הציר החורז את הפרשה כולה הוא הזהירות הגדולה מלחלל את שם ה' והמאמץ הגדול לקדשו. ונראה שיש כאן לימוד יסודי וחשוב של מהו קודש, ונדגים זאת בשניים מנושאי הפרשה: דיני הכהנים וחג השבועות.
ונתחיל בראשון – דיני הכהנים. הנקודה ראשונה שמוזכרת בקדושתם של הכהנים הינה חובת ההתרחקות שלהם מהמוות. לעיתים ניתן לתפוס שהקודש חסר חיוניות, חסר את כוחות החיים העצומים הנמצאים בתאווה ובחומר, והתורה באה ללמדנו את שההפך הוא הנכון. דווקא הכהנים, מייצגי הקדושה וישראל, הם המחויבים להיות בשמחה ובעליזות ולהתרחק מכל חסרון חיים. לכן מזהירה אותם התורה לא רק שלא להיטמא למת אלא גם להיזהר מאוד מעצב מיותר על המוות.
בנוסף אומרת לנו התורה כי כהן שיש בו מום לא יכול להיות שותף לעבודה המרכזית של הכהנים- עבודת הקורבנות והשירות בבית המקדש. ולכאורה יש מקום לשאול מדוע כך הוא, הרי הכהונה היא תפקיד עבודה רוחנית, ומדוע יפגע מום פיזי באפשרות וביכולת להיות שותף לעבודת ה' בבית המקדש? אלא שמכאן יש לימוד חשוב, שעבודת הקודש שלנו דורשת חיים שלמים, לא רק כוחות רוחניים אלא גם כוחות פיזיים, בריאים ושלמים.
זו גם הסיבה שכאשר ישנו ערעור על הכהונה, הבחירה באהרון היא על ידי פריחת מטהו, כי עבודת הכהנים היא פריחה ולבלוב, היא הפרחת החיים והגדלתם. חז"ל מבטאים זאת בכך שאחת מתכונות היסוד של הכהנים היא זריזות, לומר לנו שכהנים אינם רק קדושים וטהורים אלא גם זריזים. גם שנות העבודה של הכהנים הם השנים שבהם יש לאדם הכי הרבה כוח, מגיל שלושים עד חמישים.
כאמור, הנושא השני הינו חג השבועות- החג הרוחני ביותר, חג מתן תורה – בו העולם מקבל תורה דרך עם ישראל. אלא שאם נתבונן בפסוקי התורה נגלה שאין זכר למתן התורה בחג זה. הדבר היחיד שמוזכר לגבי חג זה הוא שצריך להקריב קורבנות: "והקרבתם מנחה חדשה לה', ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה ביכורים לה'", כשסביב לחם ביכורים זה מובאים קורבנות רבים: שבעה כבשים, פר, שני אלים, שעיר עיזים, ועוד שני כבשים.
ולכאורה, מה לזה ולתורה, מה לזה ולקדושה? יתר על כן, קורבן הציבור היחיד שהוא חמץ מובא כאן, וזאת למרות שאנו יודעים כי החמץ מייצג את כל כוחות החיים האנושיים, את כל עוצמות החיים האדירות, התוססות, המתנפחות והגדלות, הממלאות את העולם כולו ומניעות אותו.
אלא שזהו בדיוק המסר. תפקיד התורה שמגיעה לעולם הינו להיות תבלין לחיים, לכוון את החיים ולהדריכם. דווקא כשיש תורה יש זכות ואפשרות לחיות עם כל עוצמות החיים מבלי להתרחק מהקב"ה, שהן התורה נותנת את התבלין, את התיקון וההדרכה לכל כוחות החיים השונים. כפי שהדבר מתבטא בכך שחג השבועות הינו החג היחיד בו כולם מודים שאדם חייב לענג את גופו ולתת לחיים שלו להופיע בענקיות.
זהו המושג האמיתי של קדושה, זהו קידוש ה' היותר גדול, להראות כיצד כל כוחות החיים, כל העוצמות, מתחברים יחד לקדש שם שמים. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"- בדרך דרוש אפשר להסביר ש"אתם הדבקים בה' אלוקיכם כולכם חיים', אין שום רגע, שום צד, שום חלק בכם שלא חי, לכם יש חיים מלאים ושלמים.
יהי רצון שנזכה לחיות מתוך דבקות בה', לפרוח מתוך קדושה ולגלות לעולם כיצד שיא האהבה, השמחה, האושר והחדווה, מגיעים דווקא עם שיא הדבקות בה', שמירת המצוות וההתקדשות.
