מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ה – טבילת טהרה

טבילת כל הגוף

א. הטהרה מתקיימת על ידי טבילת כל הגוף והשיער בבת אחת בתוך מי המקווה. היתה אפילו שערה אחת מחוץ למים, או שהיה דבוק על הגוף או השיער דבר שמונע מהמים לחדור – הטבילה פסולה.

ב. מי המקווה צריכים לבוא במגע עם כל חלקי הגוף הגלויים, אבל מקומות שלעיתים גלויים ולעיתים נסתרים, כגון חלל הפה והאף, וכגון מקומות בגוף שיש בהם קפלי בשר שהמים לא נכנסים בהם באופן טבעי, אף שאסור שתהיה בהם חציצה, אין צורך שהמים ייכנסו לשם.

ג. מקומות בלועים, כדוגמת החללים הפנימיים של האוזן והאף שאינם נראים כלפי חוץ, אין חציצה פוסלת בהם, ולא צריך לנקותם. ונראה שגם תוך הנרתיק נחשב כמקום בלוע.

ההכנות לטבילה

ד. צריכה כל אישה להכין את עצמה כראוי סמוך לטבילה. לשם כך עליה לבחור את המקום והזמן שבהם תוכל לחפוף את שערה ולרחוץ את גופה בנחת וביסודיות (לכתחילה במים חמים), תוך שימת דגש על ניקוי מקומות שעלול להצטבר בהם לכלוך, כגון בין אצבעות הרגליים, ציפורני הידיים, הטבור, האף, האוזניים והשיניים.

ה. תסרק את שערה היטב כדי לוודא שלא יהיו בו קשרים, ותסיר שיער במקומות שנשים רגילות להסיר לשם יופי. כאשר עובר זמן בין הסירוק שעשתה בבית לבין הטבילה, טוב שתשוב ותסתרק מעט במקווה.

ו. בדיעבד, כאשר לא רחצה את גופה, אם בדקה אותו מכל לכלוך חוצץ, וחפפה וסרקה את שערה – טבילתה כשרה. אבל אם לא רחצה ולא בדקה את גופה, או שלא חפפה וסרקה את שערה – טבילתה פסולה, גם אם בדקה את עצמה לאחר הטבילה ולא מצאה קשר או דבר חוצץ.

ז. מצאה לאחר הטבילה חציצה במקום נסתר, כגון חתיכת בשר בין שיניה – טבילתה פסולה. אבל אם יש אפשרות שהחציצה הגיעה מבשר שאכלה לאחר הטבילה, כיוון שמדובר על חציצה במקום נסתר שהמים לא צריכים להגיע אליו (לעיל, ב), תולים לומר שהחציצה נתקעה בשיניה לאחר הטבילה, וטבילתה כשרה גם אם לא ניקתה אותם לפני הטבילה.

ח. יש אומרים שאין להתרחץ במקום המקווה לאחר הטבילה, שלא יטעו לומר שהרחיצה יכולה לטהר כמו מקווה. אולם לרובם המכריע של הראשונים אין בכך איסור.

צורת הטבילה

ט. יש למלא את המקווה במים שיגיעו לגובה הלב של רוב הטובלות, משום שתנוחת הטבילה לכתחילה היא על ידי כיפוף הברכיים וכריעה קדימה, כשהרגליים מפוסקות מעט והידיים רחוקות מעט מהגוף. בתנוחה זו מירב קפלי הבשר נפתחים ובאים במגע עם המים. בדיעבד, אישה שטבלה זקופה או כפופה ביותר, טבילתה כשרה.

י. טבלה כשכף ידה או שפתיה סגורים בכוח, או כשידיה או רגליה כפותים לגופה, אם המים לא נכנסו למקום הכיווץ – טבילתה פסולה. אמנם אם איבריה נרטבו לפני כן במי המקווה – טבילתה כשרה, הואיל ומי המקווה מתחברים לרטיבות שנותרה במקום הכיווץ. מטעם זה, הטובלת אינה צריכה לנתק את רגליה מרצפת המקווה בעת הטבילה.

יא. כדי שלא תכווץ את גופה באופן שעלול לפסול את הטבילה, לא תעמוד על דבר שהיא עלולה לחשוש שמא תיפול ממנו, כדוגמת חתיכת עץ או לבֵנה. אמנם בדיעבד, אם היא יודעת שטבלה כהלכה – טבילתה כשרה. אבל אם עמדה על דבר שמקבל טומאה, כגון כיסא או שרפרף – טבילתה פסולה.

יב. כיוון שהרטבת הגוף במי המקווה מועילה לצאת מכל ספק, נכון לטבול פעמיים, כדי להבטיח שבטבילה השנייה כל הגוף כולל קפליו יבוא במגע עם מי המקווה. כמו כן, לכתחילה טוב שמי המקווה יהיו חמים, כדי שהגוף יהיה רפוי.

ברכת הטבילה

יג. ברכת הטבילה היא: "ברוך אתה ה'… על הטבילה". מנהג חלק מיוצאות ספרד לברך מחוץ למי המקווה, כשהן לבושות בחלוק או מגבת (שו"ע). ומנהג יוצאות אשכנז ורוב יוצאות ספרד לטבול תחילה פעם אחת, ואז לברך בתוך המים תוך כדי חיבוק זרועותיהן מתחת ללב, ומיד לטבול שוב (של"ה, חיד"א, בא"ח). יש נשים שנוהגות להדר ולכסות את ראשן בשעת הברכה. וכל אישה תמשיך במנהג אִמהּ.

יד. גם אישה שנאסרה על בעלה מחמת מנהג חומרה שהתקבל בכל ישראל, כיוון שלמעשה על פי ההלכה בני הזוג היו אסורים, תברך על טבילתה. אבל אם על פי כללי ההלכה היתה טהורה, וכדי לצאת ידי כל הפוסקים הוסכם על ידי הרב ובני הזוג להחמיר, כיוון שמעיקר הדין האישה טהורה, לא תברך על טבילתה.

הבלנית

טו. מחשש ששערה אחת תצוף על פני המים ותפסול את הטבילה, צריך שאישה אחראית תעמוד ותראה שכל שערותיה של הטובלת בתוך המים. מתוך כך נוסד המנהג שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא שום חציצה.

טז. הנמצאת במקום שאין בו אישה שיכולה ללוות את טבילתה, או שמתביישת שיראו אותה טובלת; אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה לבוא איתה, או שתכרוך את שערה בסרט רפוי, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים. הטובלת לבדה, מנהג חסידות שתראה מיד לאחר הטבילה אדם כשר, ולא אדם שאינו הגון או חיה טמאה.

זמן הטבילה

יז. זמן הטבילה לאחר צאת הכוכבים שבסיום שבעת הימים הנקיים. בשעת הצורך מותר להקדים ולטבול לאחר שקיעת החמה ('בין השמשות'), ובשעת הדחק אפשר להקדים ולטבול מעט לפני השקיעה, ובכל מקרה תקפיד שלא להיפגש עם בעלה לפני צאת הכוכבים.

יח. אינה יכולה לטבול סמוך לשקיעה, תדחה את טבילתה ליום השמיני, ואז רשאית בשעת הדחק לטבול בשעות היום תוך השתדלות להסתיר זאת, והקפדה שלא להיפגש עם בעלה עד צאת הכוכבים.

יט. עברה וטבלה ביום השביעי זמן רב לפני השקיעה, בדיעבד טבילתה כשרה. ובשעת הדחק גדול, כגון אישה שנוסעת לשבת אל בעלה שמשרת בבסיס צבאי שאין בו מקווה, תטבול ביום השביעי ותימנע מלהיות עמו ביחידות עד צאת הכוכבים.

מצווה להקדים ולהיטהר

כ. יש להתחיל בספירת שבעת הנקיים בהקדם האפשרי ומיד בסיומם לטבול, כדי לקיים את מצוות עונה ופרו ורבו, שהן שתי מצוות גדולות מהתורה. ובלא אונס אסור לדחות את הטבילה אפילו לילה אחד גם כאשר יודעים שהאישה לא תכנס להיריון, וגם כאשר לא ניתן להסתיר את הטבילה, אלא אם כן יש על כך הסכמה מלאה של שני בני הזוג.

כא. גם כאשר האיש אינו בעיר, כל שיש סיכוי שיקדים לחזור, על האישה לטבול בהקדם האפשרי, כדי שתהיה טהורה כשיחזור. כמו כן, אף כאשר אין יכולת לקיים את החיבור מחמת חולי, תטבול בהקדם, מפני שגם בשאר גילויי החיבה והקרבה יש מצווה.

דיני טבילה בשבת

כב. אישה שצריכה לטבול בליל שבת, תקיים את כל ההכנות ביום שישי, ולאחר מכן תאסוף את שערה באופן שיישמר עד הטבילה בלא קשרים. אם קיימה את עיקר ההכנות בבוקר, תשתדל לחזור להתרחץ ולהסתרק מעט סמוך לשבת.

כג. בשעת הצורך אפשר להרחיק את ההכנות לטבילה עד יומיים לפני הטבילה. לפיכך, כאשר זמן הטבילה חל בליל שבת, וביום חמישי ושישי ראש השנה, תחפוף ותרחץ ביום רביעי, ולאחר מכן תאסוף ותקשור את שערה עד הטבילה באופן שלא יסתבך גם בזמן השינה, ולפני הטבילה תשטוף את המקומות שאולי התלכלכו בינתיים, תנקה את שיניה, ותבדוק את כל גופה ושערה שלא דבק בהם דבר חוצץ.

כד. ברוב הקהילות נוהגים לטבול במים חמים גם בשבת, ויש מקפידים שהמים יהיו פושרים או שהטבילה תהיה בבין השמשות. הטובלת בשבת צריכה להיזהר שלא לסחוט את שערה, אבל מותר לנגבו במגבת.

כללי חציצה

כה. חציצה הדבוקה על רוב הגוף או רוב השיער, פוסלת את הטבילה גם אם אין הנשים מקפידות להסירה. אבל חציצה הדבוקה על מיעוט הגוף או השיער, פוסלת את הטבילה רק אם האישה או רוב הנשים מקפידות להסירה, כגון שמתביישות להיראות בה כשיוצאות לרחוב.

כו. גם חציצה שרק לעיתים נשים מעוניינות להסירה, כגון עגילים בזמן הרחצה או טבעת בזמן הלישה – חוצצת.

כז. רק חציצה שיש לה ממשות ומונעת מהמים לחדור תחתיה, פוסלת את הטבילה, כגון לפלוף שבצד העין, ודבק או דבש שנדבקו לגוף או לשיער. אבל אם המים נכנסים תחתיה, או שזו חציצה שאין לה ממשות, היינו שלא ניתן למשש אותה, כגון כתם דיו על היד או צבע שנשים צובעות בו את שערן – אינה פוסלת את הטבילה גם אם מקפידה להסירה. וכן דין קרם ידיים, גם אם ניתן לחוש בשמנוניות שלו.

כח. נשים שמלאכתן בצביעה או ציור, נחשבות כקבוצה בפני עצמה, ולכן אם יש עליהן כתמי צבע שאינן מקפידות להסיר, למרות שרוב הנשים מקפידות על כך, אינם חוצצים עבורן.

כט. לכתחילה מנהג הנשים להדר ולטבול ללא שום דבר על גופן, ורק כשיש צורך מסוים נוהגות כפי הדין, כגון אישה שלא תוכל להתאפר לאחר הטבילה משום שטובלת בליל שבת. וכן אישה שנאלצת לטבול בים, וחוששת להסיר את בגדיה, יכולה לטבול עם בגד שהמים נכנסים תחתיו, או שתדאג לפני הטבילה להכניס את מי הים לכל מקום שתחת הבגד (לעיל, י).

רשימת הדברים החוצצים

ל. לק או מבנה על הציפורניים, אינם חוצצים כל עוד לא נפגמו באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם או לתקנם. וכן איפור שיש לו ממשות, אינו חוצץ אם אינו נפגם במי המקווה.

לא. ציפורניים ושיער הגוף: לכתחילה יש להסירם באופן שהנשים רגילות להסיר, אבל אם טבלה בלא להסירם, אינה צריכה לטבול שוב, כיוון שהם חלק מהגוף. וכן אם שכחה להסירם לפני הטבילה בליל שבת, לא תדחה את טבילתה. נשים שמעוניינות לגדל את ציפורניהן ליופי, אינן צריכות לקצצן אלא רק לדאוג שיהיו נקיות.

לב. יבלת שעל הגוף, גם אם החלה להיפרד, אינה חוצצת, כיוון שהיא עדיין חלק מהגוף. וכן דין רצועות עור שליד הציפורן, עור שמתקלף, ועור קשה ויבש שבכף הרגל. אמנם כאשר אפשר להסירם בלא קושי, המהדרות נוהגות להסירם.

לג. דם ומוגלה שהגלידו על פצע, אם הם במצב שרגילים להשאירם מפני שכואב להסירם, או כדי שלא להפריע לריפוי הפצע, הרי הם חלק מהגוף ואינם חוצצים.

לד. קוץ שכולו בלוע בבשר, אינו חוצץ גם אם הוא מציק מאוד (לעיל, ג). ואם קצהו העליון יוצא, כיוון שהוא מציק והיא רוצה להסירו – חוצץ. ואם ניסתה להוציאו ולא הצליחה, הרי שבעל כורחה נעשה טפל לבשרה ואינו חוצץ.

לה. תחבושת ופלסטר או משחה עבה שעל פצע, אם מקפידה שלא להסירם מפני שכואב להסירם או מפני שהסרתם פוגעת בריפוי, הואיל וכעת היא מעוניינת בהם – אינם חוצצים. אבל מדבקה ששמים על הגוף למניעת היריון או נגד כאבים, יש להסיר, ובדיעבד אינה חוצצת.

לו. גבס שהסרתו לפני זמנו מצריכה טורח גדול או עלולה לגרום נזק – אינו חוצץ. ואם הוא יתקלקל במים, תעטוף אותו בניילון ותדביק את שולי הניילון לבשרה באופן שיבטיח שהגבס לא יירטב, ותטבול עמו כך שמי המקווה יקיפו את כולה עם הגבס.

לז. תפרים אינם חוצצים, אבל מעת שמבחינה רפואית אפשר להוציאם, אם הם מכוערים או לא נוחים – חוצצים. תפרים נמסים, בכל אופן אינם חוצצים.

חציצה בתוך הגוף

לח. בשר שתקוע בין השיניים – חוצץ (עי' לעיל, ז). לפיכך נשים רבות נהגו שלא לאכול בשר ביום טבילתן. אבל אם מנקה את השיניים כראוי עם חוט דנטלי, אינה צריכה להימנע מכך.

לט. סתימות שיניים קבועות או זמניות, וכן מתקן שהודבק לשיניים כדי ליישרן – אינם חוצצים, הואיל ורוצה בקיומן. וכן דין שיניים תותבות, ותפרים בחניכיים.

מ. עדשות מגע אינן חוצצות, אך לכתחילה נכון להסירן. גם עין תותבת שמתביישת להסיר, אינה חוצצת.

מא. טבעת נרתיקית למניעת היריון, אינה חוצצת.

מב. אוזניים: כאשר על פי הוראת רופא אסור שיירטבו האוזניים מחשש זיהום, תאטום אותן כפי הדרכתו, וכך תטבול. ונכון כשאפשר שתפנה לרופא ירא שמיים או לרופא שמכבד את הוראת ההלכה כראוי, כדי שההדרכה הרפואית תהיה כפי ההכרח ולא יותר, שכן יש מצבים שניתן להיעזר בחומרים שיכולים להגן על האוזן בלא חציצה.

שיער

מג. קשר שנוצר משתי שערות יחד, אינו מהודק, ולכן אינו חוצץ. אבל אם הקשר הוא של שערה אחת על עצמה או על חברתה, המים לא נכנסים במקום הקשר, ואם מספר השערות שנקשרו כך הוא בשיעור שהיא או רוב הנשים מקפידות עליו – חוצץ.

מד. צמות אינן חוצצות, הואיל וקליעת הצמה אינה הדוקה, ובלבד שתקפיד שלא לאגוד אותה בגומי הדוק. אבל ראסטות חוצצות למרות שמעוניינת בהן, משום שזו חציצה על רוב השיער (לעיל, כה). אמנם אישה שמאוד רוצה בהן לשם יופי, רשאית לסמוך על המקילים.

מה. תוספת שיער שנקשרה או הודבקה לשיער הראש או הריסים, מתוך מגמה שתישאר כמה שיותר זמן – אינה חוצצת.

מו. כינים חוצצות, אבל אם עשתה כל שביכולתה כדי להסירן, ובכל זאת נשארו כינים בשערה עד שבלית ברירה מתרצית בהימצאותן – אינן חוצצות.