פרשת כי תצא היא כידוע הפרשה שבה יש הריבוי הגדול ביותר של המצוות, לפי ספר החינוך יש בפרשה ע"ד מצוות.
המצוות בפרשה מקיפות את כל רבדי החיים, החל מהנהגות במלחמה (יפת תואר), דיני עונשין (חובת התלייה ואיסור הלנת התלוי), דינים שבין אדם לחבירו אחרי המוות (קבורה), ובחיים (השבת אבידה, הקמת המשא, הונאה במידות) , דינים ביחס לבע"ח (הקמת בהמה הרובצת, שילוח הקן, איסור חסימת הבהמה), מניעת סכנות (מעקה, איסור מכשול בדרך), מצוות לשמור על סדרי העולם (לבישה בגד איש לאשה ולהיפך, כלאיים, שעטנז, כלאי בהמה), מצוות שבין איש לאשה (קידושין, יבום, מוציא שם רע, אונס, לשמח את אשתו בשנה הראשונה) ועוד ועוד.
וננסה בדברינו להתייחס לריבוי הגדול והמבורך של המצוות.
המדרש כותב (דברים רבה ו, ג):
"זה שאמר הכתוב (משלי א', ח) "כי לווית חן הם לראשך" – מהו "כי לווית חן"? אמר ר' פנחס בן חמא: לכל מקום שתלך – המצוות מלוות אותך (דברים כ"ה, ח) : "כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך". אם עשית לך דלת – המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים ו): "וכתבתם על מזוזת ביתך". אם לבשת כלים חדשים – המצוות מלוות אותך, שנאמר (שם כ"ב, י"א): "לא תלבש שעטנז". אם הלכת לגלח – המצוות מלוות אותך, שנאמר (ויקרא כ"ב, י): "לא תחרש בשור ובחמר יחדו", ואם זרעת אותה – המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים כ"ד, י"ט): "כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמה יהיה…" אמר הקב"ה: אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך – המצוות מלוות אותך, מניין? שנאמר (שם כ"ב, ח): כי יקרא קן צפור לפניך…לא תקח האם על הבנים".
המצוות על פי המדרש הם מלוות את האדם, לכל מקום, לכל עניין ולכל דבר, הם מרוממות ומעלות כל צעד וצעד בחייו של האדם, לווית חן הם – הם הנותנות חן, יופי וערך לכל מעשה ומעשה של האדם, הם המזכירות לאדם את החלק העליון שבו, לווית חן הם לראשך, הם התכשיט שמזכיר את הראש, את החלק העליון, כדי שלא ימשך האדם לחלקים הנמוכים והחומריים שעלולים למשוך אותו ולהשכיח ממנו את יעודו האמיתי, את נפשו ונשמתו, את האידאלים והערכים, בשביל זה המצוות מלוות אותך בכל מקום.
המימרא שמלווה אותנו בכל סיום של לימוד תורה ברבים היא: "רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) ייה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" – רצה הקב"ה לזכות ולזכך את ישראל, רצה הקב"ה שעמו ישראל יהיו מחוברים לנשמתם וייעודם, לכן הרבה להם תורה ומצוות בכל פינה ופינה מחייהם.
וכפי שמדרש נוסף מוסיף ומתאר (במדבר רבה, שלח יז) מוסיף ומתאר:
"אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה" – זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר העולם שלא נתן בו מצווה לישראל.
יצא לחרוש (כ"ב, י) "לא תחרש בשור ובחמור יחדו"; לזרוע (כ"ב, ט):" לא תזרע כרמך כלאים"; לקצור (כ"ד, י"ט): "כי תקצר קצירך בשדה ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו…"; (במדבר ט"ו, כ') "ראשית עריסותיכם חלה"; נקרה קן צפור לפניו (דברים כ"ה, ז) "שלח תשלח את האם"; נטע (ויקרא י"ט) "וערלתם ערלתו את פריו"; קבר מת (דברים י"ד) "לא תתגודדו"; בנה בית (דברים כ"ב, ח) "ועשית מעקה לגגך"; (דברים ו, ט) "וכתבתם על מזוזת ביתך"; נתכסה בטלית (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית".
משל לאחד מושלך לתוך המים, הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו: "תפוס חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים!" אף כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום". וכן הוא אומר (משלי ד, י"ג): "החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך"
חבלי הצלה רבים שולח לנו הקב"ה שלא נטבע, רוצה הקב"ה לחבר אותנו לעולם הבא, כאן בחיינו, רוצה הקב"ה לרומם אותנו, כפי שאנו מדגישים בתפילות המועדים:
"אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁונות וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ".
הקב"ה מאהבתו אותנו בחר בנו, ונתן לנו במצוותיו, כדי לקדשנו ולרוממנו.
המהר"ל בתפארת ישראל אומר שריבוי המצוות מלמד על עוצמת החיים הטמונה בישראל. כשאנחנו רואים אל מול עינינו שכל כך הרבה מצוות מופנות אלינו, כל כך הרבה אתגרים, כל כך הרבה נושאים בתחומים שונים אנחנו מסוגלים לבטא ולהוציא אל הפועל, זה מלמד על מעלתנו הגדולה. איזה עוצמה נשמתית, איזה גודל נפשי טמון בכוח הלאומי והאישי של כל אחד ואחד מישראל. זכות גדולה היא לישראל לעמוד מול כל כך הרבה מצוות. זו זכות גדולה לאדם כשמצפים ממנו לעמוד בהמון משימות ואתגרים, זו מחמאה, זאת הבעת אמון אדירה.
כשאנחנו עומדים מול כל כך הרבה מצוות אנחנו נזכרים בעצם באהבה שהקב"ה אוהב אותנו. הוא מאד מאד אוהב אותנו, אוהב כלומר מאמין בנו, נותן לנו המון כוחות חיים. אהבה רבה אהבתנו, ריבוי אהבה מוליד ריבוי מצוות, ריבוי של אתגרים.
אנו כבר בתוך חודש אלול, חודש שממנהגם של ישראל, יוחד לתשובה, יוחד להיזכר בצדדים העליונים והנשגבים שבתוכנו, להיזכר כמה אנו אוהבים את המצוות, כמה אנו רוצים להיות קשורים ומחוברים לכל המצוות, נעמוד ביוה"כ, ועשר פעמיים נזכיר את הצער שלנו על שלא היינו קשורים כראוי לכל המצוות.
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שזכינו בכל כך הרבה מצוות, יהי רצון שנזכה להתקדש בכל המצוות, ולזכור תמיד שהן התכשיטים שהקב"ה נתן לנו.
