כיבוד הורים

שאלה

שלום הרב, לאחרונה מתעיינת מאוד בהלכות כיבוד הורים. אני בת למשפחה של שתי אימהות ( מהקהילה הלהטבית) ורוצה לדעת מה היחס הנכון והטוב מבחינה הלכתית אל בת הזוג של אמא שלי שיש לציין שגידלה אותי מאז ומתמיד. אני מרגישה שהיחס כמו להורה מאמץ הוא לא מתאים במקרה זה. זאת לא סיטואציה של מעשה 'חסד' עם יתום, אלא בחירה מכוונת ויצירת מציאות. אציין שאני חשה באופן טבעי יחס שונה לאימי הביולוגית לעומת בת הזוג שלה, האמא הלא ביולוגית. אף יש בי קושי להיות מחויבת לקיים מולה מערכת גומלין כאל אמא ביולוגית. וכן חוסר ההכרה החברתית תרבותית בחוסר שלי וכן חוסר ההכרה בזה בדו שיח שלי מול האמהות שלי מעצים את הקושי בלהיות מחויבת להתנהג אליה הלכתית כאל אמא. וכן אין כאן התייחסות לאמת, משמע לחוסר מהותי באב, היות וישנה אמירה תרבותית שאין חוסר אלא יש שתי אימהות. יחד עם זאתהיא גדלה אותי כמיטב יכולתה מינקות ויש בי הכרה בטוב זה אך.הדבר לא עולה בי כיחס להורים מדין כיבוד הורים. כמו כן במידה ויש להתייחס אליה מדין בת זוג של אמי מה גדר הכבוד לפי זה.

רב משיב

מרגש. כל פעם שאני מקבל שאלה ממישהו שמכונה 'חילוני'/'מסורתי' שההלכה מעניינת אותו, אני מתרגש מחדש, במיוחד כאשר מדובר על דברים יסודיים כאלו של כיבוד הורים. אז קודם כל, כל הכבוד לך שדברים כאלה חשובים מעניינים אותך. הלכתית כמעט ואין הבדל בין האמהות במקרה כזה, ולכן עלייך להקפיד שלא להבליט שום הבדל ביניהן, כדי שלא לצער בשום אופן ולו במעט אחת מהן. זה שאת מרגישה ייחס אחר כלפי אמך הביולוגית, זה כמובן טבעי לחלוטין, אבל בפועל כיון שטופלת מינקות על ידי אמך השניה, עלייך לכבד אותה לא פחות. יותר מכך, אפילו כשהיא תגיע למאה ועשרים ותעבור לעולם שכולו טוב, ההדרכה הראויה היא שתשבי עליה שבעת ימי אבלות כמו על אמא ביולוגית. מעתיק לך סעיף מתוך ספרו של הרב אליעזר מלמד – פניני הלכה 'ליקוטים משפחה' – הפרק הראשון עוסק בהלכות כיבוד הורים, וסעיף זה מדבר על היחס להורים מאמצים. המקרה שלך זהה הלכתית. אפשר לקרוא מכל ספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה. בהצלחה

כה – ילדים מאומצים כלפי הוריהם המאמצים

שאלה: האם ילדים מאומצים חייבים לכבד את הוריהם המאמצים? תשובה: מצוות כיבוד הורים מהתורה חלה על ההורים שילדוהו (הורים ביולוגיים) ולא על הורים מאמצים (סוטה מט, א). אבל מצד החובה המוסרית, כיוון שההורים המאמצים נהגו בו כבן, אף הוא צריך לנהוג בהם כפי שנוהגים בהורים רגילים. וכן אמרו חכמים (מגילה יג, א): "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". ומבחינה מסוימת חובתו המוסרית של הילד המאומץ גדולה יותר. שכן מטבע העולם שהורים מטפלים ומגדלים את ילדיהם, אבל כאשר בני זוג לוקחים ילד יתום או עזוב ומטפלים בו ומגדלים אותו, הרי שחסידותם מרובה יותר, וממילא החובה להכיר להם טובה על כך גדולה יותר. וכן אמרו חכמים (כתובות נ, א), שהמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומחתנם נחשב "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" (תהלים קו, ג). ועוד מבואר במדרש (שמו"ר מה, ו), שיש לקב"ה אוצרות למתן שכר לצדיקים, ובתוכם אוצר מיוחד למתן שכר למגדלים יתומים בביתם. ואם כן ברור שהבן המאומץ חייב לנהוג כלפיהם במורא וכבוד כפי שבן צריך לנהוג כלפי הוריו ואף יותר. ואם יזדקקו לעזרה, על הבן המאומץ לעזור להם ככל יכולתו. ואם יהיו חולים, ילווה אותם ויסעדם בכל מה שנצרך, כפי שילדים מחויבים לעשות להוריהם. ולאחר פטירתם – מצווה על בניהם המאומצים לומר אחריהם קדיש. אמנם אם יצטרכו טיפול רפואי שעלול להוריד דם, מותר להם לבקש זאת מבנם המאומץ, כי רק על ילדים ביולוגיים גזרה התורה להיזהר בזה.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן