שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

ניצבים וילך – תשובה כללית ותשובה פרטית

השבוע אנחנו קוראים את פרשיות נצבים – וילך. בפרשת נצבים אנו קוראים על מצוות התשובה בשתי רמות:

  1. ברמה הכללית- "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה, ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך, והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והירבך מאבותיך, ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך, ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך, ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמר מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
  2. ברמה הפרטית- "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא, לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה, ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".  וכפי שכותב על פסוקים אלו הרמב"ן: "וטעם כי המצוה הזאת- והנכון כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום' אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת כי 'והשבות אל לבבך' (בפסוק א) 'ושבת עד ה' אלהיך' (בפסוק ב), מצוה שיצוה אותנו לעשות כן, ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן, והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים, תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום, וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות…".

כלומר התשובה הכללית של עם ישראל אל ה' והתשובה הפרטית של כל אחד ואחד מישראל מוזכרים בפרשתנו, ואע"פ שוודאי כל יום ויום וכל שעה ושעה מצווה האדם לעשות תשובה, הימים בהם אנו נמצאים הם ימים מיוחדים לכך.

לפני שנלמד מפרשתנו כמה דברים בבחינת "קחו עמכם דברים ושובו אל ה", נקדים ונבהיר מהי תשובה. ישנם אנשים שכאשר שומעים את המילה "תשובה" ליבם נחמץ בקרבם. התשובה מצטיירת בראשם, כקימוץ הכוחות, כהקטנת הרצון, או כלשונו של הרב קוק "המושג של תשובה מקושר, שלא על פי האמת, רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת החיים" .

דוגמה חיה אפשר למצוא בסיפור הבא. תלמיד שלי נגש אליי ואמר לי 'הרב יש לי בעיה גדולה, אני לא חש את חודש אלול'. שאלתי אותו 'מה הכוונה שאינך חש את חוסר אלול?', והוא ענה לי: 'אני לא חש לא בסדר, אני לא מרגיש רע עם עצמי, אני חש שאני עובד, מתקדם משתדל ומתאמץ. אינני מושלם, אבל אני בהתקדמות ובעלייה, ואני לא מצליח להרגיש רע!", בשביל הרבה אנשים 'תשובה' זה לחוש רע, זה 'לא לאהוב את עצמי ואת מעשיי', זה 'לבקר את עצמי ולראות את מומי…'

גישה זו היא טעות גדולה וחמורה מאד. עניינה של התשובה היא התקדמות וצמיחה "התשובה אינה באה למרר את החיים כי אם להנעימם". תשובה היא שיבה אל המצב הטבעי והבריא שלנו, אין נפלא ממנה, אין משמח ממנה. התשובה באה להחזירנו לבריאות. כל התעלות היא תשובה, כי זהו המצב הטבעי של העולם- לצעוד קדימה.

מסדר הדברים של פרשתנו אנו למדים שהתשובה הפרטית של האדם מגיעה מתוך התשובה הכללית. המציאות מתקדמת, עם ישראל שב אל ארצו ועצמאותו, ואז כל יחיד יכול להצטרף אל השיבה אל מקומו, אל עצמיותו, אל חיותו וחיוניותו, אל רגשותיו ותחושותיו הרעננות.

אם אנו צודקים בדברנו עד כאן, אפשר להבין גם את תחילת הפרשה 'אתם נצבים היום, כולכם!…', כדי לשוב צריך להתייצב כולנו, עם כל הכוחות, על כל העוצמות. זוהי השיבה- גילוי העוצמה הפנימית שלנו.

אני רוצה לברך את כולנו לקראת השנה החדשה, שנאהב את עצמו, שנאמין בכוח שיש בנו, שנדע כמה טוב יש לנו, שלא נשכח מניין הכוחות, העוצמות והטוב האדיר הזה שהקב"ה נטע בנו. הנשמה האלוקית "שנתת בי טהורה היא. אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי". דווקא בגלל שזה אלוקי זה עם עוצמה אדירה שקשה לשער את גודלה ועוצמתה!

שנה טובה!

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן