יולדת

בכל מקרה אסור לדודה לחזור לביתה, שכן עם כל הכבוד אינה רופא, והאמת שגם לרופאים לדעת הרב מלמד מותר לחזור לביתם בשבת רק עם נהג גוי, כפי שכתב בפניני הלכה.

לגבי זה שהדודה תבוא ללידה, ברוב המקרים יהיה אסור, כמובא בפניני הלכה שבת פרק כז, תקרא את הדברים היטב, ותדון לפיהם (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

ח – נסיעה של מלווי חולים ויולדת לבית חולים

חולה שמגיע לבית חולים זקוק בדרך כלל למלווה, כדי לסעוד אותו ולדאוג שהצוות הרפואי יאבחן את מצבו כראוי, כי לפעמים מרוב עומס, חולים שאין מי שיעמוד לצידם נשכחים. ולכן אם נודע לבני משפחה שקרובם אושפז בבית חולים בעקבות מחלה או פציעה רצינית, ואין עמו מלווה, על אחד מהם לנסוע אליו בשבת.

וכן צריך ללוות יולדת שנוסעת לבית חולים, וגם אם היא אינה מבקשת זאת, צריך שבעלה או אמה או תומכת לידה תסע עמה לבית חולים. ואם היולדת או החולה מגיעים לבית החולים בלא מלווה, מותר להזעיק מלווה שיסע בכוחות עצמו לבית החולים. ואף שהטיפול ביולדת פשוט ומוכר, יש לחשוש שמא מתוך הבהלה תיכנס לסכנה, ולכן התירו לחלל שבת עבורה בכל מה שנצרך לחולה מסוכן (שו"ע של, א; מ"ב ג; באו"ה 'ומדליקין').

בשנים האחרונות ישנן יולדות שמבקשות שגם הבעל וגם האמא יסעו עמהן לבית חולים, ויש שמבקשות להיעזר גם בתומכת לידה (דולה). אבל כיוון שאין בזה צורך רפואי הקשור להצלת נפשות, רק מלווה אחד יכול להצטרף לנסיעה, הבעל או האם או תומכת לידה. ורק במקרים חריגים, כאשר היולדת נכנסת להיסטריה ותובעת שגם בעלה וגם אמה יסעו עמה, יוכלו שניהם לנסוע. וכן אם מחמת חרדתה היא תובעת שיזעיקו את תומכת הלידה, אפשר להענות לבקשתה. אבל אסור לתכנן מראש שיסע עמה בשבת יותר ממלווה אחד.

ויש חולקים וסוברים שצריך להיענות לבקשת היולדת, גם כאשר היא אינה בהיסטריה, שאם תרצה שיסעו עמה בעלה ואמה ותומכת לידה – יסעו כולם, כדי ליישב את דעתה. ולדעתם מותר גם להאריך את הנסיעה כדי להביאם, או להתקשר אליהם כדי שיסעו בכוחות עצמם לבית החולים. אולם נראה שזה פינוק מוגזם, שאינו מצדיק נסיעה בשבת. וכך המנהג הרווח שרק מלווה אחד מצטרף ליולדת. ואם הנסיעה ארוכה והם נוסעים ברכב פרטי והבעל מתכוון לנהוג, יוכלו לצרף את תומכת הלידה או האם, כי לעיתים יש צורך באדם נוסף שיחיש עזרה ליולדת בעת הנסיעה.

כאשר יש ליולדת ילדים קטנים בבית, צריך לתאם מראש עם השכנים, שבמקרה ויסעו בשבת, יסכימו לשמור על הילדים. ואם הם גרים לבדם במקום נידח, או שהשכנים שלהם אנשים רעים או חשודים שמסוכן להשאיר אצלם את הילדים, ואין אפשרות להשאיר את הילדים לבדם בבית, כי הם עלולים להסתכן שם, מותר לצרף אותם לרכב שנוסעים עמו לבית חולים, ואף להאריך מעט את הדרך כדי להביאם למשפחה שתוכל לשמור עליהם.[1]

[1]. כדי ללוות יולדת או חולה מותר לעבור באיסורי תורה, כשם שהתירו להדליק אור ליולדת, גם כשאין בזה צורך כל כך (שו"ע של, א; מ"ב ג, ובאו"ה 'ומדליקין'). ק"ו כאשר ההנחה המקובלת היא, שהחולה צריך מלווה בבית החולים שידאג שיטפלו בו כראוי (נשמת אברהם או"ח רעח, ד, 29; של, ו, בשם הרב נויבירט; הרב יואל קטן אסיא ט). ואם יש שם גוי שיכול להסיע את הילדים, אפשר להקל ולהסיעם לקרובי משפחה או ידידים, גם כאשר ניתן בדוחק להיעזר בשכנים. וכאשר אין צורך בנסיעה נוספת או בהארכת הנסיעה כדי לצרף את תומכת הלידה או את האם, גם כשהיולדת אינה בהיסטריה גמורה, אם היא דורשת שיסעו עמה למרות השבת, אפשר בדוחק לצרפם. אבל אסור לתכנן מראש שיסעו עמה, כי באמת אין צורך ביותר ממלווה אחד.

גם יולדת שרוצה לסמוך על דעת המקילים ושיסעו עמה שני מלווים, צריכה לבחון את עצמה היטב, עד כמה נחוץ לה שיבוא עמה עוד מלווה. למשל, אם הלידה היתה מתרחשת בשבת חתן, כאשר האמא שלה או הדולה מארחת אורחים רבים, ואם תיסע עמה לבית החולים, לא תוכל לחזור אל אורחיה עד מוצאי שבת, ולא תשתתף בעליה לתורה של בנה. אם גם אז היתה דורשת שבנוסף לבעלה גם האמא או הדולה תצטרף, והן היו מסכימות, סימן שהדבר נחשב אצלן כפיקוח נפש, ולדעת המקילים מותר להן להצטרף. אבל אם בשבת חתן היתה היולדת מוותרת עליהן, סימן שאין הדבר חשוב בעיניהן כפיקוח נפש, וגם בשבתות רגילות תסתפק במלווה אחד. ונהג האמבולנס אינו בחשבון כי הוא לא ישאר עם היולדת או החולה בבית חולים. (ועי' באג"מ או"ח א, קלב; אול"צ ח"ב לו, כג; ובאו"ה של, א, 'ומדליקין'; וילקו"י של, ט). והנכון שלא לסמוך על דעת המקילים, כי אין בליווי הנוסף תועלת לפיקוח נפש, וזכות השבת מועילה יותר.

מתוך ספר ההרחבות לפניני הלכה:

ח, א – ליווי יולדת וחולה

כדי להצטרף ליולדת או חולה מותר אף לעבור באיסורי תורה, כשם שהתירו להדליק נר ליולדת כדי ליישב את דעתה בדבר שקשור לטיפול הנצרך לפיקוח נפש (שו"ע של, א; מ"ב ג, ובאו"ה 'ומדליקין'). ק"ו כאשר ההוראה המקובלת כיום, שכאשר מצבו של החולה בהול, כגון פצוע או חולה שהוזעק לבית חולים – יש צורך שיהיה לחולה מלווה שידאג שמטפלים בו, וכדי למסור לרופאים פרטים אודות החולה, וכדי לסייע לרופאים שלעיתים נזקקים להסכמת המלווה בקביעת מדיניות הטיפול. וכיוצא בזה כתבו בנשמת אברהם רעח, ג, 29; של, ו, בשם הרב נויבירט, וכן הרב יואל קטן בשמו (אסיא ט תשסד עמ' 160), וכ"כ בארח"ש כ, כח.

כיוצא בזה כתב באג"מ או"ח א, קלב, שמותר לבעל לנסוע עם אשתו היולדת למרות שאין בדבר צורך, אלא רק כדי ליישב את דעתה. וכ"כ בארח"ש כ, הערה קכח, בשם חזו"א, שמחללים שבת גם באיסורי תורה כדי ליישב את דעתה של היולדת. ושם כתב שכדי לא להשאיר ילדים קטנים בלא השגחה מותר להסתייע בנהג גוי, וכשאין שם נהג גוי, ישאל שאלת חכם. וכתבתי כפי שרגילים להורות, שכן כאשר אין שום אפשרות להשאיר את הילדים בבית בלא חשש סכנה או היסטריה מצד האם, מותר אף לנהג יהודי להאריך את הדרך עבורם. אלא שיש להתיר זאת רק כאשר באמת לא ניתן להיעזר בשכנים ולא משום פינוק. ולכן כתבתי כגון שהם אנשים רעים או חשודים שמסוכן להשאיר אצלם את הילדים, ללמד ששכנים סבירים, בין דתיים בין חילוניים, בין יהודים ובין גויים, יכולים בשעת מצוקה לשמור על הילדים.

וכתב באול"צ ח"ב לו, כג, שכאשר נהג האמבולנס יודע להעניק את הטיפול הראוי אין ללוות את היולדת בלא שתבקש זאת במפורש. וכך משמע קצת מאג"מ. אלא שכבר למדנו שההנחה כיום היא שחולה שמגיע לבית חולים צריך מלווה. יתר על כן למדנו בבאו"ה של, א, 'ומדליקין', שמדליקים את הנר ליולדת כדי להרגיעה גם בלא שתבקש. וכ"כ בילקוט יוסף של, ט. וכאשר הנסיעה ארוכה, יש לחוש שבאמצע הדרך תצטרך היולדת או החולה סעד, ולכן צריכים בנוסף לנהג עוד מלווה.

ח, ב – תומכת לידה (דולה)

בארח"ש כ, צ, כתב "פעמים שמותר לקרוא בשבת לאשה המסייעת ליולדת בעת הלידה ומקילה את הלידה ואת הכאבים הכרוכים בה, ובכל מקרה יש לדון לגופו ולעשות שאלת חכם". ולענ"ד ברוב המקרים אין הצורך בתומכת לידה חשוב לחלל שבת עבורו, שכן רק עבור צורך הקשור לפיקוח נפש מחללים שבת, ולא כדי להרגיע ולעודד את החולה בדברים שאינם קשורים לטיפול הקשור להצלתו. ומה שהתירו להדליק נר ליולדת, הוא מפני שהאור מסייע למיילדת לראות את המצב, ואף שהמיילדת טוענת שאינה צריכה לו, ברור שהאור כעקרון מסייע לטיפול. אבל תומכת הלידה אינה עוסקת במה שקשור לפיקוח נפש כלל, שאם היה בזה צורך של פיקוח נפש, היו בתי החולים צריכים לדאוג לכך, או לחילופין היתה צריכה להינתן הוראה מחייבת לכלל היולדות להיעזר בתומכת לידה. לכן נלענ"ד שאין להקל לתומכת לידה לנסוע בשבת, ורק במקרים מיוחדים, כאשר היולדת בחרדה יתירה, יש להתיר לה לנסוע לבית חולים. ואם היא נוסעת עם היולדת בלא להאריך את דרכה, אפשר להקל ולהיענות לבקשתה לצרף את התומכת גם כשאינה בהיסטריה גמורה. אבל במצב רגיל, גם באופן זה אין להקל. ולכן אין לתאם מראש שתומכת הלידה תצטרף עם היולדת בנסיעתה, כאשר גם הבעל נוסע עם היולדת.