שניים מקרא ואחד תרגום עם פירוש בן ימינו

הרב יאיר וייץ

אפתח בגילוי נאות: כותב מאמר זה פרסם את סדרת הספרים "בדרכה של תורה", המבארים את פסוקי התורה באופן מלא ושיטתי ובלשון בהירה וקולחת, בתוספת הסברים מדברי חז"ל ורבותינו המפרשים. המאמר חותר להראות שבספרים מסוג זה ניתן לקיים את קריאת ה"תרגום" הנדרשת בהוראה ההלכתית לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, במקום פירוש אונקלוס או רש"י.

מקור דין שניים מקרא ואחד תרגום

בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח, עמודים א-ב, מובא הדין לקרוא את פרשת השבוע "שנים מקרא ואחד תרגום" מדי שבוע:

"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו "עטרות ודיבן", שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור – מאריכין לו ימיו ושנותיו".

תרגום ללעז ופירוש עברי

הרא"ש על מסכת ברכות א, ח, כותב שלא ניתן לצאת ידי חובת תרגום בקריאת תרגום התורה ללשון לעז, משום שהתרגום הארמי מבאר דברים שלא ניתן להבין אותם מהמקרא עצמו, מה שאין כן כשמדובר על תרגום מילולי גרידא ללשון לעז. עם זאת, מציין הרא"ש שניתן לצאת ידי חובה בתרגום עברי שמפרש כל מילה ומילה מהתורה:

"יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות – לעז שלהן הוי כמו התרגום. כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא הדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף: "אלמלא תרגומא דהאי קרא…". ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה".

כיוצא בזה כתב הסמ"ג בחלק העשין סימן יט, שרבותיו הסכימו עימו שפירוש עברי לתורה מועיל יותר מתרגום לארמית. אך ציין שרבינו יצחק מסר בשם רב עמרם שהשיב רב נטרונאי גאון שיש לקרוא דווקא את התרגום הארמי, היות והוא "זכה לינתן בסיני":

"ואני דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו לי רבותי. ולא נראה לרבינו יצחק, וכן [אמר] רב עמרם, שהשיב רב נטרונאידוקא תרגום שזכה לינתן בסיני, כדמשמע פרק קמא דמגילה".

והביאו הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים יג, אות ש, אלא שמדבריו משמע שר"י התייחס לתרגום ללעז, ואותו שלל מטעם שהתרגום הארמי ניתן בסיני:

"וכתב בעל ספר המצוות, שדן לפני רבותיו שהפירוש מצוה יותר מן התרגום, והודו לו. ויש מפרשים הוא הדין ללעז, ולא נראה לר"י. וכן אמר רב עמרם שהשיב רב נטרונאי גאון – דוקא תרגום זכה שניתן בסיני, כדמשמע פ"ק דמגילה ופרק אין בין המודר".

המרדכי על מסכת ברכות פרק א' רמז יט, הביא את דברי הסמ"ג, מבלי להזכיר את הסתייגותו של רבינו יצחק, וייתכן שגרס כמו ההגהות מיימוניות, שההסתייגות היא על תרגום הלעז, אך פירוש עברי מועיל לכל הדעות:

"ובספר מ"ג כתב, וז"ל: דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, וכן הורו רבותי. עכ"ל".

השל"ה על מסכת ראש השנה פרק נר מצוה ל, מביא בשם ספר התניא (הקדמון), שכיום שמבינים בלשון לעז ולא בארמית, תרגום בלשון לעז כמוהו כתרגום ארמי, "והוא מצוה מן המובחר":

"ומזה הטעם, יש מפרשים שאם לועז הפרשה במקום התרגום מהני. כמו שכתב התניא בסימן ט"ז, זה לשונו: ומצאתי בשם מורי הרב חביבי רבי יהודה בר' בנימין הרופא ז"ל, שהלע"ז שלנו הוא במקום תרגום שלהם, שהתרגום ארמי הוא היה לע"ז שלהן, ויוצא ידי חובתו אם יאמר הפסוק בלע"ז כמו שאומר אותו בתרגום, שעיקר התרגום היה כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ, ועתה לא היו מבינים כי אם איש איש בלשונו, על כן יראה, שכל אדם ילעוז בלשונו במקום התרגום, והוא מצוה מן המובחר, עכ"ל".

פירוש רש"י

הטור אורח חיים סימן רפה, כתב שהלומד את הפרשה עם פירוש רש"י, יוצא ידי חובת ה'תרגום' כמו הקורא בתרגום אונקלוס, משום שעניין התרגום הוא לעזור ללומד להבין את פסוקי התורה, ובזה רש"י מועיל כמו התרגום. אולם בתרגום לשפת לעז לא יוצאים, כפי שכתב אביו הרא"ש, כנ"ל:

"ואם למד הפרשה בפירש"י – חשיב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין. אבל אם קורא בשאר לעז – לא".

הבית יוסף על הטור שם ב, מביא את דברי הרא"ש והסמ"ג שיוצאים ידי חובה בלימוד הפירוש לתורה, ומאידך את דברי הסמ"ג שרב עמרם ורב נטרונאי סוברים שיוצאים רק בתרגום, ולמעשה כותב ש"ירא שמים יצא את כולם", ויקרא גם את התרגום וגם את רש"י:

"ואם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וכו'. אבל אם קורא בשאר לעז – לא… וכתב הרא"ש עוד: ונראה שהקורא בפירוש התורה – יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפרש בו כל מלה ומלה. וכן כתב סמ"ג, וז"ל: ואני דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מהתרגום, והודו לי. וכתבו המרדכי שם, והגהות (מיימוניות)… דברי סמ"ג, מיהו כתבו סמ"ג והגהות, דאין נראה לר"י ורב עמרם ורב נטרונאי, שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני, ע"כ. וירא שמים יצא את כולם, ויקרא התרגום ופירוש רש"י".

בשולחן ערוך או"ח סימן רפה, סעיף ב, פסק להלכה שאפשר לצאת ידי חובת התרגום בקריאת פירוש רש"י כמו בתרגום, והוסיף שירא שמים יקרא גם את התרגום וגם את פירוש רש"י:

"אם למד הפרשה בפירוש רש"י – חשוב כמו תרגום. וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

המשנה ברורה שם ס"ק ד, מציין שניתן לצאת בפירוש רש"י או בתרגום, כי הם מסבירים "כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא", אך לקרוא בתרגום לעז שרק מתרגם את מילות הפסוק לשפת הלעז לא מועיל:

"בפירוש רש"י – שהוא מפרש את המקרא כמו שמפרש התרגום ויותר ממנו. אבל אם קראה בשאר לעז שהוא מפרש רק את המלות לחוד – לא יצא י"ח במקום תרגום, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא".

קריאת התרגום באמצעות פירוש "צאנה וראנה"

הט"ז בסימן רפה ס"ק ב, מחדש שמי שאינו בר הכי להבין את פירוש רש"י, יכול לצאת ידי חובת התרגום בלימוד בספר "צאנה וראנה" וכיוצא בו, שמסביר את הפסוקים בלשון אשכנז:

"וכתב בטור: אבל אם קרא בשאר לעז – לא, עכ"ל. והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פי' המקרא, אבל מי שאינו בר הכי – ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בל' אשכנז בזמנינו, כגון ספר צאנה וראנה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרש'".

המשנה ברורה שם ס"ק ה, מביא את דברי הט"ז הללו להלכה, ומוסיף שפסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, יקרא אותם פעם שלישית ויצא בזה:

"חשוב כמו תרגום – וע"כ יוצא במה שקורא שני פעמים מקרא ואחד פירוש רש"י. ואותן פסוקים שאין עליהם פירש"י – יקרא אותן ג' פעמים. מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י, ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו, כגון ספר "צאינה וראינה" וכיוצא בו, המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד".

לכאורה יש להקשות: הלא פעמים רבות לאין ספור, רש"י מסביר רק חלק קטן מהפסוק, ולא את כולו, ופעמים רבות אפילו לא את רובו. ומדוע לא הורו האחרונים להשלים את החלקים מהפסוק שרש"י לא באר אותם – מתוך פסוקי התורה, כפי שהורו בעניין פסוק שרש"י כלל לא התייחס אליו?

ניתן ללמוד מכך שעיקר מטרת התרגום היא להסביר מילים מוקשות או מילים שזקוקות לתיווך של חכמים על מנת לבאר את הפסוק כראוי. למשל ביאור הפסוק "ממחרת השבת" הנזכר לגבי ספירת העומר, במשמעות של "ממחרת יום טוב ראשון של פסח". לכן פסוקים שרש"י לא ראה צורך להסביר – די לקרוא אותם פעם נוספת מתוך המקרא עצמו, ופסוקים שרש"י הסביר מקצתם, שהוא החלק המוקשה שבהם – לא הטריחו לקרוא את השלמתם מתוך התורה. אך יש מעלה בקריאת פירוש שמסביר בעברית את כל מילות הפסוקים, כפי שעולה מדברי הסמ"ג, המרדכי והרא"ש.

סיכום ומסקנות

מכל הנ"ל עולה שספר אשר מספר את דברי התורה באופן מלא ומפורט, ומסביר את כל החלקים הקשים שבפסוקים יחד עם החלקים המבוארים שבהם על פי דברי המפרשים, ובתוספת דברי חז"ל במקומות הנצרכים, לכאורה לא גרע במעלתו מפירוש רש"י. יתר על כן, מבחינות מסוימות הוא עדיף על פירוש רש"י, שכן הוא מבאר באופן שיטתי ומסודר את כל מילות הפסוקים, גם אלו שאין עליהם פירוש רש"י כלל, וגם את חלקי הפסוק שרש"י לא מפרשם. וכאשר מוספים לכך גם דברי רקע המסייעים לראיית התמונה השלמה של הפרשייה – יש בכך מעלה ייחודית נוספת.

 

 

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן