדש את כל החיים ואת כל המציאות אלא בארץ ישראל.

ומן העניין הזה אמרו בספרי: "ואבדתם מהרה – אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם".

והנה, הכתוב שאמר: "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי: "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות – ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה".

הרמב"ן אומר כאן דבר נורא ואיום, בעצם, אין מקום לקיום מצוות אלא בארץ ישראל, כי כאן הקב"ה מתגלה, וכאן המעשים החומריים, מחוברים לקב"ה, והמצוות בחו"ל אינם אלא הכנה לקיום המצוות בארץ ישראל, כי המצוות הם עשייה גשמית-חומרית, ורק בארץ ישראל גם הגוף וגם כל החומריות מחוברת לקב"ה.

וזו היא מחשבת הרשעים, שהיו אומרים ליחזקאל "רבינו יחזקאל, עבד שמכרו רבו יש עליו כלום? שנאמר: והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן".

הייתה מחשבה לאור זאת, שברגע שיוצאים מן הארץ, אין חיוב יותר במצוות, כי אי אפשר באמת להתחבר לקב"ה אלא בא"י, ולכן הרשעים אמרו אם יצאנו מן הארץ, אין לנו יותר קשר עם הקב"ה, עבדי ה' בכל חיינו, זה רק בא"י.

וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו". והשם, לו לבדו נתכנו עלילות, שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנשאת באיסור האחוה, ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם, ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו.

אנו אומרים שהאבות קיימו את התורה,  ואיך נשא יעקב אבינו שתי אחיות? ומדוע רק בכניסה לארץ הוא מצווה להסיר את הע"ז? – התשובה היא כי באמת, רק בארץ ישראל מצויים במצוות, רק באי" הקב"ה מתגלה כמלך שנמצא ומתגלה בכל המציאות.

ההבנה הזאת, שהיותנו בארץ, משנה את כל מציאות חיינו, הארץ דורשת מאיתנו להתאים את כל חיינו אל דבר ה', והיא גם נותנת לנו את הקדושה והכוחות לעשות זאת!

ונסיים בדברי 'חסד לאברהם', בגדולי המקובלים, וסבו של החיד"א, איש חברון שלמד מדברים אלו עוד לימוד יסודי מאד:

ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: 'ותקיא הארץ את יושביה', וכיון שאינה מקיא אותו בוודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.

כל מי שנמצא בארץ אומר ה'חסד לאברהם' הוא צדיק, יש לו חיבור לערכים והאדיאלים האלוקיים, כי אם לא היה לו חיבור כזה לא היה יכול להיות בארץ!

החילוקים שאנו מחלקים, בין דתיים לחילוניים, הם מאד חיצוניים, מי יכול לשקול מה יותר מקרב לקב"ה, האם מצוות השבת או מצוות הגיוס לצבא, האם שמירת טהרת המשפחה או בניין כלכלת מדינת ישראל, מה יותר חשוב, מה יותר גדול, מי יותר צדיק?

כפי שאמר הרב ליאו די (ששתי בנותיו ואשתו נרצחו בפיגוע בבקעה):

לפני חמש שנים, בילינו בחופשה נהדרת בגולן. לא היו חנויות בכפר הקטן שבו היה הצימר שלנו, ולכן בוקר אחד ירדתי במכונית לקריית שמונה לקנות פירות ודגני בוקר לארוחת הבוקר. בדרך אספתי חייל, דיברתי איתו בעברית והוא סיפר לי שהוא חייל בודד. שאלתי אותו היכן נמצאת משפחתו, הוא אמר לי שהיא בארץ.

תמיד חשבתי שחיילים בודדים, הם יהודים, שבאו לבדם ממדינות אחרות, ושאין להם משפחה בארץ. אז שאלתי אותו, 'איפה המשפחה שלך?'. הוא השיב שמשפחתו חרדית, ומאז שהחליט להתגייס, הוא בודד. אמר לי 'אני לא דתי'. לא ידעתי מה לענות.

לאחר שחשבתי, שאלתי אותו, 'מי אומר שאתה לא דתי? אתה לא חושב שלהגן על הארץ ולהציל חיים במחיר של סיכון חייך היא המצווה הגדולה ביותר שתוכל לעשות? מבחינתי, אתה האדם הדתי שפגשתי אי פעם'. ראיתי דמעות בעיניו, כשהורדתי אותו.

יהי רצון שנזכה להיות ראויים לארץ, שנקבל כוחות מהארץ, להדבק בה'!

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן