מה הייחס הנכון לבעלי מופת?
עניין זה מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.
אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. נתן ה' כוח ביד חסידיו לעשות מופתים שפורצים את מגבלות הטבע, ובכך לגלות את דבר ה' בעולם באופן מיוחד, כדי שנזכור שהוא המנהיג את העולם וחוקי הטבע כפופים לו, והוא אוהב את הצדיקים ונענה לתפילתם. אבל הדרך הנורמלית שה' מנהיג על ידה את העולם היא בדרכי הטבע, אותם ברא בחכמה גדולה, כדי שבני האדם יממשו על ידם את כל הכוחות והכישרונות שקיבלו ממנו, ולא חלילה יוותרו על המאמץ שהם צריכים לעשות בעולם ויסמכו על הנס במקום להשתדל בתורה, בתשובה ובמעשים טובים.
ב. מבעלי המופתים המוכרים במשך הדורות היו רבי חנינא בן דוסא, נחום איש גמזו, חוני המעגל, רבי פנחס בן יאיר, רשב"י ור' אלעזר בנו. ובדורות האחרונים – ר' ישראל בעל שם טוב, ור' ישראל אבוחצירא 'הבבא סאלי'. בעלי המופתים היו בדרך כלל צדיקים מיוחדים באופיים ובהנהגתם הפרטית, דבקים בה' ובערכי האמת והטוב בלא פשרות, מהדרים במצוות מעל ומעבר לנדרש על פי הדרכת התורה, תוך התגברות עצומה על טבעם, ומתקשרים בכך למדרגה עליונה שמעבר לעולם הזה, וממשיכים על ידי כך קרני אור וישועה לעולם.
הם חיו בצניעות רבה והקפידו ליהנות רק מעמל כפיהם ולא מאנשים אחרים. על כן הקפידו שלא ליהנות מהניסים שהם היו עושים, כדי להדגיש שרצון ה' הוא שהאדם יתנהל בעולם בדרכי הטבע ולא יסמוך על הנס, כי הנס נועד לגלות את גדולת ה' בעולם ולא כדי להשתמש בו. וכאשר לא נזהרו בכך – עוררו קטרוג וסבלו ייסורים קשים. ועל אדם שמשתמש בנס אמרו חכמים שמנכים לו בשמים מזכויותיו (תענית כ, ב).
ג. כאשר בעל המופת עוזר בדרך נס לאנשים פשוטים ותמימים, מותר להם ליהנות מכך ללא חשש שהדבר יפגע בהם, משום שאנשים אלו אינם מתיימרים לחשוב שמעתה ה' יקיים אותם בניסים, אלא הם רואים את הנס כמתנה חד פעמית שמבטאת את אהבתו של ה' לצדיקים ולהם, ומתעודדים מכך בעבודתם, ואינם מתרשלים בה.
וכן כאשר הנס נעשה כדרך הטבע לאדם שלא נודע כבעל מופת, כגון המתברך באופן מיוחד מכך שנותן באופן קבוע מעשר כספים, מותר לו ליהנות מהברכה גם אם הוא אדם מלומד, שהואיל ויש הסבר הגיוני לדבר, אין זה בגדר שינוי מסדרי הטבע, וממילא אין עליו קטרוג. כך גם מופתים רבים שמספרים על גדולי הרבנים, נעשו כדרך אגב, מתוך שלימדו ובירכו את תלמידיהם כמקובל, להצלחה בלימודם או למציאת זיווג, בלא שהתכוונו לעשות מופת.
ד. גדולי ישראל בכל הדורות לא עסקו במופתים, אלא התמסרו ללמד את עם ישראל תורה, ולהדריכם בדרכי היושר והאמת, לעוררם לתשובה במקום הצורך, ולחנכם לחריצות ללא ניסיון לדלג על דרכי הטבע כדי להשיג טובה וברכה. שכן רצון ה' הוא שתבוא ברכה לעולם על ידי שישראל מבינים את ייעודם, ומשתדלים לקיים את התורה והמצוות באופן השלם ביותר. וכאשר פקדה את הציבור צרה, כגון שהגשמים נעצרו, לא ביקשו להיוושע על ידי מופתים, אלא קבעו תענית ציבור לתשובה ולתפילה כפי הדרכת התורה. ורק לעיתים רחוקות, כאשר החורף כמעט עבר ולא ירדו גשמים, פנו לבעלי מופת שיתפללו עליהם.
ה. תכלית הצרות והאתגרים בעולם הזה, לזכך את האדם ולרוממו. לכן כאשר באים על אדם ייסורים, הדרכתה של התורה היא לעשות תשובה ולהתעצם בתפילה ולהוסיף בלימוד תורה (ברכות ה, א). והמתקשה בבדיקת עצמו, או שאינו יודע כיצד להתחזק בלימוד התורה ובמעשים טובים, צריך להתייעץ עם אדם חכם שמכיר אותו, ובכך יזכה לברכה והצלחה באופן העמוק והנעלה ביותר. אבל אם במקום זאת ילך לבעל מופת וידלג על התהליך שהוא צריך לעבור – יפסיד את העיקר שהוא שיפור דרכיו, וממילא ימשיך לטעות ויסבול צרות נוספות.
כדי להמחיש תובנה זו, מספרים חסידים על אדם שגילה צדיק נסתר מל"ו הצדיקים שבדור, וביקש ממנו ללמדו את שיחת הציפורים. הצדיק סירב באומרו שידיעת נסתרות עלולה להזיק לו. אולם לאחר שהפציר בו מאוד, נענה לבקשתו. שמע אותו אדם מהציפורים שמי שימכור סחורה פלונית ירוויח, סחר בה והרוויח. שמע שמי שיעסוק בסחורה פלונית יפסיד, נמנע ממנה. כך נעזר בשיחת הציפורים עד שהתעשר מאוד. לאחר זמן שמע מהציפורים שבעוד חודש ימות. מיהר בבהלה אל הצדיק. אמר לו הצדיק: לו היית מפסיד מעת לעת, היו ההפסדים מכפרים על עוונותיך ומכוונים אותך לתקן את מעשיך, וכך היית יכול לחיות עוד שנים רבות. אולם עתה שלא הפסדת, לא התכפרו עוונותיך ולא שיפרת את עצמך, ואיבדת את חייך.
ו. פעמים רבות סיפורי המופתים אינם מדויקים, שכן מטרת המספר לבטא רעיון מוסרי, או לעורר לתשובה ולאמונה, ולכן לא תמיד הוא בודק כראוי את פרטי הסיפור. לכן מי שאוהב לקרוא סיפורים כאלו, עליו להתייחס אליהם באופן הנכון: מצד אחד לא להאמין שהדבר נעשה בדיוק כפי שסופר, ומאידך לקבל מהסיפור את המסר הטוב שיוצא ממנו, ולהיזהר מאוד שלא ללמוד ממנו לסמוך על הנס ולאבד את שיקול הדעת ההגיוני, ולדעת שאין הסיפור מראה על כך שדרכו של צדיק זה נכונה יותר משל אחרים, גם אם הסיפור מדויק.
ז. ישנם סיפורים שאין מקום להאמין להם כלל. כגון סיפורים על גדולי תורה שכביכול ידעו מדע מתוך התורה יותר מכל הפרופסורים, עד שידעו להדריך רופאים בכירים כיצד לנתח מוח וכיוצא בזה. סיפורים אלו מופצים מתוך מגמה לבטל את ערך לימודי המדע, ערך הכסף, או ערכים חשובים אחרים.
ח. יש רמאים שמציגים את עצמם כצדיקים בעלי מופת. לעיתים הם ממש רמאים, ולעיתים הם בעלי כישרון מיסטי מסוים, ומרמים את עצמם לחשוב שהוא קשור לקדושה, כאשר האמת היא שרצונם הפנימי הוא תאוות שליטה, כבוד וממון.
הכלל החשוב בזה הוא, שאם ה'צדיק' אינו תלמיד חכם, או שהוא אומר לעבור על דברי תורה, או שהוא מנתק את תלמידיו מהוריהם, מבני משפחתם ומחבריהם, ושולט בחייהם – בידוע שאינו צדיק.
ט. הטוב ביותר לכל אדם להיות קשור לרבנים שמחנכים את תלמידיהם לתורה עם דרך ארץ, לאהבת הבריות ולעשיית צדקה ומשפט. ואזי אם ירצה, יוכל להיות קשור גם לצדיקים בעלי מופת, שרבותיו מסכימים שהם אנשי מעלה.