הבנתי מהתשובות כאן שהרב אורן מצא כותב המשך לספר הקיצור שהוא הוציא. האם יש סיכוי אולי ושמא לקבל את הסיכום של פרק ל' מפניני הלכה אמונה ומצוותיה?
הבנתי מהתשובות כאן שהרב אורן מצא כותב המשך לספר הקיצור שהוא הוציא. האם יש סיכוי אולי ושמא לקבל את הסיכום של פרק ל' מפניני הלכה אמונה ומצוותיה?
בשמחה
א. בדורות האחרונים, על ידי פיתוח מדעי הטבע והחברה, התודעה האנושית עברה שינוי משמעותי. על ידי פיתוח שיטות לאגירת מים ולהובלתם באמצעות צינורות, גם בעת בצורת קשה אנשים אינם מתים ברעב ובצמא. על ידי פיתוח חיסונים ותרופות, נמצאו פתרונות למחלות שבעבר היו חשוכות מרפא. פותחו שיטות יעילות למתן סעד למחלות נפשיות, וכן לארגון החברה והכלכלה. בעזרת פיתוח הטכנולוגיה, יכול כיום אדם ממוצע להאריך ימים בתנאים נוחים יותר מאשר המלכים הגדולים בעבר.
במצב שכזה, לעומת אנשים שהתרגלו בעבר להתפלל ולקיים מצוות כדי להינצל מרעב וממגפה, מעוני ומשעבוד, אנשים כיום חשים פחות צורך להתפלל ולקיים מצוות. התחושה היא שהמדע ימשיך להתפתח עד שיפתור את כל מצוקותיו של האדם. תחושה זו גברה בעקבות התחזקות תנועת וההשכלה (מודרנה) שפיתחה רעיונות גדולים לתיקון החברה שחוללו שינויים מופלגים, בראשם שוויון זכויות לכל אדם כדי לבטא את כישוריו בכל התחומים, עד שלרבים נדמה כי אין עוד צורך בתורה אלוהית כדי לתקן את העולם.
ב. משתי סיבות בני העם היהודי נמשכו באופן מיוחד אחר תנועת ההשכלה:
סיבה ראשונה – לאחר דורות של השפלה ואפליה, נפתחה האפשרות לכל אחד לממש את כשרונו ולהשתלב בתחומי המדע, הכלכלה, החברה והאומנות, ולזכות לעושר וכבוד. בעקבות זאת הכישרון היהודי החל להבהיק, ויהודים החלו להוביל בכל התחומים.
סיבה שניה – יהודים האמינו תמיד בגאולת העולם, ולכן החזון של תנועת ההשכלה לגאול את האדם מכל מצוקותיו, הדהד בלבבות. כך עומעם החזון המשיחי אודות חזרת ישראל לארצם לשם קיום דבר ה' והבאת ברכה לכל משפחות האדמה. במקומו הועמד חזון משיחי חדש של תיקון חברתי ומוסרי, ופיתוח מדע וטכנולוגיה לטובת האנושות.
ג. בפני העם היהודי, לב העמים, עמדה הבחירה: להצטרף לתנועת ההשכלה העולמית ולהיטמע בה, או לקיים את הצו האלוהי ולעלות לארץ ישראל, להתגדל בתורה ובמצוות ולהקים חברת מופת לתפארת עמנו והאנושות, עד ש"מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב, ג). למרבה הצער, רוב היהודים ויתרו על החזון הייחודי של ישראל והפסיקו לשמור תורה ומצוות.
ד. בכל הדורות עם ישראל היה צריך להתמודד עם עוברי עברות, חלקם ביד קשה יותר וחלקם פחות, כאשר המדד העקרי היה הסיבה שבגללה נעשתה העבירה ('להכעיס', 'לתאבון', מתוך טעות בהבנת התורה, או בגלל שגדל להורים עוזבי תורה והרי הוא כ'תינוק שנשבה').
יחד עם הרצון לקרב את החוטא ולהחזירו בתשובה, הכלל הוא שכל עוד האדם רוצה להיות חלק מעם ישראל, כמו רוב רובם של החילונים בימינו – חובה לאהוב אותו ולחמול עליו, ולקיים כלפיו את כל מצוות האחווה שבין בני ישראל. ואם הוא מעוניין להתפלל ולברך עמנו, הוא גם מצטרף למניין ולזימון, ואינו אוסר את היין שנגע בו (עי' בספר הקיצור לפניני הלכה כשרות כט, טז). אבל חוטא שהוציא עצמו מכלל ישראל, והחליט שאינו מעוניין להיות חלק מעם ישראל – אין חובה לאהוב.
ה. ההשתלבות של בני העם היהודי בתהליך הקידמה שעבר העולם תוך כדי עזיבת הדת, הביאה למשברים קשים, משום שהאדם שנברא בצלם אלוהים שואף לחיים מלאי משמעות ערכית ורוחנית, ואינו מסתפק בתנאי קיום נוחים בלבד.
ביאר מרן הרב קוק ('מאמר הדור'), שעוזבי התורה של הדור החדש מאמינים בערכי האמת והטוב, ורק משום שתפשו את הדת כמי שעוסקת בהקטנת האדם ובהפיכתו לצייתן ולא יוזם, נגררו אחר רעיונות העולם החדש ששבו את לבבם, בלא שהעלו על דעתם שדווקא על ידי הדרכת התורה ניתן להעצימם, לזקקם מהסיגים ולהגשימם באופן הנכון והטוב ביותר. על חילונים אלו אמר הרב קוק שיש כפירה שנחשבת כאמונה, מפני שהיא כופרת באמונה קטנה מתוך דרישה לאמונה גדולה, ולכן הסיק הרב שדווקא מתוך הכפירה, האמונה תצמח למדרגה גבוהה יותר (שמונה קבצים א, תרלג).
מתוך תובנה זו באר הרב קוק שאת עוזבי התורה שבדורנו לא ניתן להחזיר בתשובה על ידי איומים בעונש בעולם הזה או בעולם הבא, מפני שגם אם ירצו להיות כפופים ושחוחים לא יוכלו לעמוד בכך, כי זה נגד טבעם. לכן צריך לפנות אל בני הדור החדש מתוך הערכה לשאיפותיהם ורצונותיהם, ולרוממם בקדושה (אדר היקר עמ' קטו).
ו. המפתח לתיקון הוא בהעמקת האמונה וההבנה שאלוהים ברא את העולם על כלל גווניו, רעיונותיו וערכיו הטובים המתגלים בכל דור כפי המתאים לו. בכל פיתוח ושכלול, מתגלה דבר ה' בעולם בתוספת הארה. על ידי היצירה והיוזמה, האדם שותף בהמשכת דבר ה' וברכתו לעולם.
לימוד התורה בדורות אלו צריך להיות מתוך מודעות לחזון הכללי של תיקון העולם, ומתוך הבנה עמוקה שחזון גדול זה מתגלה על ידי כל כלליה ופרטיה של התורה, ודווקא על ידן ניתן לדייק ולהעצים את העשייה הברוכה.
ז. על ארבעה יסודות עם ישראל מבססים את האמונה:
א – יסוד האמונה הראשון הוא התגלות ה' לכל עם ישראל במעמד הר סיני, גילוי עצום שאין אחריו פקפוק. גם ניסי יציאת מצרים ותקופת המדבר נועדו לברר את האמונה ומשמעותה. מהגילויים הגדולים הללו התברר שה' מושל בכל ומשגיח על עולמו, והוא בחר בישראל להיות לו לעם סגולה כדי להמשיך על ידם ברכה לעולם (ועי' בפרק א, ד-ו).
ב – יסוד האמונה השני הוא התגלות ה' דרך תולדות עם ישראל בכל הדורות. זו משמעות היותנו עמו של ה', שנאמר: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי – תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא), ונאמר: "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'" (שם מג, י). כאשר ישראל זוכים לגלות את דבר ה' בעולם – נמשכת על ידם ברכה. וכאשר מועלים בתפקידם וחוטאים – נענשים (פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"). כדי שנבין עניין זה כראוי, נצטווינו ללמוד את ההיסטוריה של עם ישראל, תחילתה בתנ"ך והמשכה בדברי חכמים עד ימינו.
ג – יסוד האמונה השלישי הוא ההתבוננות בבריאה על כל פלאיה, ובמרכזה האדם שנברא בצלם אלוהים (תהילים קד). התבוננות זו הכוללת גם את לימוד מדעי הטבע, מעצימה באדם את אהבת ה' ויראתו (רמב"ם יסודי התורה ב, א). כדי לבסס יסוד זה בחיינו, קבעו חכמים לומר בתפילה מזמורי תודה והלל לה' על פלא הבריאה ועל כל הטוב שבחיים, גם בפסוקי דזמרא וגם בברכה הראשונה של קריאת שמע. וכן תיקנו לברך 'עושה מעשה בראשית' בעת שרואים את נפלאות הבריאה, כדוגמת ימים, נהרות ונופים מיוחדים.
ד – יסוד האמונה הרביעי הוא ההליכה בדרכי ה' על פי הדרכת התורה בכל חייו של האדם. כך הוא ממשיך לעולם את אור ה' וברכתו, ושותף עמו ביישוב העולם ופיתוחו. לכן צריך כל אחד להתמיד בלימוד התורה ולהיות חרוץ בקיום המצוות, ולכוון שמלאכתו וכל מעשיו ייעשו באופן הטוב ביותר כדי להוסיף ברכה לעולם. זהו שנאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו). בעשיית כל הטוב, האדם הולך בדרכי ה' ובכך דבק בו (סוטה יד.).
יהי רצון שהאמונה תאיר את חיינו, ומתוך הזדהות מלאה נלך בדרכי ה', נעסוק בתורה ובמצוות, ניישב את הארץ ונעשה צדקה ומשפט. מתוך כך נתפלל לה' שיאיר על ציון אור חדש, ונזכה כולנו לדבוק בו ברצון ובלב טהור.