הציווי הראשון שמצטווה אברהם אבינו הוא ללכת לארץ ישראל, וזה לא מקרי. יש בציווי זה אמירה יסודית שעם ישראל לא יכול לעשות את תפקידו ולקיים את ייעודו אלא בארץ ישראל. ההליכה לארץ ישראל היא השלב הראשון, כי כאשר אברהם אבינו לא בארץ ישראל אין אפשרות שיגיע להיות אב האומה הישראלית, האומה שתביא ברכה לעולם כולו. וכך כותב הכוזרי בעניין זה:
"הלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה ראוי להדבק בעניין האלוקי, והיה לב הסגולה ההיא, אל המקום אשר בו תגמר השלמתו, כאשר ימצא עובד האדמה אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה נעבדת, מטבעה שיצליח בה השורש ההוא, ומגדלו שם, וישוב פרדסי אחר שהיה מדברי, וירבה אחר שלא היה נמצא אלא בעת שיזדמן ובמקום שיזדמן".
בהתבוננות בדבר ה' לאברהם אבינו אנו רואים שסגולתה של הארץ היא להביא ברכה:
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחת האדמה"
ויש להתבונן מהי ברכתה של הארץ? בארץ ישראל ניתן לראות בעיניים איך דבר ה', ההדרכה האלוקית ממרומים, יוצרת שפע וטוב. ברכה היא ריבוי גדול של טוב. בכל העולם אנו צריכים להאמין באמונה שלימה שדבר ה' עושה טוב, אך בארץ ישראל אנו רואים את הדברים באופן מוחשי וממשי. וכפי שכותב הרב חרל"פ, על דברי רש"י: "לך לך – להנאתך ולטובתך":
"שונה היא המצווה של יישוב ארץ ישראל מכל המצוות, שכן במצווה זו צריכים להרגיש את הטובה וההנאה הגשמית שמשיגים ממנה ולדעת שהיא ארץ יותר מעולה משאר הארצות גם בחומריות ובגשמיות, ואם יחסר ההרגש ביתרון הארץ גם בחומריות, תחסר גם שלימותה של המצווה הזאת, ולזאת אמר לו הקב"ה לאברהם: ' לך לך – להנאתך ולטובתך אל הארץ אשר אראך".
כדי להביא את הבשורה האלוקית לעולם, יש צורך שאברהם אבינו, ראש המאמינים, ראש עושי הטוב האלוקי בעולם, יהיה לאומה שלימה, למען לא יחשבו שרק יחידי סגולה יכולים להיות שייכים לעניין האלוקי ולחיות את דבר ה' במציאות. וזו האמירה הראשונה – "ואעשך לגוי גדול'.
לאחר מכן, צריך שהעם יהיה מבורך, בכדי שיהיה גלוי לעין כל שדבר ה', ושחיים באידאלים ובמצוות האלוקיות, יוצרים שפע וברכה, טוב וחסד, שמחה וחיים. וזו האמירה השנייה – "ואברכך".
אבל גם זה לא מספיק, יש צורך להראות שברכה זו אינה ברכה אגואיסטית ולאומנית, שמצטמצמת לעם ישראל בלבד, אלא שזו ברכה מתפשטת המביאה ברכה לכל העולם. וזו האמירה השלישית – "והיה ברכה" – שהברכה תתפשט מעם ישראל לעולם כולו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
זוהי סגולתה המיוחדת של א"י: חיבור שמים וארץ, חיבור הקדושה והברכה, חיבור החומריות וגשמיות. החיבור הזה הוא הוא קידוש ה' הגדול – אומה שחיה חיי תורה, ומבורכת בגשמיות.
את הברכה הזאת נצטווינו להביא לעולם, ועלינו להתבונן ולראות כיצד דבר ה' מביא ברכה. והדברים מתגלים לשני הכיוונים: דבר ה' מביא ברכה, והברכה מליאה בקדושה – גם הצדדים החומריים שבארץ ישראל מלאים בקדושה עליונה.
בארץ ישראל מתגלה איך כל תוספת ברכה חומרית, בכלכלה ובמדע, גורמת לעילוי רוחני ונשמתי, איך החומר והרוח מאוחדים, איך כל העולם כולו מאוחד, זוהי גילויה של ארץ ישראל בה מתגלה שה' אחד ושמו אחד, שה' אלוקינו ה' אחד, וזה מתגלה על ידי עם ישראל שהם גוי אחד רק בארץ.
יהי רצון שנזכה לחשוף את הברכה שמביא דבר ה', ואת הקדושה שמביאה הברכה, וכל העולם יתברך מברכת האומה בארץ ישראל, ויתקיים בנו: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"