גוי

כן. אביא לך את מאמרו של הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל בו מתבאר שיש לגר זיקה להוריו. גר ומשפחתו – מבחינה דינית ומבחינה טבעית בגמרא ביבמות (כב,א) ובעוד מקומות נאמר "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". כלל זה מפקיע ביחס לגר איסורי עריות ודיני קירבה ביחס לפסולי עדות. הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יד,יא-יב)  סיכם את דיני הפקעת הגר ממשפחתו "עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר, ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערווה כלל.  דין תורה שמותר לעכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש הייתה לו זו אסורה והיום מותרת…". לעומת זאת ישנה מחלוקת בגמרא (יבמות סב,א) האם הילדים מלפני הגיור פוטרים את הגר מפריה ורביה ומסקנת הרמב"ם (אישות טו,ו) היא שהוא אכן קיים את המצווה. מרן הרב קוק בשו"ת דעת כהן (קמח) מסביר זאת בכך שלמרות שמבחינה דינית הגירות מפקיעה את קרבת המשפחה, הרי שהיחס הטבעי נשאר בעינו. על פי אותו העקרון הוא מסביר (שם קמז) מדוע מתחשבים בדעת האב היהודי על מנת לגייר את בנו הקטן מן הנכרית: "והטעם הזה אינו תלוי בדין תורה, אם הוא נחשב לאב או לא, כ"א מה שהוא ע"פ טבע האב שלו ורחמיו עליו… מ"מ הרי אהבה טבעית של אב לבן יש כאן. ואנן סהדי דניח"ל במאי דעביד אבוהי…" כיבוד הורים הרמב"ם בהלכות ממרים (ה,יא) פסק כי לגר אסור לקלל, להכות או לבזות את הוריו כדי שלא יאמרו שהגיור מוביל לירידה במידת הקדושה "מקדושה חמורה לקדושה קלה". לכן, יש לו לנהוג בהוריו "מקצת כבוד". בהגדרת הכבוד הנדרש נחלקו גדולי הפוסקים. מרן הרב קוק (שם,קמח) מבאר שהחיוב הינו מדרבנן, ונימוקו: "שמשום שע"פ הטבע הרי הוא בנו אין להתנהג נגד הנימוס, אע"פ שאין היחש מהתורה… שהוא מילתא דמסתברא מצד התכונה הטבעית אין ראוי לעקור זה מצד התורה". לעומתו בעל האגרות-משה (יו"ד ב,קל) ביאר כי החיוב הוא מעיקר הדין: "ולכן נראה לע"ד דהוא מענין איסור כפוי טובה שמצינו בדברי אגדה… דהוא כמו שלא נאמר איסור מפורש על מדות הרעות אף שהם דברים מאוסים ומגונים ונענשים ע"ז בין בישראל בין בבני נח. וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה… ולפ"ז אם נפטרו ע"י הגרות מכבוד אב ואם יאמרו באנו מקדושה חמורה שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה… וניחא לפ"ז מש"כ הרמב"ם אלא שנוהג בו מקצת כבוד שלכאורה איזה שיעור יש בזה, אבל הוא כפי מה שלא יתחשב בעיני הבריות לכפוי טובה …". עוד מוסיף, האג"מ שאי ביקור אב ואם חולים על ידי בנים ונכדים יש בזה גרימת צער להורה הגוי שהוא כעין הכאה וקללה, והרי זה אסור מעיקר הדין, כפי שכתב הרמב"ם, וממילא במקרה כזה קיימת חובה ברורה יותר. סיכום בין גר ובין הוריו הגויים לא קיים קשר דיני, אך קיים קשר טבעי, שיש לו משמעות הלכתית. גר חייב ב"מקצת כבוד" להוריו ועל פי האחרונים המשמעות היא התנהגות על פי הנימוס והמקובל באותו זמן. הרב קוק ביאר כי מקצת כבוד זה הוא חיוב מדרבנן ואילו על פי האג"מ זוהי חובה מדאורייתא. בין כך ובין כך – אסור לו לצער את הוריו.