חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יזכור להורה שאינו יהודי

האם אומרים יזכור על הורה שאינו יהודי

הדבר נתון לבחירתו של הבן, אם מרגיש צורך בכך – יאמר.

אביא לך את שאר דיני אבלות שנאמרו לגבי גר, כפי שמובאים בספר 'קיצור הלכה' שיצא כעת לאור, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד. וכך מובא שם בהלכות גיור:

אבלות

ו. מכיוון שכל המתגייר נחשב כנולד מחדש, אין קשרי המשפחה הקודמים של הגרים מחייבים אותם להתאבל זה על זה. אמנם למעשה ראוי לגר לכבד את הקרובים לו מדרגה ראשונה שהתגיירו, ולקיים עליהם את כל מנהגי האבלות (קריעה, שבעה, שלושים, שנה, ו'קדיש יתום'). ואף אם קרוביו לא התגיירו, מותר לו להתאבל עליהם כפי המקובל אצלם, ואם ירצה לשבת עליהם שבעה כמנהג ישראל – רשאי, ונכון שיאמר על הוריו הנוכרים 'קדיש יתום' לעילוי נשמתם.

ז. כאשר הגר מתאבל על קרוביו שהתגיירו, יקיים את התפילות בביתו בימי השבעה כפי המקובל בבית אבלים בלא לשנות. אמנם כיוון שלא חל עליו דין 'אונן', אינו פטור מהמצוות עד שעת הקבורה, וביום הראשון של השבעה עליו להניח תפילין. ואם אינו רוצה שידעו שהוא גר, וחושש שאם יראו שמניח תפילין יבינו שהוא גר, יניח בצנעה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 12:45:46

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

פסח

האם מותר להתגלח בחול המועד?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת:

יז. ייפוי הגוף שרגילים לעשות כל שבוע או שבועיים בכלל צורכי הגוף המותרים בחול המועד, כגון איפור וסידור שיער מקצועי, סידור השפם וגזירת ציפורניים. וכן מי שהתגלח לפני החג ורגיל להתגלח כל יום או כל כמה ימים, מצווה שיתגלח גם בחול המועד אם אין בזה פגיעה בכבוד אביו שנוהג להחמיר.

יח. אסרו חכמים לספר את שיער הראש או הזקן, כדי שייכנסו למועד באופן מכובד. ואלו מותרים להסתפר: אדם שבשום אופן לא היה יכול להסתפר לפני החג. הנצרך להסתפר בגלל פצעים שבראשו. קטן ששיערו המגודל גורם לו צער. קטן שרוצים לספרו בפעם הראשונה ('חלקה').

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:09:21

קטניות האשכנזים

שלום, האם יש דרך להצדיק אכילת קטניות בפסח על ידי אשכנזים? – אשתי ספרדית והיא ממש רוצה לאכול קטניות בפסח. נוסף על כך, כל כך הרבה מאכלים כוללים קטניות במיוחד בארץ. אחרון אחרון חביב, יש הרבה אשכנזים הן בארץ והן בחו"ל שכבר אוכלים קטניות בפסח. למה הרבנים מסרבים להתיר אכילת קטניות על ידי אשכנזים לאור המצב הזה? תודה על העזרה. מועדים לשחמה ברנדון

עוד לא זכינו שיבטלו את מנהג הקטניות, ואשכנזים שאוכלים קטניות הם לא בסדר, ולא קובעים הלכה לפי אנשים שלא מקיימים אותה כראוי. לכן גם אישה של אשכנזי צריכה לשמור על מנהג זה, אמנם כל זה לגבי קטניות ממש. אבל יש כמה וכמה קולות שנאמרו בקטניות. אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ט – מנהג איסור קטניות

מנהג אשכנז

א. אף שרק מאכל שנוצר מחמשת מיני דגן בכלל חמץ שאסרה התורה, נוהגים כל יוצאי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, שמא מעורב בהם מיני דגן, וגם מחשש שיהיו אנשים שיטעו בינם לבין מיני דגן.

מנהג ספרד

ב. רוב יוצאי ספרד אוכלים קטניות בפסח לאחר בדיקה מדוקדקת ממיני דגן, או שקונים אותם באריזה שיש עליה השגחה מיוחדת לפסח. ויש נוהגים להחמיר באורז ובחלק ממיני הקטניות, מפני שלפעמים מוצאים בהם מיני דגן גם לאחר ברירתם (איזמיר, מרוקו, בגדאד), וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

בני זוג מעדות שונות

ג. בני זוג שאחד מהם ממשפחה שנוהגת איסור קטניות, והשני ממשפחה שאוכלת קטניות, האישה צריכה לילך אחר מנהג בעלה, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. נפטר הבעל ויש לה ממנו בן או בת, תמשיך במנהגיו עד שתתחתן שוב. ואם אין לה ממנו ילד, תחזור למנהג בית אביה.

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 22:19:57

יש לך שאלה?

פרשת כי-תבוא – טעם הביכורים

שמחת ארץ ישראל

את פרשת כי תבוא, אותה אנו קוראים השבת, ניתן גם לכנות "פרשת השמחה".

המילה הפותחת את הפרשה היא "והיה", עליה אומרים חז"ל ש"אין 'והיה' אלא לשון שמחה", וכדברי ה'אור החיים' הקדוש ש"אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל". דברי השמחה בפרשה ממשיכים בציווי "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך", וכן בפסוק הנסתר בתוככי הקללות, שסיבת כל הקללה היא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

וכבר ביארנו שנה שעברה עניינים חשובים בעניינה של השמחה, ובשל מרכזיותה של מידה זו נמשיך ונעסוק בה גם השנה.

הביכורים

חז"ל הפליגו מאוד בעניינם של הביכורים (בהם פותחת הפרשה) עד שאמרו שאחד הפירושים לפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'- הוא 'בשביל ביכורים שנקראו ראשית'. כלומר, חז"ל העמידו את הביכורים בשורה אחת עם הערכים העליונים ביותר, שהרי על פסוק זה גם דרשו 'בשביל ישראל שנקראו ראשית', 'בשביל התורה שנקראה ראשית' וכו'. ויש להתבונן על מה זכו הביכורים שקרנם תרום עד כדי כך.

כדי לענות על כך נבחין תחילה בין שלושה סוגי מתנות שאנו נותנים מיבולנו ופירותנו:

הסוג האחד הוא התרומות והמעשרות הניתנות לכוהנים לפרנסתם וכלכלתם. בכדי שהכוהנים יהיו פנויים לעסוק בעבודת הקודש, בחינוכם ופיתוח הצדדים הרוחניים העליונים בישראל, צריך לפנות אותם מכל דאגה כלכלית, ולכן אנו נותנים תרומות ומעשרות.

הסוג השני של המתנות הוא מתנות שאנו מביאים בירושלים ואוכלים אותם בטהרה, כגון נטע רבעי, מעשר שני ועוד. עניינם של מתנות אלו הוא שהאדם עצמו יתעלה על ידי הגיעו למקום הקדוש ושמחתו בטוב האלוקי שניתן לו. צריך לזכור שלרוב האנשים לא הייתה אפשרות לאכול לבד את כל היבול, הפירות (ובמקרה של פדיון- את כל סוגי המאכלים שהיו קונים עם הכסף שהביאו). ולכן מתנות אלו היו גם משמשות לכלכלת לומדי התורה בירושלים שלאו דווקא היו לווים וכהנים.

הסוג השלישי הינו מתנות שאין להם שיעור, כתרומה גדולה וביכורים. מתנות אלו ודאי לא נועדו לכלכל את הכהנים, שהרי השיעור שלהם יכול להיות כלשהו, וכפי פשט המשנה במסכת ביכורים שאדם יורד לשדהו ורואה תאנה שביכרה, קושרה בגמי, ואותה הוא מעלה לביכורים. ונראה כי מתנות אלו נועדו ליצור את היחס המתאים בין החול ובין הקודש, שנבין שעבודתנו קשורה אל הקודש. דבר זה מתבטא בביכורים באופן השלם, שהרי אדם לוקח את הראשית, את ההתחלה שמלמדת על הכל, ומעלה אותה ברוב הדר וכבוד לירושלים.

סדר הבאת הביכורים

וכך כתב הרמב"ם (הלכות ביכורים ד): "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר 'ברב עם הדרת מלך'… ובשחר הממונה אומר 'קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו', והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו… והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים והם הולכין בכל הדרך וקוראין 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'… הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים, ועטרו את ביכוריהם ופרכסו אותן… והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים.. וכשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'. כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהן ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום? והם מהלכין בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית נוטל כל אחד סלו על כתיפו ('ואפילו היה מלך גדול בישראל') ואומרין 'הללויה הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה' והם מהלכין בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה. הגיעו לעזרה דברו הלווים בשיר 'ארוממך ה' כי דילתני וגו'".

אנו רואים שתהליך הבאת הביכורים, עוד לפני טקס הביכורים עצמו, כולו הלל, הדר וכבוד עצום למביאי הביכורים.

והרמב"ם ממשיך בתיאור הדברים: "ונכנס עד שמגיע לעזרה וקורא ועודהו הסל על כתיפו 'הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' וכו' ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחז בשפתיו והכהן מניח את ידו תחתיו (חשוב לשים לב שיד הבעלים על העליונה) ומניף וקורא 'ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו' עד שגומר כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחווה ויצא".

ואם לא די בכל אלה, הרי שכדי שהאדם יקלוט את החוויה העצומה, הוא צריך להישאר ללון בירושלים לאחר הבאתם (הביכורים 'טעונים לינה'), וכדברי הרמב"ם "הביא ביכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו, לא ייצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו".

מטרת טקס הבאת הביכורים

טקסיות רבה זו מלמדת שמטרת הביכורים היא לקבע בתוך ליבו ומוחו של האדם שהפירות שהוא מגדל בשדהו הינם פירות מיוחדים, פירות ארץ ישראל, פירות שיש בהם קדושה וטהרה, פירות שראויים לכבוד והדר, ואפילו להיות על גבי המזבח.

לא לחינם אלו הם הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

תיקון חטא המרגלים

רעיון זה מועמק על ידי האר"י הקדוש שמדייק מהמשנה (ביכורים ג,א) "כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר- קושרו בגמי". ושואל האר"י מדוע הוזכרו רק שלושה מינים אלו: תאנה, אשכול ענבים ורימון, ולא הוזכרו כל השבעה? ועונה שיש בכך תיקון לחטא המרגלים, שכן המרגלים הוציאו דיבת הארץ , ועליהם נאמר: 'ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים ומן הרימונים ומן התאנים'. בדיוק בשלושת המינים הללו הוציאו המרגלים לעז על ארץ ישראל, ולכן כאשר ישראל מביאים את הביכורים בשמחה רבה, הרי הם מתקנים בשלושת המינים הללו את מה שקלקלו המרגלים באותם שלושה המינים עצמם.

ואם ננסה להיזכר מהו יסודו של חטא המרגלים (כפי שכבר כתבנו בעבר) ניזכר שעיקר חטאם היה שלא יכלו לראות שעיקר עבודתנו לקדש את החול ושלא היו מסוגלים להבין את הטוב האלוקי הגנוז בארציות ובחומריות של ארץ ישראל.

הביכורים, אם כן, נועדו להראות את הקדושה והטהרה של הארץ, ומתוך כך את הקדושה והטהרה של העוסקים בעיבודה ובפיתוחה, בעבודתה ובבניינה.

ולכן גם הביכורים הם יסוד העולם, כל העולם כולו לא נברא אלא להראות איך גם הדבר הרחוק והחומרי ביותר מלא קדושה וטהרה, מלא אלוקיות ורוחניות, ומצוות הביכורים היא החושפת זאת.

קדושת עבודת ארץ ישראל

ונסיים בדבריו החריפים של 'מי השילוח' שממצים את הרעיון. "הגדתי היום לה"- הגדה רומז על דברים הקשין, כי בזה אומר דברים קשין נגד הכהן כי מרמז להכהן אף כי הכהן עובד בבית המקדש והוא עובד בשדה, עם כל זה כאשר יגיע הנפש מישראל למקום המקדש ומביא ביכורים, או מברר כי בכל מקום היה בקדושה כמו הכהן העובד".

ויש לבאר שהדברים הקשים נגד הכהן הם שגילוי הקדושה של הכהן מוגבל לדברים המכונים 'קדשים' בלבד, ורק מקום המקדש והקודש, ורק בהיותו בטהרה. לעומת זאת, האיכר הפשוט המגיע מהשדה, אותו עם הארץ הקשור לארציות ולחומריות- הוא המסוגל לגלות את הקודש בכל.

יהי רצון שנזכה לחשוף את הקודש שבחול, לא רק בדברים הבסיסיים, אלא גם בפירות המשמחים, גם בהנאות ובמותרות, גם בשמחה ובאושר, ושאפילו בתענוג הגשמי נמצא את הנקודות האלוקיות ונזכה להעלות הכול כמתנה לקב"ה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן