הרב גור גלון
הציווי על המנורה
פרשתנו מתחילה בהוראה אלוקית אל משה, צווה את בני ישראל וייקחו שמן זית זך לנר התמיד שבמנורה. "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד… יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל".
יש לתמוה קצת על הקשר הציווי לפרשתנו, שכן בפרשות תרומה-תצוה אנו לא עוסקים בעבודת המשכן אלא בבניינו ובהכנה לקראת העבודה בו, הכוללת את הכנת בגדי הכהונה ואת הקדשת הכוהנים. רק בסוף פרשתנו מתחילים לדבר על קורבן התמיד ועוד, ומה לה לעבודת המנורה בתוך כל אלה?
בנוסף, עולה תמיהה על הדגשת התורה את שותפות בני ישראל בהדלקת המנורה, "ואתה תצוה את בני ישראל… חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל", מדוע דווקא בהדלקת הנרות מודגשת שותפות זו?
האור – מאת בני ישראל
נראה לומר כי פרשיה זו הינה הקדמה לעיסוק בכהנים, בקדושתם, בבגדיהם, בהקדשתם וחניכתם. הקדמה זו חשובה שכן אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהמשכן שייך לאליטה הרוחנית של עם ישראל, הכהנים והלווים (נזכור כי מיקומו של המשכן הינו בתוככי מחנה לויה, והעוסקים במלאכה, היחידים שרשאים להיכנס לתוך המשכן הינם הכוהנים). בכדי להניא את העם ממחשבה שגויה זו, מקדימה לכך התורה כי הכוח להאיר נובע מתוך עם ישראל. בני ישראל הם המביאים את השמן הזך. הכוהנים הם 'שלוחי דידן' – שלוחים שלנו, ומכוחנו הם מתמנים להיות גם 'שלוחי דרחמנא' – שלוחי ה', הם המייצגים בכובעם הכפול כשלוחי דידן ושלוחי דרחמנא, את חיבור של עם ישראל עם הקב"ה.
חז"ל מלמדים אותנו שעניינה של המנורה הוא להראות שהשכינה שורה בישראל. הנס המתמיד של הנר המערבי, שלא פוסק מלהאיר, מראה את אהבת ה' לישראל, גם בעתות לילה וחשכה, גם בעיתות צרה ומצוקה וחטא ופשע, הקב"ה לא עוזב את עמו ישראל.
חז"ל מעידים על המילים "מערב עד בוקר" ש"אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד" (פסחים נט.). כלומר, כל העבודות מתחילות ביום ומסתיימות בלילה, אך עבודה זו הפוכה – מתחילה בלילה ונמשכת ביום. עניינה של עבודה זו להאיר את הלילה, את המקום הקשה והמסובך, ולחשוף את השכינה והקדושה בעם ישראל. אין זמן, אין תקופה ואין מציאות בה לא נמצאת בישראל הקדושה. "להעלות נר תמיד… חוקת עולם לדורותם…" בכל הזמן ובכל מצב השכינה שורה בישראל.
תפקידו של המשכן הוא לחשוף את האור שבמציאות, את הצד הזך הטהור, הכתית, שנמצא בתוך המרירות החיצונית. (כפי שהזית שביסודו הוא פרי מר- ולכן כדי לאוכלו צריך לכובשו- בתהליך של הוצאת פנימיותו מתגלה השמן הזך, הטהור והכתית).
הקדושה שמחוץ לפרוכת
יש לשים לב לדבר נוסף. מיקומה של המנורה הוא מחוץ לפרוכת, "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרון ובניו". האם, לכאורה, לא מתאים יותר היה שהאור שמבטא את הקדושה העליונה ייצא דווקא מתוך קודש הקודשים? מדוע התורה מדגישה שהמנורה נמצאת מחוץ לקודש הקודשים?
אנו נחשפים כאן ליסוד חשוב נוסף, הקדושה העליונה נמצאת בתוככי המציאות. הגילויים הגדולים והכוחות העצומים ביותר נמצאים בתוך החומר ולא בניתוק ממנו.
דווקא בני ישראל ולא הכהנים הם המסוגלים להביא שמן זית זך ולהאיר את האור הגדול, האור המקיף, אור גדול ועליון יותר מכל מה שנעשה במשכן.
יהי רצון שנזכה לגלות את הקדושה ששוכנת בתוך עולם החומר, בתוך הדברים הנראים באופן חיצוני כמרים, ולהאיר את העולם כולו בירושלים – אורו של עולם.
