חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קריאת שמע וברכותיה

שלום רב. אני עובד במקום מסויים ואני מתפלל שחרית רק ב10 בבוקר יחיד כי אין לי זמן אחר. האם לומר קריאת שמע בזמנה עם ברכת יוצר אור עד סוף קריאת שמע? האם בתפילה אחר כך לומר שוב ברכת יוצר אור על הסדר?

אביא לך תחילה את ההלכה העקרונית של סוף זמן קריאת שמע ותפילת שחרית מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה פרק יא:

סוף זמן קריאת שמע ותפילת עמידה

ז. זמן קריאת שמע של שחרית הוא עד סוף שלוש שעות זמניות של היום, וזמן ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה הוא עד סוף ארבע שעות זמניות. בדיעבד ניתן להתפלל עמידה עד חצות היום (ואם התאחר במזיד, טוב שיכוון שמתפלל בתורת נדבה), ויכול אז לומר גם את פסוקי דזמרה, אבל לא יאמר את ברכות קריאת שמע. ולמנהג חלק מיוצאי אשכנז, אם לא אמר את ברכות קריאת שמע לפני סוף ארבע שעות מחמת אונס, רשאי להשלימן עד חצות (משנ"ב). כאשר אומר את ברכות קריאת שמע, יאמר איתן גם את קריאת שמע אף שעברו שלוש שעות ואינו יוצא באמירתה ידי חובה.

ח. 'שעות זמניות': מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים – השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים – השעות קצרות. יש אומרים שחישוב שעות היום נעשה לפי האור – מעלות השחר ועד חשכה גמורה (זמן 'מגן-אברהם'), ולדעת רוב הפוסקים החישוב לפי השמש – מ'הנץ החמה' ועד שקיעת החמה (זמן 'הגר"א'), וממילא כל שעה זמנית יותר קצרה. שני הזמנים מגיעים יחד לזמן של חצות היום.

ט. מכיוון שמצוות קריאת שמע מהתורה, נכון להחמיר ולחשב את סוף זמנה לפי זמן 'מגן-אברהם'. ואילו ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה מדברי חכמים, ולכן אפשר להקל ולחשב את סוף זמנם כזמן הגר"א, וטוב להחמיר ולחשב גם אותם כזמן 'מגן-אברהם'.

י. במניין שבו יגיעו לקריאת שמע לאחר שלוש שעות זמניות לפי זמן 'מגן-אברהם', יודיעו למתפללים שיקראו לפני התפילה את פרשת 'שמע'.

 

לאחר שהדין העקרוני הובן, אביא לך את זמני היום המדוייקים ליום זה כפי שמופיעים באתר 'חזון שמים'. הזמנים לפי ירושלים, אם אתה נמצא במקום אחר, תכנס לאתר לבדוק את הזמנים לפי מקומך.

סוף זמן ק״ש לפי המגן אברהם
8:21
סוף זמן ק״ש לפי הגר"א
9:11
סוף זמן תפילה לפי המגן אברהם
9:46
סוף זמן תפילה לפי הגר״א
10:19
חצות היום
12:35

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-06 17:59:22

שבת

האם מותר למרוח משחה בשבת? או שמן רוזמרין

התשובה לשאלתך מופיע בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור, פרק יד:

ט. אסור למרוח על השפתיים והגוף דבר שאינו נוזלי, כגון ווזלין, קרם ושאר משחות, משום איסור 'ממרח'. ובמקום צער משמעותי, מותר למרוח משחה רפואית שמעוניין שכולה תיבלע בגוף ולא יישאר ממנה דבר על העור.

י. מותר לסוך את הגוף בשמן או כל דבר נוזלי להנאתו. אם זהו שמן רפואי, השימוש בו מותר רק לבריא או במקום צער משמעותי, ולא במקום מיחוש מטריד בלבד. ואם הוא שמן שגם בריאים משתמשים בו – מותר לכל (כמבואר בפרק כח, יא). כמו כן, מותר לסוך את הגוף בנוזל שנועד להרחקת יתושים.

יא. מותר להתיז על הגוף והשיער בושם, אך אסור להתיז בושם על בגד, מפני שדומה למלאכה ('מוליד').

יב. נוהגים להחמיר ולרחוץ בסבון נוזלי ולא קשה, כיוון שיש בזה דמיון לממרח ומוליד. והנוהגים להקל, יש להם על מי לסמוך. בשעת הצורך ניתן להקל ולצחצח שיניים במשחה סמיכה.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-06 10:09:44

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

יש לך שאלה?

פרשת שמות – נגד זרם:

בפרשת השבוע אנו נפגשים במשה רבינו, משה שהוא שליח ה' לגאולת ישראל, ושליח ה' לנתינת התורה והנחלתה לעולם.
משה רבינו נקרא משה, על שם כך שנמשה מהמים, היציאה מהמים היא היציאה מהזרימה, היסוד הראשון שאנו חוגגים בחג הפסח, חג ייסודו של עם ישראל, הוא גם חג החירות, החירות היא לצאת מהזרם, לצאת מהסחף, לא להיסחף אחרי החברה, אחרי המקובל.
כל ארץ מצרים נמצאת וניזונת מנילוס, הם עובדים לנילוס, הם משועבדים לזרימה החומרית 'זרמם סוסים זרמתם', זה עניינם של מצרים.
וישראל הם המייצגים את הדבר ההפוך, את העצמאות הרוחנית, העצמאות המחשבתית והנפשית.
זה מתחיל בכך שלעומת התנועה שמנסה להניע פרעה, תנועת דיכוי והתמעטות, עם ישראל הולך בדרך ההפוכה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל".
זה ממשיך בכך שהמיילדות במקום ללכת על פי הפקודות, על פי החוק, לא די בכך שאינן ממיתות את הילדים אלא עושות להיפך: "…ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים".
אולי זה הקשר הגזירה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", קחו את הכוח הישראלי, ושיישטף בזרם, לבטל את העצמאות, לבטל את החירות.
משה ניצל ע"י בתיה שנותנת לו את שמו משה, המשוי מן המים, גם היא מסרבת פקודה, היא מצילה את הילד היהודי, היא יודעת על הגזירה, היא יודעת שזהו ילד יהודי – "ותאמר מילדי העברים זה, ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד", בתיה זכתה לזכות האדירה הזאת כי דווקא בת המלך, מצליחה לפתח עצמאות וחירות וללכת נגד הזרם, חז"ל מעצימים את המהלך של פרעה ומסבירים שזה לא מעשה בודד נגד הזרם אלא בתיה ירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, בתיה משתמשת דווקא במים בכדי להתנקות מהאמונות המקולקלות ומהתפיסות השגויות, במקום לזרום עם המים להשתמש בהם להיטהר.
זוהי התכונה המופלאה של עם ישראל, המתבלטת בדמותו של משה מראשית דרכו, משה הוא נסיך מצרי, גר בבית המלך, אבל הוא לא הולך במסלול: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסיבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול", הוא לא יכול להתעלם מהעוול, הוא לא יכול לא לפעול, רבים ראו איש מצרי מכה איש עברי, יום יום, ואף אחד לא אומר כלום, ומשה יוצא מהזרם ופועל, הוא מטמין את המצרי וטומן אותו בחול, מה עניינו של החול? בחול הוא המסמן את הגבולות "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו", עם ישראל הם כחול, לא זורמים אלא שמים גבולות.
ומשה לא עוצר בעוולות הנוראות של המצרים, זה לא עניין לאומני, משה לא מוכן לקבל את הנורמות המקובלות בישראל: "…והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך", כנראה מתוך הלחץ הנורא, מתוך השיעבוד הקשה, יש מריבות, אבל יש איש אחד שקם ולא משלים עם המקובל והנורמה – משה רבינו!
אבל זה לא רק כלפי ישראל, אלא גם שהוא בורח למדיין, איש זר ונמלט, מגיע ורואה נורמות רעות: "ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם" ,זה כנראה היה יום יום, אולי שנים, אולי זו נורמת היחס לנשים במדיין, לכן כשהן חוזרות יתרו מתפלא מאד – "ויאמר מדוע מהרתן בא היום?" – יש כאן מישהו שנלחם נגד הנורמות, נגד הזרם.
יהי רצון שנזכה לבנות את חירותנו, את מחשבתנו העצמאית, ללכת נגד הזרם ולבנות את חיינו על האמת האלוקית ועל הטוב השלם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן