שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

לפרשת נח – מבול – מדוע דווקא על הגזל?

בפרשתנו אנו קוראים על חורבנו של העולם. כבר בסוף פרשת בראשית אומרת התורה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום… ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתים".

הרקע לאמירה האלוקית החריפה מתוארת בפסוקים לפני כן "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו…". על פי הפשט, מבאר רש"י, שהכוונה בבני האלוהים לבני השרים והשופטים אשר החלו לחטוף נשים מכל אשר בחרו- אפילו אשת איש, אפילו כלה מחופתה.

כלומר, לו היינו רוצים להסיק מפסוקים אלו מהי סיבת החורבן היינו אומרים שהתאווה המינית גרמה לשבירת כל הגבולות המוסריים והביאה לחורבן.

בתחילת פרשת נח חוזרת התורה ומבארת את סיבת החורבן: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס, וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם…".

רש"י מביא את דברי חז"ל "קץ כל בשר'- כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדרלומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", וכן על המילים "כי מלאה הארץ חמס" מביא רש"י את דברי חז"ל כי "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".

על פי דברים אלו נראה לבאר שיצר העריות והתאווה הפכו להיות תכלית הכל – וזוהי עבודה זרה, שבמקום לעבוד את ה' מתחילים לעבוד ערכים אחרים. וכיוון שזוהי תכלית הכל הרי שכל האמצעים כשרים כדי להשיגה, ונפרצים כל הגבולות, ו"כל דאלים גבר" (כל החזק גובר). וזהו פירוש הפסוק "וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום- שהאדם עוסק כל הזמן בתאווה וחושב כל הזמן רעות.

דברים אלו מוכרים לנו מהפסיכולוגיה הפרוידיאנית שמעמידה את יצר המין כמניע של כל האנושות. וגם בימינו, אנו נתקלים פעמים רבוע באנשים שמשקיעים ולעיתים אף מאבדים את חייהם בתאווה זו, ובהם נשיאים, ראשי ממשלות ואישי ציבור בכירים.

ואף על פי כן חז"ל אומרים שגזר הדין לא נחתם על יצרא דעריות אלא על הגזל.

ביאור הדברים מצוי בדברי הרמח"ל שמבאר שכל הבריאה כולה נועדה בכדי שהאדם יקנה את הטוב בעצמו. כל העולם נברא עם יצר טוב ויצר רע, עם בחירה, וזאת כדי שהאדם יקנה ברצונו ובעבודתו את הטוב- שכן באופן זה האדם ישמח, יהנה ויתענג באופן השלם ביותר, כאשר יחוש שהטוב מגיע לו בזכות ולא בחסד.

ולכן ברור שגזל וחמס הינם הדבר ההפוך ממגמת בריאת העולם, שכן בעזרתם האדם קונה את "הטוב" בלא עבודה ובלא עמל. ואם לא מבינים ש"האדם לעמל יולד" אזי לכאורה אין צורך בכל העולם כפי שאנו מכירים אותו. אם האדם לא עובד ומתאמץ בכדי לקנות את הטוב אזי העולם מאבד את משמעותו.

דברים אלו חשובים מאוד בימים אלו בהם אנו נכנסים ל"אחרי החגים". אחרי גמר החגיגות והאסיף השנתי אנו נכנסים לתקופה ארוכה של מאמץ ועבודה, חרישה וזריעה, של עבודה שגרתית ויומיומית בכל תחומי החיים.

יש בנטיית האדם, ובפרט בדורנו, בריחה מעמל ועבודה. אנשים מחפשים שהכל ייעשה בקלות, העבודה מכונה 'סזיפית', המאמץ מייגע, והכל מחפשים את השיטה והדרך לעשות הכל במהירות, בקלות ובלא מאמץ- רוצים "כסף קל".

אך האמת היא שמעת בריאת העולם ועד היום לא חל שינוי במגמת העולם ועדיין בכדי להצליח ולהגיע לדברים עמוקים וטובים באמת נדרשת עבודה רבה, התמדה משמחת, מאמץ מענג ויגיעה יוצרת.

יהי רצון שנזכה שהתרוממות הרוח בתשרי תביא לעוצמות של עשיה מבורכת בכל החורף הבא עלינו לטובה.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן