שלום לרב, פניני הלכה שבת ב פרק כה הלכה ג' כתוב שיש היתר לאדם שגוי כיבה עבורו את האור לישון בחדר, והטעם להיתר הוא ש "אינו נהנה מדבר ממשי שנוצר ממלאכת הגוי אלא רק מסילוק האור". שאלתי היא: האם הטעם לא אמור להיות שאפשר לישון גם בחדר עם אור ועל כן ממילא זה כמו דבר שאפשר לעשות בשעת הדחק? הרי פסקא אחת למעלה אמרנו שזה טעם היתר אמירה לגוי.. אם זה הטעם לדעתי זה לא כל כך מובן בלשון, נכון שהיהודי לא נהנה מדבר ממשי, אבל הסיבה לכך היא שאפשר לישון גם ללא כיבוי האור. תודה רבה רבה לרב, בשורות טובות.
