שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת שמות – נגד זרם:

תוכן עניינים

בפרשת השבוע אנו נפגשים במשה רבינו, משה שהוא שליח ה' לגאולת ישראל, ושליח ה' לנתינת התורה והנחלתה לעולם.
משה רבינו נקרא משה, על שם כך שנמשה מהמים, היציאה מהמים היא היציאה מהזרימה, היסוד הראשון שאנו חוגגים בחג הפסח, חג ייסודו של עם ישראל, הוא גם חג החירות, החירות היא לצאת מהזרם, לצאת מהסחף, לא להיסחף אחרי החברה, אחרי המקובל.
כל ארץ מצרים נמצאת וניזונת מנילוס, הם עובדים לנילוס, הם משועבדים לזרימה החומרית 'זרמם סוסים זרמתם', זה עניינם של מצרים.
וישראל הם המייצגים את הדבר ההפוך, את העצמאות הרוחנית, העצמאות המחשבתית והנפשית.
זה מתחיל בכך שלעומת התנועה שמנסה להניע פרעה, תנועת דיכוי והתמעטות, עם ישראל הולך בדרך ההפוכה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל".
זה ממשיך בכך שהמיילדות במקום ללכת על פי הפקודות, על פי החוק, לא די בכך שאינן ממיתות את הילדים אלא עושות להיפך: "…ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים".
אולי זה הקשר הגזירה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", קחו את הכוח הישראלי, ושיישטף בזרם, לבטל את העצמאות, לבטל את החירות.
משה ניצל ע"י בתיה שנותנת לו את שמו משה, המשוי מן המים, גם היא מסרבת פקודה, היא מצילה את הילד היהודי, היא יודעת על הגזירה, היא יודעת שזהו ילד יהודי – "ותאמר מילדי העברים זה, ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד", בתיה זכתה לזכות האדירה הזאת כי דווקא בת המלך, מצליחה לפתח עצמאות וחירות וללכת נגד הזרם, חז"ל מעצימים את המהלך של פרעה ומסבירים שזה לא מעשה בודד נגד הזרם אלא בתיה ירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, בתיה משתמשת דווקא במים בכדי להתנקות מהאמונות המקולקלות ומהתפיסות השגויות, במקום לזרום עם המים להשתמש בהם להיטהר.
זוהי התכונה המופלאה של עם ישראל, המתבלטת בדמותו של משה מראשית דרכו, משה הוא נסיך מצרי, גר בבית המלך, אבל הוא לא הולך במסלול: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסיבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול", הוא לא יכול להתעלם מהעוול, הוא לא יכול לא לפעול, רבים ראו איש מצרי מכה איש עברי, יום יום, ואף אחד לא אומר כלום, ומשה יוצא מהזרם ופועל, הוא מטמין את המצרי וטומן אותו בחול, מה עניינו של החול? בחול הוא המסמן את הגבולות "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו", עם ישראל הם כחול, לא זורמים אלא שמים גבולות.
ומשה לא עוצר בעוולות הנוראות של המצרים, זה לא עניין לאומני, משה לא מוכן לקבל את הנורמות המקובלות בישראל: "…והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך", כנראה מתוך הלחץ הנורא, מתוך השיעבוד הקשה, יש מריבות, אבל יש איש אחד שקם ולא משלים עם המקובל והנורמה – משה רבינו!
אבל זה לא רק כלפי ישראל, אלא גם שהוא בורח למדיין, איש זר ונמלט, מגיע ורואה נורמות רעות: "ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם" ,זה כנראה היה יום יום, אולי שנים, אולי זו נורמת היחס לנשים במדיין, לכן כשהן חוזרות יתרו מתפלא מאד – "ויאמר מדוע מהרתן בא היום?" – יש כאן מישהו שנלחם נגד הנורמות, נגד הזרם.
יהי רצון שנזכה לבנות את חירותנו, את מחשבתנו העצמאית, ללכת נגד הזרם ולבנות את חיינו על האמת האלוקית ועל הטוב השלם.

אולי יעניין אותך

רביבים 1179 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

ככלל, אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה • בלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות • מצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה • בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה • במצב שבו עלול להיווצר קרע במשפחה, עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח • צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר • מי שיכול עדיף שיקיים את מצוות הציצית בטלית מצמר
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן