שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וישלח

יעקב שולח מלאכים-שליחים אל עשיו ומצווה אותם לומר: "כה תאמרון לאדני לעשיו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה". ומבאר הרב חרל"פ: "כל כוחה של הטומאה אינו אלא לאחר את הטובה ולעכב לשעה בעד גילוי הקדושה. 'אלוקים אחרים- שהם מאחרים הטובה מלבוא לעולם' (מכילתא פר' יתרו). אבל לא תוכל בשום אופן לאבד את הטובה לגמרי מן העולם, וזה מה ששלח יעקב לעשיו : 'עם לבן גרתי ואחר עד עתה'. כלומר גם לבן שביקש לעקור את הכל, לא עלה בידו כי אם לאחר את הטובה. 'ואחר עד עתה'- ואף אתה תעלה בידך חרס ולא תפעל מאומה רק לאחר את הטובה ולא יותר".

ומכאן נלמד יסודות חשובים לכלל ולפרט. מחד יש כאן מעידוד גדול וניחומים גדולים, שכל כוחה של הרשעה בעולם הינו לעכב ולאחר. ומאידך מובן שבכוח זה צריכים אנו להילחם, שהרי הזמן הינו המרכיב היסודי של העולם הזה. לדוגמא, מחקרים מוכיחים שההבדל בין גאון לבין אדם שחלש בשכלו הינו רק מהירות המחשבה, שמה שהגאון מצליח לקלוט מהר, החלש יכול לקלוט גם כן, אבל בזמן רב. ולכן המלחמה שלנו בעיכוב, בדחייה, הינה חשובה מאוד.

וכמובן שאי אפשר לדבר על עניין זה מבלי להזכיר את הקפאת הבניה, ששונתה להשהייה, שנכפתה עלינו. שלכאורה יכול האדם לחשוב שאין הדבר רע כל כך, כיוון שיש כאן עיכוב ותו לא. אבל על פי דברינו זהו כל כוחו של הרע בעולם הזה, לעכב. וממילא מלחמתנו ברע היא מלחמה בהתעכבות. ואם הדברים אמורים במישור הכללי כל שכן שיש לקחת אותם למישור הפרטי, מכיוון שהכלל הוא נצחי, ולכן סוף הטובה ודאי להגיע. אולם חייו של האדם הפרטי מוגבלי זמן, וכמו שנוהגים גדולי המוסר לומר: הזמן הוא המשאב החשוב והמתכלה ביותר בחייו של האדם.
הניהול הנכון של הזמן, או יותר נכון לומר, ההתנהלות הנכונה של האדם בתוך הזמן, היא זו שתקבע לבסוף את איכות חייו, את הדברים שבהם יצליח ואת התחומים שיהיו יותר מוזנחים. ולכן הדחיינות שהינה מחלה כלל אנושית מחייבת טיפול מעמיק. וצריך האדם להגיע למצב של "ברוך אומר ועושה", וכפי שלמדנו בפרשת וירא שכל מעשיהם של צדיקים בזריזות ובמהירות.

יתרה מזאת, ישנם תחומים שבהם חלון ההזדמנויות שלנו מוגבל, כגון הגדלת המשפחה, חינוך הילדים וכו'. ולכן ההתעכבות במעשה ודחיית ההחלטה של האדם הפרטי גורמת לו להפסדים רבים ומונעת ממנו להיפתח לאופקים ולאפיקים רבים שיכול היה להגיע אליהם.

יהי רצון שנזכה להתגבר על כל המפריעים והמעכבים, ולהביא גאולה שלמה במהרה.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן