גדר ההבדל בין מאכל למשקה לעניין ברכה אחרונה: הרב מלמד כתב (ברכות, י, יא): "שני סימנים עיקריים מבדילים בין מאכל למשקה. האחד, שהמשקה הוא נוזל, ואם יניחוהו בצלחת, יתפשט לכל הצדדים. וכאשר אינו מתפשט לצדדים, הרי הוא אוכל. והשני, שאת המאכל לועסים בשיניים או לכל הפחות לועטים מעט בלשון, ואילו את המשקה שותים." מה הדין אם רק אחד מהתנאים מתקיים – למשל דבר שמתפשט לצדדים אבל לועטים אותו? בהמשך נכתב – "מרק, אפילו אם הוא סמיך, כל זמן שהוא מתפשט כנוזל, דינו כמשקה". האם ניתן להסיק מכאן שתמיד כשמתקיים אחד התנאים, יש לזה דין של משקה? (כי לכאורה אם המרק מאוד סמיך, לועטים אותו)
