חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

יש לך שאלה?

פרשת וישלח – שלטון השכל ולא שלטון החשק

בפרשת ויצא אנו קוראים על יצירת בית ישראל: יעקב אבינו, יחד עם רחל ולאה, וכן זלפה ובלהה, יוצרים בית שיש בו אהבה, קדושה אדירה, טהרה עליונה – בית שממנו יוצאים י"ב שבטי י-ה.

בבית ישראל יש אמנם מתחים, בעיות וקשיים, אבל הם נובעים מתוך רצונות גדולים של העמדת בית ישראל. לדוגמה אפשר להתבונן ב'פרשת הדודאים':

"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם אל לאה אמו, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך, ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני, וישכב עמה בלילה הוא, וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי, ותאמר לאה נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ותקרא שמו יששכר, ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב, ותאמר לאה זבדני אלוקים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון"

קריאת פסוקים יוצרת תחילה תחושה לא נעימה, אך אם מקשיבים לעומקם של דברים ניתן לשמוע את שם ה' בין הדברים: 'וישמע אלוקים אל לאה' – אנו מבינים שיש כאן אידאליסטיות עמוקה, התמסרות גמורה להקמת בית ישראל, ודווקא בגלל שהכוונה כאן היא עליונה, לאה לא בושה לומר אליי תבוא, וכפי שכותב המלבי"ם:

"ותאמר אלי תבוא, וזה מורה שהייתה כוונתה לשם שמיים, ולכן לא בושה לומר כן, כי לא עלה על לבה דבר תאווה, שאז הייתה בושה מזה, והיה ענינה כאדם קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו".

"מבואר שגם לאה לא לתענוג עשתה כל זה ההתפעלות, כי אם שהיה תפילה והכנה לבנים, והעריכה אז תפילה ושמע אלוקים"

לעומת זאת בפרשת השבוע שלנו, פרשת וישלח, אנו מוצאים את הצד השני, של אותו המעשה:

"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ, וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וייקח אתה וישכב אתה ויענה, ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער, ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה"

מי שמקשיב לפסוקים באוזן רגישה שומע, סדרת פעלים: וירא, וייקח, וישכב, ויענה, ותדבק נפשו, ויאהב, וידבר על לב הנערה, ויאמר…אל …אביו…קח לי…". שכם הופך את הסדרים שראינו עד עתה: הוא הולך אחרי עיניו, הוא לוקח בכוח, בתאווה וללא הסכמה, ומענה את דינה, ואז הוא נדבק ואוהב, אך זו אהבה של של תאווה, זו אהבה חיצונית, שהתחילה מראייה ולקיחה שרק לאחריהן הופיע דיבור – דיבור שמנסה לשכנע מאינטרסים, מאהבה שמקורה תאווה, ובקשה מאביו 'לקחת'. והדברים נחשפים גם בדברי אביו:

"וידבר חמור איתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אותה לו לאשה"

מה שמוביל זה החשק, יצר של תאווה, שלא מגיע ממחשבה והיגיון, וכדברי המלבי"ם:

"אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם, שהחשק הוא מובדל מן האהבה והחפץ, שהחשק אין לו עיניים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום…".

צורת התנהגות בה החשק מוביל אופיינית לילדים קטנים. מי לא מכיר את מטבע הלשון: 'מתחשק לי' או בגרסה המשופרת: 'בא לי'. ילדים לא יכולים להתגבר על חשקים, ואחד מתפקידיו המרכזיים של החינוך הוא להעביר את האדם משלטון החשק להנהגת השכל, ההיגיון, האידאלים והמוסר.

החברה הכנענית היא חברה שבה זה לא בושה ללכת אחרי החשק. חמור, הנגרר אחרי חומריותו, לא בוש לומר 'שכם בני חשקה נפשו בבתכם', זו סיבה 'מכובדת' בחברה כנענית לבקש אשה מאביה וממשפחתה.

לא לחינם מזהירה התורה: "…וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו". חברה שמבססת את חייה על חשק, היא חברה ללא מוסר וערכים, חברה שבה בתים יתפרקו, בשל חשק. לא לחינם מדגישים אברהם ושרה, ויצחק ורבקה, לבניהם שלא לקחת אשה מבנות הארץ.

הפרשה מעוררת אותנו להיות אנשים שמונעים מערכים, מהרצון לעשות טוב ולא מחשקים.

יהי רצון שנזכה לאומץ וגבורה לעמוד מול החשקים ולבחור בדברים הטובים באמת!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן