למה צריך בית המקדש

שאלה מעולה.

לאחר שאדם הראשון חטא, נעשה ניתוק בין העולם הפנימי לחיצוני (דבר זה נקרא בקבלה- 'נפילת העולמות'), העולם והאדם נעשו יותר גשמיים (כתנות עור). ואע"פ שעדיין העולם הגשמי מתחייה ע"י העולם הפנימי הרוחני, כלומר ע"י הקב"ה – אין זה בולט, ולכן קשה לגלות את שמו של ה' בעולם, כי הנוכחות האלוקית מסתתרת בו מאוד.

במציאות כזו יכול הנגר לחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו את הארון שהכין, ויכול הבנאי לחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו את הבית שבנה, ולא רואים שללא הקב"ה לא היה פה כלום, לא הם ולא מה שהם יצרו. אבל אם יבינו שהארון והבית שהם בנו הוא חלק מההארה של הקב"ה בעולם, יבינו שכל המטרה של הארון והבית הזה כדי לעשות את רצון ה' בעולם – יתקדש העולם על ידם, ויעשה הדבר הגדול ביותר שלא יכול להעשות באף עולם רוחני, והוא גילוי שם ה' אפילו בעולם הגשמי, בו לכאורה ה' לא מתגלה. וזהו שאמרו חכמים שהקב"ה ברא את העולה"ז כדי לעשות לו 'שותפות' בתחתונים (בראשית רבה ג,ט).

זהו התיקון שמוטל על כתפינו – לגלות את שם ה' בעולם הזה, שכל פעולה שנעשה תהיה כולה מתחילתה ועד סופה פעולה טובה, גם בכוונה וגם במעשה.

לדבר זה אפשר להגיע באופן השלם רק ע"י שיהיו כל ישראל בארץ ישראל (שהיא ארץ קדושה, ארץ האלוה כמו שכותב הכוזרי, וממילא אפשר להוציא את הפוטנציאל החבוי בה. ביטוי הלכתי של זה הוא היובל שמתקיים דוקא כש'כל ישראל עליה'), מלאים בתורה ועצמה רוחנית (הביטוי השלם של זה- סנהדרין ונביאים), ועי"כ בונים את ביה"ק, הבית שבו השכינה שורה בצורה בולטת דרך כלים גשמיים, ועי"כ מתפשט אור לכל העולם כולו.

ועל כך אנחנו מתפללים בברכת מקבץ נדחי עמו ישראל, השיבנו אבינו לתורתך, לירושלים ערך ברחמים תשוב וצמח דוד.

נרחיב לגבי ביהמ"ק:

המקדש הוא המקום בו אור ה' מתגלה באופן החזק והבולט ביותר בעולם הזה, ודרכו לכל העולם.

ולמה שלא יאיר בכל בית? כי פשוט לא נעמוד בזה. אור ה' כ"כ טהור וקדוש, כך שכדי להיות במקום שהוא מאיר, צריך להיות כל הזמן בקדושה ובטהרה שלימה, והאדם הגשמי לא יוכל לעמוד בזה יום יום.

וכאן יש לשאול, אם כך אז למה צריך את כל הכלים שיש בביהמ"ק, ולמה חשוב כ"כ הצורה שלהם והמידות שלהם, ומה אכפת לו להקב"ה להאיר דרך הר, או אפילו דרך בית עם כלי אחד?

תשובה– העולם מורכב מאוד כידוע: יש תורה ויש מלאכה ויש מלחמות ועוד ועוד. וגם כל דבר בפ"ע מורכב מאוד- יש אנשים שיותר מתאים להם ללמוד נגלה ויש שיותר מתאים להם נסתר, וגם בתוך זה יש גוונים שונים. וכך לגבי המלאכות השונות. וכדי שאור ה' יאיר בכל דבר לכל גווניו ופרטיו באופן המדוייק ביותר, רצה הקב"ה שיהיה לכל דבר כלי המיוחד לעניינו, ובית המיוחד בדיוק לעניין זה של השראת אור ה' דרכו ודרך הכלים הללו לעולם כולו.

זוהר (ב,רכא,א)- "כל מה דברא קודשא בריך הוא בעלמא דין, ברא ליה כגוונא דלעילא, וכולא

אתרשים בעבידת משכנא. תא חזי, בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא למשה עביד משכנא, הוה

קאים משה תוהא, דלא ידע מה למעבד, עד דאחזאי ליה קודשא בריך הוא בעינא, כמה דכתיב 'וראה

ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר', מאי בתבניתם, אלא אוליפנא דאחמי ליה קודשא בריך הוא

למשה דיוקנא דכל מלה ומלה כההוא דיוקנא דלעילא, וכל חד וחד הוה עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא

דאיהו אתעביד בארעא".

א"כ המקדש הוא עולם קטן, הוא הגרעין של כל העולם, וכל דבר בו מאיר בכל העולם בעניין המקביל אליו. ולכן כל כך חשוב לעשות בו הכל במדוייק ובכוונה הראויה לו.

הארון ובו הלוחות וספר התורה בקודש הקדשים, הוא המקודש ביותר. כלומר התורה בראש.

ומתוך התורה יוצאים המנורה מצד אחד שמבטאת את החכמה, היינו כל שבעת חכמות העולם,[3]

והשולחן מצד שני שמבטא את העושר הגשמי.

ואח"כ המזבחות– מזבח הקטורת ומזבח העולה, שמבטאים את מסירות הנפש לדברים שבקדושה (מזבח הקטורת כנגד עבודת התפילה שמביאה לידי ביטוי את הכיסופים לדבקות בה'. ומזבח העולה כנגד מסירות הנפש בפועל לכל הערכים. הרב מלמד).

וכל אחד בגודל המדוייק ובמקום המדוייק ובזוית המדוייקת.

כתוב בגמ' בברכות נה. שבצלאל בעשיית המשכן היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כלומר ידע להוריד את הרעיונות הכי גבוהים מהשמים ולתת להם מקום גשמי בארץ-בביהמ"ק, ע"י עשיית הכלים. וכך כותב ר' חיים ויטאל – "והביאור במה שנודע חכמת בצלאל שהיה יודע לצרף אותיות שנבארו בהם שמים וארץ, והטעם הוא, כי המשכן התחתון וכליו רומזים אל העליונים, ועל ידי חכמתו לא די שהיה אומן בקי בעשייתם, אלא בהורדת כוחות העליונים עליהם, ועי"כ- והיו קודש קודשים".

כל מלאכות המשכן הם כלל המלאכות שיש בעולם, ולכן מלאכות השבת נלמדות ממלאכות המשכן.

וכל המלאכות בעולם יונקות ממלאכת המקדש, כך שבמצב השלם, כל המלאכות מתקדשות.

ועל דרך זו, גם הכהנים והלוויים שבביה"ק הם הנציגים של כל ישראל, כך שבמצב השלם, כל ישראל יונקים את קדושת מלאכתם שבמקדש.

זהו עיניינו של בית המקדש- השותפות שלנו עם הקב"ה דרך ענייני העולה"ז. כאשר יש בית מקדש הקב"ה שורה בתוכנו ממש, שנאמר "ועשו לי מקדש 'ושכנתי בתוכם' ", ומדייק הראשית חכמה (שער האהבה,ו)- 'בתוכו' לא נאמר, אלא 'בתוכם', בתוך כל אחד ואחד[5].

ע"י עבודות בית המקדש של עם ישראל, כל המציאות מקבלת את ברכת ה'. כן, צריך לדעת שכאשר יהיה לנו בעז"ה בית מקדש, אע"פ שהמציאות תשאר אותו דבר, מ"מ הלבבות יתחדשו, ההרגשה בעולם תהיה הרבה יותר טובה, מהסיבה הפשוטה שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו. [6]

רמח"ל[7]  – "סוד המשכן הוא, שעד עכשיו השכינה לא הוקבעה בקביעות בארץ. אע"פ

שנתגלתה הקדושה העליונה בזמן מתן תורה ובזמן קריעת ים סוף, הכל היה לפי שעה, ועכשיו היה

צריך להיות בקביעות.[8] ולפי שכתוב 'השמים שמים לה' (תהילים קטו,טז), שלא היה ראוי למאורות

העליונים להאיר בזה העולם השפל מרוב גשמיותו, לכך ציוה הקב"ה מצוות התרומה ('ויקחו לי תרומה')

שהיו מפרישים ממונם נדבה לקב"ה, ועי"ז היו גורמים ששמו של הקב"ה ישרה על זה הממון אע"פ

שהוא גשמי, וממילא היתה ההארה נמשכת לכל העולם".[9]

ניתן שתי דוגמאות למצב בו יש בית מקדש:

1. אש התמיד– כתוב "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". שואל הזוהר (טללי חיים ויקרא עמ' קע בהערה) למה חשוב שתהיה אש כל הזמן על המזבח? ועונה- כדי לעורר את הלבבות כל רגע ורגע להיות דבקים בה' ולהתגבר על אש יצרם הרע.

ואלו דברי הזוהר בתרגום- רבי חייא פתח ואמר: "והאש על המזבח תוקד בו וגו' ", מדוע?

"וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר", מדוע? אלא כאן למדנו שאדם שחטא לה' הוא עורר עצמו

באש היצר הרע, ויצר הרע מצד רוח הטומאה הוא בא, ושורה בו רוח טומאה. והקרבנות באים מבחינה

זו, להקריב כמו דמיון האדם וחטאו, ולא תתבטל רוח הטומאה מהאדם ומכל מה ששייך לכך אלא באש

המזבח, שהיא אש המבערת את רוח הטומאה וכל הרוע מהעולם. ולכן צריך שלא תכבה אש המערכה

לעולם, ולא יחלש כוחה, כדי שתשבור את הכוח של הרוע בעולם. והכהן מסדר עליה אש בבוקר

בבוקר בזמן שקודם הזריחה, שעדיין שולטת בחינת הדין ומתעוררת בעולם, כדי לבשם את העולם

ולכפות את הדינים שלא יתעוררו בעולם. ועל זה שנינו- יש אש האוכלת אש אחרת, אש דלעילא

אוכלת אש הטומאה. אש המזבח אוכלת אש של יצר הרע.[11]

וכן נאמר לגבי הקטורת (טללי ויקרא עמ' תנב בהערה)- הקטורת היא השבירה של יצר הרע בכל צדדיו… שאין לך דבר בעולם שמשבר את יצר הרע חוץ מהקטורת.

2. לחם הפנים– חז"ל אומרים שכיון שכתוב בתורה שצריך הלחם להיות לפני 'תמיד', לכן הקפידו הכהנים שכאשר היו לוקחים את הלחם בשבת, היו כהנים בצד השני שדחפו את הלחם החדש, כדי שלא יהיה רגע אחד בו אין לחם על השולחן. ולמה? כי הלחם הוא מקור הברכה לפרנסת העולם, וחשוב שלא יהיה רגע אחד שאין חיבור בין המקור העליון לבין העולה"ז.

 [3] וכפי שכתוב במסכת בב"ב כה. 'הרוצה להחכים ידרים כי המנורה בדרום, והרוצה להעשיר יצפין כי השולחן בצפון. וכן הוא בזוהר כדכתב בטללי חיים שמות  עמ' רצ. וכ"כ בעמ' רפה בשם הרמא"ד ואלי. וכן כתב הרב מלמד ברביבים התשע"ה פרשת תרומה גליון 632. וכן אמר הרב שרקי. ואמנם בטללי חיים שמות וחנוכה הביא שהמנורה מסמלת את התורה שיוצאת להאיר בחוץ לכל שבעת ממדי העולם. אך נראה שאין כאן מחלוקת עקרונית, שכן שבעת החכמות מייצגות את שבעת ממדי העולם, כנגד שבע המידות.

[5] חושבים שזה משפט של חז"ל, אך הראשית חכמה (שער האהבה,ו) הוא זה שהביא דיוק זה. ובאמת זהו פסוק מפורש בפרשת תצווה כט,מה-מו – "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלוקים. וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, אני ה' אלוקיהם".

[6] ולאט לאט, בזכות עשיית הטוב בעולם, העולם מזדכך, עד שתתפשט הגשמיות (כותנות עור) ונגיע למציאות כזו שאור ה' מאיר מתוך הגשמיות ממש באופן בולט לעין כל, כמו שהיה אצל אדם הראשון (כותנות אור). זו הגאולה השלמה, לה אנו כ"כ מחכים ומצפים- הדבקות השלימה בינינו לבין ה'. יש להדגיש שהגאולה היא אין סופית, כל הזמן הבריאה הולכת ומזדככת (מקורות במחברת שלי באות ג' 'גאולה').

[7] פירוש על התורה, ריש פרשת תרומה.

[8] וכ"כ הרמב"ן שמות כה,א- "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר".

[9] וכן מבואר בתרגום יונתן וברמב"ן שהשכינה שהתגלתה בהר סיני לפי שעה, התגלתה במשכן בקביעות.

[11] ומעי"ז כתב הרמח"ל בדעת תבונות,קס – "ואמנם עילויו של הכבוד נעשה מכוח כל הנמצאות כולם למיניהם, כל אחד לפי הפעולה המיוחדת לו. וזאת היתה כוונתו של הכהן בעשותו עבודת הקרבנות, בפרט בקרבן התמיד, שנאמר בו 'את קרבני לחמי', שהוא מה שמקריבים לפניו יתברך בכל יום ויום לתועלת כל הנמצאות כולם. והיה מכוון בו להעלות כבודו של מקום ברוך הוא מקיבוץ כל המינים שבנמצאות, כל אחד לפי מה שנוגע לו. וזאת היתה חכמה גדולה שהיו הכהנים צריכים להתחכם בה, להיות ניגשים אל ה' יתברך בעד כל ישראל ושתהיה עבודתם רצויה באמת. ועל כן נאמר 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו' (מלאכי ב,ז). והיו מכוונים לקשר כל הנבראים בבורא, ויודעים מה שצריך להשלמת עניין זה, ומכוונים בכל הפרטים המצטרכים, שהם סדרי העבודה בכל ענייני הקרבן, וכזריקת הדם, וכהקטרת הקטורת. כולם עשויים לסתרים עמוקים להשלמת כל הנמצאות בהידבקם בבורא יתברך שמו".